Creative – בדיקה מעמיקה
בבדיקות הסאונד הראשונות שלנו בחרנו לבדוק את ה-S2 עם מוזיקת רוק ורוק מתקדם, עם כמה מהאלבומים היותר נפוצים,כדוגמת Dark Side Of The Moon של פינק פלויד, Hell Freezes Over של The Eagles, קצת Appetire For Destruction של Guns N' Roses ועוד. בסגנונות הללו אנו מעט חלוקים בדעתנו. מצד אחד, המערכת לא הציגה פירוט מיוחד, גם הבאס מוגבל ביכולות שלו לרדת לתדרים נמוכים, התדרים הללו דורשים יחידת באס גדולה פיזית, מה של-S2 פשוט אין. לדוגמא, שירים כמו Hotel California, אשר בכל מערכת אחרת כמעט נשמע מאוד מרשים, היה מאוד אנמי ומשעמם ביחס למה שאנו רגילים. התדרים הגבוהים היו יבשים וללא תוכן מספק, והבאס דפק בלי שום נפח או גוון. התופעה הייתה לא שונה בהרבה באלבומי רוק מתקדם כמו Pink Floyd, Genesis ועוד. עם זאת, גוון הצליל שלה, שהוא מעט סגור ומתכתי, נשמע מצוין באלבומי רוק מעט מהיר וכבד יותר. אלבומים כמו אלו של ה-Guns N' Roses נשמעים טוב דווקא עם הצבע שה-S2 נותנת לצליל שלהם, עם סאונד מאוד "שמן" וחי שמזכיר הופעה חיה.
עברנו לבדיקות עם מוזיקת ג'אז וקלאסית, כנראה הסגנונות הכי פחות נפוצים בקרב הקונים הפוטנציאליים, אך הם מדד נפלא ליכולות המערכת. בקטגוריה זו בחרנו לבדוק עם יצירות כמו 4 העונות של Vivaldi, התשיעית של Beethoven, The Girl In The Other Room של Diana Krall, ועוד. גם במוזיקה קלאסית ה-S2 לא מצליחים לפרוח. הפירוט של המערכת אינו מספק, היא פשוט בעלת תחום דינאמי מוגבל יותר מדי. בכדי להוציא ממנה רמת פירוט מספקת וסאונד שלא ישמע קופסתי יש צורך להגביר לעוצמות גבוהות יחסית, שהן גבוהות יותר מאלו שמשתמש ממוצע רוצה לשמוע בהן בזמן שהוא יושב אל מול המחשב שלו. תדרי הביניים והטרבל נשמעים חדים מדי, וגורמים לאי נוחות באוזניים. בסגנון הג'אז המצב היה מעט טוב יותר, כאשר בזכות ההקלטות הסלחניות יותר, והבאס המתמשך, אשר מאפיין חלק גדול מהיצירות בסגנון זה, ה-S2 הצליחו להיות נעימים להאזנה, ושוב בדומה להקלטות רוק מהירות להישמע "חיים" עם הרבה צבע בצליל.
כן למוזיקה, לא לסרטים ומשחקים
לבסוף, עברנו לסגנונות שמעניינים את רוב הלקוחות הפוטנציאליים של מערכת זו והם מוזיקת היפ-הופ, ראפ, ומוזיקה אלקטרונית. בחרנו להשתמש באלבומים של ה-BEP, Iyaz, Armin Van Buuren ועוד. שמחנו לראות כי בסגנונות הללו ה-S2 נשמעו טוב הרבה יותר מאשר עד כה. כיוון שבסגנונות הללו רמת הפירוט בהקלטה אינה גבוהה, וכיוון שמדובר על מוזיקה שכוללת מעט מאוד כלים "טבעיים", ומורכבת ברובה מסינטיסייזרים, הגוון של ה-S2 התאים בול. הבאסים אומנם לא יורדים נמוך, אך זה כלל לא נדרש בסגנונות הללו, הבאס שכן נדרש נמצא שם חי ובועט כמו שצריך. הסינטיסייזרים שמוכלים בתדרים הגבוהים נהנים מהצבע שה-S2 מוסיפים, וכיוון שלא מדובר על כלים טבעיים, קשה להגיד שה-S2 פוגמים בנאמנות למקור. ההערה העיקרית שלנו בבדיקה זו היא כי הטרבל של ה-S2 עדיין חד מדי. לרוב הקוראים, אשר זוהי הפסקה הרלוונטית ביותר מבחינתם, לא יהיו כמעט תלונות אל ה-S2 בנוגע ליכולות שלהם.
הבדיקות הבאות שביצענו עם ה-S2 היו צפייה בסרטים ובדיקה עם משחקי FPS (שהם האינטנסיביים יותר מבחינת אפקטים קוליים). המשחקים בהם השתמשנו הם COD4:MW, ומצב ה-MP של Unreal Tournament הותיק והטוב. הסרטים שבהם השתמשנו עבור הבדיקה הם Gamer, Lord Of The Rings, ו-Bad Company, שלושה סרטים בעלי פס קול מצויין. בעוד ש-Gamer בודק כראוי את היכולות של יחידת הבאס לתפקד בעוצמה גבוה, שני הסרטים האחרים בודקים עד כמה טוב ה-S2 יכולים להעביר פס קול עמוס לכל רוחב הסקאלה של התדרים. כל הסרטים כללו פס קול בפורמט DD או DTS כאשר הפריסה ל-2 ערוצים בלבד התבצעה בעזרת מקודד FFDShow. ביצועי ה-S2 בסרטים היו בינוניים לכל היותר. בעוד שבקטעים לא עמוסים במיוחד יחידת הבאס שמרה על ביצועים דיי טובים, ברגע שהעומס עליה התגבר היא פשוט התחילה להדהד יותר מדי, ולא הצליחה לשמור על אותה רמת ביצועים. תדרי הביניים היו מעט חלשים מדי, ובקטעים עמוסים קשה היה לזהות חלק מהמילים, והטרבל תמיד שמר על רמה של חדות מיותרת. תוצאות הבדיקה עם משחקים הייתה דומה. ה-S2 נשמעים טוב כל עוד אין תוכן רב מדי, אך ברגע שפס הקול מתגבר הרמקולים מתחילים לחשוף את נקודות החולשה שלהם, עם באס מהדהד, וטרבל חד יתר על המידה.