[הדיגיטלית שלי! Rev 2 ! נפתח מחדש!]

תגיד לי אתה, בתור כותרת של עיתון היית רוצה לראות תמונה של... פרח? זה לא תמונה מעניינת. להדגים צבעים זה לא מתפקיד הלקוח, אלא מתפקיד היצרן.

[הדיגיטלית שלי! Rev 2 ! נפתח מחדש!]

ת'רד מצחיק. ברשותכם אגיב לכל טענה בנפרד.

התמונות שקאנון מציגה בפרסום חייבת להיות מאותה מצלמה. זה שצילם אותה צלם שיודע את עבודתו, וכל הציוד היה המילה האחרונה, מלבד גוף המצלמה, זה ספור אחר.

איכות תמונה פרופר נקבעת ע"י איכות החיישן (רעש, רזולוציה, חדות) והעדשה. בשביל לקבל תמונה חדה בצורה מקסימלית חייבים להשתמש בחצובה, וגם עדיף לסגור את הצמצם לפחות עד ל F/8. (בדיגיטליות שראיתי המקסימום זה F/8, שזה מאוד מאוד מגביל ודפוק.)

התמונות שקאנון מציגה ללין הבא שלה, למצלמות היותר רציניות (אני מתיחס ספציפית ל-1D) באמת שלא מעניינות אף אחד. לפני שרוכשים מצלמה כזאת, מנסים אותה בעצמך.

מצלמה היא כלי. במקרה של מצלמות כמו הA60, כלי מגביל מאוד. חובב צילום רציני לא יוכל להשתמש בה, כי היא חסרה פונקציות רבות. הצלם עושה את התמונה, ולא הציוד. יש לי חבר שמתמש בניקון FE, מצלמה שיצאה מיצור לפני שלושים שנה. היא לא מגרדת את רוב המצלמות של היום. אפילו המד אור שלה בקושי מתפקד. ועדיין לא ראיתי בכל הדיון הזה תמונה שמתקרבת אליו בכלל.

הזמן שבו האור הכי טוב לצילום זה מרחק של שעתיים אחרי זריחה ושעתיים לפני שקיעה. שמש של צהריים זה דבר שמאוד קשה להסתדר אתו. במיוחד שמצלמות דיגיטליות פשוטות לא מציעות את האופציה לפילטרים (פילטר ND, שמפחית את כמות האור הנכנסת הוא חיוני בין השעות 1100 ל1600.)

צלומי מקרו של פרחים, במיוחד מלמעלה, ובמיוחד על רקע בית, הן תמונות משעממות, שלא תורמות כלום. (ותמונה כזאת אגב, חייבת להיות מושלמת מבחינת הכל, חדות, חשיפה, צבעים. הפרח לא הולך לשום מקום, אז אסור להפגין רשלנות)

התמונה האחרונה שהוצגה, של הפרח עליו היה הויכוח האם הוא מטושטש או לא, היא תמונה מטושטשת, והפלאש הרס אותה. מקרו מצלמים בצמצם סגור, וללא פלאש (יש פלאשים מיוחדים למקרו, על זה בפעם אחרת), וכך מתקבל כל האזור בפוקוס. עומק השדה הוא עומק השטח שיהיה בפוקוס, זה נקבע ע"י מפתח הצמצם.

כל הדיון רואים רק תמונות של פרחים, רובן מטושטשות. תמונות של פרחים לא מראות כלום. זה לא 'מבחן חדות' (כזה הנעשה מול טבלאות באולפן) וזה לא מדגים את יכולתה של המצלמה. תמונה של פרח, מלמעלה או מהצד מעוררת תגובה של "פרח. ראיתי. לא מעניין." כל אחד יכול לעבור ליד הפרח. אין לזה שום ערך מעניין.

אז לפני שרבים, X יותר טוב, Y יותר טוב, או שמשווים לפי ה-Showcase של המצלמה, תשבו, תחשבו האם אתם מרוצים. אם כן, אז מצוין. אבל אתם עדיין לא צריכים לכפות את זה עלינו.

[הדיגיטלית שלי! Rev 2 ! נפתח מחדש!]

תבדקו יותר טוב. גם בLCD לא רואים 100 אחוז. בעיניות זה בכלל מכה, במצלמות הפשוטות זה יורד עד ל75% אחוז. זה כבר כמעט הופך אותה למטרד. (מקצוענים משלמים כסף רב על עינית שמציגה 100 אחוז. מצלמות שמשתמשות בעיניות כאלו זה הקלאס המקצועי, שזה שני קלאסים מעל הדימאג' 7 של מינולטה. אל תצפו לזה מצעצועי הפלסטיק האלו).

גם הדימאג' 7 היא לא כ"כ מורכבת. פשוט צריך להבין מה זה אומר. צלם שמגיע מעולם הפילם הרציני, או דיגיטלית רצינית, ברגע ידע מה ההבדל בין פוקוס ידני לאוטומטי, מה זה מקרו, מה זה מדידת ספוט, ועוד כלמיני דברים שיש למינולטה להציע. אבל המינולטה אוכלת בטריות בקצב לא יאמן, אז כדאי להמנע לדעתי.

הנה עוד כמה טיפים:

1. אי אפשר לצלם בתוך הבית ללא פלאש, או ללא חצובה. בתוך הבית, גם כשהוא מואר טוב, החשיפה היא תריס של חצי שניה בפתיחה של 2.8, שזה בלתי אפשרי להחזקה ביד. אז עושים שני דברים, או מעלים את הרגישות, דבר שברוב המצלמות הפשוטות כמעט מחריב את התמונה מרוב הרעש שהוא יוצר, או משתמשים בפלאש.

2. ציפורים זזות, הלאג שיש בין הלחיצה לבין הצילום עצמו הוא מספיק זמן כדי שציפור עפה תברח.

3. כל תמונה שהמצלמה מוחזקת ביד, תצא פחות טובה מאשר אותה תמונה כשהמצלמה מונחת על חצובה. (ומישהו יגיד שהוא לא רואה את ההבדל ממהירות צמצם של 1/125 ומעלה. טוב.)

4. האופטיקה שמרבית היצרנים מוסיפים למצלמות שלהם בד"כ לא שווה הרבה, לא מספיק מהירה, או ארוכה לצילום בע"ח במצב שאינו שמש של צהריים.

5. You Get What You Pay For. אל תצפו לפלאים ממצלמות פשוטות.

6. תמונות של פרחים הן משעממות. במיוחד ממבט מלמעלה. מי שרואה את התמונה יכול פשוט להסתכל על הפרח.

7. מצלמים כדי להנות, מי שנהנה יכול להנות גם ממצלמה פשוטה, ומי שצריך להנציח רגעים משפחתיים לא צריך מצלמה של 700 דולר. (בארץ כ5500 שקל, אחרי מסים וכו') אלא אם אתם מגדילים תמונות עד לגודל פוסטר, גם 3 מגה פיקסל מספיק.

8. לדעת את הבסיס לא הזיק לאף אחד, וזה שיעור של 15 דקות בדיוק.

תהנו!

[הדיגיטלית שלי! Rev 2 ! נפתח מחדש!]

הכל פקטור של ניסיון, אמרתי. פונקציות ידניות לא גוזלות זמן אם אתה יודע להשתמש בהן. בדיוק כמו שפוקוס ידני (אופציה שאבדה ברוב הדיגיטליות) לא גוזל זמן, וכמו שהגלגול של הסרט לא גוזל זמן, לדעתי.

אני חושב שהדודה, זאת עם השומה, תעדיף שהתמונה שלה תראה יפה, כמו שפורטריט צריך להראות, חד, יפה, בפוקוס (דיי חשוב.), עם רקע מטושטש שמבליט אותה, מאשר שתראה חצי שחורה, מטושטשת (ושהרקע יצא חד).

הדיעה שלי קצת שונה, גם מנקודת המבט משל כל השאר כאן. לפני צילום דיגיטלי הייתם, חלקכם, משתמשים במצלמות כיס שלא יודעות לעשות הרבה, כי צילום לא עניין אתכם. אני כן התעניינתי בזה, ויצא לי להשתמש בציוד זר ומוזר, שלא יאמר לכם כלום. צילום השתנה המון ב6-7 שנים האחרונות, במיוחד מאז הכניסה של דיגיטלית.

פעם, כשהיית מטייל בונציה (או בכל עיר אחרת, ונציה זה דוגמא טובה), היית רואה רק שני דברים, מצלמות כיס, וצלמי פורמט בינוני (אנשים, בד"כ מבוגרים שרוכנים מעל קופסא עם שני חורים ושלוש חוגות מוזרות), היום, יש לך דיגיטליות, פילם, פוקט, SLR, DSLR, וכו'. זה השתנה.

אני משתמש בפונקציות ידניות, כי כשאני הייתי בשלב הזה של צילום, זה כל מה שהיה. (זה כל מה שניקון FM מ1974 ורוליפלקס מ1959 יודעות להציע)

אז הכל תלוי במה שאתה רוצה, וצריך. לרוב האנשים מצלמה כמו הקאנון 330, או משהו כזה, 2.1 מגה פיקסל, תהיה מצוינת. מ2.1 מגה פיקסל יוצאות אחלה תמונות בגודל 13*18.

ובניגוד לכל נוסחאת חשבון שתמצאו באינטרנט, ממצלמת 5 מגה פיקסל איכותית (סוני 717, למשל) הדפסים של 50*40 יצאו מעולים, ו100*70 יצאו טובים מאד. גם יקרים מאוד.

במשפט אחד, כל אחד, וכמה זמן, כסף ורצון יש לו.

(אני אמרתי שצריכים להציג תמונה מקצועית? אני אמרתי שצריך להציג לא מטושטשת, זה פוגע בהכל.)

(יש חצובות יותר טובות מאלו של מאג, שלא שוקלות 20 קילו לערך)

[הדיגיטלית שלי! Rev 2 ! נפתח מחדש!]

פשוט הוצגה כאן כמות אדירה של אי דיוקים כאלו ואחרים.

אפשר להגיד את זה ככה, אנשים מפרשים דברים לא נכון, בצורה מאוד מאוד סוביקטיבית, וזה יוצר המון בולשיט שמסתובב.

בוודאי שניתן להשוות. אם מצלמה אחת מציעה לך מנעל לפלאש, ומאידך השניה מציעה לך עבודה עם כרטיס זכרון נפוץ יותר, דיי קל לך מה להחליט, לא? פלאש הרבה יותר שמושי, וצריך פלאש רציני, לא כמו הדברים החלשים והכמעט לא פונקציונאלים במצלמות, זו, כמובן, רק דוגמא.

[הדיגיטלית שלי! Rev 2 ! נפתח מחדש!]

אף אחד. יצרן זה לא פקטור לקבוע מי הכי טוב. זה אינדיבידואלי.

את הקומפקטיות הזולות הפשוטות הכי טוב עושה אולי אולימפוס, את קומפקטיות המתקדמות (קאנון G2) עושה קאנון, את הSLR LIKE עושה סוני הכי טוב. בשוק המקצועי זה כבר לא קשור לייצרן.

[הדיגיטלית שלי! Rev 2 ! נפתח מחדש!]

איזה ת'רד מצחיק.

ישבתי בצד, צחקתי, 17 עמודים. בקשתי מידידי Nice-1 להעלות תמונה, סתם, לראות מה קורה, כלום לא קרה.

המצלמה הדיגיטלית גרמה לכך שהרבה יותר מדי תמונות שלא צריכות לעלות, עלו. ניחא.

הנה כמה כללים:

תמונה שיש בה טשטוש תנועה לא מכוון (כמו זאת של מגרש הכדורגל.) לא צריך להעתיק למחשב בכלל. זה לא תמונה טובה. או שמעלים את מהירות התריס למהירות גבוה, או שלא מצלמים.

הדבר האחרון שמשפיע על איכות התמונה, זה רזולוציה. וזה גם לא גורם עקרי בהדפסות. יש עוד עשרות גורמים, בניהם איכות העדשה, רעש, גודל ספציפי של כל פיקסל וכו'.

חוץ מכמה תמונות ראויות לציון כאן (החרגול, חגב, זיקית מה שזה לא יהיה), כל התמונות דורשות עוד אימון. לוקח זמן עד שמבינים ושולטים לגמרי במצלמה.

צילום טוב הוא תוצאה של ניסיון, לא של כסף, ולא של כמה מדריכים באינטרנט קראת.

הבה ננפץ כמה מיתוסים:

קודאק 520, מצלמת 2 מגה פיקסל 'מיושנת', מביסה כל תמונה של מצלמה 4 מגה פיקסל ואפילו יותר שראיתי כאן.

מצלמות דיגיטליות פשוטות מצוידות בעדשות גרועות, וזה משפיע מאוד. (זה שאת העדשות יצרה חברה בעלת שם כמו קאנון, ניקון, פנטקס, או שניידר לא אומר כלום. אתם לא תאמינו כמה ג'אנק מיצרות החברות הללו)

כשמשווים שתי מצלמות יש יותר משני פרמטרים, רזולוציה ומחיר.

כדאי ללמוד מהם יחסי חשיפה (מפתח צמצם ומהירות תריס), למי שיש מצלמה שמאפשרת הזנה ידנית של ערכים אלו, זה עולה על כל הפונקציות הקלות ("ספורט" או "פורטריט") שיש בכל המצלמות. לראיה, הפונקציות האלו נעלמות ככל שעולים ברמה.

קאנון לא מייצרת את הדיגיטליות הכי טובות.

גם ניקון לא.

גם אולימפוס.

גם מינולטה.

גם סוני.

גם קיוסרה.

גם איפטק.

גם פוג'י.

גם סיגמא.

גם פנטקס.

גם HP.

והמבין יבין. ומי שמכיר אותי יבין עוד יותר.

עד כאן רגע של צילום, מאת א' מ'.