בואו לגלות כיצד סלבריטאי ילדים נעים הליכות מתכנן להציל את המדע הנגיש והעממי
"נניח שאני, בגלל הפעולות שלי, נידונתי לאבדון, ושאני אלך לגיהנום", אמר ביל ניי. בשעה שהוא התכונן למסיבת הסופר-בול, והכין בצק לפיצה על פי מתכון שנתן לו חברו, בוב פיקארדו, ששיחק את תפקיד הרופא במסע בין כוכבים: וויאג'ר. הוא התכופף מתחת לדלפק במטבח, הוציא מיקסר וחבילת קמח, ואז הוא חזר לנושא השיחה, שהיה – דת, מדע ואמונה.
"אפילו אם אלך לגיהנום", הוא המשיך, "זה עדיין לא אומר שכדור הארץ בן 6,000 שנים. זה נוגד את העובדות". הוא פנה חזרה אל המיקסר, נאנח, ושמט את כתפיו. לרגע, ניי נראה יגע מהמחשבה על הורים הניזונים ממידע לקוי שמבטלים את עבודת חייו. "טוב", הוא אמר, מתיישר, "הגרוע ביותר שיכול לקרות בדיון הזה הוא שאני אאבד את קור הרוח שלי, קן האם (האיש שבנה את מוזאון הבריאה) יזכה פתאום להעצמה, פארק "תיבת נוח" שלו ייבנה, ואני אהיה אשם בזה". הוא שפך את הקמח אל תוך קערת המיקסר, יחד עם מעט סוכר, מלח, וחבילה של שמרים, ולחץ על מתג ההפעלה. בתוך 48 שעות הוא יצעד על במה בפטרסבורג, קנטקי, כדי לנהל עימות על קן האם, מייסד ומנהיג Answers in Genesis (התשובות נמצאות בספר בראשית), קהילה המפורסמת בעיקר בשל העובדה שהיא הבעלים והמתפעלת של מוזאון הבריאה, אשר מציג דינוזאורים אנימטרוניים ליד אדם וחווה. ההכנות לעימות – האחריות שהוא חש להגן על ההיגיון אל מול האמונה הקיצונית – העיקו עליו; אבל עכשיו, בשעה שהכין את הבצק לפיצה, הוא היה סתם בחור שנדהם מהמדע שהתרחש בקערה שלפניו.
מעל הזמזום השקט של המיקסר, ניי הסביר שהשמרים, שהם פטריה, אוכלים לאט את הסוכר ומשחררים פחמן דו-חמצני ואלכוהול, אשר בסופו של דבר יגרמו לבצק לתפוח. הוא אמר את זה באותו טון של יו, וואווי, זה לא מדהים? שהפך אותו למה שהוא היום: איש מדע, כוכב להיט הטלוויזיה משנות ה-90, ומסביר ידידותי של כל דבר שקשור במדע. ניי כיבה את המיקסר והוציא את הבצק, לש את הכדור הדביק על דלפק שצופה בשכבה דקה של קמח לפני שהוא הפיל אותו על הצלחת, והלך לחדר הטלוויזיה כדי להניח אותה על ממיר הכבלים. לדבריו, החום שמפיקים הרכיבים החשמליים יאיץ את התגובה של האנזימים של השמרים, ויגרום לבצק לתפוח מהר יותר. ליד הממיר, הייתה מונחת על מדף קטן ערמה שכללה את כל 100 הפרקים של Bill Nye the Science Guy (ביל ניי חובב המדע) ב-DVD. כמה היו חסרים בעצם, לאחר שהוא השאיל אותם לכמה ילדים מהשכונה שלו בלוס אנג'לס. דף נייר ממוסגר היה תלוי מעל המדף – הצהרת הכוונות שניי כתב כשהוא יצר את התכנית. למעלה, הוא הקליד "המטרה: לשנות את העולם!". הוא הוריד אותו מהקיר והתבונן בו לרגע. ניי מוקסם, ואפילו מעריץ את כל מה שאנחנו לא ממש מבינים. " הלכה למעשה, אנחנו עשויים מהחומר ממנו עשויים הכוכבים", הוא אמר. "זה עושה לי צמרמורת – איך זה יכול להיות? איך אנחנו יכולים לדעת את מקומנו ביקום?"
זו הייתה שאלה רטורית. ניי מכין את השיח לאותה שורת מחץ כל כך הרבה זמן שהתשובה הפכה לכרטיס הביקור שלו, צעקת החתימה שלו: "מדע!". אבל ניי הוא הראשון שיודה שהמדע בארצות הברית נמצא במצב קשה. הוא אמר שהוא מרגיש שעל אף שארצות הברית רשמה יותר פטנטים ורכשה יותר תארי דוקטורט מכל מדינה אחרת, היא נסחפת יותר ויותר לבערות מדעית. רק כמה שבועות קודם לכן, משאל מחקר של PEW מצא שכמעט 45 אחוז מהאמריקאים מאמינים שבני האדם נוצרו בתהליך שאינו אבולוציוני. משאל דומה מצא שאחד מכל שני אמריקאים לא מאמין שבני אדם גורמים לשינויי האקלים, למרות העובדה שכ-98 אחוז מכלל המדענים מאמינים שכן (קונצנזוס גדול יותר מזה התומך בקשר בין עישון סיגריות לסרטן ריאות). עבור ניי, המדע נמצא תחת מצור, והוא לא מתכוון לשבת בצד ולהסתכל על הדבר שהוא אוהב, והקדיש לו את הקריירה שלו – סובל.
הוא תלה מחדש את התדפיס הממוסגר, אבל לא לפני שחזר על המסר שלו: "לשנות את העולם". העולם אכן השתנה מאז שהסדרה הסתיימה ב-1998, ולא בהכרח לטובה. לכן ביל ניי התכונן לחזור אל תוך הקלחת כדי לשנות אותו פעם נוספת.
מה שעורר את הדיון במוזאון הבריאה היה פשוט. כל העניין התחיל בניו-יורק לפני כמה שנים. הפובליציסט שלו קבע לו רצף של ראיונות, וניי, שהיה ער כבר משתיים בבוקר, הגיע בשעות הבוקר המאוחרות לראיון האחרון עבור אתר שנקרא Big Think. הוא סבל מיעפת, והיה עייף. אפשר לראות את זה בווידאו – האופן בו הראש שלו מתנדנד, נאבק להישאר ישר. אפשר גם לשמוע את בקולו, קול גרוני, מחוספס. המראיין שאל אותו על פלוטו ועל החומר האפל – ואז – על הבריאה. ביל נאנח ואמר, "כשחלק מהאוכלוסיה מאמינה בזה, זה מעכב את כולם". הבחור על המסך נראה כל כך שונה מהבחור חובב המדע החמים שהיה מוכר לדור שלם. ראשית, הוא לא היה מצחיק בכלל. והכעס שלו הדהד. עד כה, יש לסרטון Big Think כשבעה מיליון צפיות, וזה עורר את האם לבקש עימות.
חובב המדע החדש, הכעוס והבוגר יותר לא תמיד היה שם. האבולוציה שלו התחילה בשלהי שנות ה-70 בסיאטל, כשהוא פגש לראשונה את סטיב ווילסון. ניי היה אז מהנדס בבואינג, שסיים זה עתה את לימודיו במכללה ועיצב ברגים למערכות ההידראוליות של ה-747. הוא הופיע בלילות עלם מופע סטנד-אפ והתנדב בסופי שבוע במרכז המדע הפסיפי. ווילסון היה מנהל במה בתכנית בשם Seattle Tonight Tonight, וניי הופיע בתכנית לאחר שזכה בתחרות כפילים של סטיב מרטין. כשווילסון עבד על תכנית שנקראה Almost Live!, התחיל ניי להסתובב בחדר הכותבים. "דיי רחמנו עליו", אומר ווילסון. "הוא היה מספר בדיחות. קראנו להם בדיחות של העתיד, כי הן לא היו מצחיקות". ניי גילה שאם הוא טובל מרשמלו בחנקן נוזלי ומכניס אותו לפיו, יצא לו עשן מהנחיריים, ואנשים היו צוחקים. הוא גילה שהוא יכול לבדר אנשים באמצעות… מדע!
Almost Live! הייתה חיקוי מקומי של תכנית האירוח של לטרמן, אותה הגיש בחור בשם רוס שייפר. יום אחד ביטל אחד האורחים את השתתפותו, ושייפר זרק לניי שיש לו שבע דקות שידור למלא. "למה שלא תעשה את החומר שלך על המדע?", שאל שייפר. "אתה יכול לכנות את עצמך ביל ניי חובב המדע, או משהו". ניי חשב: "זה רעיון לא רע!".
Almost Live! עברה לשידור לאומי ב-1992. עד אז היא הפכה לתכנית מערכונים קומיים, וניי עזב את בואינג והצטרף לתכנית במשרה מלאה ככותב וכשחקן שהופיע בקטעים חוזרים. בשנה שלאחר מכן עלתה לאוויר התכנית ביל ניי חובב המדע ב-PBS (רשת הטלוויזיה הציבורית בארצות הברית) כתכנית עצמאית. היא הייתה מצחיקה וחכמה, שודרה במשך חמש שנים, זכתה ב-18 פרסי אמי ונצפית עד היום על ידי מיליוני ילדים. תחנות PBS מקומיות עדיין משדרות אותה. דיסני מוכרת את סדרת ה-DVD המלאה לחטיבות ביניים ובתי ספר יסודיים ברחבי ארצות הברית, שם, כמעט בוודאות יצפו הילדים בביל ניי חובב המדע בכל פעם שיש שיעור עם מורה מחליף.
בתור חובב המדע, התפרס ניי בצורה נדירה ואינטימית האפשרית רק כשדור של ילדים גדל איתך. בכל מקום שהוא הולך, עוצרים אותו כדי להצטלם איתו, לבקש חתימה, חיבוק, כיף. ב-2004 הוא עבר מסיאטל ללוס אנג'לס כדי לקדם את הקריירה שלו, וזמן קצר לאחר מכן הוא החל תכנית חדשה, Eyes of Nye, בנוסף לאירוח כמה ספיישלים טלוויזיוניים. ב-2006 הוא כמעט התחתן, אבל זה לא הסתדר בסוף. ארוסתו הקלילה התגלתה, במילותיו, כ"לא ממש יציבה".
לסלבריטאים קשה בדרך כלל להפריד בין הדמות הציבורית לבין הפרטית. אבל במקרה של ניי, מדע היה תמיד יותר מעזר במה. כמה מהזכרונות המוקדמים ביותר שלו, הוא אומר, היו של נפלאות ערכת הכימיה הביתית של אחיו. למרות שמשפחתו השתייכה לכנסייה האפיסקופלית, הוא התרחק ממנה. בשלב מסויים, הוא התיישב וקרא את התנ"ך מתחילתו ועד סופו פעמיים, רשם הערות ועקב אחר הסיפור באמצעות מפות, רק כדי להגיע למסקנה שאנשים פחות או יותר המציאו את כולו.
ניי למד הנדסה באוניברסיטת קורנל. בתקופת לימודיו, הוא השתתף בקורס אסטרונומיה של קארל סייגן והפך לאחד החברים הראשונים באגודה הפלנטרית, אותה ייסד סייגן ב-1980. כיום ניי הוא מנכ"ל הארגון, זוהי החברה שלא למטרות רווח הגדולה בעולם המתמקדת בחלל. הוא חושב רבות על סייגן, בעיקר מכיוון שחברו, האסטרופיזיקאי ניל דה-גראס טייסון התחיל מחדש את הסדרה קוסמוס אותה הנחה סייגן בעבר. הוא מדבר עם טייסון לפחות פעם בשבוע, על יין, על נשים ועל מדע, ולאחרונה, על התכנית. כשהתקשרתי לטייסון לשאול אותו אודות הקרב החדש של ניי, הוא אמר שזה חלק תמפקידו כקברניט האגודה הפלנטרית. לניי תמיד הייתה פלטפורמה ציבורית, הוא אמר, אבל עכשיו הוא מגן על משהו גדול יותר מחובב המדע, משהו שהוא נכון לא רק בשבילו, אלא לכל המדענים אותם הוא מייצג.
בזמן שהמתנו שהבצק יתפח, הראה לי ניי את ביתו. ראיות לקיומו של ביל, המהנדס, היו בכל מקום: מפה בעלת תאורה אחורית של השמש וכדור הארץ עם מתג הדלקה וכיבוי מאולתר; וו מחובר לקיר שהוא תלה עבור אוזניות הטלפון שלו; עותק של Mechanical Engineering על השידה ליד המיטה – הוא היה גאה בכך שמכתבו לעורך פורסם בו לאחרונה. מתהלך בגרביו, ניי צעד שני צעדים והרים שחזור של מנוע הקיטור הקטן ביותר שאי פעם יוצר, הוא הצביע על תרמוסטט חכם של Nest, והשוויץ במערכת המשאבה והחיישנים חוסכת האנרגיה בכיור שלו. כדי להקטין את צריכת החשמל שלו הוא התקין לפני כמה שנים פאנלים סולאריים מעל המוסך שלו.
באותו סוף שבוע, היו לניי אורחים, סטיב ווילסון ורעייתו, ג'ולי לין. כמו רבים מחבריו מסיאטל, הם אוהבים להחליף את הטפטוף הקר של צפון-מערב ארצות הברית בסטודיו סיטי שטופת השמש. וכמובן, זה היה היום הראשון של גמר הסופרבול ונבחרת ה-Seahawks שיחקה. כולם – ובעיקר ניי – היו נלהבים. שבוע לפני כן הוא התקין טלוויזיה חדשה בסלון במיוחד כדי לצפות במשחק (בחדר הטלוויזיה, הוא אמר, "אין את האווירה המתאימה למשחק הגדול"). השכנים הוזמנו. הוא הכין את מטבל הבצל של סבתו ואת הפיצה של בוב פיקארדו. בחוץ על המרפסת, לשם יצאנו כדי לדבר, קטע ניי את השיחה שלנו בכל כמה רגעים, מנופף וצועק, "יאללה סיהוקס!" לכל אחד שעבר באזור.
כמו את הגאדג'טים ואת נבחרת הפוטבול שלו, ניי אוהב גם את החצר שלו. הוא הצביע על עץ קמפור ואמר שבתוך כמה שבועות, כשהוא יפרח, הוא יתחיל להריח כמו VapoRub של Vicks. אז הוא הראה כמה מקבצים של צמחי מלעניאל נוצות וצמח בן-אפר כחול מדובלל שביצבץ מתחתם. ברחוב בעל שני הנתיבים לפני ביתו, הוא הצביע על ריבוע לבן: בסיס הבית. הוא צבע אותו בשביל משחקי קיץ עם ילדי השכונה.
ממש אז שם ניי לב למכונית שטסה במורד הרחוב שלו. הוא נשען קדימה וצעק, "תתתאאאאטטט!". הוא הניח את ידיו על ברכיו, כולו מפרקים מחודדים ואיברים ארוכים. הוא נראה כמו דמות מציור של נורמן רוקוול, שם על המרפסת שלו, מתנדנד על כיסאו ומגן על השכונה שלו.
ניי עשה תנועה מקיפה עם ידו ומלמל משפט נוסף שהוא אוהב. "לא היה לנו את זה" – הוא עצר לרגע – "את כל זה, בלי מכלול הידע המדעי שיש לנו". הוא הוסיף, "והעובדה שאנשים מבטלים את זה, מתעלמים מזה, היא בהחלט זכותם על פי התיקון הראשון בחוקה, אבל זה לטובתנו. ואני לא מתכוון רק לאנשים של קנטקי או אמריקה, אני מתכוון לכול האנושות".
ניי שאל בפתאומיות אם אני רוצה להיכנס פנימה. התחיל להתקרר, והוא עוד היה צריך להכין את המטבל והפיצה. הוא רץ לרגע לגינה בחצר האחורית שלו ומשך כמה גזרים מערוגה, מצביע על מכל קומפוסט חדש שהוא התקין, משחיר את אגודלו תוך כדי התהליך. כששעת תחילת המשחק התקרבה, הווילסונים שבו מטיולם, הופיעו כמה שכנים, וכולם התקהלו בסלון. כבר מההתחלה הסיהוקס פשוט שלטו במגרש. ניי צעק ושרק, נותן כיפים לסטיב וג'ולי וחוזר ואומר, שוב ושוב, "אוי, זה מאוד, אני מאוד מרוצה". בבוקר שלמחרת, הוא קם, עשה את התעמלות הבוקר שלו שכללה 250 כפיפות בטן ו-150 שכיבות שמיכה, בחר כמה עניבות מבין המאות התלויות על דלת ארון הבגדים שלו, ועלה על מטוס לנאשוויל לעצירה קצרה בדרך לעימות.
בזמן שניי טס מלוס אנג'לס לטנסי, הוא חלף מעל כמה משדות הקרב הקשים ביותר ללימודי המדע של אמריקה. במהלך השנים האחרונות, צצו בטקסס, ארקנסו ואינדיאנה כמה מערכות חינוך עצמאיות שמשתמשות בספרי לימוד שמכנים את האבולוציה "תיאוריה שלא הוכחה", ומסבירים ש"התערבות על-טבעית יצרה את התא הראשון". בתי הספר של מערכות החינול האלה מחנכים לפחות 17,000 תלמידים וזוכים למימון ממשלתי של 82.6 מיליון דולר. לימודי המדע בקרב התלמידים בבתי הספר היסודיים בארצות הברית לא השתנו מאז 2003, כך לפחות על פי דוח משנת 2012 שנכתב עבור הארגון לשיתוף פעולה ופיתוח כלכלי. אותו סקר, שמתנהל כל שלוש שנים, מצא שבני 15 בארצות הברית מדורגים באופן קבוע באמצע רשימה של 65 מדינות – הרחק מאחורי כוכבי-על כמו סין ופינלנד. המגמות המדאיגות מקבילות למדיניות הגירה נוקשה יותר ויותר, המקשה על זרים ללמוד באוניברסיטאות אמריקאיות ולהישאר לאחר סיום הלימודים, ומאמץ מרוכז לשלול את התקפות המדעית של שינויי אקלים שנגרמים על ידי בני אדם. ניי מדבר על כל הנושאים האלה, אבל הדבר שמדאיג אותו יותר מכל הוא החינוך המוקדם למדע. אוכלוסיה ללא יסודות במדע בסיסי, הוא אומר, היא אוכלוסיה של מצביעים חסרי ידע שעומדים בפני אופציות מוגבלות לפתח קריירה.
מדענים עומדים חסרי ישע אל מול הגאות העולה הזאת, בעיקר בגלל שהם לא כל כך יודעים כיצד להפריך את הרעיונות המפוקפקים. "מדענים מאומנים לסקור רשימה ממצה של ספרות ומידע, לאסוף את כל הראיות, ואז להתקדם בזהירות למסקנות הגיוניות ולוגיות", אומרת ג'ינג'ר פינהולסטר, מנהלת התוכניות הציבוריות באיגוד האמריקאי לקידום המדע. "הציבור רוצה לדעת את הכותרות, את שורת המחץ, ומה יוצא לו מזה. זה הופך את תהליך התקשורת של המדע על ראשו".
כשאנשים המאמינים בבריאה מושכים מדענים לעימותים, התוצאה היא בדרך כלל בלתי מספקת. הם חושפים שקף אחר שקף של רעיונות ונתונים בלתי מבוססים ומעלים מספיק ניחוחות של אמת כדי להיראות אמינים, וגוררים את המדענים לוויכוחים על הנושאים השונים המופיעים על השקפים – ותוך כדי התהליך, נותנים להם תוקף – במקום להתייחס לעובדה הגדולה יותר: שכל ההגיון פגום. עדיף להימנע לחלוטין מעימותים. אלא אם, כמובן, אתם ביל ניי. כשחזרנו לקליפורניה הוא אמר לי, "אני רוצה להשמיד אותו, ואני בעמדה ייחודית לעשות את זה". כשהוא אמר הוא, הוא התכוון להאם. בהתייחס לעמדה שלו, הוא התכוון לכך שהוא אומנם חובב מדע, אבל הוא לא מדען. הוא מסוגל לקחת חלק בשיח, ולכן – לכל הרוחות – הוא יעשה את זה.
פיטרסבורג, קנטקי, שוכנת במרחק ירייה מנהר אוהיו, אשר זורם לאורך הגבול בין אוהיו לאינדיאנה. סינסינטי נמצאת במרחק של 20 דקות. הגבעות כאן נמוכות, מתגלגלות ואופייניות למערב התיכון, הנוף הוא של פרבר עשיר. הארובות המתנשאות מעל מפעל הפחם מצידו השני של נהר אוהיו הן המאפיין הבולט ביותר עד אשר, כשפונים אל כביש בוליטסברג צ'ארץ', מופיע שער עם סטגוזאורוס. קרקעות מוזאון הבריאה שוכנים מצידו השני. בכניסה, ב-14:45 עבר עמדו אנשים בתור לאולם בו אמור היה להתקיים העימות שנקבע ל-19:00.
בתוך המוזאון, האווירה הייתה שקטה, כמעט פורמלית. החיוכים שעל פני המדריכים שכיוונו את האורחים היו קפואים. רבות מהתצוגות היו נפלאות: דינוזאורים (ולוצירפטור, טירנוזאור) לצד דמויות מפורסמות מהתנ"ך (מתושלח, אדם, חווה, נוח). המוני מבקרים טיילו בחדרים, וחלק מהם – תמיד גברים – נאמו נאומי דת בפני קבוצות של שלושה או ארבעה. ילדים נצמדו להוריהם. בחדר אחד, שבו סופר הסיפור העגום על נפילת האדם, אחזה ילדה קטנה בחוזקה בקפלי שמלתה הפרחונית של אימה.
לפני העימות, סירב האם בנימוס לענות על מספר שאלות עיתונאים שהיו קשורות לפארק תיבת נוח שהוא הציע – שחזור בגודל מלא של התיבה של נוח המתוכננת להיבנות על 3.25 קמ"ר של אדמה כפרית, 65 ק"מ דרומית משם, בעלות מוערכת של 73 מיליון דולר. האם גייס כספים באמצעות אג"ח ספקולטיביות. הוא אמר שאסור לו לדבר על האג"ח, אבל ישמח לדבר על העימות. כששאלו אותו אם יש משהו שניי יכול לומר שיישנה את דעתו, הוא ענה, "אתם יודעים מה? אני נוצרי, ואני יודע שדברי אלוהים הם האמת, ואין דבר שהוא יכול להגיד שיטיל בכך ספק".
כשאורחים התחילו להיכנס לאולם, בירכו אותם פניו של ניי ממסך גדול. זו הייתה התכנית הישנה שלו – הפרק על גאולוגיה. אנשיו של ניי ביקשו ממנו לשלוח כמה קליפים להקרנה לפני העימות, לכן הוא בחר כאלה שיתריסו באמונותיהם. הוא כבר היה בתחרות.
העימות התחיל. היו הצגות, טיעוני פתיחה ופרזנטציות של 30 דקות של כל צד. ניי נראה היה מלא ארגיה בחליפה ובעניבת הפרפר האופייניים לו. שעתיים לאחר תחילת העימות, שאל האם את ניי את מה שהעיתונאים שאלו אותו: מה היה יכול לשנות את דעתך? "היינו צריכים רק ראיה אחת", אמר ניי. "היינו צריכים את המאובן ששחה משכבה אחת לשנייה. היינו צריכים ראייה לכך שהיקום אינו מתרחב. היינו צריכים ראייה לכך שהכוכבים נראים רחוקים אבל הם לא. היינו צריכים ראייה לכך ששכבות סלע יכולות להיווצר בתוך 4,000 שנה בלבד. היינו צריכים ראייה לכך שאתה יכול לכוון מחדש שעונים אטומיים ולמנוע מנויטרונים להפוך לפרוטונים. תביא לי ראייה לאחד הדברים האלה ואני משנה את דעתי באופן מיידי".
לקראת סוף העימות, הייתה לקהל הזדמנות לשאול את שני הנציגים שאלות, ונראה היה שאלה שכוונו לניי נועדו להכשיל אותו. אחד שאל: כיצד האטומים שיצרו את המפץ הגדול הגיעו לשם? "זו התעלומה הגדולה!" ענה ניי, משך בכתפיו והרים ידיו. "הכית על ראש המסמר. מה היה לפני המפץ הגדול? זה מה שמניע אותנו. זה מה שאנחנו רוצים לדעת… בשבילנו, זה מדהים ומקסים ומרתק. זה מה שגורם לנו לקום וללכת לעבודה בכל יום! לנסות לפתור את התעלומות של היקום!"
האם חייך ואמר, ברוגע, "ביל, אני רק רוצה שתדע שיש שם בחוץ ספר שלמעשה מספר לנו מהיכן הגיע חומר". רוב הקהל צחק בהסכמה. ניי נעץ מבט חד ביריבו, נצר את לשונו, וזה הכל בערך. כוחו של האם הגיע מאמונתו ומקהילת המאמינים שלו. של ניי בא מהמיסתורין והפלא של היקום. כשהקהל יצא מהאולם, הוא נתקל בסופת חורף מייללת. מזג האוויר היה קפוא ושטוף רוחות, והיה פקק בחניון הסטגוזאורוס.
יום אחרי העימות, הופיע המטיף האוונגליסטי פאט רוברטסון בטלוויזיה כדי לנזוף בהאם. "בואו נהיה מציאותיים, בואו לא נעשה מעצמינו צחוק", הוא אמר. "יש לנו שלדים של דינוזאורים שמתוארכים אחורה כ-65 מיליון שנים. ולהגיד שכל זה התרחש בתוך 6,000 שנים זה פשוט שטויות".
אך בשבועות שלאחר מכן, התגובות המשיכו להגיע. האם הכריז שהעימות סייע לכנסייה שלו לגייס עשרות מיליוני דולרים, ושעכשיו יש לו את 62 מיליון הדולרים הדרושים כדי להתחיל את בניית פארק תיבת נוח. ניי ירה חזרה עם מאמר בכתב העת Skeptical Inquirer שסיכם: "כבר התקדמנו דרך ארוכה, אבל כשמתעתדים להיבנות פרויקטים כמו פארק תיבת נוח, יש לפנינו עוד דרך ארוכה".
אז, כאילו הוא מקשיב לעצתו שלו, קם ניי ועבר מלוס-אנג'לס לגור בדירה בניו-יורק, עם נוף לבניין האמפייר סטייט. לדבריו, הוא רוצה למקם את עצמו במרכז בירת התקשורת העולמית, כדי שהוא יוכל ללכת ברגל לערוצי החדשות הלאומיים. לאחרונה, הוא השתתף בעימות ב-CNN על שינויי האקלים מול כלכלן והצטרף לג'ון אוליבר בתכנית Last Week Tonight למתיחה שצוחקת על האיזון המפוברק בדיווחי החדשות על שינויי האקלים. הוא גם סיים לכתוב ספר, Undeniable: Evolution and the Science if Creation שאמור לצאת לאור בסתיו הקרוב, והוא התחיל בשיחות על תכנית חדשה.
אבל לפני כל אלה, התעורר ביל ניי בבוקר שאחרי העימות, ועשה את מה שהוא יעשה שוב ושוב במשך שארית חייו: הוא הלך לבית הספר.
בשמונה בבוקר, אסף את ניי אחד ההורים שנסע כשילדו ישוב במושב האחורי של מיני-ואן, והסיע אותו לבית הספר שילינג לילדים מחוננים, שנמצא ממש צפונית לסינסינטי. ניי עלה על הבמה לקול מחיאות כפיים רועמות והתחיל לצעוד הלוך ושוב. הוא נראה משוחרר: קומיקאי העומד מול קהל, מספר בדיחות שהסוכנת שלו מזה שנים, בטסי ברג, שישבה בשורה האחרונה, שמעה כבר מיליון פעמים. בכל זאת, היא צחקה מכל בדיחה. הקול שלו, מעט מחוספס, התחזק עם הצחוק ומחיאות הכפיים. אז עלו ילדים אל הבמה, אחד אחרי השני, ושאלו את חובב המדע שאלות. ילדה בת שבע בכובע פינגווין, בל פייג', שאלה על הברווזון (פלטיפוס). למען האמת, זו לא הייתה שאלה. היא פשוט אוהבת ברווזונים. "למה הם נקראים יונקים?" שאל אותה ניי, ומשך אותה לקחת חלק בשיחה.
"כי הם יונקים חלב", היא ענתה ברכות.
"נכון! ולמה חשוב שנדע מי הוא מה? יש שתי שאלות שכולנו שואלים – האם אנחנו לבדנו ביקום, ומהיכן הגענו? אם נבין את המאפיינים יוצאי הדופן של כל בעלי החיים, נוכל מה המקור של כל מין".
ילד בחולצת טריקו ארוכה ניגש אל הבמה. ניי בירך אותו בכינוי "הגבר בכחול!".
הילד שאל, "מה היה הפיצוץ הגדול ביותר, מכל החוויות שלך?"
"שאלה מצויינת!", אמר ניי. "כנראה במחצבה, פעם, כשפוצצנו שם סלעים; אבל הפיצוץ המפחיד ביותר, שהוא חשוב יותר, בא מחתיכה קטנה של נתרן שהופלה לתוך מים, אשר יצר תגובה אדירה. אתה מכיר נתרן?"
"לא".
"אכלת פעם מלח?"
"כן".
"אז מלח הוא נתרן… כלורידי", הוא עצר לרגע לפני המילה, והזמין תשובה מהקהל. כמה ילדים נשענו קדימה במושביהם. "בתצורה טהורה, גם נתרן וגם כלוריד הם רעילים, אבל כשהם קשורים יחד אתם לא יכולים לחיות בלעדיהם". הוא המתין שוב לפני שנתן את שורת המחץ. "זה לא קסם, זה…" ואז כולם, באולם הקטן, בבוקר בהיר וקר במערב התיכון של ארצות הברית צעקו ביחד, "מדע!".
עוד על חידושים בגליון נובמבר של Popular Science ישראל – למבצע היכרות מיוחד לגולשי HWzone.co.il