אחרי שהפכו לזעירים, חכמים ויציבים במיוחד – האם הצעד הבא עבור תחום כלי הטיסה הבלתי מאויישים הוא לאפשר להם לשהות באוויר זמן רב יותר?
הרחפנים שזמינים לרכישה עבור כולנו עברו מגוון שיפורים משמעותיים בשנים האחרונות, עם יכולות טיסה טובות ומתקדמות הרבה יותר, יכולות צילום משופרות, יכולת להתגבר על מכשולים בלתי צפויים, לפעול במרחקים גדולים יותר מהמפעיל ואפילו לחזור אליו עצמאית בעת תקלה או בעיה כלשהי – אך דבר אחד שנותר כמעט ללא שינוי בכל התקופה הוא זמן הטיסה הזמין, שממשיך לעמוד על בין עשרים דקות לכחצי שעה במקרים האופטימיים ביותר, ואף מתקצר משמעותית ככל שמתבססים יותר על כל אותן טכנולוגיות חדשות ומתקדמות שהזכרנו קודם.
תאי דלק או אפילו מנועים חשמליים עשויים לשפר את המצב בהשוואה לשימוש הנפוץ בסוללות בלבד, אך אינם רלוונטיים במיוחד עבור רוב המוצרים והיישומים האזרחיים – אז האם הפתרון המתבקש הוא גיוס של אנרגיית השמש לפתרון המגבלות הטכנולוגיות? יש מע שמאמינים בכך, וכעת הם גם מדגימים לנו לראשונה את השאיפות שלהם.
אנשי אוניברסיטת מינסוטה פיתחו כלי נסיוני שעונה לשם המרשים משהו SUAV:Q (ר"ת Solar Unmanned Aerial Vehicle: Quad) וכולל ארבעה מדחפים שדומים לאלו של כל הרחפנים הפופולריים, ומאפשרים לו להתרומם לאוויר וגם לנחות כמעט בכל מקום ללא בעיה או סכנת פגיעה כלשהי. השכלול מגיע כשהכלי באוויר – ומערך של צירים ייעודיים מביאים לפריסתו האופקית עד ליצירתו של מעין מזל"ט, שמסוגל לדאות באופן יעיל וחסכוני יותר מטיסה מיוצבת מבוססת מדחפים, וגם כולל מערך פאנלים פוטו-וולטאים שמשפרים את משך פעולתו עוד יותר.
אנשי האוניברסיטה פיתחו את הכלי המיוחד עבור שימוש בתחום החקלאות, בתור מכשיר שישולב עם מצלמה מולטי ספקטרלית מתקדמת שתוכל לחשוף את מצב הגידולים השונים בשדה ולטפל בהם בהתאם באופן יעיל ואפקטיבי הרבה יותר מכל אדם או מכל מכונה אחרת, אך לא קשה להעלות על הדעת גם שימושים אחרים של הטכנולוגיה – הן עבור צרכנים פרטיים חובבים, עבור מקצוענים ואפילו עבור יישומים צבאיים.
היכולת להפוך ממצב רחפן (או מצב מסוק) למצב טיסה עם כנף קבועה בלחיצת כפתור תוכל להביא לשימושיות חשובה עבור צלמי נוף אוויריים, וגם עבור גורמי צבא – בתור מעין תחליף אפשרי לטכנולוגיות כמו ה-SideArm שמפתחת סוכנות DARPA במטרה להפוך מטוסים ללא טייס ליעילים יותר במגוון רחב של תחומי שימוש. במקביל, פריסת מערך תאים פוטו וולטאים יוכל להוות תוספת מעניינת גם לרחפנים פשוטים לצרכנים הביתיים, אם כי יעילותם תהיה תלויה מאוד בנצילות התאים עצמם ובמזג האוויר בסביבה באותו זמן, כמובן, כך שמערכת מודולרית שניתן יהיה להרכיב ולפרק בהתאם לדרישות ולמצב בשטח היא הכיוון הנכון במקרה הזה.
כעת, אחרי שקיבלנו הוכחת יכולת ראשונית עבור היכולת הטכנולוגית הזו, נותר לנו רק לקוות שיצרניות רחפנים מסחריות אמיתיות יאמצו את הקונספטים בהקדם, ויאפשרו לנו לראות שימוש בהם כבר בגל הבא של המכשירים המעופפים הזעירים. מסכימים איתנו, או חושבים שזה רעיון שלא יעבוד בעולם האמיתי? בואו לשתף בתגובות.
