ועכשיו, תכנית לבניית ספינות אוויר שיכולות להמריא
"יש ילדים שרצו להיות כבאים", אומר איגור פסטרנק. "אני תמיד חלמתי על ספינות אוויר".
פסטרנק גדל בלבוב, אוקראינה, ליד תחנה מטאורולוגית. כשהוא היה בן שש, הוא שכנע את המטאורולוגים הסובייטים שבתחנה לאפשר לו לשגר את אחד מבלוני מזג האוויר שלהם. "הפכתי למכור", הוא אומר. "אני רציתי לבנות ספינות אוויר".
אנחנו עומדים בהאנגר ענק בנוי קורות עץ בו חונה ספינה שכזאת, "ספינת משא אווירית פונקציונלית בעלת יכולות ריחוף משתנות" באורך 122 מ' שנקראת Aeroscraft, נמצאת בתהליך בנייה. שלד האלומיניום וסיב הפחם המתנשא, מזכיר את כוכב מוות של מלחמת הכוכבים, הוא אב-הטיפוס של מה שלדברי פסטרנק שתהיה מכונה מעופפת חדשה וטובה יותר: אחת שיכולה לשאת משקל משמעותי לכל מקום עליי אדמות. הסיבה שיש כל כך מעט ספינות אוויר בשמיים כיום, הוא אומר, היא ש"אף אחד לא שיפר את הקונספט. אני פותר בעיה בת יותר ממאה שנים".
פסטרנק לובש טי-שירט שכתוב עליה "החשיבות של בקרת איזון הריחוף", אשר פחות או יותר מסכמת את הבעיה הזאת. "ספינות האוויר מרחפות", אומר פסטרנק. "אבל כשספינת האוויר ללא מטען, היא תמריא לחלל אם לא נעגן אותה במקום. הבנתי שאנחנו יכולים לדחוס את ההליום בתוך תאים מיוחדים, ואז להגביר או להפחית את כוח העילוי".
כדורים פורחים נתונים לחלוטין לחסדיהן של הרוחות, ואפילו ספינות אוויר עדיין דורשות צוותי קרקע שירתקו אותן באמצעות חבלים ומעגנים. אם מערכת איזון הריחוף של פסטרנק תעבוד, יוכל הטייס לתמרן לכל כיוון, אנכי ואופקי, ללא סיוע חיצונית. הוא יוכל לטוס לכל מקום ולנחות בכל מקום, ולשאת איתו מטען גדול מאוד. "אז תהיה לנו התקדמות", אומר פסטרנק.
האב-טיפוס של ספינת האוויר Aeroscraft אמור להמריא בסתיו הקרוב. גרסאות מאוחרות יותר יוכלו להוביל מטען של 500 טון |
מהפיכה בתחבורה באמצעות ספינות אוויר היא רעיון ישן אך תמידי, ובדרך כלל הצבא הוא זה שמקרב אותה יותר למציאות. יותר ממאה שנים אחרי שג'ורג' גריפית תיאר לחימה מזויינת בה לוקחים חלק "בלוני קרב" בספר הפופולרי שלו The Angel of the Revolution, צבא ארצות הברית ניסה לאמוד את היתרונות בהובלת אמצעים בעזרת ספינות אוויר. ב-2005 יזם Darpa, ענף הניסויים של הפנטגון, את פרויקט Walrus והתחיל לחפש קבלן שיבנה "כלי אווירי היברידי גדול במיוחד" שיוכל להוביל מטען במשקל של 500 טונות למרחק של 22,000 ק"מ לפחות. ה-Aeros של פסטרנק זכה בחוזה הגדול ביותר של הפרויקט. ("יש פתרון אחד בלבד", הסביר פסטרנק ללוס אנג'לס טיימס, "ולנו יש את הפתרון האחד הזה"). אבל ב-2010 בחר הפנטגון שלא לחדש את פרויקט Walrus, גורל לא נדיר בתכניות ספינות אוויר.
על אף זאת, ממשיכים בוני ספינות אוויר מסביב לעולם לחקור ולפתח דרכים שונות להעלות לאוויר ספינות אוויר. נורת'רופ גרומן, לוקהיד וחברות תעופה גדולות אחרות, לצד יזמים קטנים יותר כמו Cargolifter ו-Aeros השתתפו בתקופות שונות במרוץ לבנות ספינת אוויר מסחרית.
ביל קראודר, מומחה ללוגיסטיקה שבוחן את האב-טיפוס של ה-Aeros ונמצא אתנו היום, עוקב במשך שנים אחר מאמציו של פסטרנק. לוגיסטיקה היא המונח לתעשייה העוסקת בהובלת מטענים לכול ובכול מקום בעולם. אנשים מגחכים לנוכח המחשבה על שמיים מלאים בספינות אוויר בגודלה של ה הטיטאניק, אומר קראודר, ומותח את צווארו לכיוון המסגרת, אבל זה לא אומר שזה לא רעיון טוב. ולמעשה, ספינה כזאת תוכל להישאר באוויר למשך שבוע ולהעביר ליעדו מטען משמעותי, כמו למשל מנוף 50 טון, שדרוש באיזור הקוטב הצפוני.
הלקוחות הראשונים שירכשו ספינות אוויר Aeroscraft יהיו חברות תובלה, אבל בסופו של דבר ניתן יהיה לפתח את כלי הטיס למלונות מרחפים שיטיסו בדממה אורחים מניו-יורק ללוס אנג'לס במשך הלילה |
פסטרנק השיק ב-1987 באוקראינה את תאגיד Worldwide Aeros, ובהתחלה בנה רק "איירוסטאטים" בלתי מאויישים, ספינות אוויר קטנות המעוגנות באמצעות כבל. זמן קצר לאחר קריסת ברית המועצות הוא העביר את החברה לארצות הברית, וכשהמתחים בין המזרח למערב ירדו, הוא הפך לקבלן המוביל של הפנטגון לפיתוח כלי רכב מרחפים . Aeros היא הספק הגדול בעולם של ספינות אוויר לא מאויישות ומאויישות – ועם לקוחותיה נכללים משרד ההגנה האמריקני ורשויות במספר מדינות זרות – אבל כל אלה, אומר פסטרנק, הם אמצעי להשגת המטרה. "תמיד רציתי לבנות את ה-Aeroscraft", הוא אומר. "השקעתי את כל רווחי החברה שלי בספינה החדשה הזאת. הכל".
לעת עתה, הספינה שלו מובילה את המירוץ. Cargolifter פשטה את הרגל, כך גם Advanced Technologies Group, החברה העיקרית בבריטניה שמטרתה הייתה להחיות את החדשנות בתחום ספינות האוויר. לוקהיד ונורת'רופ התכווננו על ספינת אוויר שעדיין דורשת מסלול המראה. "לאף אחת מהן אין את היכולות של ה-Aeroscraft", אומר פסטנרק.
מטוס התובלה C-17 שעושים בו שימוש באופן נרחב יכול לשאת 75 טון. מטוס ה-AN-225 הסובייטי הענק שבר את השיא עם יכולת נשיאה של 275 טון. אבל אם אב-טיפוס ה-Aeroscraft יעבוד ופסטרנק ישלים את תוכניותיו לבנות דגם באורך של 250 מ', הוא יקדם את קיבולת התחבורה האווירית ל-500 טון, שניתן להטיס לכל מקום. "זה מראה מרהיב לאיש לוגיסטיקה", אומר קראודר. "אני מחכה למשהו כזה כבר הרבה זמן".
עוד על חידושים בגליון אוגוסט של popular science ישראל – למבצע היכרות מיוחד לגולשי HWzone.co.il