אהוד טננבאום, שהתפרסם בפריצות למחשבי הפנטגון ונאס"א, נעצר בחשד למעורבות ברשת הונאות השקעה שהפעילה 700 עובדים ועשרות פלטפורמות מסחר מזויפות
לפני כמעט 30 שנה הספיק אהוד טננבאום, צעיר ישראלי שכינה את עצמו "האנלייזר", להביך את מערכות אבטחת המידע של כמה מהארגונים המאובטחים בעולם. כיום הוא עומד במרכזה של חקירה פלילית מסוג אחר לגמרי. במקום פריצות למחשבים ממשלתיים, מדובר ברשת בינלאומית שלפי החשד הפעילה מפעל הונאות השקעה עם יותר מ-700 עובדים, כ-20 מוקדי טלפונים והכנסות מוערכות של למעלה מ-100 מיליון אירו בחודש.
המשטרה ההולנדית הודיעה ביולי 2026 כי פירקה חלקים מרכזיים מהרשת, שפעלה לפחות מאז 2021 והצליחה, לפי הערכות החוקרים, להונות עשרות אלפי אנשים ברחבי העולם. טננבאום, בן 46, נעצר בפולין ב-26 במאי לבקשת הרשויות בהולנד והוסגר אליה. החוקרים מייחסים לו תפקיד טכנולוגי מרכזי שאפשר לארגון לפעול במשך שנים מבלי להיחשף. מדובר בשלב זה בחשדות, ולא בקביעה משפטית בדבר אשמתו.
מהפריצה לפנטגון למערך פיננסי חובק עולם
הסיפור של טננבאום התחיל הרבה לפני שהמונח סייבר הפך לתעשייה של מיליארדי דולרים. ב-1998, כשהיה בן 18, הוא נעצר בישראל בעקבות חקירה משותפת לרשויות האמריקאיות והישראליות, לאחר שפרץ למערכות מחשוב של גופים ממשלתיים, צבאיים ואקדמיים. בין המטרות שנקשרו לפרשה היו הפנטגון, נאס"א, חיל האוויר והצי האמריקאיים, אוניברסיטאות מובילות וגם הכנסת.
הפרשה, שכונתה בארצות הברית Operation Solar Sunrise, עוררה אז חששות מפני מתקפת סייבר מאורגנת על מערכות צבאיות. רק בהמשך התברר שמאחורי חלק מהחדירות עמדו צעירים שהשתמשו בחולשות אבטחה מוכרות ובכלים שאפשרו להם להשיג גישה למערכות נוספות. לפי הרשויות האמריקאיות, לא נחשף מידע מסווג במסגרת הפריצות. טננבאום נשפט בישראל ב-2001 והורשע בעבירות מחשב.
זו גם לא הייתה הסתבכותו האחרונה. ב-2008 נעצר טננבאום בקנדה במסגרת חקירת הונאת כרטיסי תשלום, שבה נוצלו מערכות פיננסיות כדי להגדיל באופן בלתי חוקי את הסכומים שניתן למשוך באמצעות כרטיסים נטענים. בהמשך הועבר לארצות הברית, הודה בעבירה הקשורה להונאת כרטיסי תשלום, וב-2012 נגזר עליו עונש מאסר בגובה התקופה שכבר ריצה, לצד תשלום פיצויים בסך 503 אלף דולר ושלוש שנות פיקוח.
בפרשה הנוכחית, החוקרים בהולנד מתארים פעילות שונה מזו שהפכה אותו למפורסם. החשד אינו מתמקד בפריצה לחשבונות של קורבנות בודדים, אלא בהקמה ובתחזוקה של תשתית טכנולוגית ששימשה להונאות פיננסיות מתמשכות. לפי הדיווחים על החקירה, טננבאום חשוד בבנייה ובניהול של חלקים מהתשתית הזאת.
פלטפורמות מסחר אמינות למראה, השקעות שלא באמת קיימות
השיטה המיוחסת לרשת לא דרשה מהנוכלים לפרוץ לחשבון הבנק של הקורבן. הם גרמו לו להעביר את הכסף בעצמו, באמצעות מסע שכנוע שנמשך לעיתים חודשים.
הכול התחיל בדרך כלל בפרסומת מקוונת שהבטיחה הזדמנות השקעה מעניינת, לעיתים תוך שימוש בשמות ובתמונות של ידוענים ללא רשותם. מי שהשאיר פרטים קיבל שיחה מאדם שהציג את עצמו כיועץ השקעות או כמנהל חשבון אישי. ההפקדה הראשונה הייתה בדרך כלל קטנה, לעיתים כמה מאות אירו בלבד, ואחריה הופיעו בחשבון תשואות מעודדות.
מאחורי הממשק שנראה כמו מערכת מסחר לגיטימית לא בהכרח התבצעה שום השקעה. הקורבנות ראו יתרות, גרפים ורווחים שהתבססו על נתונים שהמערכת הציגה להם, ולא על נכסים פיננסיים אמיתיים. לעיתים אף אפשרו להם למשוך סכומים קטנים, כדי לחזק את האמון ולעודד הפקדות נוספות. ככל שהמספרים על המסך גדלו, כך גם גדל הלחץ להשקיע עוד כסף.
המנגנון הזה מוכר בתחום ההונאות הפיננסיות כהונאת השקעה המבוססת על הנדסה חברתית. במקום לנצל חולשת אבטחה בתוכנה, הנוכלים מנצלים את האמון של המשתמש. המערכת הטכנולוגית מספקת את התפאורה, ואנשי המכירות דואגים שהכסף ימשיך לזרום.
ההיקף הכספי ממחיש עד כמה השיטה הייתה יעילה לכאורה. נכון לפרסום ממצאי החקירה ביולי, הרשויות קישרו לרשת כ-550 תלונות בהולנד, עם נזק מצטבר של כמעט 25 מיליון אירו, ועוד כ-200 תלונות בבלגיה. מרבית הקורבנות בהולנד איבדו יותר מ-10,000 אירו כל אחד. נתון ה-100 מיליון אירו בחודש מתייחס להערכה של המשטרה לגבי הפעילות הגלובלית של הרשת, ולא לסכום שהוכח בבית המשפט או אומת במלואו באמצעות מסמכים פיננסיים.
אחד הקורבנות שתיארו את פעילות הרשת הוא משקיע הולנדי בן 62 בשם אלכס. לדבריו, הוא התחיל בהשקעה של 250 אירו לאחר שיחה עם יועץ שנשמע מקצועי ואדיב. בהמשך ביצע 31 העברות כספים בסכום כולל של 275 אלף אירו, כולל כסף מחסכונותיו והלוואה שלקח. כאשר ביקש למשוך את כספו, נדרש לשלם סכומים נוספים כדי לשחרר אותו. בסופו של דבר נותק הקשר עם אנשי הפלטפורמה.
הסיפור שלו מדגים מדוע אפילו אנשים בעלי ניסיון בהשקעות עלולים ליפול בפח. כאשר מערכת מציגה רווחים עקביים, מאפשרת משיכה ראשונית ומציעה איש קשר שנשמע אמין, קשה יותר לזהות שהכסף כבר מזמן אינו בשליטת המשקיע.
700 זהויות בדויות ומבצע דיגיטלי לפירוק הרשת
מה שמבדיל את הפרשה הזאת מהונאת קריפטו שגרתית הוא המבנה הארגוני שנחשף בחקירה. לפי המשטרה ההולנדית, הרשת פעלה כמו חברה בינלאומית עם הנהלה מרכזית, משרדים במדינות שונות, צוותי מכירות וחלוקה לשווקי יעד. כל צוות התמקד בקורבנות ממדינה מסוימת, והעובדים השתמשו בכינויים ובאמצעים טכנולוגיים להסתרת זהותם ומיקומם.
לפי פרטי החקירה, הפעילות כללה גם מערכות ניהול פנימיות, דיווחי ביצועים ואף דירוג עובדים לפי היקף הכספים שהצליחו להוציא מהקורבנות. במילים אחרות, מאחורי אתרי ההשקעה המזויפים עמדה תשתית ארגונית שנועדה לנהל הונאות בדיוק כפי שחברות לגיטימיות מנהלות מכירות ושירות לקוחות.
החקירה עצמה נמשכה כמעט ארבע שנים וקיבלה את השם Operation Sunflower. החוקרים עקבו אחר העברות כספים, כתובות IP ונתונים דיגיטליים נוספים, והצליחו לקשר בין המערכות המקוונות לבין מפעילי המוקדים. בשיתוף פעולה עם חברות שאירחו את התשתיות הטכנולוגיות, הושבתו שרתים ושירותים מרכזיים של הרשת. הרשויות דיווחו כי לאחר המעצרים והשבתת השרתים נרשמה ירידה במספר התלונות החדשות על הונאות השקעה.
אבל הצעד המעניין ביותר היה דווקא פנייה ישירה לאנשים שעבדו לכאורה עבור הארגון. במסגרת Operation Sunflower הקימה המשטרה ההולנדית אתר ייעודי שבו פורסמו כ-700 כינויים של מנהלי חשבונות החשודים במעורבות בפעילות. האתר הציג שעון ספירה לאחור לקראת פרסום מידע נוסף על זהותם, והעובדים קיבלו הודעות אישיות על קיומו.
המטרה הייתה להפעיל לחץ על המעורבים, לעודד מסירת מידע ולהקשות עליהם להמשיך בפעילות גם אם חלק ממנה יועתק לשרתים חדשים. מדובר בניסיון לפגוע לא רק במחשבים שמפעילים את ההונאה, אלא גם ברשת האנושית שמאחוריה.
לצד מעצרו של טננבאום בפולין, נעצרו ביולי חמישה חשודים נוספים בקפריסין, בבלגיה וביוון. המידע שנאסף על עובדים נוספים הועבר למדינות אחרות בסיוע Europol, לצורך המשך החקירות וההליכים הפליליים. בהודעת יולי נמסר כי בית משפט בהולנד הורה על מעצרו הזמני של טננבאום למשך 14 ימים, ולא פורסמה בה הכרעה באשמתו.
מנקודת מבט טכנולוגית, הפרשה ממחישה שינוי משמעותי באופן שבו פועלת פשיעה פיננסית מקוונת. אין צורך לכתוב נוזקה מתוחכמת או לעקוף מערכות הגנה בנקאיות כאשר אפשר להקים אתר השקעות משכנע, לגייס אנשי מכירות ולגרום לקורבנות לבצע את ההעברות מרצונם. התפקיד המיוחס לטננבאום מדגיש עד כמה התשתית הדיגיטלית נעשתה מרכזית במודל הזה, גם כשההונאה עצמה מבוססת על שיחה אנושית.
המשטרה ההולנדית מזהירה גם מפני חברות המציעות לנפגעים להשיב את כספם תמורת תשלום מראש, משום שבחלק מהמקרים מדובר בניסיון נוסף להונות את אותם אנשים. העובדה שרשת אחת הצליחה לכאורה לפעול במשך שנים, עם מאות עובדים ואלפי קורבנות, ממחישה שהאתגר אינו מסתיים במעצר החשודים המרכזיים. כל עוד ניתן להקים פלטפורמת מסחר מזויפת שנראית אמינה ולשווק אותה באמצעות פרסומות ממוקדות, אותה שיטת הונאה יכולה לחזור תחת שם אחר.
