למה נהפכנו? כרוניקה של עולם טכנולוגי

תגיד צ'יז

בפרברי לינקולן (נברסקה) בארה"ב, הקים ג'וזף ריצ'ארדסון את חנות הצילום הראשונה שידעה העיר. מאז היותו פעוט החל לחסוך פני אחרי פני מדמי הכיס שקיבל מאביו כורה הפחם. הוא תמיד רצה לתעד את חיי העולם, ומבחינתו לצלם את נופי עיירתו, היה דרכו של אלוהים לחייך אליו בחזרה.

העסק החל לפרוח ובמהרה בין תושבי העיירה החל להתפרסם ריצ'ארדסון במקצועיותו ובמחיריו ההוגנים, ובכל פינה אפשר היה לראות את המוטו שלו מתנוסס כדגל בעיירה – "החיים הם כמו צילום, אנחנו מתפתחים מן ה-negatives ". את מירב כספו עשה ריצ'ארדסון מפיתוח סרטי צילום.

אך הקדמה לא איחרה לבוא, ובזמן ששאר העולם עבר למצלמות דיגיטליות, בעל החנות ותיק מיאן להתקדם, ואחרי שבנו הפציר בו פעמים רבות, החליט ריצ'ארדסון לנסות למכור מצלמות דיגיטליות, אך צעד זה היה בעוכרו, כיוון שלכולם כבר הייתה מצלמה בטלפון הסלולארי. ריצ'ארדסון איבד הכול, והצער השפיע על בריאותו, וליבו קרס לאחר כמה ימים.

בנו אמר אחרי פטירתו של אביו: "הוא לא הסכים להבין את התקדמות החיים, הטכנולוגיה, או היקום בעצם. תמיד חשב שהחנות הקטנה שלו תתקיים לנצח, ואחרי שניסה לשנות זה היה מאוחר מדי. צריך להתקדם כל הזמן, יום אחרי יום, אחרת פשוט הטכנולוגיה תשיג אותך ואתה נשאר מאחור, הדבר היחידי שאף פעם לא יתיישן הוא הרצון של אנשים להכיר אנשים אחרים".

היכן שהייתה החנות, נותר שטח נטוש, שלבטח יהפוך לקניון כמו כל דבר באמריקה…

הצד האפל של הטכנולוגיה

קידמה היא התשובה לכל השאלות כך נראה.

בשנת 2012 נסגרו כ-41,500 חברות ועסקים בישראל, עלייה של כ-6%, לעומת 2011, בזמן שחברות הענק ממשיכות לגדול ולכלות את משאבי הסביבה.

מחשבים מפיקים תוצאות במהירות ובדיוק, וידם על העליונה מול בני אדם. לכן, מקומות עבודה רבים נאלצים לפטר עובדים אנושיים למטרת התייעלות. כ-35% מסף הפיטורים בישראל הם מסיבה זו.

ישיבה ממושכת מול מחשב ושימוש בעכבר יכולים לגרום לתסמונת מנהרת שורש כף היד, ועוד אין ספור מחלות, וחוקרים גילו מאז שנות האלפיים כמעט 70% מן העבודות במשק הן מול עמדה ממוחשבת תחת אור פלואורסנטי מחוויר. זה בהחלט מנצח עבודת בניין תחת השמש הקופחת, אבל מחקרים מראים שיותר ויותר אנשים מאובחנים בימינו כבעלי חוסר בוויטמין D (המופק ע"י קרני השמש), ולכן גופם אינו מייצר מספיק סידן וזרחן.

אפילו אסירים מקבלים 30 דקות של שמש בכל יום… כך יראה סוף העולם?

הרחק מהמקלדת

משפטם של וטפריד סוורטהולם, פרדריק נייה, ופטר שנדה, מקימי ארגון מפרץ הפיראטים (AFK.TPB) הופסק בכל כמה רגעים בשביל ויכוח שנראה טיפשי לקהל הצופים שישב באולם, אבל לא בעיני הנתבעים. בכל פעם שהתובע הראשי מצד חברות הפקת הסרטים הענקיות בעולם ביקש לדעת כיצד ההרגשה להיות בעולם האמיתי, הנתבעים ביקשו לתקן את הביטוי מן רשם המשפט ולציין שהם מעדיפים את הכינוי הרחק מהמקלדת ולא בעולם האמיתי, כי מבחינתם להיות מחוברים לאינטרנט זה העולם האמיתי.

מפרץ הפיראטים הוקם בשנת 1999 ע"י, גאוני מחשבים והאקר מושמץ, בשביל ליצור שיתופיות באינטרנט ולהגביר את קצב העלאת הקבצים בעולם. הם לא התייחסו לאיומים מצד זכויות היוצרים או לכל ארגון שרצה לתבוע אותם על עבירות של תמיכה וסיוע ביודעין להפרת זכויות יוצרים ולטענתם – "אנחנו בסך הכול מתווכים, לא יוזמים, ולא מפיצים בעצמנו"

אך במקום לנצל את ההזדמנות שקיבלו בשימוע, ולחלוק את שאיפותיהם או חזונם על העתיד, כיצד הם מדמיינים עולם פתוח, דמוקרטי, שבו המידע זורם בחופשיות, והממשלות יגנו על זכויות האיש הקטן, הם רק הביעו אגואיסטיות כלפי עצמם, וחידדו את התדמית חסרת האכפתיות של החברה. בסוף המשפט הם קיבלו תקופת מאסר קצרה, אך אני מתקשה להאמין שאיכשהו השהייה בכלא לא תגרום להם להתלהב מעצמם אף יותר.

פרפר נחמד

"פעם חלמתי אני, צ'אונג טסה, שאני פרפר, מתעופף הנה והנה, פרפר לכל תכלית ומטרה. הייתי מודע אך ורק לשמחתי כפרפר, ולא להיותי טסה. תוך זמן קצר התעוררתי, והנה הייתי שוב עצמי ממש. ועכשיו איני יודע אם בראשונה הייתי אדם החולם שהוא פרפר, או אם עכשיו אני פרפר החולם שהוא אדם". 

הציטוט הנ"ל של פילוסוף סיני מוכר בשם צ'אונג טסה מביע בצורה מדויקת את ההרגשה החולמנית והווירטואלית שאופפת אותנו כאשר אנו מחוברים לאינטרנט, ומעלה את השאלה האם אנו נמצאים בעולם האמיתי מבחינתנו כאשר אנו משחקים בשרת או מטפחים את הפרופיל החברתי שלנו.

נותר רק לקוות שהקידום הטכנולוגי ינבא טובות על עתידנו, או שבסופו של דבר ניפול אל מלכודת מורפיוס, ונהפוך לשדה של סוללות אנרגיה, זהות, וללא שום ייחודיות…  אז, מה אתם חושבים? האם אנחנו נמצאים בעולם האמיתי כאשר אנו מחוברים לאינטרנט? שתפו אותנו בתגובותיכם.