הצעת חוק חדשה עברה היום בועדת השרים לחקיקה. על פי ההצעה משתמשי האינטרנט ייחסמו לאתרים עם תכנים פוגעניים

במשך כמעט 10 שנים מנסים חברי כנסת שונים להעביר הצעות חוק במטרה לסנן אתרי אינטרנט לציבור הגולשים, בטענה של "הגנה על הציבור". בתיקון חדש לחוק שעבר היום בועדת השרים לחקיקה הוחלט כי יש לחסום תכנים בלתי ראויים באינטרנט, באופן יזום לכל הגולשים, אלא אם הם יבקשו במפורש להסיר את החסימה.

לסנן את האינטרנט? למה?

יוזמי ההצעה הסבירו כי מטרתה היא למנוע חשיפה של ילדים לתכנים מיניים ופוגעניים אחרים. על פי החוק כפי שהוא כיום – חברות האינטרנט מחוייבות לספק שירות סינון אתרים ללא תשלום לבקשת הלקוחות, אך הסינון אינו מגיע כברירת מחדל. מכיוון שכך, רבים אינם מודעים כלל לאפשרות זו והתוצאה היא שרבים הילדים הנחשפים לתכנים שאינם הולמים.

לדברי יוזמי החוק, 60 אחוזים מהילדים בישראל מגיל 15 עד 19 נחשפים לאתרים פורנוגרפיים. ע"פ התיקון החדש יחויבו ספקיות הגלישה לסנן את האתרים כברירת מחדל, ואלה המעוניינים למנוע את הסינון יצטרכו ליצור צעד אקטיבי ולבקש את ביטול הסינון.

מההצעה נראה כי השינוי בחוק הוא קטן לכאורה. על כל אדם המעוניין לקבל אינטרנט שאינו מסונן נדרש רק ליצור קשר, לבקש להסיר את הסינון ולהוכיח כי הוא בגיר – והסינון יבוטל כבעבר. אם כך, מהי הבעייתיות העולה מהצעת החוק?

ארגון האינטרנט הישראלי התייחס להצעת חוק זו והסתייגויותיו נשלחו ביולי השנה לחברי ועדת השרים לחקיקה. לדברי האיגוד, תכנים פוגעניים כפי שהם מוגדרים בחוק הם תכנים שאין מניעה חוקית לעיין בהם. לדבריהם – קיים צורך להתמודד עם תכנים פוגעניים על ידי חינוך, הסברה והפעלת סמכות הורית, אך כאשר ההתמודדות היא על ידי חוק, נעשית למעשה צנזורה על האינטרנט. מידע שאמור להיות זמין לציבור ואין בעיה חוקית לעיין בו – ייחסם לכלל האוכלוסיה, דבר העומד בניגוד לחוק יסוד חופש הביטוי, חופש המידע וחופש העיסוק.

בעיה נוספת שמעלה האיגוד היא הפגיעה בפרטיות. מי שיבקש לפתוח את הסינון עבורו, יירשם במאגרי המידע של החברות כצרכן פורנו או תכנים פוגעניים אחרים לכאורה. מידע כזה הנמצא בידיים פרטיות עלול להיות מודלף לידיים הלא נכונות.

ואיפה זה יגמר?

אחת הבעיות החשובות שמעלה ארגון האינטרנט הישראלי הוא המדרון החלקלק: הצעת החוק מטילה על ספקיות האינטרנט את תפקיד הצנזור שמטרתו לבדוק ולנטר אילו אתרים מספקים תכנים ראויים ואילו לא. תפקיד שוטר התכנים ברשת איננו אמור להיות תפקידה של ספקית גלישה. חסימת תכנים פוגעניים ברשת עלולה להתפרש בצורה רחבה יותר ולהשתנות. אין לדעת לאן עלול להוביל מסלול חסימת תכנים כשהוא נמצא בידיהם של בעלי אינטרסים פוליטיים או כלכליים שונים.

מעבר להסתייגויות של ארגון האינטרנט הישראלי עולות גם שאלות באשר לבקרה על תכנים פוגעניים. אתרים לימודיים העוסקים באומנות ואיור עשויים להציג תוכן של משתמשים שיש בו עירום מרומז או בוטה. במקרים כאלה האם יחסם האתר כולו לגולשים? מה באשר לאתרים העוסקים ברפואה ומציגים אנטומיה של גוף האדם? האם קמפיין מודעות לסרטן השד המציג איברים חשופים יחסם ע"י המדינה?

אנשים שונים נפגעים מתכנים שונים – תוכן זהה עשוי להיות פוגעני לאוכלוסיה מסויימת ולא לאחרת. למשל תמונת נשים בבגד ים עשויה להיחשב לפוגענית לאוכלוסיות מסויימות בישראל, האם מפלגה המייצגת את אותה אוכלוסיה תלחץ להוסיף לרשימה השחורה גם קמפיינים לבגדי ים ביוטיוב? האם היא תצליח במשימתה?

ובכלל, רבים מהאתרים הגדולים בימינו הם בכלל רשתות חברתיות, ומתבססים על תכנים המיוצרים על ידי הגולשים עצמם. באתרים כמו טוויטר ואינסטגרם מועלות מידי יום תמונות שעשויות להתפרש כפוגעניות, לא מעט שחקניות פורנו מחזיקות בפרופיל טוויטר פעיל ומעלות תמונות בוטות ביותר לדפי המשתמש שלהן על בסיס קבוע. האם יש כוונה לחסום את כל טוייטר ואינסטגרם לגולשים? האם יזמי החוק מתכוונים לבצע מעקב על כל דף שיוקם באתרים אלה ולבדוק אם התמונות בו ראויות או לא? האם זה בכלל ניתן לישום? מי מחליט בעניין וכיצד תתבצע הצנזורה?

לצערנו לא מצאנו בתיקון להצעת החוק כל הסבר טכני באשר לדרכי הישום שלו בפועל.

קישור להצעת החוק