המרגל, הרובוט ותותח הלייזר: מטוס ה-U2 האימתני מסרב לפרוש

מטוס ריגול משנות החמישים עדיין משרת בחיל האויר האמריקאי כנגד כל הסיכויים, וכעת שוקלים יוצריו להסב אותו למטוס בלתי מאוייש היורה קרני לייזר עוצמתיות

מטוס ה-U2 פותח כפרוייקט סודי ביותר בשנות ה-50 של המאה הקודמת. כדי להסתיר את טיסות הניסוי שלו, בנו האמריקאים בסיס צבאי מרוחק במדבריות נבאדה המוכר היום כ-אזור 51. ייעודו של המטוס היה לטוס בגובה רב מאד ולצלם מטרות רוסיות, הרחק הרחק מהישג ידן של מערכות הנ"מ והיירוט של האוייב. האמריקאים הצליחו לשמור על הטכנולוגיה של המטוס סודית ביותר במשך מספר שנים מועט, עד שהמטוס יורט על ידי חיל האויר הרוסי בשנת 1960.

טייס המטוס גארי פאוורס לא השתמש במנגנון המילוט המובנה במטוס ובמקום זאת פתח עצמאית את חופת המטוס, שיחרר את חגורת הבטיחות והועף החוצה – משום מה מבלי שהפעיל את מנגנון ההשמדה העצמית של המטוס. הטייס קיבל לידיו מנת רעל לצורך התאבדות במקרה שיפול לידי כוחות הביטחון הרוסיים, אך החליט שלא לעשות בה שימוש. בחקירתו סיפר לרוסים בהרחבה על יכולותיו הטכניות של המטוס ואופי משימותיו. נוכח העובדה שמנגנון ההשמדה העצמית של המטוס לא הופעל, שרדו חלקיו הרגישים של המטוס ונפלו בידי הרוסים. פאוורס, אגב, השתחרר מן הכלא הרוסי בסופו של דבר ומצא את מותו באופן תמוה, כאשר הטיס מסוק של חברת חדשות לצורך סיקור אירוע חדשותי ונגמר לו הדלק.

למרות שהטכנולוגיה הסודית של המטוס הפכה גלויה – הוסיף המטוס לשרת נאמנה את צבא ארצות הברית במשך שנים ארוכות. על פי מספר דיווחים, המטוס ביצע בשירות האמריקאים גם גיחות ריגול מעל ארצנו, בין השאר מעל מפעל בטחוני רגיש באיזור דימונה. במשך השנים יצאו גרסאות חדשות ומשופרות של המטוס שאיפשרו לו להמשיך ולהיות רלוונטי גם בימינו. אך בשנים האחרונות מדובר רבות על הצורך להוציאו משירות בגלל עלויות תפעול גבוהות מאוד. לפני מספר ימים דווח באתר Aviation Week כי חברת לוקהיד שוקלת להתקין במטוס מערכת לייזר כנשק להשמדת טילים בליסטיים עוד בשלב ההאצה שלהם.

החברה שוקלת להטמיע את מערכת הנשק בגירסה בלתי מאויישת של המטוס. יתרונו הגדול של מטוס ה-U2 הוא ביכולתו לטוס בגובה רב ביותר של 70 אלף רגל (כ-21 ק"מ) בכל תנאי מזג אויר. בגובה זה יכול המטוס לפגוע במטרות טילים במרחק רב ביותר. מטוסי ביון חדישים יותר יכולים לפעול בגובה נמוך יותר של כ-60 אלף רגל. לצורך ההמחשה, מטוס הקרב ה-F16 מסוגל לטוס בגובה מירבי של 50 אלף רגל בלבד (כ-15 ק"מ). חסרונו של מטוס ה-U2 הוא ביכולתו לשהות באויר זמן קצר יחסית למטוסי ריגול חדישים ובלתי מאויישים. בלוקהיד מתכננים להתגבר על בעיה זו על ידי הפיכתו של המטוס לבלתי מאוייש באופן אופציונאלי, כלומר – מטוס הניתן להפעלה עם או ללא טייס. טיסה ללא טייס גם תוזיל מאוד את עלותה הגבוהה מאוד של שעת טיסה, עלות העומדת כיום על כ-32 אלף דולר לשעה.

בשנת 1966 פיתחה לוקהיד מטוס ביון משופר שהיה אמור להחליף את ה-U2. המטוס, ששמוSR-71 ומוכר יותר בכינויו "הציפור השחורה", הגיע לגובה מקסימלי של 85 אלף רגל (25,900 ק"מ) וטס במהירות 3.3 מאך (3540 קמ"ש), המהירות הגבוהה ביותר בה טס מטוס מבצעי עד ימינו . למרות ביצועיו המרשימים הוא פרש משירות מבצעי כבר לפני יותר מ-17 שנה. לעומתו מטוס ה-2U שעבר כבר את גיל 60, נותר בשירות מבצעי תוך שהוא עובר שינויים ושידרוגים. אם תבחר לוקהיד להטמיע בו את מערכת הנשק החדשה ולהופכו למטוס ללא טייס, יוכל ה-2U להמשיך את שירותו הצבאי עוד שנים ארוכות.