מיוון העתיקה, דרך נאס"א ועד לסלון הביתי של כולנו בהווה או בעתיד הקרוב – זה הסיפור של הטכנולוגיה שמאפשרת לכם לחוות עולמות חדשים ממבט ראשון

בשנים האחרונות אנו חווים התפתחות משמעותית בטכנולוגיית המציאות המדומה, אותה טכנולוגיה המאפשרת להתל במוח שלנו לחשוב שאנו נמצאים במקום דמיוני, וכך ליצור חוויה אימרסיבית שלא משתווה לשום חוויה בידורית אחרת. אבל האם ידעתם שהטכנולוגייה קיימת למעשה כבר עשרות שנים, ושהרעיון של מציאות מדומה מגיע עד לאלפי שנים אחורה? ובכן, זה הזמן לגלות את הסיפור מאחורי אחד הדברים הכי מגניבים שהאנושות המציאה.

אז תאמינו או לא, אבל הסיפור שלנו מתחיל ביוון העתיקה, כמה מאות שנים לפני הספירה. אז קיבלנו את התיעוד הראשון בכתב לתופעה פזיולוגית שנקראת חלומות צלולים – חלום ליילה רגיל, שבו האדם מסוגל לשלוט, לטייל בו כרצונו, לדבר עם אנשים ואפילו לעוף. ייתכן אפילו שחוויתם פעם דבר כזה בעצמכם, מדובר בתופעה אמיתית ומוכחת מדעית. בכל מקרה, אזכורים לחלומות צלולים המשיכו להופיע על דפי ההיסטוריה בכל מיני תרבויות – העיסוק באפשרות לברוח מהמציאות למקום חדש ודמיוני שבו יש לנו שליטה מלאה העסיק את האנושות כבר מהרגע שיכלה לתקשר במילים ולספר סיפורים דמיוניים על מקומות אחרים.

השלב הבא בהיסטוריה לוקח אותנו כבר מאות שנים קדימה, למאה ה-19, בה התקדמות המדע וחקר של חוש הראייה הביאו לתגלית כי אפשר לעבוד על העיניים שלנו ולראות תמונה תלת מימדית כשמציגים לכל עין את אותה התמונה רק בזווית מעט שונה. הגילוי הזה הביא לפיתוחו של מכשיר הסטריאוסקופ, שהיה למעשה סה"כ סוג של משקפת שאליה מכניסים באותו אופן תמונה עבור כל עין שמאפשרת ליצור את אותה אשליה של צפייה בתמונה תלת מימדית.

אבל כדי להגיע לנקודה בהיסטוריה שבה מישהו תיאר את חווית המציאות המדומה במונחים שאנו חושבים עלייה כיום, אנו צריכים להתקדם את כללל הדרך בזמן ל-1935. כמו הרבה חידושים מודרניים, לא מעט מהם התחילו בתור איזה גאדג'ט עתידני בסיפור מדע בדיוני, ומשקפי מציאות מדומה לא שונים מהם. אז באותה שנה, סופר אמריקאי בשם Stanley Weinbaum פרסם סיפור מדע בדיוני קצר בשם Pygmalion's Spectacles. בסיפור, הדמות הראשית, גבר בשם דן בורק, פוגש פרופסור שהמציא זוג משקפיים מיוחדים המאפשרים למי שמרכיב אותם להשתתף בסרט שבו אפשר לראות, לשמוע, לטעום ולגעת, לדבר עם דמויות, ולהרגיש כמו הגיבור של העלילה.

ואז בשנת 1962, Morton Heilig יוצר סרטים אמריקאי, לקח את הרעיון הזה והחליט להפוך אותו למציאות. המטרה שלו הייתה ליצור חווית צפייה המאפשרת למשתמש להרגיש ממש בתוך הסרט, וכך המציא את ה-Sensorama. זה היה מכשיר מגושם להפליא, בגודל של מכונת ארקייד, שאפשר למשתמש להרגיש כאילו הוא רוכב על אופנוע ברחובות ברוקלין, כולל תצוגה תלת מימדית, אפקטים של רוח, ויברציה וריחות מהרחוב. לצערו של הייליג, ההמצאה נידונה לכישלון, כי למרות שלגמרי הקדימה את זמנה, לא רק שהייתה יקרה, אף אחד לא ממש ידע איך לשווק אותה.

בערך באותה שנה, חברת Philco פתחה קסדה בעלת מסך שעוקבת אחר תנועות הראש באמצעות מגנטים. הקסדה למען האמת בכלל פותחה עבור טייסי מסוקים, כדי לעזור להם להנחית אותם בליילה, אבל הייתה הטכנולוגיה הראשונית מאחורי Head tracking, פיצ'ר בלתי נפרד מהדרך שבה אנו רואים אמצעי VR כיום.

כמה שנים מאוחר יותר, בשנת 1968, מדען למדעי המחשב בשם Ivan Sutherland, יחד עם תלמידו Bob Sproull, פתחו את מה שתועד בהיסטוריה בתור קסדת המציאות המדומה הראשונה, שקיבלה את השם הדרמטי "חרבו של דמוקלס". ללא ספק היה מדובר במוצר מאוד מאוד ראשוני. ממשק המשתמש והתצוגה היו די בסיסיים והצליחו להראות רק מסגרות קווים שייצגו חדרים, והקסדה הייתה כל כך כבדה שהייתה חייבת לקבל תמיכה מהתקרה.

במהלך שנות השבעים המשיכו לצוץ פיתוחים שונים בתחום, אבל השנים בהן המציאות המדומה פרצה לתודעת הציבור הן שנות השמונים והתשעים. בזכות הקפיצה הטכנולוגית של התקופה, מספר פיתוחים משמעותיים הביאו את המציאות המדומה לקפיצת מדרגה.

בשנת 1985 למשל, NASA פתחה קסדת מציאות מדומה, שאמנם הציגה גרפיקה פשטנית, אבל תמכה במעקב אחר תנועות הראש והגיעה עם כפפה שאפשרה לעקוב אחר מיקום ותנועות היד, ובעקבות ההצלחה שלה פתחה מעבדת מציאות מדומה שהמשיכה לפתח את התחום, בעיקר עבור אימון האסטרונאוטים שלה.

שנתיים מאוחר יותר, חברת VPL הייתה החברה הראשונה למכור מוצרי מציאות מדומה לקהל הרחב, עם מוצרים כמו ה-EyePhone, והייתה אגב החברה שפתחה את הטכנולוגיה מאחורי ה-Power Glove, אביזר לקונסולה הנינטנדו שאפשר שליטה על משחקים ע"י תנועת יד. המונח "מציאות מדומה" אגב, הוטבע ע"י מקים החברה Jaron Lanier, ונשאר איתנו מאז.

תחום הגיימינג היה כמובן זה שהקפיץ את הפופולאריות של התחום. חברות כמו Virtuality הבריטית הייתה הראשונה לפתח מכונות ארקייד מטורפות של מציאות מדומה שתמכו במולטיפלייר, כמו למשל משחק אגרוף שאפשר לכם להלחם נגד חבר. וסגה ונינטנדו, החברות הכי חמות בשוק הגיימינג של דאז, ניסו גם הן להכנס לתחום.

סגה נסתה את מזלה עם ה-Sega VR, משקפי מציאות מדומה שתכננה עבור משחקי ארקייד וקונסולת המגה דרייב שלה. בסוף גנזה את הפרוייקט כי לא הצליחו להתמודד עם בעיה אחת קטנה – המשקפיים שלה גרמו למשתמשים לבחילה.

נינטנדו לא ממש למדה מהמקרה הזה, ונכנסה לשוק עם קונסולת ה-Virtual Boy. למרות שאי אפשר שלא לומר שזה לא היה נסיון שאפתני, הקונסולה הפכה לכישלון גמור. לא רק שהייתה יקרה, מסורבלת, והציגה רק שני צבעי,ם היא גרמה לכאבי ראש וצוואר לאחר כמה דקות משחק.

למרות שחברות פופולאריות כאלה, בשילוב עם סרטים מהתקופה הכירו את תחום המציאות המדומה לקהל הרחב, תחום ה-VR די התפוגג לו עד סוף שנות התשעים. אולי הכישלון של חברות גדולות כמו סגה ונינטנדו, או אולי הייצור היקר גרמו לו קצת להתמסמס. ולמרות שממש לא נעלם לגמרי, הפעם הבאה שהנושא חזר לתודעת הציבור הייתה שנת 2012.

בשנת 2010, בחור בשם פאלמר לאקי, רצה ממש לשחק במשחקי מחשב דרך משקפי מציאות מדומה, אבל להפתעתו לא מצא אף מוצר קיים בשוק. בצעד שאפתני החליט שהוא הולך ליצור משקפי מציאות מדומה בעצמו. פאלמר התחיל לעבוד על פיתוח האבטיפוס במוסך בבית ההורים שלו, ושנתיים מאוחר יותר פתח עמוד בקיקסטארטר על מנת לגייס כספים לפיתוח וייצור המוני של המשקפיים להם קרא ה-Oculus Rift. זה כנראה לא יפליא אתכם שהפרוייקט הצליח מעל למצופה וגייס סכום הגבוה פי עשרה ממה שהחברה בקשה.

מנקודת הזמן הזו, תחום ה-VR התחיל להתגלגל שוב ולצבור תאוצה. בעקבות התהודה המטורפת שיצר האוקולוס, חברות ענק כמו HTC וסוני החליטו גם הן להכנס לתחום, וכמובן פייסבוק שקנתה את חברת אוקולוס.

משנה לשנה החברות הללו, וחברות סטארטאפ חדשניות מציגות שיפורים חדשים לתחום: רזולוציית תצוגה חדה יותר, טכנולוגיה המאפשרת לעקוב אחר תנועת הידיים ללא הצורך להחזיר בשלטים, מערכת עקיבת ראש מדוייקת יותר, אביזרים שעוקבים אחר כל תנועת הגוף ועוד, והכי חשוב בעזרת הפלייסטישן VR, ותמיכה של לא מעט משחקי טריפל A במשקפיי מציאות מדומה, סוף סוף יש גם תוכן שבכלל מצדיק רכישה של משקפיים – ולמרות שמשקפי VR הם עדיין אביזר לא זול, ללא ספק מחירו כיום הרבה יותר נגיש מפעם.

ואי אפשר שלא להזכיר גם את הקארדבורד של גוגל, שהיה זה שהנגיש את המציאות המדומה לכל אדם שיש לו סמארטפון, במחיר של דולרים בודדים עבור חתיכת קרטון פשוטה עם זוג עדשות, שהופכת את מסך הסמארטפון יחד עם הג'ירוסקופ המובנה בכל מכשיר כיום, למכונת VR שיכולה להכיר את הקסם את הטכנולוגיה לכולם.

אז האם תחום המציאות המדומה כאן כדי להשאר? או ששוב ייעלם לו בתוך כמה שנים עד הפעם הבאה? את זה רק נותר לגלות.

סבטה ס. היא מפתחת אתרים וגיימרית בנשמה, אתם מוזמנים לעקוב אחריה בערוץ היוטיוב שלה GameGems