ראוי לתואר? ביקורת משחק Mass Effect 3

לפני מספר שנים הגיעה אלינו סאגת החלל והמדע הבדיוני Mass Effect, הישר מתוך ידייה הרחבות (והקנדיות) של BioWare. אותה טרילוגיית המשחקים, שנחתמה עם שחרורו של הכותר השלישי והאחרון לפני כשבוע, עוקבת אחרי מעלליו של קפטן שפרד, מכוחות ה-System Alliance, הברית הבין-גלקטית, ומאבקו ב-Reapers, זן היצורים הלא-נחמדים שמאיימים בהשמדה מוחלטת של המין האנושי.

 

כל מי ששחק בשני המשחקים הקודמים ודאי מבין שתיאור שטחי ומקוצר הזה אינו מעיד על אופיו האמיתי של המשחק: מתחילת הדרך, ב-BioWare הקפידו על יצירת עלילה מורכבת ומעניינת ודמויות אמינות ועגולות, ודאגו לעטוף את הכל בקטעי אקשן סוחפים.

 

 

"נפרדים משפרד", חשבתי לי כשהתחלתי לשחק, "אבל לפחות הוא ישאיר אותנו עם טעם טוב בפה". נו, אם להתבסס על המשחקים הקודמים בסדרה, ההנחה הזו היא בריאה לגמרי. הבעיה? מי ששיחק ב-Mass Effect 3 מבין שהוא פשוט אינו עומד בציפיות שיצר קמפיין יחסי הציבור הבומבסטי שליווה אותו.

 

בניגוד למנהגי, ארצה קודם לפתוח בדברי הלל לפן הטכני של ME3, ורק אז להיכנס לעובי הקורה, ולהסביר מדוע המשחק עצמו הוא כישלון גמור. מבחינה גראפית המשחק נראה מדהים, ועל זה אין ויכוח. הדמויות כולן מדובבות באופן מלא והשפתיים שלהן מסונכרנות כראוי. תנועותיהן, כמו גם משחקי התאורה, סביבות המשחק וסרטוני המעבר – כולם מעשה ידי אומן. מוזיקת הרקע מסייעת ביצירת אווירה מתאימה לכל המצבים שניתקל בהם. כלי הנשק, הרסיסים והריפרים המתפוצצים נשמעים אותנטיים לחלוטין (אתם יודעים, עד כמה שמשחק מדע בדיוני מאפשר את זה).

 

אם כן, מדוע הפרק השלישי בסיפורו של שפרד אינו מספק את עבדכם הנאמן (ועוד מאות אלפי מעריצים נוספים)? הרבה שינויים חסרי היגיון, שפלשו לגרסה האחרונה של "מאס אפקט".

 

 

ראשית, בניגוד למשחקים הקודמים, המשחק קצר מאוד ועולם המשחק אף הוא מאוד קטן. הפעם קיבלנו גרסה מוקטנת של ה-Citadel, משהו כמו מיני-ישראל, והיא נמצאת בתוך האזור הראשי – והיחיד – של המשחק, הכולל מס' חנויות ודמויות NPCs לשיחות חולין. גם הנורמנדי, חללית האם, שמשמשת במרכז פיקוד בין משימות, עברה תהליך שינמוך. המיניגיימס, כמו משחק ההאקינג הנחמד מהמשחק הקודם, נעלמו לגמרי, והפכו את הפריצה לסטנדרטית ופשוטה מדי. ולבסוף: המשימות הצדדיות, שלמרבה האירוניה, בדרך כלל מתפקדות כמרכז ההוויה, הן מהזוועתיות ביותר שראיתי במשחק תפקידים.

 

הן מתחלקות לשלושה סוגים. הראשונות הן משימות ה-N7, אותן מקבלים אוטומטית ומשלימים בין המשימות הראשיות. אלה הן גרסאות מקוצרות, בנות פחות מעשר דקות, שמכבבות בהן מפות Co-Op ממצב המולטיפליר החדש של המשחק.

 

הבאות הן משימות "Fetch" (או: "בחייך, לך תביא"). זה הסוג הכי מעצבן של משימות שאי פעם תיתקלו בו. נניח שאתם הולכים לכם ב-Citadel, ושומעים לפתע שני ברנשים מדברים על כמה שהיו מעוניינים "לתמוך במאבק" מול הריפרס, אך אינם יכולים, נניח משום שהם סובלים מצרבת. המטרה שלכם, כמובן, תהיה לשוטט בכוכבים מפחידים במטרה למצוא להם כדורי צרבת, ואז לחזור, להעניק להם אותם ולשמוע אותם מברכים אתכם בחצי-ברכה בת שורה. ברצינות? הצלתי לכם את החיים עכשיו!

 

הסוג האחרון של משימות צדדיות הוא משימות צוות, דהיינו, משימות שתפקידן לשפר את היחסים ביניכם ובין חברי הצוות שלכם. נשמע מגניב אך לרוע המזל, בפועל, כמעט בכל חזרה ממשימה תיאלצו לרוץ בכל הנורמנדי ולשוחח עם כל אחד מהם שעות, ואז להגיע ל-Citadel ולחזור על הפעולה כדי לפתוח משימות נוספות. חלק מהמשימות גם כוללות הופעות אורח של דמויות מהמשחקים הקודמים, משהו שבקלות אפשר לפספס בריצה הראשונה.

 

בנוסף, המשימות הצדדיות של המשחק הפכו לתלויות-זמן. זה אומר שאם, בטעות, ביצעתם משימה ראשית לפני השלמתן, הן יעלמו לכם. זה הופך את כל העסק לקצת יותר מציאותי, אבל גם מגביל את החופש של השחקן.

 

 

הדיאלוגים הם הנקודה הרגישה הבאה. אין ספק שהמשחק מכיל פה ושם מס' רגעים מצמררים בהחלט מבחינת האווירה, אולם גם אין ספק שמישהו ב-BioWare פישל בגזרה החשובה במשחק. קודם כל, למעלה משני שליש (!) מהדיאלוגים במשחק הם אוטומטיים, ונוכל לשים דברים בפיו של שפרד רק בסיכום השיחה, בבחירה של פעולות בלתי-הפיכות, ובמידה שאנחנו מעוניינים לשאול שאלות נוספות בנושא מדובר.

 

בנוסף, להערכתי הגסה, בערך כ-80% מהדיאלוגים במשחק אינם סינמטיים (כלומר, משתמשים בגלגל הבחירה המוכר), וזה בהחלט מעכיר את האווירה.

 

שימו לב: את ניסיוני המר עם הדיאלוגים במשחק שאבתי ממשחק "רגיל" בו, כלומר לא ב"מצב סיפור" ולא ב"מצב אקשן", שכל אחד מהם שם את הדגש על אספקט אחר.

 

 

לפחות Mass Effect 3 מוצלח למדי משחקית. כל קרב דורש תכנון מוקדם ויכולת טקטית. שפרד ינתר ממחסה למחסה וישתמש בכלי נשק שונים, אותם תוכלו להתאים אישית לצרכים שלכם. לדוגמה, אם רכשתם מכונת ירייה, והרתע שלה בשמיים, תוכלו להרכיב לה עינית רובה צלפים שישפר את הדיוק לאין שיעור. כמו כן, ההיצע של "מאס אפקט 3" בתחום פיתוח הדמויות עשיר למדי. ניתן לבחור מתוך עשרות יכולות שונות של מגוון הקלאסים, ואפילו ללמוד יכולת אחת מבין היכולות שמתהדרים בהן חברי הצוות שלכם בנקודה מסוימת במשחק.

 

האויבים במשחק חכמים הרבה יותר מבשני המשחקים הקודמים (לפחות הבטחה אחת של אנשי BioWare התגשמה). אם תתמקמו בנקודת מחסה הם ימטירו לעברכם אש כבדה והיחידות המהירות תשלחנה לאגף אתכם; אם יש לכם צלף בחבורה – הוא הולך לחטוף מטר של רימוני רסס.

 

 

הפעם, לראשונה בתולדות הסדרה, BioWare מצרפת ל"מאס אפקט" מצב מרובה משתתפים. השחקנים יכולים לבחור מתוך מספר גזעים ומקצועות, ולהתאים אישית את המראה, את כלי הנשק ואת הציוד של הדמות שלהם. כל דמות יכולה לצבור ניסיון ולעלות כ-20 רמות, כשכל שדרוג מאפשר שיפור מיומנות במספר יכולות.

 

השחקנים משתפים פעולה בקבוצות של ארבעה, נגד גלי אויבים שתוקפים אותם (מצב Waves סטנדרטי). בין הגלים, יהיה עליהם להשלים משימות שונות, כגון פריצה לטרמינל או חיסול מטרות אויב חמות. אחרי מפה שהושלמה, הפרס הוא נקודות ניסיון וכסף משחק, באמצעותו ניתן לרכוש אחת מתוך שלוש חבילות ציוד אתו ניתן לשחק.

 

 

הגיע הזמן לחזור למשחק ולראות איך כל המערכות המשתלבות. כדור הארץ מותקף ע"י צי הריפרס, וצבא ה-Alliance קרוב לתבוסה. על שפרד לאחד בין הגזעים בגלקסיה ולאגור משאבים וכוחות לקרב האחרון. משאבים אלו נקראים War Assets, ואת המעקב אחרי קצב אגירתם מבצעים בחמ"ל של הנורמנדי.

 

אחד האמצעים לאיסוף אותם משאבים הוא סריקת כוכבי לכת – וכאן אנו עדים לנסיגה. במשחק הראשון, יכולנו לנחות בכל מערכת כוכבים, ולנוע באמצעות הטנק שלנו כדי לחשוף משאבים במשחקון או משימות צדדיות. ב"מאס אפקט 2" כבר היינו צריכים לסרוק כל כוכב ידנית עבור משאבים או משימה קצרה. ב"מאס אפקט 3" הגענו לשפל המדרגה: בכל מערכת כוכבים סורקים מרחב בחלל (ואפילו לא את הכוכב עצמו) כדי לגלות כוכבים שיש עליהם משאבים. אחרי שמוצאים כאלה, סורקם גם אותו בקצרה ומחפשים את הנקודה עליה נמצא המשאב – וזהו זה. כאן נגמר המשחקון.

 

משאבי המלחמה שאגרתם, כמו גם הביצועים שלכם במשחק מרובה-המשתתפים, הם ה"עוצמה הצבאית האפקטיבית" שלכם, והם שקובעים את סוף המשחק והאם הצלחתם לעצור את פלישת הריפרס. למרות הצהרות המפתחים, בלתי אפשרי להגיע ל"סוף הטוב ביותר" בלי לשחק במולטיפלייר, וזה חבל.

  

אזהרת ספוילרים: הסוף

 

והנה הגענו לקודה הכואבת ביותר במשחק: הסוף שלו. אני מזהיר את הקוראים התמימים כבר מעכשיו: הולכים לעוף כאן ספוילרים.

 

לאורך הסדרה כולה, גם ברגעים המותחים ביותר, הקפידו ב-BioWare לשמור על חופש הבחירה של השחקן, כך שמעולם לא היו מצבים שנכפו על השחקנים. משום כך, ציפיתי שבאופן טבעי, הבחירות שבחרנו במשך חמש השנים האחרונות יניבו פרי.

 

התוצאה הפוכה לגמרי: מסתבר שאין זה משנה אילו בחירות בחרנו לאורך המשחק, או מה מספר מדד "העוצמה הצבאית האפקטיבית" שלנו, ולמרות שהובטחו לנו למעלה מחמישה עשר סופים שונים למשחק – שפרד יגיע תמיד לאותה הנקודה בסופו. מזכיר את "עשינו עסק" הותיק.

 

סרטוני הסיום כמעט זהים אחד לשני – ואחריהם תם המשחק. אין אפילו אפילוג קצר שיסביר מה קרה לצוות שלנו, או, סליחה שאני שואל, לגורל הגלקסיה. ב-BioWare בנו תלי תלים, ובסופו של דבר קיבלנו סטירה לפרצוף (אולי ג'יי ג'יי אברהמס כתב את התסריט?).

 

 

באופן מפתיע, החלק המהנה ביותר מבחינתי היה מצב ריבוי-המשתתפים, אבל למרות שהחוויה הקצרה סוחפת ומרתקת, הסוף שלה הרס כל טעם. חשבתי שזה רק אני, אבל אז הצצתי בפורומים הרשמיים של המשחק, ומרבית הגולשים מסכימים שנעשה כאן עוול.

 
האם "מאס אפקט 3" בכל זאת שווה רכישה? נו, את מי ששיחק בשני המשחקים הראשונים כבר אי אפשר לעצור ממילא. 

מחפשים מידע נוסף אודות המשחק? רוצים לומר את דעתכם עליו? היכנסו עכשיו לפורומי המשחקים שלנו.