מה הקשר בין הנמלולים לסדרת משחקי הפעולה הכי מצליחה שנוצרה? בואו לגלות
והפעם נדבר על הסיפור מאחורי סדרת משחקים שהפופולאריות שלה צמחה בצורה כל כך דרסטית ממשחק למשחק, שכיום היא מככבת בטבלאות המכירות בתור אחת הסדרות הנמכרות בכל הזמנים. סדרה שהמשחקים שלה השאירו את חותמם על תעשיית הגיימינג כשחוללה מהפכה במשחקי 'Sandbox' עולם פתוח, אבל גם לוותה באינספור שערוריות הנוגעות לסוג התכנים שאפשר למצוא בה. אנחנו מדברים כמובן על סדרת משחקי Grand Theft Auto, או בקצרה GTA.
הסיפור של GTA מתחיל בבחור בריטי בשם David Jones, ששאיפתו בחיים הייתה ליצור משחקים. כדי לממש את החלום שלו הקים בסוף שנות השמונים את חברת DMA Design ביחד עם מספר מפתחים נוספים, וחתם על שיתוף פעולה עם חברת Psygnosis כדי שתפיץ עבורם את המשחקים העתידים לבוא.
לאחר שיצרו מספר משחקי יריות כמו: Menace ו-Blood Money למחשבי אמיגה, עברו לפתח את Lemmings שמוכר בארץ בשם "הנמלולים" – משחק פאזלים תמים למראה, אבל עם קמצוץ רשעות. המשחק הצליח מעל למצופה, ולכן במשך כשנתיים DMA המשיכה להתמקד כמעט אך ורק בו. פתחה חבילות הרחבה והמירה את Lemmings לשלל פלטפורמות. אבל כל זה השתנה עד מהרה.
בשנת 1993, חברת סוני רכשה את מפיצת המשחקים שלהם – Psygnosis, מה שאילץ את DMA לחפש להם מפיצה חדשה. הם סגרו עסקה עם חברת נינטנדו, ופתחו את Body Harvest, המשחק התלת מימדי הראשון שלהם שאותו תכננו לשחרר לנינטנדו 64. במשחק שחקתם חייל שצריך להציל את האנושות מגזע חייזרי אוכל אדם. זה היה אחד הפרוייקטים השאפתניים שלהם, שכן היה מדובר במשחק Sandbox פתוח שבו יכולתם לקפוץ לכל רכב שמצאתם בדרככם ולשחק בכל דרך שתרצו במגבלות שהמשחק הציב.
אבל, נינטנדו הציבה מכשול – שיגרו מיאמוטו (היוצר של רוב המותגים המוכרים של נינטנדו, כמו מריו) לא אהב את האלימות של המשחק בה אזרחים תמימים יכלו למצוא את עצמם מתבוססים בדם מפוקסל – מהנהיגה הפרועה שלכם או מחייזרים עויינים, ואילו DMA אהבו את המשחק שלהם כמו שהוא.
כל זה קרה בזמן ש-DMA כבר החלה לעבוד על פרוייקט חדש. פרוייקט שקיבל את השם "Race N' Chase". ג'ונס חלם על משחק שיעסוק במרדפי שוטרים גנבים. ואז הוא נעשה אפילו יותר נועז – הוא רצה שהשחקן ישחק את הצד של הגנבים! המטרה הייתה ליצור משחק "כיפי, מהיר וממכר שמשלב מירוצי מכוניות". לשם כך בחברה פתחו מנוע גרפי חדש וייחודי שהציג עיר ממבט עליון, והמצלמה בו נעה במהירות בהתאם להאם הלכתם ברגל או נסעתם במכונית, כך שהנהיגה במכונית הרגישה מלאת אקשן ומהירה. עם המנוע החדש, הם בנו שלוש ערים בדיוניות שהיו מבוססות על ערים בארה"ב וקראו להן – Liberty City, Vice City ו-San Andreas, ולכל אחת יצרו מפה די גדולה ומפורטת.
כל זה כמובן לא היה בדיוק קונספט שהיה מסתדר עם נינטדו. אם הם סרבו לקבל משחק אלים, מה הם יגידו על משחק שבו אתם משחקים את הפושעים? כך קרה ש-DMA שוב החלה לחפש לה מפיצה חדשה.
בתזמון מושלם, באותה תקופה חברת BMG הבריטית שעסקה בהפצת מוזיקה בדיוק פתחה חטיבת משחקי וידאו. סם ודן האוזר, שני אחים עובדי החברה, שמו עינם על Race-n-Chase.
זה היה משהו שהם עוד לא ראו כמותו. הגרפיקה הייתה קצת חלשה לתקופה, אבל היקף המשחקיות דרך בקלות על כל משחק אחר שהיה בשוק. השחקן שיחק בריון קטן שמנסה לבנות קריירה בעולם הפשע. השחקן יכל לקחת על עצמו עבודות התנקשות, לשדוד אזרחים תמימים, להעביר משלוחי סמים, סתם ליצור כאוס ברחובות, להשתלט על מכוניות כרצונו. הוא היה יכול להגיע לכל אחת משלוש הערים במשחק – בנהיגה או ברגל, ולעשות מה שרצה, בדרכים יצירתיות. ויותר חשוב – העולם הגיב לפעולות של השחקן, יצירת בעיות ברחובות גרמה למשטרה לשים אתכם על המפה. והמשחק לא היה נגמר אם הייתם טועים או פועלים לא נכון. השחקן היה צריך להתמודד עם המעשים שלו עצמו. סוף סוף משחק שנכתב למבוגרים.
האחים האוזר מהרו לחתום על חוזה הפצה עם DMA, אבל שינו את שם המשחק ל-Grand Theft Auto, שם שנראה להם טוב בהרבה מ-Race-n-Chase, שלא באמת עסקה במירוצים.
בשנת 1997 המשחק יצא לשוק למחשב ולפלייסטישן הראשון, ועורר לא מעט מהומה סביבו, חלק מהמהומה לובתה ע"י המפיצה עצמה ששתלה כתבות מפוברקות על אלימות המשחק כדי ליצור סביבו עניין. מדינות שונות באירופה מהרו לגנות את המשחק, לפני שאפילו התחיל להמכר בחנויות. ברזיל אסרה אותו למכירה. פוליטיקאים והורים הופיעו בטלוויזיה ודברו בגנות המשחק שמעודד כביכול פעילות אנטי חברתית, אלימות ורצח שוטרים.
אבל כמו שאנחנו יודעים, כשמישהו אומר לציבור שמשהו אסור, זה רק מפתח את הסקרנות של הקהל לאותו משהו. וכך Grand Theft Auto הצליח למכור מספיק עותקים כדי ש-DMA תוכל לקבל את האות להתחיל ולעבוד על משחק המשך.
באותה תקופה משיקולים שונים, דיוויד ג'ונס עצמו עזב את החברה שהקים, אבל נתן את ברכתו ליצירת משחק ההמשך. האחים האוזר מהמפיצה BMG Interactive, עברו לארה"ב, לאחר שהחברה שלהם נרכשה ע"י חברת Take-Two, והם שינו את שם המחלקה שלהם ל-Rockstar Games. בעקבות המהלך, Take-Two רכשה גם את DMA כדי להסדיר את ענייני זכויות היוצרים סביב GTA, כדי שהאחים יוכלו להמשיך ולעבוד על המשחק, כיוון שהפעם הם לקחו על עצמם תפקיד גדול יותר בפיתוח. השניים למשל היו אלו שהפיקו את ה-cutscene בתחילת המשחק, שהציג את הדמות הראשית שקבלה הפעם שם – Claude Speed.
בשנת 1999, המשחק השני יצא לשוק, והיה שדרוג מלא של המשחק הראשון. הפעם המשחק התרחש בעיר בשם Anywhere City. השחקן שנכנס לנעליו של קלוד, היה צריך לתזז בזהירות בין שלוש קבוצות מאפיה יריבות ששלטו במשחק. היו בו כלי נשק הרבה יותר מגניבים, פושעים אחרים שהסתובבו ברחובות מלבדכם, קרבות עם שוטרים יכלו להסתבך בצורה הרבה יותר מענישה. הרחובות הרגישו מלאים יותר, כך שהמשחק הרגיש יותר אמיתי ובלתי צפוי. המשחק גם הרוויח ארסנל מצויין של שירים לרדיו במשחק, תודות לקשר ש האחים האוזר ל-BMG, שכזכור לכם הייתה גם מפיצה של מוזיקה.
ללא ספק היה מדובר במשחק כיפי והרבה יותר מוצלח מקודמו, והוא גם הצליח לא רע. אבל לצערם של DMA והאחים האוזר, הוא יצא בתקופה בה דו מימד יצא מהאופנה ופינה את מקומות לתלת מימד. הם היו צריכים לשנות גישה.
הבעיה הייתה שלא היה להם מנוע תלת מימדי משלהם, ולבנות אחד היה לוקח הרבה מאוד זמן ומשאבים, אז בסוף הם רכשו זכויות למנוע בשם RenderWare.
די מדהים לגלות שההתחלה של GTA 3 הייתה כל כך בסיסית יחסית לתוצאה אליה הגיעו בסוף הפיתוח. עד הקיץ של שנת 2000, כל מה שהיה לצוות היה גרסא תלת מימדית בסיסית של ליברטי סיטי, כמה דגמים של מכוניות ונשקים. אבל משם, הפיתוח נכנס להילוך גבוה.
מחודש לחודש צוות הפיתוח הכניס עוד ועוד פיצ'רים. מערכת מזג אוויר, מערכת יום ולילה, נהגים שניסו להלחם בכם בחזרה אם ניסיתם לגנוב להם את הרכב. בשלב מסויים הם הבינו שסדר הגודל של המשחק הופך למטורף, והם התלהבו מזה, והמשיכו ליצור סביבה המאפשרת לשחקן חופש לשחק בכל דרך שתעלה על דעתו, ועל הדרך ניסו לשחוט כל פרה קדושה שהייתה קיימת עד לאותו יום. אף אחד בעולם של GTA לא היה בטוח מהפעולות של השחקן.
סם האוזר הפך רשמית לבמאי של המשחק, ואחיו דן האוזר וכותב משחקים בשם ג'יימס ווראל, נכנסו לתפקיד התסריטאים. הם הרגישו שלכתוב עלילה רגילה למשחק כזה תהיה בעייתית במשחק שמתמקד בחופש של השחקן. לכן החליטו במקום זאת לבסס את המשחק על משימות שונות שהשחקן צריך למצוא ולבצע, כשכל משימה היא סיפור משל עצמו, וחלק מהתמונה הרחבה.
הם גם הפכו את גיבור המשחק לאילם, טכניקה ידועה המאפשרת לשחקן להכנס לנעלי הדמות, ורק במשחק GTA: San Andreas שיצא כשלוש שנים לאחר GTA 3 אנחנו מגלים ששמו קלוד.
כמו כן הרבה משאבים הושקעו באנימציה של הדמויות ובדיבוב איכותי, ובכל בנסיון להפוך הכל להרבה יותר מציאותי ואמיני.
ואז רגע לפני שמשחק היה צריך לצאת לשוק, קרה אחד הארועים המשפיעים על ארה"ב המודרנית – מתקפת הטרור של ה-11 בספטמבר. הארוע שזעזע את ארה"ב, השפיע גם על החברים ברוקסטאר. הם דחו את יציאת המשחק וערכו כמה שינויים כדי להפוך את המשחק לקצת יותר הולם. למשל ליברטי סיטי מבוססת על ניו יורק, בה התרחש הפיגוע בבנייני התאומים, ולכן הם החליטו לשנות את עיצוב מכוניות המשטרה כך שיראו פחות כמו המכוניות של NYPD, להוריד איברים קטועים שעפו מדמויות פצועות, לבטל משימה שסבבה סביב טרוריסטים, ואפילו עיצוב הקופסא המקורי עבר שינוי משמעותי, למרות שהוא נשאר זהה עבור הגרסא האירופאית.
וכך מספר שבועות אחרי, באוקטובר 2001, המשחק השלישי יצא לשוק לפלייסטישן 2 והפך להצלחה מיידית לצד לא מעט שערוריות שעורר (שוב). הבעיה הפעם הייתה שבסביבה תלת מימדית, ועם כל הפרטים הקטנים ש-DMA ורוקסטאר דאגו להכניס, המשחק באמת הרגיש הרבה יותר מציאותי. עד כדי כך שכונה ע"י לא מעט אנשים "סימולטור פשע".
המשחק נאסר למכירה באוסטרליה, חנויות שונות בארה"ב החלו להקפיד על הגיל של הקונים שלהם שרצו לרכוש את המשחק, וכרגיל פולטיקאים והורים מזועזעים הופיעו בחדשות. פעילות לזכויות נשים התקוממו כנגד מכניקת המשחק שבה יכולתם להחזיר לעצמכם חיים אם שכבתם עם יצאנית (ואז להרביץ לה כדי לקבל את כספכם בחזרה), ורוקסטאר אפילו נתבעה לאחר ארוע בו שני אחים יצאו למסע טבח, כיוון שהשניים טענו שקבלו רעיונות מהמשחק.
וכל זה לא נגמר שם. DMA בינתיים שנתה את שמה רשמית ל-Rockstar North, ואז הוציאה ברצף שני משחקים: Grand Theft Auto: Vice City שלקח אותנו לשנות השמונים, ו-GTA: San Andreas שהתרחש בשנות התשעים.
ועם שני המשחקים האלו ניכר שרוקסטאר ממשיכה בנסיון שלה להרגיז את היקום. היא המשיכה לשפר את החוויה ולהפוך אותה לריאליסטית אפילו יותר עם עדכון של הבינה המלאכותית של המשחק, הוספת רכבים והגדלת המפות של הערים, וכן למשוך סביבה אש כששכרה כוכבת פורנו כדי לדובב את אחת הדמויות, נתבעה ע"י קבוצות אתניות בטענה לגזענות בשל משימות שכללו רצח של כנופיות אתניות.
ואז גם הגיע השיא – פרשת הקפה החם. מתברר שב-San Anderas, רוקסטאר כללה סימולטור מין שהתאפשר כשאחת הבנות במשחק הייתה מזמינה את הדמות כביכול ל"קפה". הם בסוף לא כללו אותו במוצר הסופי, אבל הקוד כן נותר במשחק. אבל אי אפשר באמת להחביא דברים כאלה, כפי שהוכיח מודר הולנדי מוכשר, שמצא את הפיצ'ר במשחק ומיהר להפיץ מוד שמחזיר את הסימולטור למשחק. השערורייה החדשה הזאת הביאה לכך שלמרות שהמוד אפילו לא היה קשור לרוקסטאר עצמה, סן אנדראס קיבל דירוג גיל מחמיר של 18+ ומכירות של המשחק הוקפאו.
הסנטורית דאז הילרי קלינטון פעלה לפרסום הצעת חוק להטלת פיקוח על משחקים (חוק שלא עבר בסוף) וחקירה נפתחה נגד חברת Take Two, הבעלים של רוקסטאר. המצב היה בעייתי עד כדי כך, שבסוף רוקסטאר נאלצה להחזיר את כל העותקים מהחנויות ולשחרר גרסא חדשה לגמרי של המשחק שלא כללה את קטע הקוד הזה.
בכל מקרה, כל השערוריות רק תרמו לרוקסטאר לבסס את שמה ואת סדרת GTA. ולראיה – לא מעט חברות משחקים אחרות החלו להעתיק ממנה את סגנון העולם פתוח שלה, כך ששנות האלפיים מאופיינות באלפי משחקים שכונו ל"GTA Clones".
לא הייתה שאלה בכלל שרוקסטאר מתכננת להמשיך עם הילד הרע שלה, והשאלה הייתה רק מתי יצא החלק הבא.
אז בשנת 2008 המשחק הרביעי נחת בחנויות, ובפעם הראשונה שוחרר לא רק לקונסולת הפלייסטישן, אלא גם לאקסבוקס 360 ולמחשב. GTA 3 כבר הניח את היסודות לכיצד יראה כל משחק עתידי בסדרה, ו-GTA 4 היה בדיוק כזה, רק עם גרפיקה משודרגת ומכניקות משחק משופרות.
אבל ההוכחה הניצחת להצלחת הסדרה לא הגיעה אלא לפני GTA 5, שיצא לראשונה בשנת 2013, והיה גדול ומטורף יותר מבחינת תוכן, יותר מכל משחק אחר בסדרה, ועקב הפעם אחר שלוש דמויות ראשיות במקום אחת. לשם ההשוואה, על המשחק החמישי בסדרה עבד צוות של מעל לאלף איש, כשעל המשחק השלישי עבדו פחות משלושים.ההצלחה שלו הייתה כל כך יוצאת דופן שרק ביום הראשון ליציאתו הרוויח לא פחות משמונה מאות מליון דולר, סכום דמיוני כמעט.
אפשר רק להניח שרוקסטאר לא תוותר על תרנגול הזהב שלה במהרה, ולמרות שאין אף פרטים על המשחק השישי בסדרה, אפשר להיות בטוחים כמעט בוודאות שנראה כזה עוד כמה שנים.
סבטה ס. היא מפתחת אתרים וגיימרית בנשמה, אתם מוזמנים לעקוב אחריה בערוץ היוטיוב שלה GameGems
למה רק GTA 4 נאמר שיצא למחשב?
כל הגיטיאיי יצאו גם למחשב
תקלה קטנה בכתיבה – מתברר שהתבלבלתי בתאריך. משום מה חשבתי שגרסת הPC יצאה ביום ההשקה, לעומת המשחקים הקודמים בהם זה יצא לפלייסטישן ורק אז קיבל גרסת PC חודשים מאוחר יותר. לזה התכוונתי, לא שלא היו גרסאות PC. עמך הסליחה 🙂
זוכר את GTA3 בשנת 2002. חוויה ראשונה של ריאליזם – אוטו אמיתי, מוזיקה (רדיו שהוקלט במיוחד למשחק) ואנשים שנראים אמיתיים. מהדברים שחווים רק פעם אחת…
חחחחח אני זוכר את GTA2 שאז נראה לי ממש מציאותי, בתור ילד שגם ככה כל המשחקים מפוקסלים.
ממש לא הבנתי מה ההורים שלי רצו, ולמה הם דרשו ממני למחוק אותו.
עכשיו בתור אבא לילים שמשחקים במחשב – אין סיכוי שאתן להם לגעת בזה (עד לגיל שהם לא ישימו עלי גם ככה)
חייבת לענות לך!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
אין כזה דבר לא ישימו עליי!!!!!!!!!!!!!!
אני הייתי מאלו שלא שמה!!!!
אבל הילדים…? אני אחבר להם 2 אלקטרודות לבהונות ואפעיל את המתח!
הכל מסתכם בחינוך!!!!!!
שידעו לכבד את ההורים ואת הגבולות ששמים להם!
—-
אתה התכוונת לומר: "עד לגיל שהם יהיו יותר אחראיים והבחירות הללו יהיו שלהם ומרצונם!"
לא לא לא !!
אני עשיתי את את 2D וזה היה כמו שכתוב בכתבה!
גיימינג אצלי (או יותר נכון IF->THEN) נמצא בכל מולקולה עכשוית, ולשחק ב GTA 2D היה הדבר הכי מגניב בעולם!
כמובן ש3D הביא את וואו איזה מגניב הם נפחו את העולם…. (אבל רק את הוואו הזה)… את הבלאגן והריגוש…. כבר חוויתי ב2D! _ (למי שזוכר את הצעקות והבריחות)
יפה.. שמחתי לקרוא את הכתבה וללמוד על תולדות הסדרה
אור סולומון נמלולי
עדן ניר
וואו זה היה מתחת לאף שלנו כל הזמן הזה
אני בכללי אוהב GTA ויש GTA מסויימים שבהם הגיבור יצא צודק במעשים שלו. אפילו שהוא פושע , למשל CJ מסאן אנדרס עשה את כל זה רק בשביל להרוויח כסף ובנוסף לכך הוא הרג את ה"חברים" שהרגו את אמא שלו. וניקו בIV בסך הכול רצה לסדר את החיים של רומאן ככה שלא יהיה מאפיה ובעיות בחיים שלו . מושקע , כל הכבוד.
אגב כשגילו את הHOT COFFEE בSA, שינו את הדירוג של המשחק מM (שזה 17+) לAO (שזה 21+ אם אני לא טועה), לא ל18+