הכירו את הכותרים שהבטיחו לכולנו להיות חדשניים ומהפכניים – ואז נתקלו במציאות שבה הכל הרבה פחות ורוד וזוהר
תעשיית הגיימינג היא אחת מתעשיות המדיה המכניסות בעולם, עם מליארדים של דולרים שהיא מגלגלת בשנה. על כן, אין זה מפליא שחברות המשחקים משקיעות סכומי עתק על פרסום ושיווק כדי לגרום לגיימרים לרוץ לחנויות לרכוש לעצמם עותק ברגע יציאת המשחק. אבל לצערנו, בלא מעט מקרים מתברר שמדובר בחרב פיפיות.
החברות בונות ציפייה כל כך מטורפת, ואז מתברר שהמשחק אולי לא גרוע, אבל גם לא בהכרח מה שחשבנו שיהיה והתוצאה פשוט מאכזבת. אז הנה לפניכם כמה משחקים שרכבת ההייפ עשתה להם רק רע.
No Man’s Sky
המשחק שכולם אהבו לשנוא ב-2016, הבעיה העיקרית של No Man’s Sky הייתה לא שלא היה משחק טוב, כי בתכלס לא היה גרוע כמו שעשו ממנו, אלא שיוצרי המשחק יצרו אשלייה מאוד משכנעת על חווית משחק שעוד לא נראתה כמותה. ולא רק שלא עמדו באותה אשלייה, נתפסו משקרים לגבי פיצ'רים במשחק שלא הופיעו בו, עד כדי כך שנאלצו לעבור חקירה ע"י ה-ASA, ארגון בריטי שבודק אמת בפרסום (ויצאו זכאים יש לציין), וכן כנראה שברו שיא בכמות השחקנים שדרשו החזר כספי.
הטריילרים הבטיחו לנו משהו בלתי נתפש – משחק Sandbox ביקום פתוח עם גרפיקה מטורפת, שמאפשר לנו לטייל עם החללית שלנו למספר אינסופי של כוכבים שונים, כולם מיוצרים אקראית כך שלכל אחד אקלים שונה ויצורים שונים שמאכלסים אותו, ולהלחם בקרבות אדירים בחלל.
בפועל, התברר שהכוכבים לא היו כל כך שונים אחד מהשני, המשחקיות הייתה מאוד חזרתית ואפילו מעייפת בחלקה והמשחק סבל מלא מעט באגים, וקרבות החלל? השאירו טעם רע בפה.
יש לציין שמאז החברה הוציאה כמה עדכונים למשחק ששפרו מאוד את החוויה שלו, אבל הנזק לשם החברה והמשחק כבר נעשה.
Mighty No. 9
מגהמן הוא אחת מסדרות המשחקים האייקוניות והטובות יותר שיצאו אי פעם. אבל לצערנו נראה שהיא קצת נזנחה כי הרבה מאוד שנים עברו מאז ש-Capcom החליטה להוציא משחק חדש לסדרה. לכן, כשפרוייקט קיקסטארטר עלה לאוויר והבטיח משחק שהולך להיות היורש הרוחני של מגה-מן, הרבה אנשים שמחו לפתוח את הכיס ולממן את ההבטחה הזאת, מה גם ש-Keiji Inafune בכבודו ובעצמו, אחד האומנים שעבד במשך שנים על משחקי מגה-מן המקוריים היה חלק מהפרוייקט.
למרבה הצער, נראה שהצלחת הקמפיין די עלתה ליוצרים לראש שהמשיכו להפגין זלזול מתמשך בתומכים שלהם. לא רק שהמשחק נדחה שוב ושוב, ובינתיים Keiji Inafune פתח קמפיין שני ליצירת משחק אחר(?!), התוצאה הסופית הייתה מאכזבת, והציגה עיצוב שלבים בינוני ושליטה בעייתית. וכדי להוסיף עוד קצת שמן למדורה, התברר שמי ששילם אקסטרה כדי לקבל קופסא פיזית למשחק, קיבל קופסא קטנה מכדי להכיל את החוברת שהגיעה איתה.
Duke Nukem Forever
אם תבקשו מגיימר שחי בשנות התשעים לזרוק לכם שמות של משחקי יריות מפורסמים מאותה תקופה, ללא ספק "Duke Nukem" יהיה ביניהם, ובייחוד Duke Nukem 3D שהיה אחד המשחקים לצד דום ו-וולנפשטיין 3D שהפכו את ז'אנר הFPS לפופולארי. והסיבה הייתה כי לא רק שהיה מדובר במשחקים ממש טובים מבחינת משחקיות, אלא הטיפוס שהיה Duke Nukem האנטי-גיבור, לצד ההומור השחור, ושאר אלמנטים שגרמו להורים לדרוש דירוג גילאים למשחקי וידאו באותה תקופה.
לכן זה לא מפתיע שהמעריצים של הסדרה חיכו בסבלנות שנים – מילולית – למשחק הבא בסדרה. וזה לקח להם לא פחות מ-15 שנים לקבל אותו. זה הרבה מאוד זמן לפתח ציפיות. באותו זמן הסטודיו שפיתח את המשחק הספיק להכנס לקשיים כלכליים, והפיתוח התגלגל מחברה לחברה. והתוצאה הסופית? כצפוי הייתה מאוד לא מרשימה. לא רק שהגרפיקה נראתה מאוד מיושנת לשנת 2011 בה המשחק יצא, ההומור שלו כבר לא החזיק מים ונחשב לקרינג'י במקרה הטוב, ופוגעני במקרה הרע, השליטה הייתה בעייתית, ובקיצור, היה מדובר במשחק שאף אחד לא אהב – לא המבקרים ולא הגיימרים.
Pokemon Go
כשחברת פוקמון הציגה את הטריילר למשחק הטלפון Pokmeon Go, כל דורות האנשים שגדלו על סדרת המשחקים לא יכלו שלא להתלהב ולחכות לו בקוצר רוח. לטייל ברחוב ולתפוס פוקמונים? להלחם נגד חברים ואנשים אקראיים ברחוב? הטריילרים הצליחו להציג תמונה של משחק מטורף שלוקח את המותג לשלב הבא.
בפועל קבלנו חוויה הרבה יותר בסיסית, שאפשרה אמנם להסתובב ברחוב ולתפוס פוקמונים, אבל במין מיני משחק שכלל לא כולל קרבות, אי אפשר היה להלחם בחברים, וקרבות המכונים היו עלובים בהשוואה למקור. לא פלא שעל אף שהמשחק הפך לתופעה כלל עולמית, רוב האנשים אבדו עניין בתוך מספר שבועות.
The Order: 1886
אם יש משחק שמוכיח שגרפיקה זה ממש לא הכל זה The Order: 1886 לפלייסטישן 4. אם מהטריילרים קבלנו את הרושם שאנחנו הולכים לקבל משחק אקשן מדהים שמתרחש בלונדון הויקטוריאנית ולהלחם באנשי זאב עם כלי נשק מתוחכמים וכל זאת עם גרפיקה שרק יכולנו לחלום עלייה, בסוף קבלנו אך ורק את הגרפיקה.
המשחק עצמו היה איטי וכלל יחסית מעט קטעי גיימפליי, כאשר נוסף על הכל היה גם קצר באופן כללי – ולכן הצליח להרגיז שחקנים ששלמו עליו מחיר מלא של 60 דולר והרגישו מרומים.
Red Steel
קונסולת הווי הייתה בעיקר פוטנציאל לא ממומש – עם יחסית מעט משחקים שידעו לנצל את השלטים שלה בצורה מקורית. אחד אותם משחקים שהיה משחק הפעולה הראשון לקונסולה היה Red Steel מבית יוביסופט. והחדשנות שלו הייתה בכך שאפשר לכם לנהל קרב חרבות עם השלטים של הווי כשאתם ממש צריכים להניף אותם במציאות, ובחלקי הירי, עזרו לכוון בצורה הרבה יותר מדוייקת.
הבעיה הייתה ששאר השליטה במשחק הייתה נוראית ואיטית להחריד, כך שאם אתם צריכים להסתובב בזמן שאתם יורים, לא היה לכם כמעט סיכוי לעשות זאת בזמן סביר. יש לציין שלמרות שהמשחק נכשל לספק את מה שהבטיח, יוביסופט למדו מהטעויות שלהם, כי משחק ההמשך Res Steel 2 דווקא זכה לביקורות משבחות ותיקן את הבעיות של קודמו.
Watch Dogs
נסיים עם Watch Dogs, שמגיע גם הוא מבית יוביסופט, המלכה מספר אחת כשזה מגיע לליצור הייפ בלתי פרופורציוני למשחק. שנתיים שלמות לפני יציאתו של Watch Dogs יוביסופט פמפמה לתקשורת פרסומות שונות שגרמו לכל גיימר להזיל ריר על כל פיסת גיימפליי שהם שחררו. ציפינו לקבל משחק עם גרפיקה מטורפת, ומשחקיות האקינג שנראתה פשוט פסיכית. התוצאה לצערנו הייתה הרבה יותר פושרת.
הגרפיקה במשחק הסופי ממש לא התקרבה למה שיוביסופט הציגה, משחקיות ההאקינג הייתה הרבה יותר פשטנית, גיבור המשחק לא בדיוק הדמות שתזכרו יומיים אחרי, ובכלליות המשחקיות הייתה בסדר אבל בטח לא חדשנית בשום צורה. סה"כ זה ממש לא משחק גרוע, הוא אפילו מהנה למדי. אבל הוא בדיוק מציג את הבעיה של מה שקורה כשגורמים לאנשים לחכות למשהו בצורה כל כך מוגזמת, וזה חוזר כבומרנג ליוצרים.
סבטה ס. היא מפתחת אתרים וגיימרית בנשמה, אתם מוזמנים לעקוב אחריה בערוץ היוטיוב שלה GameGems
