אז… למה לי סמארטפון?

 

האופציות העומדות לפניכם הן להתעצבן ולהתחיל להטיף לחברכם הבלתי מתחשב מדוע זה לא מנומס, או שאתם יכולים להשיג אחד לעצמכם ו-"על הדרך" לבדוק מה חדש בחשבון הפייסבוק שלכם. אם תשאלו אותנו, האופציה האחרונה לא רק תביא לכם מכשיר משוכלל ומצועצע אלא גם סט של כלים שיוכלו להועיל לכם רבות בחיי היום-יום.

 

(רק לשם הבהרה, זהו לא מאמר על הדרדרות יחסי האנוש בין תושבי המדינה, אלא יותר הבחנה על התופעה הנקראת /סמארטפון' ומדוע לדעתנו עלינו להצטרף לגל האנשים שמסוגלים להבדיל בין אנדרואיד לבין ה-iOS.)

 
היסטוריה על רגל אחת

סמארטפון, אנחנו שומעים את המושג הזה על בסיס יומי כבר, יחד עם ניבים נלווים כמו "אייפון" ו-"גלקסי", אבל מהו בעצם סמארטפון? ובכן, כשמו באנגלית, זהו מכשיר שהינו 'טלפון חכם', אך ההגדרה המדיוקת יותר היא בעצם של מחשב, לרוב נייד, בעל יכולות תקשורת סלולריות. המונח עצמו הוטבע בשלהי שנות התשעים והוא בא לתאר טלפונים ביתיים ניידים. כן, אלו בלי החוטים, עם המשיבון ועם מסך ה-LED הצהבהב.

 

משם המשיכה התופעה להתפתח למכשירי ה-PDA כמו ה-Palm והבלאקברי שהסתערו על שוק העסקים, שם הנגישות לאינפורמציה הייתה (ועדיין הינה) מאוד קריטית. שאר הגלגולים של הסמארטפונים פחות רלוונטים אל כלל הציבור, עד שסטיב ג'ובס לא עלה לבמת ה-Macworld ב-2007 והכריז בהתרגשות רבה על טלפון חכם חדשני – האייפון.

 

סטיב ג'ובס הכיר לעולם מכשיר איכותי בעל מסך הניתן לתפעול בשימוש באצבעות, מבלי עטי סטילוס למיניהם, ואף מגיב למספר מחוות מגע בו זמנית. האייפון הראשון היה הקטליזטור להחייאת השוק הרדום הנקרא סמארטפונים ולהגחתם של יצרניות מתחרות כמו סמסונג ו-HTC שהחזירו מלחמה עם הגלקסי אס וה-Sensation.

עם חלוף השנים מן הסתם העולם התקדם ושכלל יותר ויותר את המכשיר עד לרמות שנמצא כי רוב האנשים מעדיפים לצ'וטט על גבי הרשת הסלולרית ולא לשלוח הודעות SMS. וזה מאוד הגיוני אם תחשבו על זה. תדמיינו שבמקום להתחיל לשקול מילים ולקצץ את כל תכולת השיחה שלכם ל-70 תווים שמגבילות אותנו המפעילות (למעוניינים ההגבלה היא 160 אם אתם כותבים באנגלית) ולשלם להם על כך תוכלו לשלוח סיפורים ומאמרים שלמים על חשבון חבילת הגלישה שלכם. לא שווה?

 

כמו כל ישראלי אנחנו תמיד מחפשים איפה מרמים ועושקים אותנו, ועם הלבנה הדקיקה הזו אנו יכולים לקבל במכשיר אחד כל-כך הרבה דברים: GPS, מכונת משחקים, סייר באתרי אינטרנט, מצלמה, ספר מתכונים והיד עוד נטויה (במובן הציורי, כן?). לא סתם אפליקציות כמו ה-Waze הצליחו לשבור את שוק ה-GPS-ים שבארץ, כי עם תוכנה שמספקת לכם את השירות שאתם רוצים בחינם אי אפשר להתווכח.

לא, אבל חיפוש קצר בגוגל יציג לכם את סניף הארומה הקרוב אליכם או שתורידו את Barista ותכינו בעצכם את המקיאטו האהוב עליכם. בירה הוא מוזג? לא אבל הוא יכול להציג לכם סרטונים ב-YouTube שילמדו אתכם או סתם להצחיק חברים עם ה-iBeer החביב. צריכים אש? תשתמשו ב-iLighter כדי לשבור את הקרח עם בחורה חמודה על הבר. תחשבו שהיום יש לכם אפליקציות ללימוד בגרות, תיאוריה ואפילו פיסכומטרי הישר בכף ידכם, כך שמקום לשבת עם מחברת ועפרונות תוכלו להתאמן בנוחיות על תרגילים גם באוטובוס.

 

ההתפחות המואצת גם של הרכיבים כבר גורמת לתעשיית המחשבים הניידים להזיע, ועם מכשירים כמו ה-One X של HTC בעל המעבד מרובע הליבה, יש להן ממה לחשוש. שוק ה-MP3 וה-DVD-ים הניידים כבר בקושי עומדים על רגליהם משום שהנגנים בסמארטפונים כבר מגיעים עם האופציות האלו הישר מהמפעל. גם שוק הגיימינג כבר מתחיל להמיר את המשחקים לפלטפורמות ניידות יותר ויותר, דבר שמביא לנו קלאסיקות כמו Fruit Ninja ו-Infinity Blade.

כאדם שביזבז שעות רבות להסביר להוריו הטכנופוביים איך לתפעל טלפון נייד רגיל ההסבה שלהם לסמארטפונים הייתה חלקה ומהירה הרבה יותר, הודות לממשק הגראפי החברותי והמזמין. תחשבו גם שהחשיפה המתמדת לטכנולוגיה עוזרת גם לסייע בפער הטכנולוגי שנוצר בין הדורות, ואני אפילו מוצא לעיתים את סבא שלי שולח לי הזמנות ל-Farmville בפייסבוק. אפילו מחקרים מסוימים טוענים כי הצבעים הססגוניים והפעולות שהסמארטפונים מציעים לנו מפתחים חשיבה יצירתית במוחם של תינוקות.

 

האפשרויות שמציעים לכם המכשירים הללו כיום הן אינסופיות וכל כמה חודשים אנו מתוודעים לעוד אפליקציה חדשנית שכעבור זמן מה אנו לא זוכרים איך החיים שלנו נראו לפניה. גם סוגיית המחיר שפעם היוותה סיבה ממשית להתרחק מהתופעה כבר בקושי קיימת משום שסמארטפונים שהיו פסגת הטכנולוגיה לפני שנתיים מתומחרים כמו רמקולים של מחשב, והם נותנים יותר ממעל המצופה למשתמש הממוצע.