מאפיינים נוספים
המבנה של ה-Carbon הוא פשוט למדי ומיעוט הפיצ\'רים שלו, כפי שתבינו בהמשך, דווקא מקל על השימוש בו. בחלקו העליון ניתן למצוא את יציאת האוזניות וחיבור ה-USB, כמו גם את כפתור ההדלקה/כיבוי, גלגלת לחיצה השולטת על הווליום (ומתפקדת גם כאמצעי ניווט נוח בין תפריטי המכשיר) וכפתור קטן המשמש לאיפוס המכשיר במידת הצורך.
בפינה הימנית-העליונה של המסך נמצא המיקרופון, המשמש להקלטה של דיבור, ומתחת למסך נמצאים ארבעה כפתורים המשמשים לשליטה על השיר המתנגן וכן לניווט בתפריטים (Play/Pause, FastForward, Rewind, Stop), במרכזם מצוי כפתור ה-"OK" (להלן: "הכפתור האמצעי"), המשמש לאישור אפשרויות בתפריט הנגן (למשל, בחירת שיר כלשהו).
הכפתור הנוסף היחיד המצוי על הנגן הוא כפתור ה-Menu – בצדו הימני של הנגן, ישירות מתחת לגלגלת. הכפתור אינו בולט מעל פני השטח של הנגן, אך עדיין קל ללחיצה בזכות היותו מעט מחוספס.
כפתור אחד מוכר שדווקא לא תמצאו על ה-Carbon הוא כפתור ה-Hold הנועל את כל כפתורי המכשיר. כדי לבצע את הנעילה, יש להחזיק את כפתור ה-Menu וללחוץ בו זמנית על הכפתור האמצעי. יש לחזור על הפעולה כדי לבטל את הנעילה.
המסך של הנגן הוא בעל 6 שורות, איננו צבעוני, ובעל תאורה אחורית לבנה בהירה שהופכת אותו לקריא וברור גם בתנאי תאורה לא מושלמים.
בסך הכל השליטה ב-Carbon פשוטה ונוחה להבנה, ואין ספק שגם משתמש מתחיל יצליח למצוא בו את דרכו לאחר דקה או שתיים בלבד.
בכך למעשה מסתכמים יתרונותיו של ה-Carbon על פני מתחריו, הן מבית והן מבחוץ, וניתן להתחיל ולמנות את החסרונות שלו, בעיקר אלו הברורים מאליהם (אם כי בהמשך הביקורת נציג חסרונות נוספים).
ראשית, הנגן איננו מגיע עם שלט כלשהו, ואף לא ניתן לרכוש שלט בנפרד. אמנם המכשיר קטן ונוח יותר מה-Karma, שם העדר השלט הוא בעיה רצינית יותר עקב גודלו של הנגן, אך בעידן בו 90% מהנגנים בשוק מגיעים עם שלט (וישנם אף כאלו ההופכים את השלט, תרצו או לא, לאמצעי השליטה היחיד בנגן), ניתן היה לצפות גם מ-Rio שתצרף אביזר כה שימושי לנגנים שלה, או שלפחות תייצר אותו בנפרד. למען ההגינות נציין כי גם ה-H10 של iRiver וה-iPod Mini מגיעים ללא שלט.
מכיוון שאין למכשיר שלט, תאלצו להוציאו מהכיס, בכל פעם מחדש, על מנת להעביר שיר או לבצע כל פעולה בסיסית אחרת (שינוי עוצמת הווליום, לדוגמא), אך כאן תתקלו בבעיה נוספת – הנרתיק המצורף לנגן מכסה אותו לחלוטין ואינו מאפשר לבצע שום פעולה מלבד כיבוי המכשיר ושינוי עוצמת הווליום. למעשה, אלא אם כן תרצו לשמוע שירים של אומן בודד (או אלבום בודד) במשך כל הזמן – ותגדירו זאת מראש – נרתיק העור יישאר חסר תועלת לחלוטין, וחבל, כי המשטח האחורי של ה-Carbon נשרט בקלות רבה.
חסרון נוסף, שמעלה סימני שאלה לגבי בקרת האיכות של Rio, נעוץ דווקא במראהו של הנגן, וליתר דיוק בחלקו העליון, העשוי כאמור מאלומיניום ובו נמצאים כל החיבורים של הנגן. ב-Rio כנראה לא שמו לב שאלומיניום היא מתכת המוליכה חשמל, והתעלמו לחלוטין מהעובדה שבחלק מבסיסי החיבור של האוזניות והרמקולים קיים מעין עיגול מתכת קטן המגשר בין הפין עצמו לבין החלק העשוי גומי.
התוצאה? רעשים סטטיים בלתי נסבלים בכל פעם שקיים מגע בין אותו עיגול מתכת לבין הנגן, כלומר כמעט בכל פעם שתזיזו את הנגן תשמעו רעש סטטי צורם באוזניות (או ברמקולים) – סוגיה בעייתית למדי כאשר מדובר במכשיר שאמור להיות נייד, ומטבעו לנוע הרבה.
קיימים אמנם פתרונות לבעיה, למשל לקנות סט אוזניות ללא אותו חלק מתכתי (האוזניות המצורפות הן מסוג זה), או להדביק על אזור החיבור פיסת סלוטייפ שתבודד בין חיבור האוזניות לגוף המכשיר, אך זהו ממש לא מתפקידו של הצרכן לתקן פגמים שהחברה אחראית להם, וזוהי נקודה שחשוב לקחת בחשבון אם אתם שוקלים לקנות את ה-Carbon. אגב, מלבד בעיה זו, איכות הסאונד שה-Carbon מפיק היא טובה למדי.
עדכון: בחודשים האחרונים, חברת Rio תיקנה פגם זה וכל המכשירים הנמכרים כיום תקינים לחלוטין. המכשיר הספציפי אותו אנו בדקנו היה ככל הנראה אחד מהדגמים הראשוניים, ולכן הבעיה הייתה קיימת בו.
בעיה נוספת, האחרונה אליה נתייחס בחלק זה, נוגעת דווקא למסך המכשיר – כמו בכל מכשיר מודרני בעל מסך LCD TFT, גם ה-Carbon מאפשר לשנות את ניגודיות המסך כדי לפצות על תנאי תאורה גרועים, כדי לחסוך מעט בסוללות או סתם כי מתחשק לכם. רמת הניגודיות נעה על סקאלה שבין 1 ל-16, אך כאשר היא עולה לרמות הגבוהות שלה (14-16), לתוצאה המתקבלת קשה לקרוא ניגודיות גבוהה, פשוט כי כלל לא ניתן לראות מה מוצג על המסך:
חסרונות נוספים של המכשיר הם חוסר יכולת הקלטה מ-Line In (פשוט כי אין לו חיבור כזה בכלל), חוסר יכולת להציג קבצי TXT. וחוסר ברדיו מובנה.
כעת, לאחר שעברנו על מאפייניו העיקריים של ה-Carbon ועל הפיצ\'רים שלו (או המחסור בהם), נוכל להכיר את המכשיר ואת השימוש בו קצת יותר מקרוב.