מבחני ביצועים
אז הגיע הזמן למבחן המציאות, ולבדוק את הביצועים של הנגן בשטח – איזה מן אתר חומרה נהיה בלי קצת בנצ\'מרקים?
דבר ראשון בדקתי כמה שירים באמת ניתן לדחוף לתוך הכונן של 3.77GB:
אני לא משתמש ב-WMA באיכות נמוכה, אפילו לא ב-Mp3 ב-128kbps, כל אוסף המוזיקה שלי מקודד ב-192kbps בשביל שיהיה איכותי ככל שניתן עם הפורמט המכווץ הזה, לכן ציפיתי שכמות השירים שאוכל להכניס למכשיר תהיה נמוכה מזו המצוינת על האריזה (2,100 שירים, או לחילופין 64 שעות של מוזיקה בפורמט Mp3).
לכן, בניגוד לפרסום על האריזה, הצלחתי להכניס לנגן "רק" 667 שירים, שהיו שווי ערך ל-46:40:34 שעות של מוזיקה \'איכותית\' ללא הפסקה .
לשם השוואה, על ה-iPod שלי בזמנו נכנסו 1,618 שירים בנפח של 9.17Gb, שזמן הניגון הכולל שלהם היה כ-115 שעות. אני בספק שמישהו באמת יכול למלא כל כך הרבה שעות של מוזיקה שהוא אוהב אלא אם כן הוא פנאטי בנושא, אבל במקרה ויוצאים לטיול ארוך של כמה חודשים, זה טוב שיש מגוון נרחב לבחור ממנו (עד שמגיעים לאיזה סייבר קפה של מאקינטוש בברזיל, אתם צוהלים משמחה שסוף סוף רואים שקע Firewire מזה כמה חודשים ואפשר לעדכן כמה שירים, מחברים את ה-iPod שלכם, המאק נתקע כמובן, וכל אוסף המוזיקה שלכם יורד לטימיון להמשך הטיול!!! ).
אך כמו שכבר ציינתי, ה-MuVo2 הגיע כדי לענות על הצורך של אלו שלא דורשים כמות עצומה של נפח, אבל גם לא מעט מדי כמו שמציעים נגנים מבוססי זיכרון Flash ובכך הנגן הזה מצליח בצורה טובה מאוד.
בבדיקה נוספת שערכתי רציתי לראות מהם ההבדלים במהירות העברת הקבצים בין תקן USB 1.1 המיושן, לבין הסטנדרט החדש והמהיר של USB 2.0 שהנגן תומך בו, בשביל אלו מכם עם המחשבים המיושנים, שיוכלו לשקול האם שווה לשדרג.
המחשבים עליהם התבצעה הבדיקה:
USB 1.1 – מעבד Pentium 4 2.4B, לוח-אם Shuttle FS51, זיכרון XtremeDDR 512mb PC3200, כונן קשיח WD 80GB JB.
USB 2.0 – מחשב נייד של Compaq מדגם Evo N1020V, מעבד Pentium 4 2.4, זיכרון 736mb PC2100, כונן קשיח 40GB Fujitsu 4200RPM.
על שניהם הותקנה מערכת ההפעלה WinXP Pro, כאשר על הראשון אין SP1 ולכן אין תמיכה ב-USB 2.0.
התוצאות:
כפי שניתן לראות בבירור לפי התוצאות, שווה להשקיע ולקבל את התמיכה ב-USB 2.0 עם הנגן החדש והנוצץ שלכם, שכן שימו לב להבדל האדיר בזמני ההעברה – מהירות גבוהה פי למעלה מארבעה מ USB 1.1 !
העברת קבצים שלקחה מעל לשעה עם החיבור הישן, לוקחת כעת פחות מרבע שעה עם החיבור הסופר מהיר של USB 2.0.
בנתוני המכשיר Creative טוענים ל 14 שעות של חיי בטריה; על מנת לבדוק זאת, השארתי את הווליום על רמה 21 (בערך 80% – די חזק וקצת הפריע לאנשים בארוחה המשפחתית) ונתתי לו לנגן ללא עצירה, וללא נגיעה נוספת בכפתורים.
המכשיר החזיק כ-15 שעות, 10 דקות, ו-30 שניות! זמן ניגון מרשים ביותר בהשוואה לנגנים הניידים של המתחרים, במיוחד בהשוואה ל 8 שעות עלובות של דגמי ה-iPod החדשים.
כמובן שיעילות הבטריה תפחת אם מעבירים שירים ותאורת המסך תדלק מדי פעם, אך עדיין מדובר בתוצאה מכובדת ביותר שעולה אפילו על הנתונים הרשמיים ש Creative מפרסמת.
בדיקה של SiSoft Sandra למדיה חיצונית:
כפי שניתן לראות הביצועים של הכונן החדש של Hitachi עולים על ה-MicroDrive הישן של IBM.
חוץ מהבדיקות הסינטטיות האלו ניסיתי לבדוק עד כמה הנגן עמיד בפני קפיצות, זה היה מבחן די מבדר שבמהלכו רקדתי וקיפצתי כמו מפגר לאורך החדר שלי.
במשך שני שירים שלמים לא הצלחתי לגרום לנגן להחסיר פעימה, (וכבר התחלתי להתעייף) אז מבחינתי הוא מספיק עמיד גם לספורטאים שבינכם..