הקדמה:
 |
אני עדיין זוכר את הפעם הראשונה ששמעתי את המילה MP3. זה היה בחדר צ'אט ישראלי ב-mIRC, שבמקרה הבחנתי שאנשים מדברים על הורדת שירים מהרשת.
שאלתי אחד מהם שהכרתי על מה הם מדברים לכל הרוחות, והוא היפנה אותי לאיזה אתר מחתרתי בעל צבעים חשוכים וניסתרים.
נפתחה דלת לעולם חדש.
זאת הייתה שנת 1997 (לפני בערך חמש שנים וקצת), הפורמט המיסתורי הזה רק התחיל לבצבץ לו במקומות נידחים ברחבי הרשת, כשהוא בעיקר עובר מפה לאוזן.
זה לא היה כמו היום ש-MP3 היא אחת המילים הנפוצות ביותר במנועי החיפוש. לא היתה Napster, לא היתה Kazaa, או כל תוכנה דומה אחרת.
זאת הייתה תקופה שלא היה אינטרנט מהיר בארץ, ואוסף הדיסקים שלי היה דיי דל, לא הייתי בכלל פתוח לכל סגנונות המוזיקה המרובים שקיימים בעולם.
עולמי המוזיקילי היה צר, צר כעולם נמלה.. 🙂
ואני מוכרח לציין שהוקסמתי!
הוקסמתי מהקלות, מהאיכות, מכל האפשרויות הבלתי מוגבלות שהפורמט החדש (בזמנו) הציע לי.
קודם כל, אני איני מנסה לעודד כאן הורדת שירים פיראטית מהרשת. זהו אקט שאינו חוקי , מכיוון שהוא מהווה הפרת זכויות יוצרים.
אלא אם כן אתם מורידים מוזיקה שניתן להוריד בהסכמת יוצריה.
לא חסרות להקות בעולם שמנסות להפיץ את החומר שלהן ולקבל הכרה בינלאומית, ולא קשה למצוא כאלה.
ובחזרה לנושא – המודם העלוב והמסכן שלי עבד שעות נוספות, והמקום בכונן הקשיח הצטמצם בהתאם.
הוסרו המחסומים שעמדו בדרכי בעבר – כסף, כמות, מיקום, היצע, וכעת המידע היה חופשי לכל מי שרק חופץ בו.
אוסף המוזיקה שלי התעצם וגדל, והמוזיקה נהייתה חלק הרבה יותר משמעותי מחיי.
אך אבוי! אני מוגבל שוב פעם – אני מוגבל לשמוע את המוזיקה שלי ליד המחשב בלבד!
אני יכול להקליט את המידע לקסטה בווקמן – אבל זה לוקח שעות וההקלטה באיכות נוראית.
בזמנו גם הצורבים רק התחילו להיות נפוצים במערכות בייתיות ועלו סכום נאה ביותר, כנ"ל כלפי המינידיסקים.
חוץ מזה שמי רוצה להתחיל להסתובב עם דיסקמן קופצני ועשרות דיסקים לכל מקום?!
שלא לחשוב אפילו על הזמן שלקחה צריבה של דיסקים במהירות X1..
אך הפיתרון לא איחר לבוא בקולות תרועה רמים – Diamond Rio PMP300, נגן ה-MP3 מבוסס זיכרון Flash הראשון שיצא בכמות מסחרית.
השקתו לקחה זמן לאחר עיקוביים משפטיים בשל הצדקת הוצאתו של מכשיר, שמטרתו היחידה היא לנגן קבצי MP3.
אך Diamond עשתה זאת, הם זכו במשפט, הנגן יצא לשוק, ולאחר כמה זמן הגיע גם לידי המשתוקקות.
רציתי שזה יהיה חלום שהתגשם, הפיתרון למגבלות של ה-MP3, הנגן שישחרר את המוזיקה מהמחשב ויביא אותה למה שהיא נועדה להיות – ניידת.
איתך בכל מקום, בכל זמן.
אך לצערי, ה-Rio המקורי היה אכזבה.
מסיבות רבות, והעיקרית שביניהן היא הנפח המצומצם שהוא מגיע איתו – 32 מ"ב בלבד.
ברוב המקרים לא מספיק אפילו ל-10 שירים, בטח שלא באיכות נורמלית.
ניתן להרחיב ל- 64 מ"ב עם כרטיס נוסף, אך לצערי מכיוון שהוא נפל מספר פעמים מרובות (קשה לשים לב לנגן שאתה לא מרגיש בכלל את המשקל שלו), האופציה הזו אף פעם לא עבדה בשבילי.
הוסיפו לכך את העובדה שהוא עבד בממשק פרלאלי איטי, מחיר מטורף של גאדג'ט חדש שרק יצא לשוק, ה-Rio פשוט לא נועד לגדולה, פרט למחסום שהוא שבר.
נגן נייד שמיועד אך ורק להשמעת קבצי MP3, הראשון מסוגו.
נשארתי עם טעם רע ומריר בפה.. ונאלצתי להמשיך ולחכות לפיתרון אחר.
היו נגנים נוספים בדרך (דיסקמן MP3 לא מזוהה, מינידיסקים שונים), אך שום דבר לא סיפק את צרכי.
אני רציתי את הנגן MP3 המושלם! זה יותר מדי לבקש?? 🙂
הדרישות לדעתי מנגן ה-MP3 המושלם הן כדלקמן:
איחסון – מעל 5GB לפחות. שיהיה ניתן להעביר איתו עוד קבצים חוץ מ-MP3.
מדיה – קטנה (כמו זיכרון Flash) או לא קיימת (פנימית), לא רוצה להיסחב עם מלא דיסקים לכל מקום, אבל שיהיה ניתן להחליף עצמאית במקרה של נזק.
גודל – כמה שיותר קטן שאפשר להחביא בכיס בלי שיבלוט אבל עדיין ניתן להישתמש בנוחות.
משקל – קל כנוצה, שלא יהיה משקולת מכבידה, אך עדיין שיהיה בעל נוכחות כדי שאני לא אפיל אותו בטעות כי שכחתי שהוא באיזור.
איכות – סאונד ברמה גבוהה, בלי רעשי רקע.
עוצמה – נגן בעל רמת ווליום מספקת, שיעלה על הרעש הסובב אותי.
מערכת הפעלה – נוח לתפעול, מהיר (שיהיה ניתן למצוא שירים במהירות כשיש כל כך הרבה), ללא זמן איתחול ממושך, עם אפשרות לסדר את ה-EQ (אקוולייזר).
מסך – הצגת כמה שיותר מידע על הקובץ, שם האמן, השיר, האלבום וגם ה-Bit Rate, ובעל תאורה ברורה וחזקה.
הגנה מפני קפיצות – עדיפות לנגן בלי חלקים נעים, או הגנת קפיצות של יותר ממספר דקות בודדות, כך שיהיה ניתן לרוץ איתו ללא הפסקה.
ממשק – מהיר, אני לא רוצה להתחיל להקליט שירים ולחכות שעות למוזיקה שלי, אני רוצה לטעון מספר רב של שירים, בכמה שפחות זמן.
בטריה – כמה שיותר שעות ניגון רציף ללא טעינה יותר טוב, רצוי בטריה שניתן להחליף אותה שכן בטריות נטענות נוטות להתנוון לאחר זמן מה.
עיצוב – משהו חדשני, שלא רואים כל יום, בעל מראה הולם לגאדג'ט חדיש וסקסי! 🙂
רדיו – אין מה להרחיב.. שיקלוט רדיו.
הקלטה – שיהיה מסוגל להקליט שירים ממקור חיצוני, ולא רק להעביר קבצים מהמחשב.
אביזרים – שיהיה ניתן לאבזר את המוצר החדש והמגניב שלנו ולייחד אותו עוד יותר ולהרחיב את מגוון השימושים בו.
שלט – עם צג LCD עליו ואפשרויות שליטה בסיסיות.
תמיכה עתידית – שיהיה ניתן לעדכן את ה-Firmware (קושחה) לתמוך בפורמטים עתידיים ולתקן באגים אפשריים בתוכנה.
מחיר – כל מחיר עד 4000 ש"ח הגיוני מבחינתי למוצר שיציג את כל הדרישות הללו (כמובן שעם קצת יותר מ-5GB..).
כששמעתי על נגן ה-iPod של Apple לראשונה, ישר ידעתי שיש תקווה, שסוף סוף חברה רצינית לקחה על עצמה פרוייקט להוציא את הנגן האולטימטיבי.
ומה גדולה הייתה אכזבתי לגלות שהנגן פועל אך ורק בסביבת מקינטוש של אפל! 🙁
לאחר זמן רב מאז השקתו, גיליתי שיש דרכים לגרום לו לפעול גם במערכת מבוססת Windows, ע"י שימוש בתוכונות צד שלישי, תוכנות שמדמות מערכת קבצים של מקינטוש (MacOpener ו-MacDrive), ושקלתי ברצינות להזמין את הנגן בגירסתו המקורית.
אבל אז התחילו השמועות… אפל הולכת להציג את האייפוד בגירסא תומכת חלונות – זה יקרה בתערוכת Mac World באוגוסט.
אני כמובן העדפתי מוצר שיקבל תמיכה ישירה מהחברה המספקת אותו, במקרה ואני אתקל בבעיות – לכן חיכיתי, וכשהגיע הזמן ישבתי דרוך וצפיתי בשידור חי דרך האינטרנט בתערוכה של אפל.
והנס קרה – אפל התעוררה מהשאננות שלה, וסטיב ג'ובס הכריז כבדרך אגב על אייפוד לווינדוס, ועל מספר שיפורים מהדגם המקורי (עליהם נרחיב בהמשך).
אני קיפצתי משמחה! 🙂
 |
לקח קצת זמן עד שהמכשיר עצמו יצא לשוק, ועד שהוא הגיע לארץ, אבל הוא כבר פה, נמכר בשלל דגמיו של 5, 10 ו-20 ג"ב.
רכשתי את הדגם של של ה-10GB מחברת ידע מערכות במיטב כספי (בסביבות ה-2500 ש"ח), ועכשיו אני פה כדי לספר לכם את עלילותיו של האייפוד שלי.
הרכישה עצמה הייתה מייגעת מכיוון שהם דרשו אישור הזמנה בפקס וצילום של תעודה מזהה, מה שהכריח אותי לצאת מהחדר שלי ולהיחשף לאור השמש! 🙂
בנוסף מכיוון שהם לא מחזיקים את המוצר במלאי יש לחכות חודש עד שהוא מגיע מחו"ל – זמן רב לצפות ולהמתין למוצר שעולה כל כך הרבה כסף.
הביקורת הינה מייצגת את דעותי בלבד, ואת הממצאים שקיבלתי בעת בדיקת האייפוד.
במהלכה תוכלו להבחין גם בתמונות של האייפוד שלי ושל ICe2K שצולמו במפגש החמישי של האתר.
