בדיקות – מוסיקה
מוסיקה
אחד השימושים הבולטים של אוזניות הוא האזנה למוסיקה. מסיבה זו הבדיקות בתחום זה נעשו תוך כדי שימוש בסוגי מוסיקה שונים, בכדי לתת ביקורת טובה עד כמה שאפשר לכל המשתמשים אשר נוהגים להאזין לסגנונות מוסיקה שונים. בדומה לשאר אוזניות ה-5.1 ערוצים, גם ה-Medusa לא עוררו תקוות גדולות בנוגע לביצועים שלהן בכל הנוגע לסאונד סטריאופוני. הסיבה היא פשוטה – עלויות הייצור: לייצר מספר גדול יותר של אלמנטים (אותם "העיגולים" שזזים בתוך האוזניה) ברמה זהה יעלה הרבה יותר כסף.
בבדיקות אלו נעשה שימוש בכרטיס Emu 1212M הכולל ממירים ברמה גבוהה מאוד, אשר ללא ספק לא יגבילו את יכולות ה-Medusa אף לא במעט. שימו לב כי הבדיקות נערכו בעת שימוש ב-2 ערוצים בלבד, עם זאת כרטיסים התומכים בצליל היקפי מאפשרים להכפיל את הצליל ולשדרו בכל 6 הערוצים, דבר שמוריד מהדיוק, אך למי שמעוניין בסך הכל בעוצמה ובבאס חזק יותר, אפשרות זו היא פיתרון מעולה.
תחילה נבדקו כמה כותרים "עממיים" יחסית מסגנונות שונים כמו ראפ/היפ-הופ/פופ. הכותרים שנבדקו היו יחסית נרחבים, החל מ-Eminem דרך Atomic Kitten ו-Backstreet Boys, ועד למוזיקה עמוסה בבאסים כמו 50 Cent, Ludacris, BEP ורבים נוספים. בסגנונות המדוברים ה-Medusa נשמעו לא רע בכלל, ולמען האמת הן די הפתיעו. לאחר ניסיון עם כמה סטים של אוזניות סראונד בעבר, וחוות דעת שונות ברחבי הרשת על סטים שונים של אוזניות סראונד, הציפיות מה-Medusa בכל הנוגע למוסיקה היו נמוכות יחסית.
עם זאת, הצלילים שהפיקו האוזניות היו יפים מאוד. הבאס הינו חזק, נמוך, מורגש מאוד אך עם זאת לא מוגזם בכלל. לצערנו, תחום הדיבור, למרות היותו טוב יותר מאשר בפסי הקול של הסרטים השונים, עדיין לא היה מספק. כמו כן, החצוצרות, הצלצולים, מנגינות הרקע וכל שאר הצלילים הקטנים שמשלימים את השירים השונים נשמעו מעט חלולים. קצת יותר עוצמה בתחום הצלילים הגבוהים הייתה מפיקה צליל מאוזן מעט יותר. באופן כללי, בז\'אנרים אלו אין לנו שום טענות ממשיות כלפי ה-Medusa, ולמרות היותן לא מושלמות, הן הצליחו להפתיע ולהתעלות על הציפיות.
הז\'אנר הבא לבדיקה הוא ההאוס/טראנס. תכונה חשובה בז\'אנר זה היא כמות קטנה יחסית של דיבור, וזו הזדמנות מעולה לאוזניות להתבלט. הבדיקות נעשו על מגוון רחב מאוד של ביצועים, החל מהאוסים מוכרים מאוד כמו אילו של Lasgo, Ian Van Dahl, Kate Ryan ועוד רבים וטובים, ועד ל-Infected Mushroom, DJ Tomcraft, Yahel וכו\'.
עם תחילת הרצועה הראשונה, ניתן היה לשמוע בבירור כי הכיוון שאליו פונות האוזניות הוא נכון, אך עם זאת הן לא מצליחות להוציא את האיזון הדרוש. הבאסים שמופקים מהאוזניות מספקים מאוד, ואף כי ייתכן שאנשים מסוימים ימצאו אותם לא "מלאים" מספיק, לטעמנו הבאס הגיע לאיזון נכון עקב היותו מורגש מספיק, אך לא מוגזם.
הצלילים שמסביב נשמעו מעט חסרים, והפירוט לא היה מספק לציפיות שלנו מאוזניות. שלא כמו סטים שונים של אוזניות סטריאופוניות "אודיופילית", אשר בסגנונות אלו נשמעות טוב אך לא אגרסיביות מספיק, ה-Medusa נשמעות מספקות בהחלט. כמו כן, העובדה שה-Medusa כוללות מגבר משלהן תורמת מאוד, שכן העוצמה שהן מסוגלות לספק הינה יותר ממספיקה גם לאלו שנוהגים להאזין למוסיקה בעוצמה גבוהה יחסית. אלו שיחליטו לרכוש סט הכולל זוג אוזניות נוסף, ישמחו לשמוע כי גם בעת עבודה עם שני זוגות במקביל המגבר לא קורס תחת העומס ומצליח לספק את אותה עוצמת השמע.
כעת, משנגמרו הסגנונות אשר דורשים מהאוזניות צליל אגרסיבי יחסית, עברנו לבדיקות של ז\'אנרים מעט יותר "אודיופילים" אשר דורשים מהאוזניות הרבה מעבר להצטיינות בתחום ספציפי כלשהו.
התחלנו עם סגנונות הג\'אז/בלוז ורוק מתקדם. האלבומים שנבדקו הם Diana Krall – The Girl In The Other Room, Ray Charles – Genius Loves Company, Miles Davis – The Man With The Horn.
כבר מהשיר הראשון ניתן היה לשים לב כי האוזניות מתקשות לספק את הנדרש. האיזון הכולל של הצליל לא היה נכון, התחום התחתון היה דומיננטי מדי, הצליל היה צר יחסית ונראה היה כי כל הקולות בוקעים מנקודה אחת אשר נמצאת מלפנים, אין הפרדה טובה בין הקולות השונים, ונראה כי הם נמרחים אחד בתוך השני. כמו כן, גם כשהאוזניות הושוו למערכת רמקולים, ניתן היה לשים לב בבירור למחסור בפרטים הקטנים.
בשלב הבא בבדיקה עברנו לבחון את יכולות ה-Medusa ברוק מתקדם. התחלנו, איך לא, עם האלבום המוכר Pink Floyd – Dark Side Of The Moon. באלבום זה החוויה הייתה פשוט נוראית. הגיטרות נשמעו צרודות מאוד, הקולות כמעט נבלעו ברקע, הבאס היה חסר חיים, והמצילות היו חלשות מדי.
החלטנו לתת לאוזניות אפשרות לכפר עם אלבום מוכר לא פחות: Crimson King – The Court Of The Crimson King. גם באלבום זה לא היו שום הפתעות, הגיטרות עדיין היו צרודות, התופים עדיין היו חסרי אנרגיה, הדיבור היה לא ברור מספיק, והבמה, היא פשוט לא הייתה שם. באופן כללי כשבוחנים את האוזניות בסגנונות אלו, בעוד שבג\'אז/בלוז האוזניות יוצאות ידי חובה למרות היותן לוקות בחסר, בכל הנוגע לרוק מתקדם האוזניות ממש לא קרובות לנדרש, ואף ניתן בקלות לומר שהן לא מהנות לשמיעה.
הז\'אנר האחרון שנבדק הוא מוסיקה קלאסית. היצירה הראשונה שנבדקה הינה 4 העונות של Vivaldi, יצירה מוכרת מאוד גם בקרב אנשים שאינם נוהגים להאזין לסוג מוסיקה זה. עם המשיכה הראשונה על גבי הכינור היה ברור כשמש כי בז\'אנר זה לא ניתקל בשום הפתעות. הכינור "נחנק", ונשמע חלול וצרוד מתמיד, כלים מסוימים נשמעו כל כך לא מדויקים עד כי לא ניתן היה כמעט לזהות מהם. הכלים השונים נשמעו כאילו הם מנגנים ללא כל תיאום בינם לבין עצמם, ונדמה היה כאילו אין מדובר אלא בסמטוחה אחת גדולה. גם כשניסינו לעבור ליצירה אחרת, הסימפוניה החמישית של Beethoven, לא השתנו פני הדברים, ונותרנו מאוכזבים למדי. ההאזנה הזו הוכיחה כי האוזניות בהחלט אינן מתאימות לסגנון מוזיקה זה.
