בואו לגלות מדוע וכיצד המדע העדכני לשכנוע כלבים וחתולים לאכול את מה שמונח לפניהם עולה מיליארדי דולרים
למרות השם האזוטרי ואדריכלות הפארק-התעשייתי האנונימית, טבע המפעל הממוקם ב-AFB International ברור ברגע שמתיישבים לפגישה. חדר הישיבות מריח כמו מזון לכלבים. קיר אחד, עשוי כולו זכוכית, צופה על מפעל לייצור מזון כלבים בקנה מידה קטן בו גברים ונשים בחלוקי מעבדה וכיסויי נעליים סניטריים כחולים מפזזים סביב ודוחפים עגלות ברזל. AFB מייצרת ציפויי טעם למזון כלבים יבש. כדי לבחון את הציפויים, החברה צריכה לייצר כמויות קטנות של מזון כלבים כדי לצפות אותו. המזון המצופה מוגש לצרכנים: ספאנקי, תומאס, סקיפר, פורקצ'ופ, מוהאמיד, אלביס, סנדי, בלה, יאנקי, פרגי, מרפי, לימבורגר וכ-300 כלבים וחתולים אחרים שמתגוררים במרכז משאבי הערכת הטעימות (PARC) של החברה, כשעה נסיעה מהמטה הראשי שלה בסנט לואיס.
סגן נשיא AFB באותה תקופה, פאט מואלר, כמה חברי סגל אחרים ואני, התיישבנו סביב לשולחן מעוגל. מואלר איש בגיל העמידה, חביב ומדבר בפשטות. יש לו פה קטן בעל שפתיים אדומות טבעית וקימור מודגש, אבל לא יהיה מדוייק לומר שיש לו מראה נשי. הוא נראה יותר כמו איש צבא, תפקיד שהוא מילא כשסייע לפתח מזון עבור תכנית האפולו של נאס"א. האתגר הבסיסי של איש מקצוע מזון חיות מחמד, מואלר אומר, הוא לאזן בין הרצונות והצרכים של חיות המחמד עם אלה של בעליהם. פעמים רבות השניים אינם מסכימים ביניהם.
צילום: סם קפלן |
מזון יבש, מבוסס דגנים לחיות מחמד תפס במהלך מלחמת העולם ה-II, כשהקיצוב בפח עצר את ייצור הפחיות. בעלי חיות המחמד היו מאושרים. מזון יבש היה פחות מלוכלך ומסריח ויעיל יותר. כפי שניסח זאת לקוח מרוצה דאז של מזון החתולים Patentשל חברת Spratt, הרקיקים הקטנים היו "גם נוחים וגם נקיים".
על מנת לעמוד בדרישות התזונתיות, ייצרניות מזון חיות מחמד מערבבות שומנים מן החי ודגנים עם סויה וגרגרי חיטה, ויטמינים ומינרלים. התהליך מניב כדוריות מזינות וזולות שאף אחד לא רוצה לאכול. כלבים וחתולים אינם אוכלי דגנים מבחירה, אומר מואלר. "לכן המשימה שלנו היא למצוא דרכים לפתות אותם לאכול מספיק ממנו כדי שזה יספק אותם מבחינה תזונתית".
כאן נכנסים לתמונה "משפרי הטעם". AFB מתכננת ציפויי טעם אבקתיים עבור הצורות המעוצבות האכילות. "ישנם", הוא אומר, "הקבלות רבות". לחטיפי צ'יטוס ללא הציפוי האבקתי אין כמעט טעם. בדומה, הרטבים בארוחות מוכנות מראש הן למעשה משפרי טעם עבור בני אדם. תהליך הבישול של עוף במנה עיקרית הניתנת לחימום במיקרוגל מותיר טעם קל עד בלתי מורגש. הטעם מגיע כמעט לחלוטין מהרוטב – בכוונה. "אתה רוצה בסיס משותף שאתה יכול לשים עליו שניים, שלושה או יותר רטבים שונים ושיהיה לך קו מוצרים שלם", אומר מואלר.
מזון לחיות מחמד מגיע במגוון טעמים מכיוון שזה מה שבני אדם אוהבים, ואנחנו מניחים שחיות המחמד שלנו אוהבות את מה שאנחנו אוהבים. אנחנו טועים. "בשביל חתולים במיוחד", אומר מואלר, "שינוי הוא פעמים רבות קשה יותר ממונוטוניה".
ננסי רוסון, היושבת בצידו הנגדי של השולחן, היא מנהלת המחקר הבסיסי של AFB ומומחית בטעם וריח של בעלי חיים. היא אומרת שחתולים מעדיפים לדבוק בסוג אחד של מזון. חתולי רחוב נוטים לאכול או עכברים או ציפורים, אבל לא את שניהם. אבל אל דאגה: רוב ההבדל בין טעם טונה לטעם עוף הוא בשם ובתמונה על התווית. "יכול להיות שיש להם יותר חלקי דג באחד ויותר עוף בשני", אומר מואלר, "אבל הטעמים יכולים להיות אפילו זהים".
כדי להעריך את אופן קבלת מוצר חדש, מדע המזון נשען באופן מסורתי על פאנלים של צרכנים: אנשים המוכנים לבחון מערך של מוצרים ולדווח חזרה אילו הם מעדיפים. זה לא שונה עם חיות מחמד. אתה פשוט לא יכול לשאול אותם מה דעתם.
טכנאית המחקר סטייסי שלאנקר מציגה מבחן שתי קערות (סטנדרט הזהב של מבחני צריכה) עם כלב מגזע באסט האונד בשם רוסקו. המזון הראשון שבעל חיים מרחרח הוא אחד המדדים של בחירת הטעימות שלו |
פירופוספטים תוארו בפניי כ"קוקאין לחתולים". אם מצפים בהם קצת מזון חתולים, יצרנית מזון חיות המחמד יכולה לפצות על מגוון גדול של חסרונות טעם. לרוסון יש שלושה סוגי פירופוספטים במשרדה. הם מוחזקים בבקבוקי זכוכית חומים ופשוטים, מעט מאיימים באנונימיות שלהם. ביקשתי לטעום מעט, עובדה שלדעתי זיכתה אותי בכמה נקודות. פירופוספט חומצת נתרן, המוכר בחיבה כ-SAPP, הוא חלק מפטנט הייסוד של AFB, אך כמעט אף אחד מעובדי החברה לא ביקש אי פעם לטעום אותו. רוסון חושבת שזה מוזר. גם אני, למרות שאני גם מקבלת את האפשרות שאנשים אחרים היו חושבים ששתינו מוזרות.
רוסון לבושה היום בחצאית ארוכה עם הדפס פרחוני, מגפיים חומים עם עקב נמוך וסוודר קל בצבע סגול כהה. היא גבוהה ורזה עם עצמות לסת ולחיים רחבות ומעודנות. היא נראית בו זמנית כמו מישהי שהייתה יכולה לעבוד כדוגמנית מסלול וכמישהי שהייתה קצת נרתעת לשמוע את זה. לפני שהיא הועסקה ב-AFB, עבדה רוסון כתזונאית בחברת Campbell Soup, ולפני זה, עסקה במחקר על חוש הטעם והריח של בעלי חיים במרכז החושים הכימיים מונל בפילדלפיה.
רוסון פותחת את הפקק של אחד הבקבוקים. היא מוזגת אצבע של נוזל שקוף אל תוך כוס פלסטיק. למרות שלמשפרי טעם של מזון חיות מחמד יש פעמים רבות תצורה של אבקה, נוזל מתאים יותר לטעימה. כדי לחוות את הטעם, המולקולות של החומר אותו טועמים צריכות להתמוסס בנוזל. נוזלים זורמים אל תוך הערוצים המיקרוסקופיים של גבשושיות הלשון ובאים במגע עם תאי הקולטנים של בלוטות הטעם שמכסות אותם. זוהי סיבה אחת להודות לרוק. נוסף על כך, זה מסביר את המשיכה שבטבילת ביסקוויטים בקפה.
טעם הוא מעין מגע כימי. בלוטות טעם הן תאי עור מומחים. אם יש לך ידיים להרים מזון ולהכניס אותו לפה, זה הגיוני שבלוטות הטעם יהיו על הלשון. אבל אם, כמו זבובים, אין לך, כדאי יותר שהן יהיו על כפות הרגליים שלך. "הם נוחתים על משהו ואומרים, 'מממ… סוכר!'". רוסון עושה את החיקוי המוצלח ביותר שלה של זבוב. "והחדק יוצא אוטומטית כדי לינוק את הנוזלים". לרוסון יש עמית שחוקר סרטני נהרות ולובסטרים, אשר טועמים בעזרת האנטנות שלהם. "תמיד קינאתי באנשים שחוקרים לובסטרים. הם בוחנים את האנטנות ואז הם אוכלים לובסטר לארוחת הערב".
בעל החיים הנבחר למחקר עבור חוקרי טעם הוא השפמנון, פשוט מכיוון שיש לו כל כך הרבה קולטנים. הם פזורים על פני כל עורו. "הם בעצם לשונות שוחים", אומרת רוסון. זוהי הסתגלות שימושית ליצור חסר איברים שמאתר מזון על ידי התחככות כנגדו; זני שפמנונים רבים ניזונים על ידי חיטוט בפסולת על קרקעית נהרות.
אני מנסה לדמיין איך היו החיים אם בני אדם היו טועמים על ידי חיכוך עורם. 'יו, נסו את גלידת הקרמל המלוחה הזאת – היא מדהימה'. רוסון מצביעה על העובדה שיכול להיות ששפמנון אינו תופס דבר באופן מודע כשהוא טועם את מזונו. יכול להיות שהמערכת העצבית של השפמנון פשוט מכוונת את השרירים לאכול. נראה מוזר לחשוב על לטעום מבלי לחוות חווייה מוחשית, אבל אתם עושים את זה כרגע. לבני אדם יש תאי קולטני טעם בקיבה, בתיבת הקול, בבית הבליעה העליון. אבל רק קולטני הלשון מדווחים למוח; "שזה משהו להודות עליו", אומרת דניאל ריד, עמיתה לשעבר של רוסון במונל. אחרת, הייתם טועמים דברים כמו מיצי קיבה ואנזימי לבלב. (מדענים מעריכים שקולטני טעם במעיים מעוררים תגובות הורמונליות למולקולות כמו מלח וסוכר, כמו גם תגובות הגנתיות – הקאות, שלשולים – לפריטים מסוכנים מרים).
ננסי רוסון, מנהלת המחקר הבסיסי, ועמיתת מחקר ג'ין סטו, בעבודה במעבדת האבחון של AFB. בתמונה משמאל: "הלשון האלקטרונית" מספקת נתונים על פרופיל הטעם של דגימה |
אנחנו מחשיבים את חוש הטעם כמרדף אחר נהנתנות, אבל ברוב ממלכת בעלי החיים, כמו גם בפרהיסטוריה שלנו, תפקיד חוש הטעם היה פונקציונלי יותר מחושני. חוש הטעם, כמו חוש הריח, הוא שומר סף למערכת העיכול, ומבצע סריקה כימית לאיתור אלמנטים תזונתיים מסוכנים בפוטנציה (מר, חמוץ), ורצויים (מלוח מתוק). לפני זמן לא רב, שלח לי ביולוג לווייתנים בשם פיליפ קלאפהם תמונה שמדגימה את ההשלכות של החיים ללא שומר סף. כמו רוב היצורים שבולעים את מזונם שלם, לראשתנים גדולי ראש יש חוש טעם מוגבל אם בכלל. התמונה מציגה 25 חפצים שהוצאו ממעי ראשתנים גדולי ראש. זה נראה כאילו שיונה החליט לרהט את הבית: קנקן, כוס, שפופרת משחת שיניים, מסנן, פח זבל, נעל, פסלון דקורטיבי.
מספיק להשתהות. הגיע הזמן ללגום את משפר הטעם. אני מקרבת את הכוס אל אפי. הוא חסר ריח. אני מגלגלת כמה טיפות על לשוני. כל חמשת הסוגים של קולטני הטעם נותרים אילמים. הטעם דומה למים מטובלים במוזרות. לא רעים, פשוט שונים. לא אוכל.
"יכול להיות שהשונות הזאת היא משהו ספציפי לחתולים", אומרת רוסון. אולי אלמנט כלשהו בטעמו של בשר שבני אדם אינם יכולים לזהות. התשוקה החתולית לפירופוספטים עשוייה להסביר את המוניטין של בעל החיים כבררן עם מזון. "אנחנו מבצעים בחירות [מזון חיות מחמד] בהתבסס על מה שאנחנו אוהבים", אומרת ריד, "ואז כשהם לא אוהבים אותן, אנחנו קוראים להם איסטניסים".
אין דרך לדעת או לדמיין איך מרגיש הטעם של פירופוספט לחתולים. זה כמו שחתול ינסה לדמיין את הטעם של סוכר. חתולים, בשונה מכלבים ואוכלי כל אחרים, לא יכולים לטעום מתוק. אין צורך בכך, כיוון שהתזונה של חתול בטבע כמעט ואינה מכילה דבר שדומה לפחמימות (שהן סוכרים פשוטים). או שמעולם לא היה להם את הגן לזיהוי מתיקות, או שהם איבדו אותו מתישהו לאורך מסלול האבולוציה.
כלבים מסתמכים יותר על חוש הריח מחוש הטעם כשהם מבצעים בחירות מה לאכול ובאיזה מרץ. השיעור שניתן ללמוד מכך הוא שאם משפר הטעם מריח מושך, הכלב יצלול אל קערת המזון בלהט מיידי וברור, ובעליו יעריך שהמזון הוא להיט. כשבמציאות יכול להיות שהוא רק הריח כמו להיט.
פירוש התנהגויות האכילה של בעלי חיים מסובכת. כדוגמה, אחת המחמאות הגדולות ביותר שכלב יכול לתת למזון שלו הוא להקיא אותו. כשבולס – על פי הטרמינולוגיה של מואלר – מתרגש מריחו של מזון, הוא יטרוף אותו במהירות גדולה מדיי. הבטן מתמלאת מדיי, והארוחה נשלחת באופן רפלקסיבי חזרה החוצה כדי להימנע מכל סיכוי לקרע בקיבה. "אף צרכן לא אוהב את זה", הוא אומר, "אבל זוהי האינדיקציה הטובה ביותר לכך שהכלב פשוט אהב אותו".
"כולם רוצים להיות Meow Mix". איימי מק'קארת'י, מנהלת PARC, עומדת מחוץ לחלון הזכוכית של חדר Tabby 2, שם לקוח ללא שם עומד מול צלוחיות מזון Meow Mix, Friskies ומזון חתולים לא מצופה במבחן העדפה. אם לקוח רוצה להיות מסוגל לומר שחתולים מעדיפים את המוצר שלו, הוא חייב להוכיח את זה במתקן כמו זה.
שני טכנאים של בעלי חיים לבושים במדי מנתחים עומדים זה מול זה. הם מחזיקים קערות נמוכות של מזון חיות מחמד בגוונים שונים של חום, אחת בכל יד. סביב לרגליהם, 20 חתולים מתפתלים ומתהלכים. הטכנאים כורעים ברך בו זמנית, ומנמיכים את הקערות.
ההבדל בין כלב לחתול הוא ברור. בעוד כלב ישאף כמעט מיידית (ולפעמים באופן מעשי) את מזונו ברגע שהוא מנוח מולו, חתולים הם זהירים יותר. חתול רוצה לטעום קצת קודם. מק'קארת'י מכוונת את מבטי אל מזון החתולים שאין לו ציפוי טעם. "את רואה איך הם מכניסים אותו לפיהם ואז מפילים אותו?".
אני רואה כיסוי קרקע בלתי מובחן של ראשי חתולים עולים ויורדים אבל אומרת כן בכל זאת.
"עכשיו הביטי לשם". היא מכוונת את מבטי אל ה-Meow Mix, שם תחתית הקערה נראית דרך פתח במזון. מק'קארת'י, שהיא בשנות ה-30 לחייה, מדברת בקול רם יותר ממה שהיית מצפה שאדם ידבר, אולי תופעת לוואי של זמן שבילתה בדיבור מעל נביחות.
מזון חיות מחמד יבש, שהפך לפופולרי בשנות ה-40, הוא מזין אך חסר טעם. מדעני מזון מצפים אותו במשפרי טעם נוזליים או אבקתיים כדי לפתות חתולים וכלבים לאכול אותו |
במורד המסדרון, עומד מזון הכלבים A, המצופה בשכבת חומר טעם חדש של AFB, כנגד מתחרו. ההתרגשות נשמעת היטב. כלב אחד מייבב בקול הדומה לרעש המשמיעות סוליות של נעלי התעמלות על מגרש כדורסל. אחר נושף ומזכיר מסור יד. הטכנאים לובשים אוזניות מגן כבדות, מהסוג שלובשיםם על מסלולי שדות תעופה.
טכנאית בשם טרזה קליינסורג פותחת את הדלת של מלונת כלבים גדולה ומניחה שתי קערות לפני טרייר מעורב עם טבעות שחורות מסביב לעיניו. היא נמוכה עם תספורת קוצים צבועה בוורוד זועק. "קליינסורג" בגרמנית זה "צרה קטנה", וזה נראה כמו שם שמתאים לה – צרה במובן החיובי של שובבות עם כוונות טובות. יש לה שבעה כלבים. מק'קארת'י חולקת את ביתה עם שישה. אהבת כלבים מורגשת כאן ב-PARC. זהו מתקן מבחני מזון חיות המחמד הראשון ש"משכן בקבוצה" את בעלי החיים שלו. פרט לזמן מהלך מבחני העדפה מסויימים, כאשר בעלי החיים מוכנסים לכלובים כדי למנוע הסחות דעת, PARC הוא מתקן ללא כלובים. קבוצות של כלבים, המותאמים יחד על פי רמות אנרגיה, מבלים את ימיהם במשחקים בחצרות אחוריות.
שמו של הטרייר המעורב הוא אלבמה. זנבו חובט בקצב על צד הכלוב. "אלבמה הוא זללן רציני", אומרת קליינסאורג. בכתיבת הדוחות שלהם, טכנאי AFB צריכים לקחת בחשבון את מוזרויות האכילה של בעלי החיים הפרטניים. ישנם זללנים, מקיפים, שופכים ומרחרחים. אם לא הייתם מכירים את השכן של אלבמה, אלביס, לדוגמה, הייתם חושבים שהוא אדיש לשני סוגי המזון שזה עתה הונחו לפניו. קליינאורג נותנת פרשנות חיה להתנהגותו של אלביס בעוד עמית רושם הערות. "מרחרח את A, מרחרח את B, אוכל A. רואה? זה מה שהוא עושה".
טכנאי PARC מנסים גם ללמוד על האינטראקציות בין כלבים בחצרות. "אנחנו צריכים לדעת", אומרת מק'קארת'י. "אתה מדוכא בגלל שאתה לא אוהב את האוכל או בגלל שפייפס גנב לך את העצם מוקדם יותר?" קליינסאורג מציינת שכלב בשם מוהאמיד סובל לאחרונה מכאבי בטן, ופורקצ'ופ אוהב לאכול את הקיא. "אז זה פוגע בתאבון של פורקצ'ופ". וכנראה בשלכם.
בנוסף לחישוב הכמות מכל אוכל אותה אכלו הכלבים, טכנאי PARC מסכמים את אחוזי הבחירה הראשונה: אחוז הכלבים שתקעו קודם את אפם באוכל החדש. זה חשוב לחברת מזון כלבים בגלל שעם כלבים, כפי שמואלר אמר מוקדם יותר, "אם אתה יכול למשוך אותם אל הקערה, הם יאכלו רוב הזמן". אבל מרגע שהאכילה מתחילה, הכלב עשוי לעבור לאוכל השני ובסוף לאכול ממנו יותר. כיוון שרוב האנשים לא מציגים בפני הכלבים שלהם שתי אפשרויות, הם לא יודעים את המידה בה ההתלהבות הראשונית המריירת ומונעת הריח של חיית המחמד שלהם הייתה נחלשת במשך האכילה.
האתגר הוא למצוא ארומה שמשגעת את הכלבים מבלי לגרום לבעליהם להקיא. "תרכובת קדברין היא דבר ממש מרגש לכלבים" – אומרת רוסון – "או פוטריסין". אבל לא לבני אדם. אלה הן תרכובות מדיפות ריח המופרש מחלבונים נרקבים. הופתעתי לגלות שכלבים מאבדים עניין כשבשר נרקב מעבר למידה מסויימת. זו אגדה שכלבים יאכלו כל דבר. "אנשים חושבים שכלבים אוהבים לאכול דברים ישנים, מגעילים שנגררו על הרצפה", מספר לי מואלר. אבל רק עד נקודה מסויימת, הוא אומר. "משהו שרק מתחיל להרקב עדיין מלא בערך תזונתי. בעוד משהו שחיידקים התחילו כבר לפרק – הוא איבד את רוב הערך התזונתי שלו, והם היו אוכלים אותו רק אם לא הייתה להם ברירה". בכל מקרה, בעליה של חיית המחמד לא היה רוצה להריח אותו.
ישנם מתכנני מזון כלבים שהולכים רחוק מדיי בכיוון ההפוך, ויוצרים ריח שימצא חן בעיניי אנשים מבלי לקחת בחשבון את חווית הכלב. הבעיה היא שהאף הממוצע של כלב רגיש עד פי 10,000 מאפו הממוצע של אדם. טעם שבעיניכם או בעיניי מזכיר סטייק על האש עלול להיות מוגזם ולא מושך לכלב.
מוקדם יותר היום, צפיתי במבחן של חטיף בטעם מנטה המשווק כמסייע לניקוי שיניים. מבחינה כימית, מנטה, כמו פלפל חלפניו, היא פחות טעם מאשר חומר מגרה. היא בחירה יוצאת דופן לחטיף לכלבים. (כמו שגם חלפניו, על אף שעל פי הפסיכולוג פול רוזין, כלבים מקסיקניים, בשונה מכלבים אמריקנים, נהנים מקצת חריפות. מחקרו אומר שלבעלי חיים עשויות להיות העדפות מזון תרבותיות גם כן). הייצרניות מחזרות באופן ברור אחרי בעלי הכלבים, וסומכים על הקישור בין מנטה לבין ניקיון פה טוב. המתחרה שלהם מחזרת אחר אותו קישור לניקיון פה אבל באופן ויזואלי: צורת הביסקוויט הוא של מברשת שיניים. רק מוהאמיד העדיף את חטיפי המנטה – עובדה שעשוייה להסביר את ההקאות.
כלב בשם ווינסטון מרחרח בקערתו בחיפוש אחר גושים לבנים בודדים הנמצאים בין החומים. רבים מהכלבים בחרו את אלה קודם. הם כמו סוכריות M&M בשקית חטיפים. מק'קארת'י מתרשמת. "זו חתיכה ממש, ממש טעימה". אחת הטכנאיות מציינת שהיא טעמה ממנו מוקדם יותר ושלפירור הלבן היה טעם של עוף. או ליתר דיוק, מזכיר עוף.
כנראה שנראיתי מופתעת מההודאה, כיוון שקליינסאורג הצטרפה לשיחה. "אם את פותחת שקית והיא מריחה ממש טוב…"
הטכנאית משכה בכתפיה. "ואת רעבה…"
ב-1973 פרסמה קבוצה העוסקת בתזונת כלבי שמירה במרכז לעניין הציבור (CSPI) חוברת, Food Scorecard (כרטיס ניקוד מזון), בה נטען, ששליש מפחיות מזון הכלבים הנרכשים בפרויקטים של הדיור הציבורי נאכל על ידי בני אדם. לא בגלל שהאנשים האלה פיתחו תאבון לאכול אותו, אלא בגלל שלא היה להם כסף לרכוש מוצרי בשר יקרים יותר. (כאשר עיתונאי שאל מהיכן עלה המספר הזה, לא הצליח מייקל ג'ייקובסון – מייסד המשנה של CSPI – לזכור, ועד היום אין לארגון מושג).
לדעתי, ההפתעה הייתה בניקודי התזונה עצמם. שלושים ושישה מוצרי חלבונים אמריקניים נפוצים דורגו על פי ערך תזונתי כולל. נקודות ניתנו על תכולת ויטמינים, סידן ומינרלים, והופחתו על הוספת סירופ תירס ושומנים רוויים. ג'ייקובסון – שהאמין שאנשים עניים אוכלים כמויות משמעותיות של מזון חיות מחמד ו/או שהוא מימש את הכשרון היח"צני שלו – כלל את מזון הכלבים Alpo בדירוגים. הוא זכה לניקוד של 30 נקודות, וגבר על סלמי ונקניקיות חזיר, עוף מטוגן, שרימפס, בשר חזיר, סטייק סירלוין, המבורגרים של מקדונלדס, חמאת בוטנים, נקניקיות בשר בקר, לוף ובייקון.
אני מזכירה את דירוגי ה-CSPI לרוסון. אנחנו נמצאות שוב במטה של AFB עם מואלר, הפעם בחדר ישיבות אחר. (ישנם חמישה חדרי ישיבות: דלמטי, בורמזי, גרייהאונד, קאליקו ואקיטה. חברי הסגל מתייחסים אליהם על פי גזע, מלשון "אתם רוצים להיכנס לגרייהאונד?" ו"האם הדלמטי פנוי היום בצהריים?"). מהדברים שנאמרו התברר, שמבחינה תזונתית, לא היה הבדל בין סנדוויץ' כדורי הבשר הזול שאכלתי לארוחת הצהריים ותערובת ה-Smart שהכלבים ניהנו ממנה מוקדם יותר. רוסון אינה מסכימה. "הסנדוויץ' שלך כנראה היה פחות שלם, מבחינה תזונתית".
הדירוג הגבוהה ביותר בכרטיס הדירוגים של ה-CSPI, עם 172 נקודות, הוא כבד בקר. כבד עוף ונקניקיית כבד תופסים את המקום השני והשלישי. מנה של כבד מספקת מחצית מהמנה היומית המומלצת של ויטמין C, פי שלושה מההמלצה לריבופלבין, פי תשעה מכמות ויטמין A המצוי בגזר ממוצע, וכמויות טובות של ויטמין B-12, B-6 ו-D, חומצה פולית ואשלגן.
צילום: סם קפלן |
מה הרכיב העיקרי במשפרי הטעם של מזון הכלבים של AFB?
"כבד", אומר מואלר. "מעורב עם קרביים אחרים. החלק הראשון שבעל חיים אוכל בטבע בציד שלו הוא הכבד ותכולת הבטן, מערכת העיכול". איברים פנימיים באופן כללי הם בין המזונות העשירים בעולם בחומרים מזינים. בטחול טלה יש כמעט כמות זהה של ויטמין C כמו שיש במנדרינה. בריאת בקר יש 50 אחוז יותר. קרביים הם יקרי ערך במיוחד בגלל מה שנמצא בתוכם: הטורף מפיק תועלת מהחומרים המזינים בצמחים והדגנים הנמצאים בבטנו של הציד שלו. "בעלי חיים התפתחו כדי לשרוד", אומרת רוסון. הם אוהבים את מה שהכי טוב בשבילם. אנשים מחווירים כשהם רואים "קמח דגים" או "קמח בשר" ברשימת הרכיבים של מזון חיות מחמד, אבל קמח – אשר כולל מגוון בשר, איברים פנימיים, עור ועצמות – הכי דומה לתזונה של כלבים וחתולים בטבע.
מערכות הטעימה של בעלי חיים מתמחות בנישה שהם ממלאות בסביבה. זה כולל אותנו. כציידים ומלקטים של ערבות צחיחות, אבותינו הקדומים ביותר פיתחו חוש טעם לחומרים מזינים חשובים אך נדירים: מלח ושומנים המספקים אנרגיה גבוהה, וסוכרים. זה, בקיצור, מסביר את הפופולריות הנרחבת של אוכל מהיר. וההתרחבות גדלה באופן כללי – תכונה שאנחנו עכשיו חולקים עם חיות המחמד שלנו. סקר וטרינרי שבוצע לאחרונה מצא שיותר מ-50 אחוז מהכלבים והחתולים סובלים מעודף משקל או מהשמנת יתר חולנית.
אנשים המסורים לסגנון חיים בריא יותר התחילו גם להקרין את נקיפות המצפון ואת דעותיהם הקדומות על חיות המחמד שלהם. חלק מהלקוחות של AFB התחילו לשווק מזון חיות מחמד 100 אחוז צמחוני. החתול הוא מה שנקרא טורף אמיתי – התזונה הטבעית שלו אינה כוללת צמחים. מואלר מטה את ראשו. מרים במקצת את הגבות. במבט שאומר, "מה שהלקוח רוצה".
עוד על חידושים בגליון יוני של popular science ישראל – למבצע היכרות מיוחד לגולשי HWzone.co.il