אינטל מציגה את סדרת ה-Core
עד סוף 2006, עת השיקה אינטל את ה-Core 2 Duo, לא הייתה לה תשובה אמיתית מלבד תמחור אגרסיבי (שיטה שהיום דווקא AMD נאלצת להשתמש בה). ברגע שהגיח ה-Core 2 Duo לאוויר העולם, הייתה זו מהפכה: שוב כל חובבי החומרה היללו את המעבדים של אינטל, ונטשו את AMD, שתגובה ממנה הגיע רק לאחר מספר חודשים, ולא הספיקה. מעבדים אלו היו מעין גרסה שולחנית למעבדים הניידים של אינטל, ה-Pentium M, תוך העלאת היעילות לכל מחזור שעון ושיפור יכולת המעבד לאחד פקודות ולבצע כמה שיותר בכל מחזור שעון.
מאז אותו זמן, AMD התקשתה לעמוד בקצב והחלה לרדת בנתח השוק שלה, שגם כך לא עבר אף פעם את ה-21 אחוזים. תושבת ה-AM2, שהייתה הראשונה מבית AMD שתמכה ב-DDR2, לא היוותה הישג משמעותי, מכיוון שהכילה את אותם מעבדים שהיו קיימים לתושבת ה-939 שקדמה לה, ושמעבדי ה-Core 2 Duo פשוט רמסו.
מה ששמר על AMD בכותרות היה מהלך תמוה, שרק שנים אחר כך התברר כמשתלם. כרעם ביום בהיר, רכשה AMD את ATI, המתחרה השניה בגודלה על שוק כרטיסי המסך. חברת ATI עצמה הייתה שרויה בקשיים באותה תקופה, כשהמתחרה הגדולה יותר, NVIDIA, השיקה לפניה את כרטיסי ה-DX10 הראשונים בעולם.
את'לון 64 ללא כיסוי המגן |
כבר בשנים 2001 – 2003 שיחררנו סדרת מדריכי חומרה בנושא מעבדים וראיון עם AMD, הרבה לפני שקנתה את ATI והרשתה לעצמה לחתוך את אינטל בפקק התנועה האינסופי של התפתחות טכנולוגיית העיבוד. נשמע היסטורי – אך עדיין ניתן למצוא כתבות כאלו בארכיון האתר.
הרכישה של ATI משתלמת, AMD משיקה פלטפורמה שלמה
הרווח האמיתי של הרכישה, בשוק המעבדים, הגיע שנתיים אחרי הרכישה, עת התחילה AMD להציג ערכות שבבים מתוצרתה למעבדים שלה, ולשלב בהן כרטיסי מסך עוצמתיים. מכיוון ש-ATI ייצרה גם כרטיסי מסך וגם ערכות שבבים עבור יצרניות המעבדים השונות, יכלה AMD ליצור פלטפורמות משחקים שלמות שמבוססות אך ורק על רכיבים תוצרת החברה, דבר שראינו בדמות פלטפורמת העכביש.
פלטפורמה זו הכילה את מה שהיה צריך להיות התשובה למעבדי ה-Core 2 (שמזה כמה חודשים הכילה גם גרסה מרובעת ליבות), אבל יכל להתמודד רק עם הגרסות הזולות יותר של אינטל. כך נוצר סטטוס-קוו שמחזיק מעמד עד היום: AMD מתאימה למערכות מחשב דלות תקציב, ואינטל מתאימה לכל תקציב גבוה מזה. מעבדי ה-K10 מבית AMD, שמותגו תחת מותג ה-Phenom למעבדים היקרים ו-Athlon לזולים יותר, לא הצליחו לעלות על תדר של 2.6 גיגה-הרץ, מה שהקשה עליהם להתחרות במעבדי ה-Penryn של אינטל.
מעבד סלרון של אינטל עם ליבת Northwood |
מעבדי Penryn היו דור Core 2 Duo מאוד מוצלח, תוך מזעור מ-65 ננו-מטר ל-45. מזעור זה גרם למעבדים להמכר בתדר גבוה, שלא לדבר על יכולת אוברקלוק משופרת. רבים עוד זוכרים כמה מוצלח היה ה-E8400, שהגיע בתדר בסיסי של 3 גיגה-הרץ, אבל הוא ומעבדים לשווקים גבוהים יותר מבית אינטל הגיעו ליותר מ-5 גיגה-הרץ על קירור אוויר בלבד.
כך נוצר בעצם מאבק פנימי בין אינטל לבין… עצמה. למערכת משחקים בתקציב בסיסי, כשיש 1000 שקלים להשקיע במעבד, ניתן היה לקנות E8400 מהיר, אך דו ליבתי, או Q6600 (שסטפינג ה-G0 והמחיר שציינו הפכו אותו לאחד המעבדים הכי משתלמים שאינטל אי פעם השיקה), בתדר נמוך, אבל בעל 4 ליבות.
המעבר ל-45 ננומטר מיטיב עם שתי החברות
לתחרות הזאת הצטרפה AMD אך ורק עם השקת מעבדי ה-Phenom II. המעבר לתהליך ייצור של 45 ננו-מטר עשה למעבדים רק טוב, וכעת אפילו מרובעי הליבה של החברה יכלו לעבוד בתדר שיספיק בכדי להתחרות באינטל. ניתן אפילו לומר כי מעבדים אלו, בנוסף להצלחה מחודשת של החטיבה הגראפית של החברה, ATI, החזירו אותה מהמתים לרווחיות.
מעבד Q6600 הפופולארי של אינטל |
דור ה-Nehalem מבית אינטל אף המשיך את ההצלחה, כשמרובעי ליבות המשיכו לרדת במחיר ונעשו יותר ויותר המוניים. AMD בינתיים המשיכה לפתח את מותגי ה-Phenom II וה-Athlon II, תוך השקת מעבדים בתדרים שעלו ועלו (לראיה, המעבד המהיר ביותר שהושק הגיע לתדר של 3.7 גיגה-הרץ), והוזלת המעבדים האיטיים יותר. מעבד שבעקבות זה נעשה פופולרי במיוחד היה ה-Phenom II 955 Black Edition, שאף אפשר אוברקלוק בקלות הודות למכפלה פתוחה. בצד של אינטל, אלו היו ה-Core i5 750 וה-760 שעשו כותרות, הן בתור המעבד למערכות משחקים מתקדמות והן בתור אוברקלוקרים מעולים.
גם המצב הזה נשבר עם השקת מעבדי ה-Sandy Bridge. למרות שרשמית, מעבדי ה-Core i7 מבוססי ה-Nehalem ובעלי השש ליבות, נחשבו לטופ של הטופ שיש לאינטל להציע (גם במחיר), אבל בפועל, אלו ה-2600K וה-2500K ששוברים שיאי ביצועים באוברקלוק, ונחשבים בסופו של דבר לבחירה של העם למרות שה-980X מכיל שתי ליבות יותר. מעבדים אלו הם גם הראשונים מבית החברה שמכילים כרטיס מסך המובנה ישירות במעבד.
לעומת זאת, מבחינת אובקלוק, מדובר בצעד אחורה של אינטל. זה לא שה-2500K Core i5 מתקשה באוברקלוק, ההיפך הוא הנכון, על מרבית לוחות האם הפשוטים ניתן להביא אותו לתדר אכזרי של 4.6 גיגה-הרץ, הבעיה היא שהוא עולה 1000 שקלים, כשפעם ניתן היה לבצע אוברקלוק אפילו במעבד של 400 שקל ולהביא אותו לרמת ביצועים של מעבד שעולה פי ארבע. הבעיה נעוצה בארכיטקטורה עצמה, וצפויה להפתר בדור ה-Ivy Bridge של אינטל (שכבר יסמל את המעבר ל-22 ננו-מטר), אבל בינתיים מהווה קוץ בישבנו של זה שמעוניין להשיג ביצועים טובים בזול.
מעבד פנטיום 4 640 עם ליבת Prescott |
ארבע או שש ליבות?
AMD הגיבה כמו ש-AMD יודעת להגיב: אותם מעבדים, רק שגם להם עכשיו יש כרטיס מסך מובנה. ולמרות זאת, למערכת מחשב פשוטה למשתמש שרוצה לגלוש באינטרנט, לשחק משחקים קלים ולראות סרטים בהבחנה גבוהה, מדובר ביחס העלות מול תועלת הטוב ביותר שניתן למצוא. החברה הציגה גם מעבדים בעלי שש ליבות, שאומנם אינטל השיקו ראשונים, אבלו אלו של AMD הרבה יותר משתלמים. נוצר מצב בו תמורת סכום כסף מסוים, ניתן לרכוש או 4 ליבות מהיר מאוד של אינטל, או שש ליבות איטיות יותר של AMD.
ובעתיד: ארכיטקטורה חדשה ל-AMD
העתיד מעניין לא פחות מהמצב כיום: קודם כל, AMD תשיק בקרוב פלטפורמה חדשה, הבולדוזר, שלראשונה מזה 8 שנים תהווה אצל החברה ארכיטקטורה חדשה לגמרי. מעבדים אלו יכילו עד 8 ליבות, ובמקום להוסיף עוד ליבות כמו שעשו שתי החברות עד עכשיו, AMD מתמקדים הרבה גם בשיפור יכולת הליבות לעבד יותר בכל מחזור שעון. דור זה יסמל גם את המעבר של AMD לתהליך ייצור של 32 ננו-מטר, שכעת מיוצר ב-Global Foundries.
מעבד AMD פנום 2 בעל שש ליבות |
AMD מינו לאחרונה גם מנכ"ל חדש. לאחר שהקטור רואיז נכשל בהחזרת החברה לימיה הטובים, ולאחר שזו הפסידה כמה מיליארדי דולרים (שלפחות במקרה של רכישת ATI, גם השתלמו), מינתה החברה את אחד מסגני הנשיא, מר. דירק מאייר, למנכ"ל החדש. מאייר אומנם לא גרם לחברה לזהור, אבל כן הביא אותה למצב בו היא מרוויחה כמה מיליוני דולרים בשנה במקום להמשיך ולהפסיד כסף. AMD של מאייר הצליחה להשיב מלחמה לאינטל, אבל פספסה שוק שבעלי המניות של החברה ראו בו רווח: שוק הסמארטפונים. מהסיבה הזאת, פוטר מאייר, ובמקומו מינתה לאחרונה החברה לא אחר מאשר רורי ריד, האיש שהביא את לנובו למצב הטוב ביותר בו הייתה מאז ומעולם. אנחנו מקווים שזה יזרז קצת את הבולדוזר, שכן כמה כבר אפשר להמשיך ולמכור ארכיטקטורה בת שמונה שנים?