לפי מפת הדרכים העדכנית של ארגון ה-ASTC, כוננים קשיחים מכאניים צפויים להמשיך להשתכלל ולהגיע לנפחים אדירים בשנים הקרובות – עם קפיצה של יותר מפי עשר עד שנת 2025
בשנת 2013 מנכ"ל סיגייט סטיבן לוקזו טען כי הכוננים הקשיחים לעולם לא יחולפו על ידי כונני SSD – טענה שזכתה ללעג רב ברחבי העולם. כעת, שנתיים אחרי, עושה רושם שכונני ה-SSD עדיין לא מצליחים לסגור את הפער בכל הקשור לעלות ונפח מקסימאלי.
מפתח הדרכים שפרסמה Advanced Storage Technology Consortium (ר"ת ASTC), אשר כוללת מקבץ אנשים מחברות האחסון הגדולות בעולם כגון סיגייט, ווסטרן-דיגיטל ו-HGST, מראה כי טענתו של סטיבן אינה דמיונית כפי שחלקינו חשבנו.
מקור: ASTC
לפי מפתח הדרכים, ניתן לראות גדילה משמעותית בנפח המקסימאלי אליו כוננים קשיחים יוכלו להגיע, כאשר בשנים הקרובים תחול האצה משמעותית בנפח, ועד שנת 2025 יהיה ניתן לדחוס כ-10 טרה-בייט לאינץ' רבוע אחד.
כדי לתת דוגמא מוחשית יותר – במידה ונקח כונן מכאני בעל 4 פלטות בנפח של 4 טרה-בייט הנמכר כיום, כאשר כל פלטה היא בצפיפות של 625 ג'יגה-בייט לאינץ' רבוע, הרי בשנת 2025 נוכל לקבל כונן עם נפח חסר תקדים של מעל 100 טרה-בייט.
האם לדעתם כונני SSD יצליחו להשיג את הפער או שתפקידם ישאר כעזר לכוננים הקשיחים שאומנם איטיים יותר, אך יכולים לכלול נפח מידע רב הרבה יותר? שתפו אותנו בתגובות.
מה מוזר בזה? בשנת 2005 הוצגו כונני ה500GB הראשונים. היום, ואנחנו עוד לא ב2015, יש כוננים של 6TB בתמחור סביר (של כ200 ש"ח לTB, כלומר מחיר זהה למחירם של כונני 2TB וזול יותר משל 1TB), וקיימים גם כונני 8TB, בינתיים בתמחור מטורף – כלומר, גידול של פי 12 עד פי 16 בתקופה של קצת פחות מ10 שנים. בקצב הגידול הזה אכן נגיע לכונני 100TB עוד עשור. ואכן, כונני הSSD בינתיים מתקשים להדביק את המכאניים הן במחירים והן בקיבולות – באותם 200 שקל שבהם ניתן לקנות טרהבייט מכאני, אפשר לקנות בממוצע רק 80GB של SSD. בעתיד הנראה לעין, אף אחד לא יחזיק את ספריית הסרטים שלו על SSD.
אין קושי כלל להדביק בקיבולת ועל זה אני יכול להיות ערב לכך. ב-2015 מתוכננים כונני SSD בנפח של עד 4TB לשוק הצרכני. 4TB בגודל 2.5 אינצ' ועובי 7 ממ.
זה גודל של אולי 10% מגודל קשיח סטנדרטי. אם תרצה יצרנית ליצור כונן NAND בגודל 3.5 אינצ' ובעובי של קשיח סטנדרטי, לא תהיה לה שום בעיה להכפיל את הנפח הגבוה ביותר שתמצא היום בכונן מכאני.
הבעיה היא שאף יצרנית. לא טושיבה, לא אינטל ולא סמסונג מתכוונת "לבזבז" כל כך הרבה שבבים ובקרים על כונן שאף אחד לא יקנה, כי זה לא יעלה לצרכן לא 100$ ולא 200$
צריך פריצת דרך בטכנולוגיית ייצור השבבים.
כזו שתאפשר עליה משמעותית בנפח פר צ'יפ.
אז אולי הפער יצטמצם.
השבבים התלת מימדיים של אינטל (מיקרון) אמורים להוביל דבר שכזה. שוב, אפילו בשבבים "דו-מימדיים" בתהליך 19 ננו-מטר שיוחלף בקרוב, אפשר לייצר כונן 2TB יחסית זול בתצורת 2.5 אינצ' 7 אינצ'.
הסיבה העיקרית שהם לא ימותו לדעתי והיא שאפשר לסמוך עליהם לאורך זמן ובמקרי קיצון (שריפה נניח).
גם אם קרה משהו לאלקטרוניקה המידע נשמר כקוטביות מגנטית "אנלוגית" על שטח הדיסקים.
גם לדעתי זה השיקול האמיתי – הם הוכיחו שהם אמינים לאורך זמן (כדיסק לשמור עליו דברים לטווח הארוך ולקרוא אחרי שנים, ולא רק כדיסק להעלאת מערכת ההפעלה בשימוש קבוע). הם אמינים בשביל מה שהם, נותנים נפח עצום והמחיר שלהם מאפשר למשתמש להרשות לעצמו RAID לשרידות המידע
אין הרבה מוטיבציה לדרוש את כל זה מ SSD. גישת random access מורגשת בדברים כמו כונן מערכת הפעלה או ספריות temp של תוכנות עריכה כבדות, אבל בשביל זה לא נדרש נפח של TB-ים. המשתמש הביתי לא באמת מתעניין בגישת random access תוך ננו שניה לספריית האנימה שלו, ולמשתמשי שרתים כבדים יש דרישות אחרות ושיטות אחרות להשיג אותן
עמידות בשריפה – בשביל משהוא כמו 150C חיצוניים אני מניח שאתה צודק, אבל בכמה מאות C דיסק קשיח יושמד כמו כל דבר אחר (התפשטות/התעוותות של פלאטות האלומיניום, וב 600C הוא פשוט נמס). בשריפה רצינית טמפ' יכולה להגיע ל 1000C ומעלה
חארטה !!!
זה כמו מרוץ המגהפיקסלים במצלמות, כאשר מה שבאמת קובע זה האופטיקה
ועיבוד תמונה.
בחזרה לקשיחים – לא ראיתי שום התייחסות שלשיפור האמינות שלהם ( אולי כי אין )
ובזמני גישה שלהם קשיחים בנפחים האלה לא יהיו רחוקים מסיוט.
גם בדיסקים קשיחים מה שמשנה לך זה האופטיקה ועיבוד תמונה ולא ה "מגה-" במקרה הזה מגהבייט ?
דיסקים קשיחים היום יחסית אמינים, אולי פחות אמינים ממה שהם היו ב 2006/2007, אבל מצבם לא רע בכלל. ואם אתה שומר עליהם חומר חשוב, פשוט תקנה דיסק קשיח נוסף ותחבר RAID, במקום לנסות להשקיע בדיסק יחיד – RAID 1 אפילו של 2 דיסקים פחות טובים עדיין יהיה אמין יותר, כי מה הסיכוי ש 2 הדיסקים ייהרסו בדיוק באותו זמן מגורם פנימי ? (לא דברים כמו ספק שיצא משליטה וחישמל אותם, כאן גם דיסק איכותי יחיד לא יעזור)
זמני גישה הם חשובים לחלק מהשימושים, ולא חשובים לחלק אחר. בשביל תפקיד כונן מערכת ההפעלה יש SSD, אז בשימוש זה כבר היום SSD הוא אופציה עדיפה על פני כונן קשיח …. ואני בכל מקרה לא רואה למה שהגדלת הנפח תביא להגדלת זמני הגישה לנתונים. אולי לא ימשיכו לשפר אותם כל כך אקטיבית, אבל אין סיבה שהם יירדו בהשוואה למה שכבר יש היום
אני בסה"כ בא לומר שיש גבול לכל תעלול.
אם אתה רוצה אנלוגיה יותר טובה אז ראה
פרופלורים בהנעת מטוסים. היו, והיו הרבה זמן,
וכמובן שגם היום ישנם, אבל, אי שם בשלהי שנות 40 הגיעו למיצויים.
גם כאן, בקשיחים, MORE SAME OF THE SAME לא בהכרח הכיוון.
נראה אותך עושע דפרג או כל דבר אחר בנפחים האלה.
עצם העובדה שיצרניות הקשיחים צריכות למלא אותם בהליום כדי להגיע לנפחים של 8 טרה מראה שכבר יש בעיה מאוד רצינית איתם מבחינת עתיד.
שלא לדבר על זה שהם התחילו לכתוב בלוקים שלמים כמו שעושים בססד אבל מהסיבה שהם לא יכולים לכתוב ביט בלי לפגוע גם בשכנים.
אולי יצליחו להגיע ל100 טרה, אני לא יודע, אבל זה כבר מתחיל להיות משוגע.
כונני SSD יעקפו את הכוננים הקשיחים תוך כמה שנים, המחירים כל הזמן יורדים.
הבעיה פה היא שככל שיורדים להליך ייצור קטן יותר, מספר מחזורי הכתיבה מחיקה יורד אז נראה מה יקרה כשיגיעו באמת ל8 טרה במחיר של מה שיש כיום בדיסקים קשיחים.
כמובן שגם המעבר ל TLC פגע משמעותית.
השאלה היא כמה מחזורי כתיבה אנחנו צריכים כלקוחות כדי להנות מהדיסק למספר שנים רב.
משתמש שרק רוצה לגלוש וקצת Word יוכל כנראה להחזיק מחשב i3 חדיש לשנים רבות בלי שזה יפריע לו. הרי הדרישות שלו נמוכות. ואז השאלה היא אם ה SSD ישמור על המידע הזה לכל הזמן הזה. ואני מדבר על SSDים היותר חדשים שישתמשו ב TLC ומעלה ועם הליך ייצור יותר קטן ממה שיש היום.
בסופו של דבר נצטרך טכנולוגיה חדשה כדי לפתור את הבעיות הקיימות.
יש הרבה פרגמנטציה בקבצים שנוגעים בהם כל הזמן, זה קורה בכונן מערכת ההפעלה ובקבצי הגדרות הפרופיל של המשתמש. אלה דברים שאמורים להימצא על SSD
דיסק קשיח ישמש בדרך כלל לדברים כמו הורדות, תמונות, קבצים גדולים שלא זזים הרבה. לא הולכת לקרות שם פרגמטציה משמעותית מספיק בשביל להפריע למישהוא
Nb
להזכירכם: ההצהרה הזו מתבסססת על טכנולוגיית החימום!
כשרכיב שמירת המידע מגיע לטמפ מסויימת, הוא מסוגל לקלוט פי כמה וכמה כמות מידע ממה שהוא יכול … היום. _ (ומכאן הנפחים הגדולים)
רק להזכירכם
זו דווקא דוגמה מצויינת – אתה יודע למה עדיין יש בעולם עשרות אלפים של מטוסים מונעי פרופלור (בלי להכנס כרגע לאופן ההנעה של אותו פרופלור…), ממטוסי ססנה דו-מושביים פרטיים ועד להרקולסים שבשימוש חיל-האוויר? כי הם עונים בצורה טובה יותר על דרישות מסויימות (כמו הוזלת עלויות תפעול או או מהירות הזדקרות נמוכה המאפשרת שימוש במסלולים קצרים), לעומת מנועים "מתקדמים" יותר.
זהו בדיוק המצב עם הכוננים: כונני SSD עונים בצורה טובה על דרישות של מהירות, קיבולתגודל פיזי, קיבולתמשקל או צריכת חשמלקיבולת, אך נכשלים כשלון חרוץ בדרישת הקיבולתעלות. בשימושים בהם חשובים המאפיינים ברשימה הראשונה, כמו דיסק למערכת הפעלהסבאפים או ככונן במחשב נייד פרימיום דקיק וקל משקל, הSSD כבר היום דוחקים את הכוננים המכניים, למרות ההפרשים העצומים בעלויות. עם זאת, בתחום אכסון הנתונים הביתי, לנצח שיקול הקיבולתעלות יהיה המרכזי, והיות וכיום במחירו של SSD 1TB יחיד (~2200 שקל בישראל) אני יכול לקנות 8TB בצורת 5X2TB RAID 5, אני לא רואה שום סיבה שSSDים ידחקו את המכאניים סופית בקרוב.
לצערי, החארטה היחידה פה היא התגובה שלך. 🙂
קודם כל לגבי מצלמות: בעשור האחרון סנסורים עשו קפיצה לא רק ברזולוציה כפי שאתה מציין, אלה גם עברו אבולוציה דרך טכנולוגיות שונות. זאת השפיע על תכונות כמו Dynamic Range, Noise Reduction וכו… זה נכון שלאופטיקה חשיבות כמו לסנסור, אבל להגיד חארטה זה חארטה. 🙂
דבר שני לגבי קשיחים. האנלוגיה שלך עקומה. המטרה היחידה של קשיחים היא אחסון של מידע, כמה שיותר מידע. לכן אם וכאשר הטכנולוגיה באמת תאפשר אחסון בנפח רב (ואמינות כמו היום), אפשר יהיה לומר שהמטרה העיקרית הושגה. שאר הפרמטרים הם אלה שמשניים ולא חשובים.
אמרתי זאת בעבר ואומר זאת שוב כאן.
לדעתי המצב האידיאלי הוא שילוב טכנולוגיות.
והדרך לעשות זאת היא לא ע"י כוננים היברידים, אלה דרך תחום מערכת הקבצים והתוכנה.
אפשר לפתח את מערכת הקבצים ומערכת ההפעלה כך שיוכלו לעשות שימוש אוטומטי ודינאמי בכל הכוונים והמשאבים במחשב.
תכונות כמו פיזור מקבילי של מידע על גבי כוננים, האצת CACHE בLEVEL 1 וLEVEL 2, ואפילו גיבוי קבצים מסוגים מסויימים או שסומנו ע"י משתמש, צריכות להיות חלק אינטגרלי מהמערכת.
רעיון טוב, אבל מסוכן. ניסיתי בזמנו סידור דומה, עם כונן SSD שהיה אמור לתפקד כCACHE ולא כנפח אחסון בפני עצמו. הבעיה היתה שכנראה עקב בעיה כלשהי עם התוכנה שאיפשרה את הסידור הזה, אחרי אתחול המחשב לא היה מצליח להעלות את מערכת ההפעלה. התקנה – בסדר, אתחול ראשון להחלת ההתקנה – בסדר, עבודה עם הכונן החדש – בסדר, האתחול הבא – אין מחשב. כך כמה פעמים. זהו לא סיכון שאני מוכן לקחת.
להערכתי לכוננים הקשיחים יקח הרבה זמן למות
לדוגמא סרטים בפורמט 4K הולכים לתפוס נפחים עצומים
נצטרך מדיה זולה ובעלת נפח כדי לאחסן אותם.
פה הדמיון שלך מגביל אותך.
למה לא לעשות שילוב של האצה וגיבויים אוטומטית?
מערכת ההפעלה תהיה מגובת כך שלא משנה מה יקרה היא תוכל לעלות ולעבוד.
בנוסף היא תהיה מפוזרת כדי להאיץ אותה במידה והתנאים מאפשרים.
אז היא תתפוס 50-60% יותר.
כשיש לך שני הרדיסקים של 2TB(סתם דוגמה) וSSD, כמה עשרות גיגה לפה ולשם לא באמת מזיזים.
מה שחשוב זה הביצועים והאמינות.
ואפשר להשיג את שניהם עם ניהול חכם של אותו המערך המתקדם עליו אני מדבר.
קבצי וידאו למשל, אם יהיו מחולקים בין כוננים אז מוות של כונן אחד יגרום לאיבוד כל הקבצים.
לכן אפשר לעשות שהמערך יזהה כברירת מחדל את סוגי הקבצים ואופי השימוש.
ויאפשר גם הגדרות משתמש לקיסטום קצת חכם ומותאם יותר לשימושו.
והמערכת תדע לכתוב במקביל כדי להאיץ כתיבה, ואז להזיז(לבד) בזמן IDLE את המידע על פי תוכנית המתאר.
אני מדבר על השלב הבא במערכת קבצים מתקדמת, ומערכת הפעלה חכמה.
שילוב של כל הידע המצטבר ליצירת מופת.
ויק אלה באגים. זה לא אומר שהמימוש לא יעבוד כמו שצריך אחרי שיסדרו את הבעיות
אבל לדעתי האוטומציה הזאת פשוט מיותרת, ניתן לחלק את זה בצורה קשיחה הכי פשוטה ברמה של תיקיות
דברים שצריכים באמת random access הם קבצי מערכת ההפעלה וכן הגדרות המשתמש (dotfiles, application data, local settings, temp וכו). כל אלה נכנסים בקלות ב SSD בנפח שיש היום בלי צורך בסלקציה למי יש מקום ולמי לא
כל היתר הם קבצים גדולים יחסית (הורדתוץ, סרטים, תמונות). בהם הזמן של הגישה לקובץ קטן בהשוואה לזמן שלוקח לקרוא את תוכן הקובץ, לכן מהירות ה random access חסרת משמעות, משנה רק מהירות הקריאה הסדרתית. אז את הדברים האלה ניתן לשים על דיסק קשיח
לא רק שניתן(ועדיף) לשים על דיסק קשיח, גם ניתן לפתח את מערכת ההפעלה לעשות זאת בעצמה ללא צורך בניהול משתמש פדנטי.
יש מספיק הבנות מתחום האיחסון והקבצים, כדי להפוך את הנושא לעניין של מערכת ההפעלה בלבד, ולאפשר למשתמש חוויה פשוטה מהירה ואינטואיטיבית.
יש צורך ברפורמה רדיקלית לכל נושא מערכת הקבצים וניהולם.
אני ממשיך ועומד מאחרי האנלוגיות שהבאתי.
נרשם כאן כבדרך אגב שרק בקשיחים ניתן לאחסן מידע רב
באמינות שיש היום :nixweiss:
איפה היא ??? על איזו אמינות מדברים ?
אהה, זאת שמחייבת גיבוי על גיבוי בשביל להיות רגועים ?
ומה כולכם נתקעתם על SSD כאילו זו תורה מסיני ?
איזה משהו שנושא בתוכו את בשורת האחסון האולטימטיבית ?!
אז הנה עוד אנלוגיה , הפעם מעולם הררכב –
אובכן, רק להזכירכם ,גולשים יקרים, שמזה זמן רב ישנו מנוע
לרכב עם 3 חלקים נעים. כן, עם כל מה שמשתמע מזה.
תשאלו איפה הוא ?
:smiley1:
עמוק במרתפי יצרניות הרכב, שמאוד לא רוצות לראותו במכונית כל שהיא,
ואני אתן לכם קרדיט שתבינו לבד למה.
עכשיו, במה בידיוק שונה תעשיית הדיסקים מכל תעשיה אחרת ?
אז ידחפו לכם דיסקים מפלצתיים בטכנולוגית תרפפו מקדמא דנן
עטופה בכל מיני מושגים "חדשים" בשביל שתקנו עוד דיסקים בכפולות
של אכסון בכדי לגבות אותם.
אם זה מה שאתם רואים כעתיד – אז מגיע לכם !
במקום שבאמת ימציאו טכנולוגיות אמינות ומתקדמות ,
מאכילים את הצרכן ב… נכון, חארטות.
אין צורך ברפורמה במערכות קבצים, יש צורך שיבחרו וישתמשו במערכות קבצים נורמליות. כמו NTFS, ולא כמו הדבר הפאתטי הזה בשם EXFAT שבברירת מחדל לא מכיל journal ואפילו לא גיבוי מלא של טבלת הקבצים, ועדיין דוחפים אותו כ "אופטימלי לכונני פלאש" ……
כל מה שמעבר לזה – ניתן לפתרון ברמה של תיקיות, אין כאן כל מדע מתקדם או צורך בתחכום מצד מערכת ההפעלה. כלומר, מעבר לפעולות בסיסיות כמו mounting קשיח של מחיצה לתיקיה, שמערכות הפעלה יודעות לבצע כבר עשרות שנים
כל התקן אחסון – ובכלל כל התקן טכנולוגי בהיותו התקן טכנולוגי, יכול למות בצורה פתאומית ללא כל התראה. אם אתה לא רוצה שהוא יקח איתו את כל המידע שלך, אתה צריך גיבוי, וכזה שלא סביר שייהרס בו זמנית אם האחסון המקורי (כמו ספק שמתפוצץ ומעיף את כל הקשיחים ב RAID, אז ה RAID ממש עזר לך….)
בדיוק על זה דיברת.
אם יעוף הספק עם כל הרייד במקרה של הדיסקים המידע עדיין שם…במקרה של SSD המידע יעוף יחד איתו.
מה שציטטת הובן על ידך הפוך :rolleyes:
הכוונה שאם ילך הספק וישרוף גם את הקשיחים אפילו אם הם ברייד, הרייד לא יעזור.
נכון, אפשר לפנות לחברות שיחזור וכו', אבל לא זאת הכוונה.
כאן המקום להזכיר ש – RAID לא מהווה פתרון גיבוי במובן הגיביי של המילה.
הוא כן מעניק שרידות, עד שקורה מה ש 001101011… תיאר.
ולעצם העניין –
אם וכאשר נגיע למצב שאפשר לרכוש אמצעי אחסון ( מצדי שיראה כמו פרימוס )
שאפשר לחבר אותו למחשב ולשמור עליו מידע לאורך זמן ללא חשש מכל מרין בישין למיניהם
ובבטחון שחוץ מפיצוץ אטומי לא יהרס המידע שמאוחסן בו, וואללה, אז ורק אז
תשתוללו עם טרה ופטה בייטים כרצונכם.
אבל עד אז……..
אני מניח שאתה מדבר על מנוע רוטורי (ונקל). אז מה שכתבת ממש לא נכון. בהחלט יצרו ועדיין מייצרים מכוניות (ספורט בעיקר) עם מנוע כזה. הסיבה שהוא לא הפך ל"מנוע להמונים" היא כי לא הכל ורוד, ויש לו כמה בעיות משמעותיות (כולל אמינות לאורך זמן). במשך הזמן נעשו וייעשו עוד מאמצים למצוא פתרונות לבעיות השונות של המנוע, אבל הוא עדיין רחוק מהשלב שבו תוכל לשלב אותו במכוניות "רגילות".
הםםם
בלי להעליב, אתה יותר תמים ממה שחשבתי.
http://ctconnect.co.il/page/215
כאן נאמר בין השאר, שהסיבות לאי נפוצותו של המנוע בארה"ב
הן בין השאר אי התאמת נתוני סביבה ( זיהום וכו' ) לתקנים שם.
מעניין מי קובע ומשפיע על זה !
וחוץ מזה, אני אפילו לא טורח להשוות בין התקציבים של פיתוח מנועים "רגילים" לבין
אלו של מנוע וונקל.
זה רק מחזק את מה שאמרתי.
מי שעדיין מדבר על מנוע בעירה פנימית (על שלל סוגיו) חושב עמוק בתוך הקופסא.
טכנולוגיה עתיקה שמונשמת מלאכותית כבר כמה עשורים מסיבות ידועות.
לעניין הקשיחים.
זה מה יש כרגע.
וזו הדרך הבטוחה ביותר כרגע לשמור מידע.
וגם הזולה.
מסכים לגבי המנועים.
בכלל לא לגבי הדיסקים.
אמינות היא לא משהוא ליניארי במימד יחיד, יש כמה דברים שהיינו רוצים מכונן שאנחנו קוראים לו אמין והם שונים אחד מהשני :
1. הכונן בוודאות לא מת פתאומית במשך אורך חיים של X שעות עבודה. כלומר, לאחר X-0.001 שעות שבהן הכונן עובד, המידע שלנו עליו שלם ובטוח
2. הכונן בוודאות לא מאבד את המידע במשל תקופת אחסון של X שנים. כלומר, לאחר X-0.001 שנים שבהן הכונן עומד במחשב כבוי בלי מתח, המידע שלנו עליו שלם ובטוח
3. הכונן בוודאות לא מאבד את המידע שלו בתנאי סביבה X. (במשמעות של ניתן לקרוא ממנו את הנתונים על ידי חיבור כבל SATA, או במשמעות של ניתן לקרוא ממנו את הנתונים על ידי חברת שחזור)
1
דמיין פיר אנכי מבטון בגובה 100 מטר, ומרחב פנימי של 1x1m בדיוק
אתה מתקרב לקצה העליון של הפיר, ובלי להסתכל זורק לתוכו 2 מחטים ששטח הנקודה החדה שלהן 0.0001mm^2. ידוע לך רק שהמחטים אכן נפלו לתוך הפיר ויגיעו לתחתית
מה הסיכוי שהמחטים יפגעו באותה נקודה ?
אני רוצה לפשט עד כמה שניתן לכן אני אחשב את זה כ "סדר גודל" ולא בדיוק (כלומר, בלי התייחסות לדברים בסיסיים כמו שהמחט עגולה, שהיא פוגעת בנקודה אחת ולא 2 נקודות קטנות יותר וכו)
מחט 0 נופלת ומשאירה נקודה במקום שבו היא פגעה, בגודל 0.0001mm^2
מחט 1 צריכה לפגוע בנקודה בגודל 0.0001mm^2 מתוך ריבוע ששטחו 1000000mm^2. הסיכוי הוא 0.0001/1000000 = 10^-10
נניח עכשו מחט תיאורטית, ששטח הנקודה החדה שלה הוא 0. הסיכוי ש 2 המחטים יפגעות באותה נקודה הוא 0, כי אם למחט אין עובי לנקודת הפגיעה אין גודל
שטח הפיר מתאר את הזמן, וכל מחט מתארת אירוע. כמו מוות (נניח פתאומי לחלוטין, בלי רעשים או נתוני SMART שיכולים לשמש בתור אזהרה) של דיסק קשיח או SSD.
כל דיסק קשיח שעובד ימות מתישהוא. אבל הסיכוי שהוא ימות עכשו —> | הוא 0. אם אתה מסמן בתחתית הפיר נקודה (בגודל 0) אם לורד, ואז זורק את המחט (בגודל 0), הסיכוי שהיא תפגע בנקודה היא 0. אבל היא חייבת לפגוע איפה שהוא, והיית יכול לסמן בטעות את הנקודה ההיא אם הלורד…
אתה מוסיף עכשו דיסק נוסף ב raid 1 (גיבוי), וזורק את מחט 1. נניח שאין השפעות חיצוניות שיכולות להרוס את המערכת כולה בו זמנית, כלומר אנחנו מתעניינים רק בתקלות פנימיות של הדיסקים
היא לא תפגע בנקודה של מחט 0
האם זה מספיק ? זה לא. כשמחט 0 פוגעת ודיסק 0 מת, אתה עכשו פגיע – המידע שלך נמצא בדיסק 1 בלבד. עליך להספיק לדעת שיש תקלה, לקנות דיסק קשיח חדש, לחבר אותו ולהעתיק אליו את המידע כולו לפני שתקרה תקלה בדיסק 1. הזמן שלוקח לעשות את כל זה הוא R. אם המרחק בין נקודות הפגיעה של מחטים 0 ו 1 קטן מ R המידע אבוד
אם 2 דיסקים, כבר ניתן לראות שהסיכוי לתקלה נמוך מאוד – גם אם דיסקים שלא מובטח לנו שיחזיקו שעות ראשונות אם 0 תקלות
עכשו תוסיף דיסק שלישי, ותזרוק מחט שלישית. מספיק ש 2 מתוך המחטים יפגעו במרחק גדול מ R אחת מהשניה, בשביל שהמידע שלך יישאר שלם. ככל שאתה מוסיף דיסקים, אתה מעלה את הסיכוי שלפחות אחת מהן תיפול במרחק R או יותר מאחת מהאחרות
2
דיסקים קשיחים כן שומרים על המידע שלהם שנים ועשרות שנים (עד כמה שאנחנו יכולים לאמר זאת – הדיסקים שהיו לפני 10 שנים היו בנפחים 40GB..160GB, והם שונים טכנולוגית מאלה של היום). אבל את הדוגמה אני אתן מאמצעי שמירת נתונים אחר שהוא ממש לא
RAM של מחשב מורכב ממערכים מלבניים גדולים של קבלים. כל קבל מחובר דרך מוספט לקו נתונים
לשמירת 0 פורקים את הקבל, על ידי חיבור קו הנתונים לאדמה והפעלת המוספט בצורה רגעית
לשמירת 1 טוענים את הקבל, על ידי חיבור קו הנתונים למתח (למשל 1.8V ב DDR2) והפעלת המוספט בצורה רגעית
כל יתר הזמן המוספט כבוי, ומחזיק את הקבל מנותק מקו הנתונים. הקבל אמור להישאר כפי שהוא (טעון או לא) ולא להיות מושפע ממה שעובר בקו (תקשורת של בקר הזיכרון מול קבל אחר ברגע זה)
לקריאת הערך מהקבל מחברים את המוספט ומעגל מדידת מתח מודד את המתח מקו הנתונים. בכך המטען יוצא מהקבל, כלומר מייד לאחר קריאת הערך צריך לכתוב את אותו ערך לקבל מחדש, שוב במתחים נקיים של 1.8V ו 0V. המבנה שעושה את זה נמצא בתוך הציפ עצמו
אבל מה קורה לקבל בזמן שהוא מנותק מקו הנתונים ? (ובקו עוברת תקשורת של 0ים ו 1ים מול הרבה קבלים אחרים עד ששוב יחברו את הקבל הזה)
אלקטרונים הם חלקיקים קוונטיים, ככאלה ההתנהגות שלהם אקראית
בקבל טעון, יכול להיות אלקטרון שפתאום הופך להיפראקטיבי (ללא סיבה מוגדרת, סתם התנגש באלקטרון אחר וקיבל תוספת אנרגיה קינטית), ויש מצב שאלקטרון היפראקטיבי כזה יצליח לחדר דרך המוספט ולצאת לקו הנתונים שבחוץ, או שאחד מבחוץ ייכנס פנימה. בקבל טעון הוא יכול גם אוליי לקפוץ דרך המבודד בין + ו – של הקבל ולעבור מה – ל +, או לנסות לקפוץ ולהישאר תקוע במבודד בלי להגיע לצד השני. בקבל לא טעון, אלקטרון שהיה תקוע מקודם במבודד יכול פתאום להשתחרר ולצאת ל 1 מהצדדים
בחוץ כל קבל ספציפי מחובר לקו הנתונים זמן קצר, ובזמן הזה עוברים בקו הרבה אלקטרונים. אחד יותר או אחד פחות לא ישפיע יותר מידי
הקבל כן עומד זמן משמעותי כשהוא מנותק מהעולם, וקורות בו תופעות אם אלקטרונים שתיאורטית לא אמורות לקרות. אם הקבל היה טעון ב 1.8V המתח עליו "ייעלם" בהדרגה, אם הוא היה ב 0V, הוא ילך וייטען בהדרגה "מכלום". אם זה ימשך, הקבלים יגיעו לערך בינוני שבו לא ברור כבר אם זה אמור להיות 1 או 0
בשביל להציל את המידע עלינו לתפוס את התאים מוקדם ככל האפשר, ולחדש את המידע שבהם. בציפ ה RAM מובנית מערכת שעושה את זה : אחת לזמן מתוכנן מראש (שבו המתח עדיין אמור להיות קריא וברור, נניח 1.7V ו 0.1V) היא קוראת את המידע משורה של קבלים, ממירה אותו ל 0 ו 1, וכותבת 0V ו 1.8V בהתאמה לאותם קבלים מחדש. אם המערכת תעבוד בצורה קבועה ובזמן המידע יישאר שלם
תהליכים קוונטיים (מו אם אלקטרונים) הם אקראיים. ככל שאינטל מורידים את ה nm ואנחנו מקבלים חומרה קטנה יותר, מהירה יותר וחסכונית יותר, צריך פחות אלקטרונים בשביל לעשות הבדל. בפרט, צריך פחות אלקטרונים היפראקטיביים שיהיו בטעות באותו קבל ובאותו זמן בשביל להפוך 0 ל 1. סטטיסטית בזמן שבין 2 כתיבות מחדש זה לא אמור להספיק לקרות, אבל כשהדברים מתקרבים לגודל של חלקיקים בודדים הסטטיסטיקה כבר לא עובדת….
גם בייצור הקבלים בציפים לא נוצרו שווים – וטכנולוגית לא ניתן לייצר אותם שווים. איפה שהוא יצא שבטעות האטומים של החומר הנוסף לסיליקון (שמערבבים לסיליקון בשביל ליצור מוליך למחצה מסוג P או N) עומדים מקבץ קרוב אחד לשני וזה בטעות קרה בתוך המוספט של 1 מהקבלים, אז כשהגודל של המוספט כולו הוא כמה מאות אטומים או פחות, זה הופך אותו להרבה יותר קל לקפיצה בשביל אלקטרונים היפראקטיביים כשהוא אמור להיות כבוי. איפה שהוא הגיעו אטום לא שייך לחומר המבודד בין 2 לוחות הקבל, ויצר "מלכודת" שאלקטרון יכול להיתקע בה בקלות. וכן הלאה
ואז, אנחנו מקבלים מחשב שאחת לחודש מקבל מסך כחול, אבל עובר בהצלחה את כל בדיקות המאמץ. יש שם איזה שהוא קבל שבו מספיקים פחות אלקטרונים היפראקטיביים בשביל להפוך 0 ל 1, אז אצלו צירוף מקרים כזה קורה אחת לכמה ימים וב 1/10 מהמקרים נופל על נתון קריטי שמביא למסך כחול (או אחת לכמה חודשים לכך שפתאום יש כמות לא נכונה של xp במשחק), כשבאחרים (שיצאו "נורמליים") צירוף מקרים של מספיק אלקטרונים היפרקאטיביים קורה אחת לכמה שנים, והסיכוי שהוא יביא למסך כחול במשך כל חיי המחשב נמוך מ 1/2. ו memtest86 לא באמת משפיע על המוטיבציה של האלקטרונים, לכן אתה יכול להריץ אותו במשך חודש ולא למצוא כלום
ב RAM שמשמש למטרות חשובות, יש תא זיכרון נוסף – ECC. נשמר בו 0 או 1 בשביל לבדוק זוגיות מול התאים האחרים, בכל קריאה של התוכן. כשקוראת תקלה, ובהנחה שהיא קרתה בתא זיכרון יחיד בלבד, ניתן לקבל התראה על כך. כשהמחשב משמש לתכנון של גשר, תקלה כזאת תביא להודעת שגיאה – ולא לכך שהגשר ייבנה אם הנתונים הלא נכונים ויתמוטט מאוחר יותר
בגלל תופעול כאלה לא מספיק סתם גיבוי, אלא גיבוי על גיבוי – בהנחה שאתה מונע עד כמה שניתן השפעות מבחוץ ובודק לעיתים קרובות מספיק את תקינות הדיסקים, אתה צריך להספיק למצוא תקלה בדיסק 0, לקנות ולחבר דיסק חדש, ולהעתיק אליו את המידע מדיסק 1, לפניי שגם דיסק 1 ימות. אין לך דרך למנוע את זה – רק להקטין את הסיכוי על ידי הגדלת כמות העותקים ו/או הקטנת הזמן שבו אתה פגיע (על ידי החזקת דיסק ספייר בהישג יד, בדיקה של תקינות הדיסקים לעיתים קרובות יותר וכו')
3
אמינות של "הוצאת מידע על ידי חיבור SATA" – זו שאלה של טכנולוגיה, ומה הפגיעה הצפויה. ל SSD יש סיכוי גבוה יותר לעמוד בנפילה של המחשב הנייד לרצפה, ול HDD יש סיכוי גבוה יותר לעמוד ב EMP (נראה לי)
אמינות של "הוצאת מידע על ידי חברת שחזור" – לא באמת מעניין. כשאתה מתכנן מערכת אחסון נתונים אמינה המטרה שלך היא לא להגיע למצב של חברת שחזור. וחוצמזה, את הכסף שאתה תשלם על שחזור מידע (שאוליי יצליח ואוליי לא), היית יכול להשקיע מהתחלה בפתרון גיבוי טוב יותר ולהעלות הרבה יותר את שרידות המידע שלך
יכול להיות שניתן לבנות "פרימוס" כפי שאתה רוצה. אבל יש איתו בעיות אחרות. הוא יהיה יותר מידי יקר (יותר משווי המידע שעליו ….), יותר מידי בנפח אחסון קטן בשביל גודל חיצוני (כמה כאלה תוכל למקם בבניין נתון של datacenter, בהשוואה לדיסקים קשיחים רגילים ?), והרבה סיבות אחרות למה הוא לא שימושי לכלום חוץ מלהשאיר את הגרסה הדיגיטלית של ציורים על קירות של מערה לארכיאולוגים של אלפי השנים הבאות
דוגרי, איבדתי אותך בפסקה השניה :rolleye0018:
ואם לפשט את מה שאני רציתי לומר –
דרושות טכנולוגיות אחרות מאלו המיושמות כיום בכדי להגדיל את
אמינותם של אמצעי אחסון. זהו בעצם.
או וירוס שמוחק לך את כל הקבצים או סתם כי בטעות מחקת בהיסח הדעת את הקובץ הלא נכון וגילית את זה רק אחרי שכבר דרסת אותו.
זאת בדיוק הסיבה שגיבויים חשובים לא עושים עם RAID (שבכלל לא מיועד לגיבוי אלא לשרידות שזה משהו שונה לגמרי). גיבויים עושים על כונן נפרד ובתזמונים קבועים או ondemand, לא ב-mirroring.
RIGHT][COLOR=#333333]גיבויים חשובי
לא כל כך הבנתי למה "
".
במה הרייד גורע?
אם הגיבוי צמוד למקור (למשל נמצאים שניהם באותו מחשב) אז זה לא נקרא גיבוי. גיבוי זה העתקה מתוזמנת למדיה חיצונית שנשמרת באופן בטוח ונפרד מהמחשב (חשוב למשל על פריצה לבית וגניבת מחשב)
לעניין הנושא המקורי : "מיום שנחרב בית המקדש ניתנה נבואה לשוטים ולתינוקות" ועשר שנים במיחשוב זה בהחלט נבואה.
הבנתי.
ולא זו הייתה כוונתי.
כוונתי מחשב גיבויים נפרד עם רייד ליתר ביטחון.
הגזמת.
גיבוי זה עותק נוסף למקור.
זה לא משנה אם הכונן גיבוי נימצא במחשב או בארון או בענן.
אולי זה לא מגן משריפה או מקריסת הבניין, אבל זה עדיין גיבוי.
לדעתי הפתרונות נמצאים ברמת התוכנה.
יש יותר מקום לשיפור שם, ממה שיש מקום לשיפור בכוננים.
כן מבחינת ביצועים ונפח כמובן שכוננים ימשיכו להשתפר.
אך בצד התוכנתי יש וואקום גדול מאוד שצריך למלא.
הרבה אפשרויות חזקות ומועילות שאינן מיושמות כראוי.
".
במה הרייד גורע?
הוא לא גורע, הוא פשוט לא יעיל לגיבויים.
כי אם גונבים לך את המחשב – הלכו הגיבויים.
כי אם מתפוצץ לך המחשב והכל נשרף – הלכו הגיבויים.
כי אם נמחקו לך הקבצים בטעות (טעות אנוש/וירוס) – הלכו הגיבויים.
אין בעיה שתשים RAID1 בנוסף לגיבוי החיצוני, אבל מה בדיוק אתה מצפה שהוא יתרום לך?
בהגדרה לא גיבוי. זה מיועד לשרידות, חד וחלק. לא לגיבוי.
אם יש לך שני כוננים ב-RAID1 אין לך "עותק נוסף למקור", יש לך את אותו מקור על שני כוננים פיזיים שונים. זה לא עותק נוסף.
אם תדרוס בטעות קובץ קיים - לא יהיה לך גיבוי עבורו. זאת ההגדרה ל"אין גיבוי".
לא אמרתי שום דבר לגבי RAID 1.
רק הגבתי לעצם ההודעה שהוא כתב.
ברור שRAID 1 זה לא גיבוי, אלה רק יתירות.
לא נולדתי אתמול.
אני מתפלא עליך שאתה חושב שאני לא מבין את ההבדל בין RAID 1 לגיבוי.
אבל, ושוב אני חוזר לאותו המוטיב שלי בדיון, שילוב נכון של פונקציות תוכנתיות יכולות לספק את הכל במקביל.
גם ביצועים, גם יתירות, וגם גיבוי.
הכל יכול להיעשות אוטומטית(עם ברירות מחדל + אפשרויות ניהול משתמש), על מכלול הכוננים שנמצאים במחשב.
רק צריך לבנות מערכת קבצים חדשה, מובנית בתוך מערכת ההפעלה שמותאמת לעשות בדיוק את זה.
תיאורטית אפשר לעשות זאת גם עם מערכת הקבצים הקיימת, אך בהתחשב במטרה יש מקום גם לשיפור והתאמות גם במערכת הקבצים.
יבוא יום, אולי עוד 10 שנים, אולי עוד 20 שנה, שזה יהיה מובן מאליו וקיים בכל מערכת הפעלה.
אני יודע בביטחון מוחלט שזה יכל להיות כבר עכשיו קיים וזמין לכולם, אם רק היו משקיעים בזה מספיק רצון מחשבה ומעשה.
זו הסיבה שאני שומר גרסאות.
וחוצמיזה אני מרגיש יותר ביטחון כשלמידע שלי יש 3-4 עותקים "פיזיים".
הרייד 1 זה לארועים הלא קולוסיאליים בשוטף.
והשני הרדיסקים שמגבים הכל פעם בחודש-חודשיים מגבים אותם. (שני מוקמות פיזיים שונים)
+ הגיבוי על הנייד.
זה מספיק.
דבריך דווקא מעידים על כך שאינך מבין מהו גיבוי. גיבוי הוא בהגדרה משהו שלא יושב על אותה המערכת כמו החומר המגובה, כך שכשל במערכת, קטסטרופלי ככל שיהיה (לרבות דברים שנעשו ע"י המשתמש עצמו!), לא יוכל בשום צורה לפגוע בגיבוי.
כונן היושב על אותו לוח אם ואותו ספק כוח, המנוהל על ידי אותה מערכת ההפעלה, לעולם לא יוכל לשמש כגיבוי. כך גם כל כונן שמתעדכן אוטומאטית בו-ברגע שנעשו שינויים ב"מקור", אפילו אם הוא עצמו לא יושב על אותה המערכת.
זה כמו שתגיד ששרת גיבוי שיושב באותו החדר כמו השרת הראשי הוא לא שרת גיבוי, כי במקרה שריפה או נפילת מטאוריט שניהם יהרסו.
יופי.
עוד דיון שנתקע בנושא ( החשוב מאוד ) של גיבוי.
אאל"ט, העתיד אמור לחסוך מאיתנו את כל הכאב ראש הזה,
או לפחות לצמצם אותו למינימום ההכרחי / הפראנואידי.
זה קיים כבר היום : תוכנה או שירות במערכת ההפעלה שיוצרת עותקים של קבצי הנתונים. יכול להיות בזמנים קבועים מראש או כשקורה שינוי בקובץ
אם הגיבוי יוצא מהמחשב למקום בטוח (דרך הרשת, או דרך מדיות שהמתמש מעביר אליהן את הגיבוי אחת לזמן קבוע) ואם נשמרות גרסאות קודמות – כלומר כך שאם קובץ כלשהוא נמחק בטעות על ידי המשתמש או נהרס על ידי וירוס זה לא יביא לכך שהוא אוטומטית ייהרס (מיידית, או תוך זמן קצר מידי שבו אין וודאות שנעלה על הבעיה ונספיק לתקן אותה) גם בגיבוי, זה בהחלט יכול להיחשב כגיבוי
הבננו שחשוב שיהיה גיבוי וכו'. מה שהתחלנו ממנו (ושהעלתי בהודעה הקודמת) הוא אמינות דיסקים ואיך זה משפיע עלינו גם אם אנחנו עושים גיבויים :
1. שרידות המידע על המחשב הפעיל – בשביל שלא יאבד ממנו המידע בצורה שמחייבת הורדה שלו (נניח במקרה שהוא שרת) וכו בשביל לשחזר עליו גיבוי. כשאנחנו בוחרים דיסקים "אמינים" למחשב, אנחנו עושים זאת לא מכיוון שאין לנו גיבוי חיצוני, אלא כי אנחנו רוצים למנוע downtime
2. שרידות מידע בגיבוי – נניח שהוא שמור על דיסק קשיח חיצוני שמנותק מהמחשב רוב הזמן, אבל אנחנו רוצים שביום שבו כן נצתרך את המידע, לא נגלה פתאום שהדיסק החיצוני מת בזמן שהוא שכב מנותק בגלל שהשדות המגנטיים נחלשו מאז ששמרנו עליו את המידע
אגב…מזכיר לי משהו.
לפני בערך 13 שנים עבדתי כטנאי מחשבים וציוד רשת במפעל ענקי 500 עמדות וחוות שרתים שמגבה הכל בזמן אמת.
באמת מחוץ למפעל כ-400-500 מטר יש איזור מגודר ומתחתיו בונקר עם רובוט קלטות שמגבה את חוות השרתים.
ברור שיש יתרון מבחינת עמידותו של הגיבוי לתחרישים על פי מיקומו הפיזי.
רק הרגיז אותי ההכללה הטיפשית שגיבוי הוא לא גיבוי אלה אם כן הוא יושב בבונקר 400 מטר מהמקור.
לרוב המשתמשים הביתיים, הנוחות והחיסכון חשובים יותר מעמידות לתרחישים כמו שריפה.
בשבילם הגיבוי מטרתו להתמודד עם התקלקלות כונן המקור או המידע שעליו, והם לא צריכים יותר(ודאי כשזה בא על חשבון נוחות ועלויות).
יש לי דיסקים שהם כנל
מצד שני האם ניתן לאמר אותו דבר על דיסקים קשיחים הרבה יותר צפופים של היום ? אולי במשך הכמה שנים האלה ההליום בכלל יברח מהדיסק ? האם ניתן לאמר זאת על SSD ?
ואם ההליום יברח?
מה יקרה לקוטביות המגנטית?
הראש יחרוש אותה / יעוף רחוק מהדיסק ברגע שתנסה להפעיל את הדיסק מחדש…..
כשלים נדירים בכוננים לא צריכים להדאיג אף אחד שיש לו כמה כוננים, אם!!! המערכת הפעלה היתה יודעת לעשות יתירות וגיבוי אוטומטי לקבצי מערכת ההפעלה, תוכנות מותקנות שסומנו, וקבצים נוספים על פי בחירת משתמש.
למה אין לנו כלים נורמלים לעשות שימוש חכם בכוננים?
למה נראה לך שאין ?
יש כלים ברמה נמוכה, שדורשים התעסקות מרובה של המשתמש, ותכנון מראש, וחוסר גמישות.
מערכי הRAID הקיימים בנויים מאוד גרוע לטעמי.
הם לא יודעים לחשב את ביצועי הכונן, או את עומס הפעילות עליו.
אי אפשר להוסיף בקלות כוננים למערך, או להסיר כוננים בקלות מהמערך.
הם לא יודעים להתמודד עם מגוון של כוננים בנפחים שונים ובמהירוויות שונות.
אין עדיין כלים ברמה שאני רוצה שיהיו ויודע שאפשר ליצור.
אם אתה לא יכול להיכנס להגדרות ולבחור את הפונקציה שאתה רוצה, אתה לא אמור לנסות לפתוח את המחשב בשביל להכניס את הכונן התחליפי. וכנראה שאתה גם לא צריך RAID אלא יכול להסתפק בשליחת קבצים לעצמך במייל כגיבוי
אני מתכוון להגדיל או להקטין את המערך.
כמו LVM או LVM על דיסקים שנמצאים ב RAID ?
כן, זאת התחלה טובה.
אבל מה עם SSD?
איך תשלב את זה בתוכנית?
מה עם MEMORY CACHING?
מה עם SSD CACHING להרדיסקים?
כל אלו גם צריכים להיות משולבים.
מעבר לאפשרויות של מערכת הקבצים ומערך הכוננים, צריך גם תוכנת ניהול של מערכת ההפעלה, שיודעת לעשות דברים כמו:
למדוד ביצועים, לעקוב אחרי שימוש, לארגן מחדש מידע בהתאם להגדרות ופרופילים.
להחליט איך לבצע פעולות.
איך ואיפה לשמור דברים.
לארגן דברים מחדש בהתאם לצורך.
אם יש תוכנת ניהול חכמה, המערכת עצמה תקבע איפה דברים ישבו על פי קרטריונים של ביצועים/גיבוי/יתירות בהתאם לחשיבות וסוג המידע.
אם אני רוצה לגשת למידע, אז אני יגש דרך ממשק ופורמט מותאם למשתמש, ולא באותו הממשק/פורמט שמערכת הקבצים משתמשת.
אני מדבר על חלק מעתיד אותו אני רואה כאפשרות, ורוצה שיתממש.
יצירת מופת אמיתית של אירגון מידע, בשילוב כל האלמנטים הקיימים.
אני מדבר על מערכת הפעלה שמסוגלת לנהל את אותם דברים בעצמה, ללא צורך בהתערבות משתמש(אלה אם כן אתה רוצה להתעסק עם הגדרות מתקדמות, או לקבוע מה חשוב לך יותר ומה פחות).
שברירת המחדל שלה כבר מכילה גיבוי ויתירות למערכת הפעלה.
ואפשרות למשתמש לבחור כל תוכנה/קובץ/תיקיה/ספריה/סוג קובץ/כונן/מחיצה וON THE FLY להגדיר KEEP BACKUP, ו/או ACCELERATE USING STRIP או משהו בסגנון, ו/או MIRROR FOR REDUNDANCY.
^^^^^^
לו יהי.
אהה, חוץ מזה – אם הכוננים מסרבים למות – צריך להרוג אותם !!!
תהרוג אותם כשיהיה לך תחליף.
בינתיים אני סומך עליהם יותר מכל מדיה אחרת.
בטח ובטח כשנכנסים לג'יגה פר דולר.
באנלוגיה לדברייך עדיין היינו נוסעים בכירכרות.
יש תחליפים, אבל למה לטחון את דבריי שוב ?
מה שאתה מחפש דיי מיותר מסיבה פשוטה :
הקבצים שנדרש אליהם caching או random access ו "יתר הקבצים" אצל משתמש פשוט (כמו זה שאתה מכוון אליו) נמצאים בתיקיות שונות, ואצל כולם באותן תיקיות בדיוק :
נדרש random access – מערכת ההפעלה והתוכנות, תיקיות ה dotfiles וה temp למיניהם
לא נדרש random access אלא רק מהירות קריאה סדרתית גבוהה – מסמכים, תמונות, הורדות, תוכן ה desktop
גיבוי – על ידי deamon גיבוי אוטומטי ואפילו העלאה לאינטרנט
את כל זה יש היום, חוץ מהבעיה הקטנה שלא ידוע לי על אפשרות לחלק את תיקיית ה user בוינדוס לכוננים שונים (כך ש application data / local setings ו desktop של אותו משתמש נמצאים בכוננים שונים). אז זאת בעיה של מערכת הפעלה אחת בלבד, ופשוט ברמה של תיקיות ולא אף "מערכת קבצים חכמה"
משתמש שצריך יותר מזה הוא משתמש שירצה להגדיר בעצמו מה ואיך הוא רוצה במחשב שלו, אז הוא לא צריך ברירות מחדל או שמשהוא ייעשה בשבילו אוטומטית
זה לא נכון.
כרגע יש לי 4 הרדיסקים + SSD מחוברים במחשב הראשי.
איך אני יכול ליצור MIRROR בשביל REDUNDANCY או RAID 0 בינהם מבלי למחוק את הכל, להיות מוגבל לשימוש רק בחלק מהנפח(כי חלק גדולים מאחרים), לקבל ביצועים גרועים כי יש בינהם הבדלי ביצועים, ולהידרש למחוק הכל מחדש כל פעם שאני בוחר לנתק לחבר להחסיר להוסיף כונן?
אין אפשרות.
למה להרבה אנשים אין מערכי RAID למרות שיש להם כמה וכמה כוננים?
כי ההתעסקות, הצורך בתכנון מראש, איבוד הנתונים בכל הקמת שינוי מערך, הצורך בכוננים זהים, הופך את כל הסיפור למשהו מאוד לא שימושי למשתמש הביתי.
בערך כל מה שאתה רוצה נקרא LVM
מה זה עוזר לי אם זה רק ללינוקס?
אצל מיקרוסופט זה נקרא LDM
סליחה על ההפרעה. ואני לא מאמין שאני אומר את זה,
אבל כאן בא לי להיות מאקיסט ( MAC ).
כלומר, אני רוצה לעבוד.
להדליק את המחשב, לחבר אליו פעם ב… מה שנדרש
( אם נדרש ) וזהו.
לקבל הכל מגובה ושמור ושהכל יעשה בלי מאמבו ג'אמבו של
LDM ושאר ירקות.
כי מה שנקרא משתמש מתקדם, יסתדר איך שהו גם בעצמו, אבל זו הרי לא הנקודה.
אם אתה לא משתמש מתקדם אתה לא אמור בכלל להבין בכל זה. קנה מאק (מן הסתם אם SSD או SSHD יחיד, בלי RAID ובלי LVM) ותשתמש בו כמו שהוא מהקופסה
יופי ( נניח ).
אבל הנושא כאן הוא גיבוי, ואני כיוונתי אליו.
טוב, זה לא נושא הדיון במובהק, אבל…….
יש לך את כל הדרכים הרגילות לעשות גיבוי. אני דיי בטוח שאמור להיות גם דיימון שמציק לך כל כמה ימים לחבר HDD חיצוני או מעלה ל icloud
הדרכים ישנן, אבל כפי שארטי תיאר, יש מקום לשיפור ( והרבה ).
טוב, אולי נחזור לנושא הדיון (המקורי ) ?
אני מכיר את הLDM, התייחסתי אליו קודם.
בוינדוס 8 הוא יותר מצומצם מהגרסאות שרתים.
וגם בגרסאות השרתים זה ממש לא מתקרב למה שאני רוצה.
תחת LVM, אם הכוננים הקיימים שלך היו עכשו ב LVM, היית יכול פשוט לחבר דיסק נוסף ולבחור איזה כונן לוגי אתה רוצה להגדיל לתוכו
בכללי הייתי מצפה לזה בדיוק גם ב LDM, אם לא, אז או שיש להם מה להעתיק מ LVM או שהם פשוט לא מאפשרים את זה בגרסאות ה windows שאינן server …..
אוקי, בוא נדבר על SPANNED VOLUME.
לכאורה פונקציה נחוצה שמשתמשים היו רוצים להשתמש בה(ולא מאתמול).
איך עובד SPANNED VOLUME?
ברמת התיאוריה שני כוננים מקבלים אות אחת וכשנגמר מקום בכונן אחד, המידע נכתב בשני.
בעבר התעניינתי בפונקציה זו אך היה דבר אחד מאוד מהותי שעצר אותי, ועוד עשרות מיליוני אנשים בעולם.
אאל"ט מיקרוסופט החליטו שאם כונן אחד בSPANNED VOLUME מתנתק/מוסר או מתקלקל, אי אפשר לגשת גם לקבצים בכוננים האחרים.
למה?
After you create or extend a spanned volume, you cannot delete any portion of it without deleting the entire spanned volume.
Spanned volumes do not provide fault tolerance. If one of the disks containing a spanned volume fails, the entire volume fails, and all data on the spanned volume becomes inaccessible. The reliability for a spanned volume is less than the least reliable disk in the set.
הייתי מצפה מSPANNED VOLUME שיאפשר לי לנתק כוננים מבלי לאבד את המידע או יכולת הגישה לקבצים.
הרי קבצים שלעצמם אינם מפוצלים, אלה רק מפוזרים בין הכוננים בצורה לינארית, באותה המידה שאני הייתי מעתיק לכונן השני כשנגמר המקום בכונן הראשון.
פשוט ביזיון של מערך.
החסרונות מלאכותיים וחסרי הגיון.
ומעיבים קשות על יתרון הנוחות שהוא היה אמור לספק למשתמשים.
זהו חיסרון, והוא קיים גם ב LVM
אבל….. האם הוא באמת חיסרון קריטי ?
הסיכוי שדיסק קשיח ייכשל בזמן מסויים הוא X, קרוב מאוד ל 0. כשיש 2 דיסקים, הסיכוי ש 1 מהם ייכשל הוא 2X-X^2. בשביל X כל כך קטן, מתקיים 2X-X^2 = 2X. הסיכוי "2X" הוא "איום ונורא". במקרה של דיסק יחיד הסיכוי הוא X, שהוא 1/2 מתוך 2X, כלומר 1/2 מתוך "איום ונורא". האם כשהסיכוי הוא 1/2 מתוך "איום ונורא" – לא 1/1000 אלא בסך הכול 1/2, פתאום יש לך את כל האומץ בעולם בלי RAID ובלי גיבויים ?
אתה וכל אלה שמתלוננים צריכים לעבוד קצת על לראות דברים בפרופורציה. ובמיוחד להבין איך עובדת השוואה בין 2 נתונים לפי סדר גודל
מחר אני ארצה להעביר כונן למחשב אחר.
לשים במקומו כונן גדול יותר אולי.
יש הרבה אפשרויות.
אין שום סיבה SPANNED VOLUME מתוכנן כראוי לא יאפשר גישה לקבצים שעליו גם אחרי החסרת כונן מהמערך.
ההגבלות הקיימות הם תוצר מלאכותי של תכנון אינפלנטילי ושגוי.
וכן, בגללם אנשים לא משתמשים בSPANNED VOLUME.
אני ועוד מיליוני אנשים אחרים בעולם, היינו משתמשים בSPANNED VOLUME אם לא ההגבלות הדביליות והמזיקות האלו.
רק כאן אצלנו בפורום יש המוני! אנשים שהיו משתמשים בSPANNED VOLUME אם הוא היה עובד כראוי, לא מעניש, ומאפשר גמישות.
כמה מחברי הפורום משתמשים בSPANNED VOLUME?
לא יודע אם 0, אבל מאוד קרוב לזה.
ניתוק דיסק מסודר ולא "פתאום הדיסק מת" הוא אפשרי וטריויאלי – לפחות ב LVM
אם יש מספיק מקום באחרים לקבל את הקבצים – אתה נותן פקודה "פנה לי את הדיסק הפיזי הזה", המחשב עובד ומעביר את הקבצים, ואתה מקבל הודעה כשהתהליך מסתיים
לא חושב שבLDM זה קיים.
בכל מקרה למה אני צריך לפנות ממנו את הקבצים לכונן אחר בשביל שאוכל לגשת למידע בכל הכוננים במערך?
זה לא "RAID 0" או "RAID 5".
זה סך הכל "נגמר המקום אז שים בכונן אחר ותחסוך ממני התעסקות טריוויאלית".
ביקשת לנתק דיסק מהמחשב נכון ? לא נראה לך שאם הוא משמש כחלק מכונן לוגי במחשב, ה common sense אומר שעליך קודם להעביר ממנו את הדברים לפני שאתה מפריד אותו מהמערך ?
אם הוא לא היה חלק ממערך אלא כונן בפני עצמו, אז כן, תנתק אותו ויהיה עליו כל מה שנמצא עליו
הוא חלק ממערך לוגי.
המידע שעליו לא שונה מאילו היה כונן יחיד ללא מערך.
הוינדוס גילה שינוי במערך?
שיתן הודעה ויעשה התאמה.
אין שום סיבה שלא תהיה גישה לקבצים לכל אחד מהכוננים, בין אם הם חלק מהמערך או הופרדו ממנו.
מחר אני מחליט לייעד את אחד מהכוננים שלי למטרה אחרת.
מתוך 3 כוננים בSPANNED VOLUME ישארו רק 2.
שהמערך בעצמו יתמודד.
זה לא משהו בלתי מתקבל על הדעת.
אני לא אמור לעשות גיבוי ל3 כוננים(שהמידע עליהם כתוב בצורה רגילה) רק כדי שתהיה לי אפשר להפריד אותם.
זה כאילו כל המידע בן ערובה לפונקציה ממש קטנה שעובדת בין הכוננים למערכת ההפעלה.
זה!!! בלתי מתקבל על הדעת.
והתוצאה בפועל שכמעט ואין אנשים שמשתמשים בSPANNED VOLUMES.
אני כמעט בטוח שאם זה היה עובד כמו שאני הייתי מצפה מזה לעבוד, הרבה אנשים היו משתמשים בSPANNED VOLUMES, כולל אני וחצי אולי אפילו רוב האנשים בפורום להם כמה הרדיסקים מחוברים יחדיו במחשב.
כש LVM פועל, מערכת ההפעלה כותבת את הקבצים לדיסק זה או אחר לפי שיקולים משלה. כלומר, מבחינתך זה אקראי איזה קובץ הגיע לאיזה דיסק פיסי שהוא חלק מאותו logical volume
עכשו אתה רוצה להוציא כונן מהמערך ולהפעיל אותו בצורה עצמאית אם מה שיש עליו כפי שהוא ?
כיאלו, מה שמשנה לך זה כמות הקבצים (כמו כמות של משהוא שכולו אותו דבר) ולא איזה קובץ ספציפי אתה רוצה שיהיה בכונן זה ואיזה קובץ ספציפי בכונן השני ????
נניח שעשית זאת, אתה פשוט תיקח את הכונן שהפרדת אם 1/2 אקראי מהמסמכים שלך, 1/2 אקראי מהאנימה שלך ותלך לחבר אותו במחשב אחר – לא יהיה לך אכפת שיש משהאו שאתה רוצה עליו ונמצא בכונן השני ?
אני הייתי רוצה לבחור מה יהיה על הכונן שאני מנתק ומה על זה שנשאר במחשב. אז היי, זה אפשרי. והיתי מצפה שיהיה אפשרי גם ב LDM
אתה בוחר את הדיסק שאתה רוצה לנתק
מערכת ההפעלה מעבירה את כל החומר לדיסק האחר של אותו volume (אם יש שם מקום)
הדיסק שניתקת ריק, מופרד מה volume group ואתה יכול לפרמט אותו כדיסק עצמאי
עכשו תעתיק אליו את הקבצים הספציפיים שרצית שיהיו עליו
לא היית צריך שרת, לא היית צריך דיסק חיצוני יקר כנקודת ביניים למידע, ואין לי שמץ מה אין לך שיש לחברה גדולה אם ציוד מחשוב יקר
האנלוגיה שלך לספרים מוטעית. זה יותר כמו – יש תיקיה שהדפים בה שמורים בבלאגן (כי זה מה שיש במערכת קבצים) אבל יש אינדקס מסודר (זאת טבלת הקבצים) שלפי אתה מוצא בשניה כל מה שאתה צריך. עכשו, אתה פותח את התיקיה ב "עמוד" אקראי באמצע וחותך אותה לשתיים לפי עמוד זה, ואתה מצפה שהחצי שלה (זה שאינו מכיל את האינדקס) יהיה שמיש AS IS ?????
למה צריך לנתק אותו ריק אחרי שכל תוכנו להעביר לכונן בVOLUME?
למה אי אפשר לנתק אותו ולבחור מה יהיה עליו, מבלי להצטרך כונן נוסף?
זה כמו שיהיה צורך בכונן נוסף כדי לעשות DEFRAG.
מגוחך.
שילמדו לבצע פעולות טיפה יותר מתקדמות אז לא יתקיימו הגבלות מאולצות מסוג זה.
האנלוגיה שלך לספרים מוטעית. זה יותר כמו – יש תיקיה שהדפים בה שמורים בבלאגן (כי זה מה שיש במערכת קבצים) אבל יש אינדקס מסודר (זאת טבלת הקבצים) שלפי אתה מוצא בשניה כל מה שאתה צריך. עכשו, אתה פותח את התיקיה ב "עמוד" אקראי באמצע וחותך אותה לשתיים לפי עמוד זה, ואתה מצפה שהחצי שלה (זה שאינו מכיל את האינדקס) יהיה שמיש AS IS ?????
מה הבעיה לשמור אינדקס מקומי לכל כונן, פלוס שני עותקים לאינדקס גלובלי בשני כוננים שונים בVOLUME, באופן שיאפשר למשל גישה למידע שנשאר אחרי שכונן התקלקל?
כמה כבר תופס אינדקס!
כמה MB?
בשביל זה ההגבלות הטיפשיות?
סליחה, ככה לא בונים VOLUME.
הייתי מפטר את כל האנשים שעבדו על הפרויקט.
שילכו לעבוד בניקיון.
בשביל משתמשים שיש להם שמץ מה הם עושים במחשב או רוצים ממנו (כלומר : לא אתה), ניתן להניח הנחת יסוד שכשהם רוצים לנתק מהמחשב דיסק ששימש כחלק מ volume, הם רוצים שעליו יהיו לא סתם קבצים אקראיים שהיו באותו volume (כי מערכת ההפעלה עד עכשו החליטה באקראי לדחוף אותם לכונן זה ולא לאחר) אלא הקבצים והתיקיות שהם בוחרים שיהיו שם
ואם המשתמשים רוצים לבחור קבצים, דרך אפשרית לעשות זאת היא על ידי העברה אוטומטית של כל הקבצים קודם לדיסק שנשאר ב volume, ואז העברה ידנית של מה שבא להם לדיסק החדש (אם מערכת קבצים חדשה) לאחר הניתוק מה volume
אם יש בדיסק שנשאר ב volume מקום לכל הקבצים – אין בעיה לעשות זאת ולא צריך דיסק חיצוני
אם אין, אז מן הסתם שלא יהיה בו מקום לכל הקבצים לאחר שמנתקים את הדיסק הנוסף. זאת מגבלה של גודל קבצים מול גודל הדיסק הפיסי, היא לא מלאכותית. הם יהיו חייבים להעביר חלק מהקבצים לדיסק שיוצא מהמערך או לדיסק שלישי נוסף
אם רוצים למקם חלק מהקבצים על הדיסק שיוצא מהמערך – אוקי, אז זהו שגם כאן לא צריך דיסק "תחנת מעבר". משנים גודל של ה volume בשביל ליצור שטח פנוי מחוץ ל volume, מעבירים אליו ידנית את הקבצים שבחרנו, ואת מה שנשאר כן ניתן להזיז לדיסק שנשאר במחשב בתהליך אוטומטי על ידי פקודה אחת
אם מתקלקל כונן אחד, לא הגיוני שכל המידע בכל שאר הכוננים גם כן ילך לאיבוד.
אם יש לי שני כוננים מלאים בSPANNED VOLUME, ואני רוצה לבטל את הVOLUME, לא הגיוני שאצטרך לבצע מעבר ידני בשלבים של מידע החוצה מהVOLUME, הקטנת VOLUME, מידע החוצה מהVOLUME, הקטנת VOLUME, וחוזר חלילה.
זה פשוט תכנון גרוע.
וזה בהחלט מרתיע הרבה אנשים שהיו משתמשים בSPANNED VOLUME אם לא אותם החסרונות.
ושוב, אלו לא חסרונות שנובעים מצורך תכנוני.
אלו חסרונות שנובעים מתכנון גרוע במיוחד.
זה בערך כמו שאתה רוצה להרוס חצי מבניין משרדים על ידיי טיל, ואז מופתע למה בחצי שנשאר אין מדרגות לכל הקומות* או תקשורת או מיזוג אוויר….. * ואני לא מדבר על מדרגות חירום. אם עשית גיבוי של מערך ה LVM שלך בזמן, יש לך מדרגות חירום
כשרוצים לשנות חלק מבניין או להפריד אותו על ידי קיר דרך כל הקומות – בצורה מתוכננת – כן מעבירים משרדים ו "קוביות" של עובדים ממקום למקום, כן מעבירים את ארכיון או חוות השרתים ממקום למקום, כן בונים מדרגות, כן מנתקים את קווי מיזוג האוויר בין 2 הצדדים ומחברים מגדל עצמאי לכל מערכת וכו'.
חבל שההתכתבות האחרונה לא ביניכם לא נעשתה בפרטי.
בעצם, לא.
כי זה רק מראה כמה כל העניין מתיש ולא "טבעי" למשתמש רגיל.
שוב, אני רוצה / חולם על אמצעי אחסון אמין וגדול ( בסדר הזה )
שימנע את הצורך בכל הדברים שלעיל.
כמובן שגם שיפורים במ"ה יתקבלו בברכה.
זה כבר קיים, אבל לפני כמה עמודים אתה ניסית להרוג אותו.
אהה, באמת ( שזה קיים ) ?
אז מעניין על מה התנהל הוויכוח בין ארטי לבינארי !
אחד מאיתנו מפספס משהו .
ארטי חושב שמשתמש מתקדם צריך מערכת הפעלה שיודעת לקרוא מחשבות כתחליף ללקבל פקודות
ארטי חושב שתוכנה צריכה להתפתח להיות משהו שהמשתמש הנפוץ רוצה ונוח לו להשתמש בה.
העובדה שאף אחד לא משתמש בSPANNED VOLUMES למרות שבתיאוריה הרבה אנשים היו רוצים את "היתרונות", מוכיחה ש"החסרונות" אינם מתקבלים על הדעת.
אם אני הייתי אחראי על "פרויקט" הפיתוח של הSPANNED VOLUMES, הרי שהדברים היו עובדים אחרת, והמוני המוני המוני אנשים היו אשכרה! משתמשים! בדבר.
11010010110 חושב שמערכת הפעלה והפונקציות שעליה צריכות להיות נגישות רק לאנשים שעברו קורס ניהול שרתים, במהלך הראשוני של תיכנון ובניית המחשב, ושזו תהיה חייבת להמשיך להתקיים באותו המתכונת עד שארכיאולוגים ימצאו את המחשב כמאובן בעוד כמה מיליוני שנים.
:jafafa:
למשתמש הנפוץ אין בכלל צורך בדברים האלה. שים לו SSHD יחיד בנפח שהוא לא ינצל במשך כל חיי המחשב + דיסק חיצוני USB3 בגודל זהה, שים לו דיימון שיציק לעשות גיבוי אחת לחודש, והוא לא צריך כלום מעבר לזה
משתמש שרוצה LVM, הוא כנראה משתמש שמבין מספיק ב LVM בשביל להבין מה הוא רוצה. (בהנחה שהוא לא מתקין LVM סתם בשביל הקטע כמו ספוילרים ופילטר אוויר למרוצים על הכרכרה שלו)
ואם הוא מבין מה זה LVM, הוא ירצה לשלוט בו על ידי פקודות ישירות לפעולות שעל ה LVM לעשות (תפנה דיסק, תשנה גודל מחיצה וכו), ולא ינתק מהמחשב דיסק בלי להוציא אותו מהמערך ויצפה שיהיו עליו בדיוק הקבצים שהוא רצה שיהיו עליו. (בהנחה שמעניינים אותו קבצים ספציפיים על הדיסק, ולא "הוצאתי 1 TB קבצים מתוך 3TB שהיו על המחשב" "איזה קבצים ?" "כל מיני קבצים")
אין לי מה להציע למשתמש שחושב את עצמו מתקדם ולא מקיים את 2 ההנחות
כמשתמש שמחשבי את עצמי מתקדם אני יכול לאמר רק – כשאני רוצה לעשות פעולות ניהול במחשב, אני רוצה לבחור בדיוק איזה פעולה בסיסית לעשות ושהמחשב יבצע אותה בדיוק כך. אני לא רוצה מערכת הפעלה "חכמה" שמנסה לקרוא מחשבות, כי היא לא תקרא נכון את המחשבות שלי ותעשה נזק. אם הייתי קונה מחשב ומקבל מערכת הפעלה "חכמה" הייתי מחפש איפה מבטלים את זה או מפרמט ומתקין משהוא אחר
מערכות הפעלה "חכמות" הן בשביל משתמשים פשוטים שלא יודעים להגדיר מה הם רוצים במושגים של מערכת הפעלה, אז הם צריכים מערכת הפעלה אם ברירות מחדל שמתאימות למשתמשים פשוטים. אז את זה כבר יש – Apple
אתה כל כך מקובע על מה שקיים, ולא רואה את מה שיכול להיות, שאתה מחפש מיליון דרכים להצדיק את כל מה שלא בסדר.
אין שום בעיה לתכנן SPANNED VOLUME שהיה מסוגל לעשות את כל מה שנכון שיהיה מסוגל לעשות.
גם FAULT TOLERANCE למקרה של תקלות.
גם פונקציית איחוי כלשהיא בה בוחרים את הקבצים שיהיו בכונן שרוצים לנתק מהVOLUME.
פעולה שתעשה בדומה לDEFRAG, הזזת נתונים בשלבים, אוטומטית ע"י התוכנה כך שאין צורך בכונן נוסף(רק בקצת מקום פנוי על הכונן עליו מתבצעת הפעולה).
אלו דברים מתבקשים, שיהפכו את הSPANNED VOLUME לדבר שימושי ומקובל.
וזאת רק היתה אמורה להיות דוגמה של דבר פשוט שלא נעשה עדיין כמו שצריך.
אם אתה לא מבין את זה, איך תבין את קיומם ותועלתם של דברים מורכבים יותר היכולים להיות מונגשים למשתמש בקלות?
משתמש שיכול להבין את כל המושגים שכתבת עד עכשו בהודעה – spanned volume, fault tolerance, defrag – יכול לבצע את כל הפעולות שצריך בעצמו, אם ה LVM הקיים כיום, ובלי צורך בדיסק נוסף כ "תחנת מעבר"
משתמש שלא….. הוא פשוט לא צריך את כל זה
ואתה לא תעשה טובה לאף אחד בכך שתנגיש לו את זה. אולי לטכנאי מחשבים וחברות שחזור מידע. הם יאמרו לך תודה על זה שהבאת להם עוד לקוחות – שמחקו לעצמם את הדיסק הקשיח כשניסו להעביר את ה volume בו נמצא ספר הבישול המשפחתי.docx לדיסק און קי….
אתה רוצה בטעות להנגיש גם את active directory בשביל כל המשתמשים הביתיים חסרי הידע במחשבים ("משתמשים פשוטים") שבכל מקרה משתמשים אם כל המשפחה ביוזר משותף ?
שלום לכולם
הנה, רק דיברתי …..!
אז קבלו המחשה למה שהתכוונתי כשאמרתי
שהאמינות הקיימת ( יותר נכון הלא קיימת ) בשיחים של ימינו
מחייבת גיבוי תמידי של חומר מה שגורר שילוש הרכש של קשיחים.
לא רוצים ? מרגישים גיבורים ? יופי. תקבלו כרטיס VIP מחברות שחזור מידע.
אובכן, לפני כשלושה ימים לקחתי כונן קשיח של טרה, דנדש מהאריזה שלו.
התקנתי מערכת הפעלה ועוד מיני פיצ'קס והכל היה סבבה.
למחרת הדלקתי את המחשב, עדכנתי והתקנתי עוד קצת, כולל כמה אתחולים של
מחשב , משהו בקטנה. כיביתי.
אחרי כשעתיים הדלקתי שוב. נו אז מה ?! :s07:
אין קשיח ! המחשב מחפש ומחפש, נאדה !
שם את היד על הקשיח – מת ! בכלל לא מסתובב.
דיסק אחר – סבבה. הבעייתי במחשב אחר – עדיין מת !
בסה"כ עבד אולי 6 – 7 שעות. לא ממש היה בינתיים מה לגבות,
אבל זו בכלל לא הנקודה.
ולי מעולם לא מת דיסק.
אפילו לא פעם אחת.
דיסק ההורדות שלי התחיל מדי פעם להיתקע על BAD SECTORS.
אחרי כמה פעמים קיבלתי את ההודעה שההרדיסק כנראה לקראת קילקול ושכדאי לי לגבות את המידע.
לא נורא אם יתקלקל על כל המידע שעליו, זה סך הכל הרדיסק הורדות.
אז המשכתי לעבוד.
זה היה לפני כמה חודשים.
נראה לי ימשיך לעבוד עוד שנים.
:s0927:
לא הבנתי . מה כוונתכם במה שהגבתם ?
:nixweiss:
קקדו, האם אם דיסקים קשיחים/SSD/whatever היו אמינים יותר (לפי הגדרה שלך) לא היית רואה צורך בגיבוי ?
"אמינים יותר" מושג קצת בעייתי.
אם נגיע ל"אמינים" – אז יש על מה לדבר.
נניח שהגענו ל "אמינים", לפי הגדרה כלשהיא של "אמינים" שאתה הגדרת
=KAKAD
בהח
בהנחה שהבעיה בכונן ולא במחשב, אם היה לך רייד 1 אז היה לך גם מחשב פעיל ותקין לעבוד עליו.
כמובן שזה לא עזר לי כששני כוננים של סיגייט 500 מתו בהפרש של כמה ימים אחד מהשני.
ובגלל זה עדיין צריך גיבוי על כונן שלישי.
אבל אני אישית מעדיף בענן בשלב זה.
h
זה הרי כל העניין. הטכנולוגיה הקיימת מאלצת אותנו לבצע גיבויים כפולים ומשולשים עקב אי אמינותה.
כאשר יגיעו אמצעי אחסון אמינים, כלומר חוץ מפיצוץ גרעיני אין מה לחשוש לעיבוד מידע,
אז גג, גג, אעשה גיבוי אחד וזהו ( עותק אחד ).
ואילו כרגע, זה ממש רולטה רוסית, ואני לא בא לחדש כאן דבר.
נניח שהכונן אמין לחלוטין. אבל מה אם טעות משתמש שלך (מחקת פירמטת) ? וירוסים ? התפוצצות של ספק כוח בגלל קפיצת מתח ?
שום דבר מזה לא גרם לכונן הטרה המנ…. ללכת לעולמו.
בעיות משתמש ? שיעשה מה שהוא רוצה, יכול לבוא בטענות רק לעצמו.
אם הוא חושש שהוא כזה, שיעשה מצידי 5 גיבויים.
אבל זה לא המקרה היום.
זה כמו בכביש, אתה יכול להיות נהג הכי הכי, עם מרסדס ובסוף משאית עמוסה מידי מוחצת אותך !
ודברים כמו וירוסים / ספק שהורג את הכונן ?
ומכת ברק ? ושיטפונות ? ו….
נו באמת. רק לצורך הפרוטוקול , אמרתי שאם וכאשר , אעשה גיבוי אחד.
אבל שוב, ושוב, ושוב –
אנחנו עדיין לא שם, מאוד לא שם !!!
בכל מקום של מחשוב שבו עבדתי, אחרי לילה של ברקים או סערה מתחילים להגיע המחשבים השרופים למחלקה/מעבדה/חנות. לפעמים אם חומרה פנימית שרופה ולא רק הספק (נדיר יותר בספקים איכותיים, אבל קורה גם איתם)
ברקים הם לא "force major" שלא יכולת לצפות מראש
דגל לבן.
תעירו אותי כשהמצב יתחיל להתקרב לכך שגם עם UPS + רק 7 שעות עבודה = ללא שום אותות ומופתים
הקשיח לא ילך לעולם שכולו טוב !
( ניסיון אחרון ) – גם אני הייתי / נמצא בסיטואציות שאתה מתאר. אז ברור שלא זאת הבעיה.
אלא מה שתיארתי בפיסקה לעיל – הכוננים מתפגרים בלכאורה תנאים אידאליים, לא צריך לא ברקים ולא רעמים.
הכוננים לא מתפגרים "סתם" גם עכשו. רובם המוחלט לא. ואת הכמה שכן לא תוכל למנוע
גם לא מתיימר למנוע.
זאת הרי כל הבעיה.
רולטה רוסית – זוכר ? איך ש, ומתי שבא להם – מתפגרים.
וחוק מרפי חוגג.
ומה זה בידיוק "רובם המוחלט " ???
טוב, זה מתחיל להזכיר לי שיחה עם נציג הוט / יס / תבחר מה שבא לך.
ממש נגמרו לי הטיעונים.
תעירו…..
יש – דברים שהם כל כך low tech שאין בהם מה שייהרס – כמו שקעים ומפסקים של 240V (כשייצרו אותם כמו שצריך). אבל לא ניתן להשוות אליהם דיסק קשיח
נו באמת.
לא לזה התכוונתי.
גם המערכת סטריאו שאבי קנה ב-77 עדיין עובדת.
מדבר על מעגלים מורכביםמיחשוב.
ואתה רוצה לאמר שאין משתמשים שאצלהם האטארי והקומודור נהרסו או היו תקלות ? מאיפה המידע ?
זה לא מה שאמרתי.
נתתי שתי דוגמאות קיצוניות לשני הצדדים.
לא חד משמעי.
המסקנה: בכל מקרה להיות מגובה.