הטכנולוגיה החדשה והמדוברת של AMD שמתיימרת לאפשר לכם לקבל חווית משחק חלקה ושלמה ללא פגיעה בביצועים כבר כאן, ואנחנו פה על מנת להסביר לכם כיצד ואיך אתם יכולים להנות ממנה
מה בין G-Sync ל-FreeSync, ואיך הטכנולוגיות הללו אמורות לעזור לנו להיפטר אחת ולתמיד מה-VSync? להלן סקירה קצרה למי שהמושגים הללו נראים לו מעורפלים.
מה זה בכלל כל עניין ה-Sync הזה?
כל מי שאי פעם נכנס למסך האפשרויות הגרפיות של משחק כנראה נתקל באפשרות ה-VSync, קיצור ל-Vertical Synchronization. זו נועדה לפתור בעיה ויזואלית של "קרעים" בתמונה, שיכולה להיות חמורה יותר או פחות, בהתאם למשחק, ומתבטאת ביתר שאת בעת תנועה מהירה לצדדים. הקרעים הללו נוצרים כתוצאה מחוסר הסינכרון בין קצב רענון התמונה הקבוע של המסך לקצב הפריימים לשניה – המשתנה בדרך כלל – של המשחק.
פתרונות ותיקים כמו Double ו-Triple Buffering מאפשרים למשחקים לעבוד על בניית הפריים הבא בלי להמתין למסך שיעדכן את התמונה בפריים הנוכחי שנמצא בזכרון התצוגה. זה מאפשר ניצול יעיל יותר של יכולת העיבוד הגרפית והנפשה מהירה וחלקה יותר. אבל גם עם Triple Buffering, עדיין קורה שעדכון המסך כולל מידע משני פריימים עוקבים (או יותר), דבר שנראה כאילו התמונה נשברה איפה שמידע מפריים אחד מתחלף במידע מהפריים שאחריו – ומכאן הקרעים המפורסמים.
כאן נכנס לתמונה ה-VSync. הפעלת האפשרות הזו גורמת למשחק להמתין, לאחר שיצר פריים חדש, לרענון הבא של התצוגה (דבר שמתרחש ברוב המסכים השטוחים כ-60 פעמים בשניה), כדי להבטיח שהרענון הזה לא יתפוס אותו באמצע עדכון הפריים, והתוצאה היא מניעת קרעי תמונה ברוב המקרים. מצוין – והיינו יכולים להמשיך הלאה ולשכוח מכל התופעה, אם ה-VSync לא היה פתרון שיוצר תופעות לא פחות חמורות מהבעיה המקורית עליה נועד לענות. זה קורה בגלל שה-VSync מכניס זמני המתנה למחזור העבודה של המעבד הגרפי, והתוצאה, בדרגות חומרה שונות, היא פגיעה בקצב הפריימים לשניה ועיכוב בתגובת התצוגה להוראות השחקן או, בפשטות, חוויית משחק פחות זורמת ופחות מדויקת. במסכים עם קצב רענון תמונה גבוה יותר, למשל 120 הרץ, הבעיה פחות חמורה אך עדיין עלולה להיות מורגשת.
מה עושים? מוצאים פתרון חלופי, כזה שבא מהכיוון ההפוך: במקום להתאים את קצב העבודה של המעבד הגרפי לקצב רענון המסך, מתאימים את קצב רענון המסך לקצב הפריימים לשניה שמנוע המשחק מפיק בכל רגע. דבר זה אפשרי מאחר ומסכי ימינו, בניגוד למסכי הקרן הקתודית של פעם, לא חייבים לרענן תמונה כל כמה מילי-שניות כדי שזו לא תדעך: הם יכולים להרשות לעצמם להמתין לסימן מהכרטיס הגרפי, ולעדכן את התמונה בדיוק ברגע שהוא סיים להכין פריים חדש. הכפפת המסך בצורה כזו לחומרה הגרפית היא מהותם של ה-G-Sync וה-FreeSync, שני פתרונות מתחרים שמגיעים, בהתאמה, מחברות NVIDIA ו-AMD.
G-Sync נגד FreeSync: מלחמת הסינכרונים
ה-G-Sync, שהגיעה ראשונה לשוק, מתבססת על רכיב חומרה של NVIDIA שמשולב במסכים תואמים, Scaler ששולט בקצב רענון התמונה שלהם בטווח של בין 30 ל-144 רענונים בשניה. הטכנולוגיה הודגמה באופן משכנע, אבל המסכים שתומכים בה החל מהשנה שעברה עדיין נוטים להיות יקרים, וכדי ליהנות ממנה תצטרכו כרטיס של NVIDIA המשתייך לסדרה 600 ומעלה.
מהצד שכנגד, FreeSync של AMD מבוססת על טכנולוגיה קיימת, Adaptive Sync (לא להתבלבל עם Adaptive VSync, סוג של VSync משופר שמשולב במנהל ההתקן של NVIDIA ויודע לכבות ולהדליק אוטומטית את האופציה בהתאם לקצב הפריימים של המשחק). Adaptive Sync היא כבר מספר שנים חלק – בלתי משומש ברובו – מתקן DisplayPort 1.2a, הממשק המודרני לחיבור מקורות וידאו וצגים ויורשם של VGA ו-DVI. למרות זאת, לא כל מסך שתומך ב-DisplayPort 1.2a יתמוך גם בישום FreeSync הספציפי של AMD, כך שגם כאן אנחנו מוגבלים בשלב זה במבחר הצגים.
מצד שני, מאחר ו-AMD לא מייצרת ומוכרת Scaler יעודי משלה ויצרניות הצגים חופשיות לבחור ממגוון הרכיבים תומכי Adaptive Sync שנמצאים בשוק, מסכים תומכי FreeSync, שהחלו להגיע רק בחודשים האחרונים לחנויות, צפויים להיות זולים בממוצע ממסכים תומכי G-Sync. גם כאן תצטרכו כרטיס עדכני של AMD כדי להשתמש בטכנולוגיה: כל דבר מסדרת HD 7000 ומעלה תומך ב-FreeSync למטרה המשנית של חסכון באנרגיה (הורדת קצב רענון המסך כאשר אין צורך בעדכון ויזואלי תכוף), אבל כדי לנצל את יתרונות הטכנולוגיה למטרות גיימינג תזדקקו לכרטיסי R7 260 או R9 285/290//295.
שני הפתרונות עובדים בצורות מעט שונות, אבל מבחני ביצועים מוקדמים לא מצאו ביניהם הבדלים ראויים לציון באיכות, תאימות או מהירות, וניתן לומר ששתי הטכנולוגיות מספקות תוצאות זהות ב-99 אחוזים. ההבדל המשמעותי ביותר הוא בצורה בה הן מתנהגות כאשר קצב הפריימים של המשחק חורג כלפי מעלה או מטה מטווח קצב רענון התמונה של הצג: כאשר זה קורה, G-Sync מתנהגת כאילו המשחק עובד תחת VSync, עם ההשלכות המוכרות, בעוד FreeSync בוחרת לנטרל את הסנכרון, ועלולה לסבול מקרעי תמונה.
מעבר להעדפה שלכם אם לסגת בחזרה לפתרון ה-VSync במקרי הקיצון בהם המשחק חורג מקצבי הרענון הזמינים למסך או לא, הפקטורים המכריעים בבחירה בין שתי החלופות הם מחיר הצג והמעבד הגרפי שאתם רוצים להרכיב במחשב שלכם; אם כבר בחרתם באחד לשנה-שנתיים הקרובות, אין לכם חופש בחירה בכל מקרה, מאחר ו-NVIDIA (וגם אינטל) לא מתכננות כרגע לעדכן את מנהלי ההתקן שלהן כך שיתמכו בצגי FreeSync.
לא אופטימלי להדגים את זה דרך סרטון יו-טיוב, אבל הנה דמו טכני של AMD שמדגים את השינויים באיכות ההנפשה עם ובלי FreeSync:
צגים תומכי FreeSync: הדור הראשון
הצגים הראשונים תומכי FreeSync הגיעו לשוק לאחרונה. ארבעה כאלו כבר זמינים לרכישה ועוד שבעה צפויים להצטרף אליהם בתקופה הקרובה. בין המקדימים לחנויות תמצאו את המודל הגדול ביותר שהוכרז עד כה כתומך בטכנולוגיה של AMD, מסך 34" אולטרה-רחב של LG בשם 34UM67-P. השטח המרשים של צג פאנל ה-IPS הזה לא לגמרי נתמך על ידי צפיפות פיקסלים גבוהה (ההפרדה שלו היא 2560 על 1080), והיכולת שלו לנצל את FreeSync במלואה נפגעת מעט בגלל טווח קצבי רענון מוגבל (48 עד 75 הרץ), אבל איכות הבניה והתמונה שלו נחשבות טובות עבור המחיר – 650 דולר. אחיו הקטן, ה-29UM67-P, דומה לו בכל מלבד צמצום גודל התצוגה ל-29", ונמכר ב-450 דולר.
מסך קטן יותר, מבוסס פאנל TN איכותי מהרגיל, צג נוסף שכבר זמין הוא ה-BenQ XL2730Z, מסך 27" ברזולוציה של 2560 על 1440, שכצפוי יש לו יתרון בזמן התגובה והניגודיות, אבל תומך בזויות צפיה פחות רחבות. מאחר והוא עובד בקצבי רענון של בין 40 ל-144 הרץ, ה-BenQ ימשיך להיות מסונכרן עם הכרטיס הגרפי שלכם גם כאשר קצב המשחק ירד מתחת ל-48 או יעלה מעל 75 פריימים לשניה (עדיין תצטרכו כמובן כרטיס גרפי רציני בשביל לשמור על קצב של מעל 40 פריים\שניה ברזולוציה הטבעית של המסך). המחיר הרשמי שלו הוא 800 דולר, אבל ניתן למצוא אותו ב-700, ב-650 ואפילו ב-600 דולר.
ל-Acer גם יש כבר בשוק מסך FreeSync מבוסס פאנל TN ברזולוציית WQHD (או 2560 על 1440 פיקסלים) ובטווח קצבי רענון של 40-144 הרץ, ה-XG270HU. איכות התמונה מעט פחות איכותית, על פי ביקורות, מזו של ה-BenQ XL2730Z, עם יותר עיוותי צבע בזויות צפיה חדות, אבל ההוצאה הכספית קלה יותר, עם מחיר רשמי של 500 דולר.
חמישה ממסכי ה-FreeSync שאמורים לנחות על מדפים הקיץ יגיעו מ-Samsung, בגדלים שבין 23.6" ל-31.5" ותחת שני שמות, ה-UE590 וה-UE850. היחוד שלהם יהיה בתמיכה ברזולוציית 4K של 3840 על 2160. מצד שני, קצב העדכון המקסימלי שלהם יהיה 60 הרץ בלבד, אבל אם תריצו משחקים ברזולוציה הטבעית של הצגים, אולי מצב שבו קצב הפריימים\שניה יעלה מעל 60 (ויחשוף אתכם לשובם של קרעי התמונה) יחשב לצרות של עשירים. קצב הרענון המינימלי שלהם עומד על פי נתונים מוקדמים על 40, כך שכדי לנצל כראוי את התמיכה של מסכי ה-4K האלה ב-FreeSync תצטרכו לבצע משימת איזון אופציות גרפיות עדינה כדי ליצור חוויית משחק שלא חורגת לעיתים קרובות מטווח ה-40-60 פריים\שניה.
