טכנולוגיות
BURN-Proof
טכנולוגית BURN-Proof (קיצור של "Buffer UnderRuN Proof") זוהי טכנולוגיה המונעת את בעית ה-Buffer UnderRun שדיברתי עליה קודם לכן.
טכנולוגיה זו פותחה ע"י Sanyo, ומקבילות לה JustLink של Ricoh ו-SafeBurn של Yamaha.
כל שלושת הטכנולוגיות פועלות בצורה דומה, וההבדלים ביניהן הם תיאורתיים בלבד..
אז איך זה עובד?
במהלך פעולת הצריבה, המצב של ה-Buffer נבדק באופן קבוע.
ברגע שה-Buffer מגיע לרמה נמוכה עד כדי כך שעלול לקרות Buffer UnderRun (בד"כ כשהוא יורד ל-10% מהקיבולת הכוללת שלו), מנגנון ה-BURN Proof נכנס לפעולה ומפסיק את פעולת הצריבה.
בזמן שהצורב מחכה ל-Buffer שיתמלא מחדש, מנגנון ה-BURN Proof בודק איפה היתה הנקודה האחרונה שבה נצרב מידע ומעביר את ראש הלייזר לאותה נקודה. ברגע שה-Buffer מתמלא מחדש, הצריבה ממשיכה מאותה נקודה. קיים אומנם מרווח מסויים בין שתי הנקודות, אך הוא קטן בהרבה מהתקן הנדרש ע"י ה-"Orange Book" הדורש מרווח מקסימלי של 100µm.
למעשה, בגירסה האחרונה של BURN-Proof, המופיעה בצורב זה, הגודל הוא פחות מ-1µm !!
עד הצורב הנבדק היום, כל הצורבים של Plextor שעשו שימוש בטכנולוגיה זו השתמשו ב-Buffer בגודל 2MB בלבד.
בדגם זה, הם העלו את גודל ה-Buffer ל-4MB, כדי להקטין את השימוש במנגנון BURN-Proof (כי אתם יודעים.. Better safe then sorry..).
אומנם זה עדיין לא 8MB כמו ב-Buffer המפלצתי של ה Yamaha 40x20x10, אך זה בהחלט מספק.
Zone-CLV
עד הצורבים במהירות x16, כל הצורבים עשו שימוש בשיטת CLV על-מנת לצרוב את הדיסקים.
שיטה זו אומרת שהדיסק ניצרב במהירות קבועה לאורך כל הדיסק.
אם תפעילו את ההיגיון תגלו שכדי לצרוב במהירות גבוהה יותר, יש לסובב את הדיסק מהר יותר (כשמהירות הסיבוב המינימלית נקבעת לפי מהירות הסיבוב הנחוצה על-מנת לצרוב במהירות X בשטח החיצוני של הדיסק).
הבעיה היא שבמהירויות כה גבוהות לא ניתן להשתמש בשיטת CLV מכיוון שמהירויות הסיבוב של הדיסק יהיו מוגזמות לחלוטין, והרעידות הרבות הנובעות מכך עלולות להרוס את הדיסק ואפילו את הצורב עם הזמן..
קיימות כיום שתי טכנולוגיות מובילות העוזרות לצורבים לצרוב במהירות גבוהה, תוך שמירה על מהירות סיבוב שפויה: Zone-CLV ו-P-CAV.
Zone-CLV (קיצור של Zone-Constant Linear Velocity) זוהי הטכנולוגיה המשמשת את Plextor על-מנת שהיא תוכל להגיע למהירויות צריבה גבוהות של x20 ו-x24.
בטכנולוגיה זו, הדיסק מתחלק ל-3 אזורים מהחלק הפנימי ועד החלק החיצוני שלו, כאשר בכל אזור מהירות הצריבה משתנה, אך באיזור עצמו נשארת קבועה – CLV (זאת בניגוד לשיטת P-CAV הנמצאת בצורבים החדשים של Yamaha, שבה מהירות הצריבה עולה בהדרגה).
ה-Plextor 40x24x10 מתחיל לצרוב במהירות קבועה של x16 בחלק הראשון.
ברגע שהוא מגיע לאיזור השני, לאחר 6 דקות בדיסק (שימו לב: 6 דקות בדיסק, שזה כ-50MB. אין קשר לזמן הצריבה, שאפילו לא מגיע ל-5 דקות…), המהירות עולה בצורה חדה למהירות קבועה של x20.
באיזור השלישי, לאחר 10 דקות (כ-90MB) נוספות, הוא עולה למהירות הגבוהה ביותר, x24, וממשיך במהירות הקבועה הזאת עד סוף הדיסק (74 דקות, 650MB).
הגרף נלקח מהאתר CDR-Info
במעבר בין האיזורים השונים בדיסק, מנגנון BURN-Proof מבטיח צריבה ללא תקלות, למרות שמהירות הצריבה משתנה בפתאומיות.