HP Pavilion dm3 – עיצוב על חשבון שימושיות?

 

כפי שהזכרנו לעיל, העיצוב של ה-Pavilion dm3, לפחות לדעתנו, ייחודי ומושך את העין. השאלה במקרים כאלה היא תמיד האם העיצוב בא בחלקו על חשבון השימושיות, ואם כן, עד כמה. כך למשל, כפתורי ההפעלה של המחשב (הדלקה ושליטה באלחוט), למרות חשש מה, תפקדו היטב לאורך כל הבדיקות שלנו. מה היה החשש? שאם לא נסתכל ישירות על הכפתורים עצמם נפספס את הפעולה הנכונה. בפועל התברר שכפתור הלחיצה של המאפיינים האלחוטיים גם מעט שקוע יותר, כך שלא נתקלנו בבעיה.

 

המסך עצמו מציע רזולוציה מרבית של 1366X768 פיקסלים, הרזולוציה הסטנדרטית למחשבים שמצוידים במסכי 13.3 אינץ'. עם זאת, כמובן שכרטיס המסך מאפשר רזולוציית VGA ורזולוציה דיגיטלית באיכות גבוהה יותר: עד 2048X1536 פיקסלים דרך מחבר ה-VGA המיושן ועד 2560X1600 פיקסלים דרך מחבר ה-HDMI המודרני יותר.

המסך עצמו, שכמו רבים מבין המסכים המשולבים במחשבים ניידים בשוק, מגיע מקווי הייצור של AOU, כך שזוויות הצפייה סבירות, אבל לא מדהימות, ובזוויות חדות אפשר להבחין קצת במריחת צבעים. המסך בהיר יותר מהצדדים, פחות מלמעלה. במבט ישיר, עם זאת, כמו שבדרך כלל מתסכלים על מסך מחשב, אין מה לבוא בתלונות, ואולי אפילו ההפך: הצבעים עשירים, חמים ובדרך כלל מדויקים.

 

כוח העיבוד של המחשב מספיק בכדי להריץ סרטי HD ללא בעיות מיוחדות, ובכל מקרה, בבדיקות שלנו הצלחנו להריץ סרטים ברזולוציה של עד 1080p בלי בעיות: לא היו עצירות, לא היו קפיצות לא היו בעיות בסנכרון הקול וכל זה על מסך מלא. מהבחינה הזו, המחשב ממלא את ייעודו הבידורי אליו הוא מתחייב, רק חבל שהוא לא מלווה זאת בכפתורי מולטימדיה ייעודיים, כי כל מי שרכש מחשב של HP (בשנה האחרונה לפחות), במיוחד מחשב מיינסטרים או מחשב בידורי, מכיר היטב את פס הנגיעה שמשמש לשינוי עוצמת הקול ואת כפתורי המולטימדיה הייעודיים. זוכרים את השאלה עד כמה העיצוב חשוב יותר? אין לנו ספק שמדובר בהחלטה עיצובית, וגם אם זה לא נורא, מדובר בהחלטה מוזרה קצת למחשב שמוגדר כבידורי.

 

העדפת העיצוב באה גם לידי ביטוי במשטח העכבר. הזכרנו שהוא עבר החלקה שהפכה אותו למעין מראה קטנה, אבל בתהליך הזה שכחו שרוב האנשים גם משתמשים בו לפעמים. אם האצבע מעט יבשה מדי או מעט רטובה מדי (קיץ, לא?) יש הרגשה שהסמן אינו מגיב במדויק. צריך, למעשה, להעביר את האצבע ממש בקלילות על פני המשטח, וזה מקשה מאוד במקרים בהם רוצים להשתמש במאפייני המגע שלנו, ואפילו עד כדי תסכול (אז הגדלנו את התמונה עם האצבעות, אי אפשר להקטין אותה בחזרה?) לפחות יש כפתור ממש מעל משטח העכבר שמאפשר לבטל את פעולתו.

 

לצד התלונות שלנו לגבי המשטח (כפתורי הלחיצה דווקא בסדר), המקלדת היא כבר עולם שונה. למרות שגם כאן יש חשיבות מודגשת לעיצוב, ולמרות שמדובר במקלדת שעל פניו נראת שטוחה משהו ומרגישה כמו מקלדת פלסטיק פשוטה, זו אחת מהמקלדות הטובות בהן נתקלנו בזמן האחרון במחשבים ניידים: מגיבה היטב, המקשים יורדים מספיק עמוק, הבסיס שלה יחסית חזק כך שהיא כמעט ולא שוקעת בזמן הקלדה והרווחים בין המקשים אידיאיליים. אהבנו גם את נורית הלד החביבה שצמודה למקש ה-Caps Lock ומופיעה כשהוא פעיל.

 

אבל הבעיה המרכזית של המחשב הזה היא חום. מעבד ה-SP9300 אמנם מציע מעטפת תרמית נמוכה יחסית, אבל כשהוא מוצב במחשב דקיק כל כך לא רחוק מכרטיס גרפי פעלתני, ומתחת לידיים יש אלומיניום, התוצאה היא התחממות יתר לא נוחה כל כך באזור הנחת הידיים. תוכנת PC Wizard 2010 הראתה לנו שבשלב מסוים, בעת הרצת דוגמית משחק, הגיע החום בסביבות המעבד ל-49 מעלות ובסביבות השבב הגרפי ל-61 מעלות. לא ממש נעים. עם זאת, לזכותו של המחשב, לא ממש שמענו את המאוורר שלו גם כשהוא פעל בשיא עוצמתו, להוציא רגעים קצרים בזמן ההפעלה. גם פליטת החום מהצד הייתה סבירה, וכנראה שאם היה מדובר בחומר אחר מתחת לידיים, ההרגשה הייתה טובה בהרבה יותר – עיצוב, כבר אמרנו?