פעם למחשבים לא היו מסכים, והפלט היה על דף נייר או בעזרת אותות, אבל עזבו פעם - לפני עשר שנים הייתם צריכים לקרוא את זה מתוך קופסה אפורה, עם מסך עגול ורזולוציה איומה. תגדיל לי בבקשה בעשרה אינצ'ים?
מאז שהחל השימוש במחשב האלקטרוני, נברא גם הצורך להציג את תוצאות האינטרקציה של המשתמש באמצעות פלט ויזואלי. אחרת, מה הטעם בלבצע חישובים באמצעותו אם אין שום אפשרות לצפות בתוצאות? פעולה זו תהיה חסרת תועלת בדיוק כמו לפתור בעיה מסובכת, רק על מנת לזרוק את הדף עם הפתרון לגריסה מיד לאחר מכן.
- כתבה זו היא חלק מפרוייקט סיכום העשור על פי HWzone
מחשבי "העולם העתיק" היו ידועים בתור יחידות ECM (ר"ת Electronic Computing Machine) אשר לא הכילו כל יציאת וידאו ונעזרו בפתרונות יצירתיים למדי על מנת להציג את תוצאות החישוב למפעיל המחשב: הפתרון הראשון הגיע בצורת גליל נייר ארוך במיוחד בו נוקבו חורים. לאחר מכן, נעשו ניסיונות נוספים להציג את הפלט המודפס, הפעם באמצעות מדפסת, אך גם שיטה זו לא הצליחה במיוחד. אחריה תפסו את תפקיד המסך נורות להט שנדלקו ונכבו לפי תבניות קבועות מראש. שיטה זו תמכה בהצגת פלטים שונים בצורה דינאמית, אך הייתה מקובעת לאותן התבניות הבלתי ניתנות לשינוי.
| מחשב ECM משנת 1946 |
הופעה ראשונה של מסכי CRT
לאחר כל הניסיונות הכושלים, הגיע תורם של מסכי ה-CRT, המסכים הראשונים שאנו מסוגלים לזהות אותם כמסכי מחשב מהשורה. מסכים אלו משתמשים בתותח אלקטרונים ומשטח מצופה בחומר זרחני. אור הופץ כתוצאה מפגיעת האלקטרונים במשטח הזרחני וכך נוצרה תמונה. מסכי ה-CRT הראשונים היו בעלי רזולוציה נמוכה מאוד והציגו צבע אחד בלבד. אם זה לא מספיק, בגלל עלויות יצור גבוהות המסכים היו קטנים מאוד וגודלם נע בסביבות ה-10 אינץ'.
עם התקדמות הטכנולוגיה, התחילו מסכי ה-CRT להציג תמונה בשחור לבן ולבסוף אפילו תמונה צבעונית. בשלב זה פגשנו לראשונה את המונח "שומר מסך". כיום, שומרי המסך מהווים לא יותר מקישוט משרדי, אך פעם, שמם באמת היה משקף את מטרתם. בעקבות פגיעה ממושכת ועקבית של אלקטרונים בנקודה אחת על המסך, החומר הזרחני היה ממשיך להפיק אור גם כאשר המסך היה כבוי. תופעה זו גרמה לאפקט הצללית של תמונה שנצרבה על המסך.
| זה פעם נחשב לקידמה |
באותה התקופה נראה היה כי עידן ה-CRT ימשך לנצח. התמונה הפכה חדה יותר, מימדי המסכים רק גדלו ובסוף שנות התשעים חברת סוני אף הצליחה לשטח את המסכים המעוגלים וטענה כי סוף סוף ניתן להציג תמונה מושלמת על המסך, כזו שלא מעוותת בגלל העיקול. החברות המתחרות ניסו לרמות והציבו טלויזיות כמעט שטוחות אל מול המסכים השטוחים של סוני. המסכים הכמעט שטוחים היו בעצם חלק מכדור בעל רדיוס עצום, כך שחלק קטן ממנו (המשמש בתור המסך) היה נראה כמעט שטוח.
חזרה 10 שנים - LCD ממש מעבר לפינה
שנה אחרי הקמת האתר, אי שם בשנת 2002, עלתה הביקורת הראשונה על מסך CRT. המסך, מדגם SyncMaster 1200NF של חברת סמסונג, היה בגודל 20 אינץ', במשקל 31 וחצי קילוגרם ועלה כ-5000 שקלים. הטכנולוגיה לא צעדה במקום ופריצת דרך נוספת בתחום כבר הייתה ממש מעבר לפינה. בערך באותה התקופה, תחילת שנות האלפיים, טכנולוגיית ה-LCD החלה לחדור לשוק מסכי המחשב, זאת לאחר ששווקה לראשונה לשימוש בייתי בסוף שנות ה-90.
| לכולם היה כזה |
מסכי ה-LCD החדשים היו דקים יותר, צרכו פחות חשמל ופלטו פחות קרינה וחום, אך היו בעלי זמני רענון ארוכים במיוחד שטישטשו תמונות מתחלפות במהירות (כגון סרטים ומשחקי מחשב). בתקופה זו, מסכי LCD שולבו בעיקר במחשבים נישאים, אך בתוך הבית היה להם מעט שימוש. בשנת 2007 הגלגל התהפך ומסכי ה-LCD עקפו במכירות את מסכי ה-CRT: הם נעשו זולים יותר, הציגו קצבי רענון גבוהים יותר והציבו תחרות של ממש אל מול מסכי ה-CRT. עיצוב הדקיק והאלגנטי של מסכי ה-LCD הפכו אותם למסכים המועדפים ביותר מאז ועד היום.
באותה השנה התפרסמה גם ביקורת המסכים השנייה של האתר, שהייתה מפורטת וכללה מספר מסכי LCD בגודל 24 אינץ', שנחשבו אז למסכים גדולים ומרווחים במיוחד עבור המחשב האישי, כאשר הדגם היקר מביניהם נמכר בזמנו בכ-8,600 שקלים. כמה חודשים אחריה עלתה גם ביקורת על מסכי 19 אינץ' "משתלמים" יותר, כאשר מחיריהם נעו סביב 1,500 שקלים. מסכי ה-LCD הפכו לבחירה המועדפת של הצרכן הממוצע, אך אנחנו לא התלהבנו מהם יתר על המידה בזמנו. זוויות הצפייה היו הצרות, איכות התמונה הייתה ירודה, זמני הרענון הבעייתים וחסרונות נוספים הפכו את המסכים הזולים לעסקה לא משתלמת בעליל.
| וכולם רצו כזה |
עם הפיכתם של מסכי ה-LCD לנגישים לכלל האוכלוסיה, דאגנו לשחרר באתר מדריך מקיף ביותר בנושא מסכים בשני חלקים: חלק א' וחלק ב', המסביר כיצד המסכים פועלים ואילו נתונים כדאי לבדוק לפני שרוכשים מסך כזה. להפתעתנו, מדריך זה רלוונטי אפילו לימינו אנו, האם זה מסמל קיפאון טכנולוגי?
פורצים את הגבולות - 28 אינץ' למחשב האישי
בשנת 2008 מסכי 28 אינץ' נכנסו לתמונה. למרות שהמסך שנבדק אצלנו לא היה מזהיר במיוחד, מסכי ה-22 אינץ' שנבדקו אחריו כבר הציגו תוצאות אחרות. הם היו זולים ואיכותיים יותר ממסכי השנה החולפת והפכו לרכישה אטרקטיבית מתמיד.
| ואז הגיעו המפלצות האלה בגודל 28 אינץ' ורזולוציית FHD |
מאז, הספיקו לחלחל לשוק מסכי LED אשר מגדילים את נתח השוק שלהם במהרה על חשבון מסכי ה-LCD ומסכי תלת מימד שעדיין מדשדשים מאחור. בין שנת 2010 ל-2011, מסכי ה-LED דחקו את מסכי ה-LCD לצד. הניגודיות שהציגו המסכים זינקה לשחקים, הם הציגו ביצועים טובים יותר באור יום וזויות הצפייה הפכו לרחבות הרבה יותר. גם המחירים האטרקטיביים תרמו למהלך.
בינתיים מדשדשים במקום
בינתיים, טכנולוגיות חדשות מתבססות על היסודות שהניחו מסכי ה-LCD ולא גורמות למהפכה של ממש. מסכי ה-LED והתלת מימד המודרניים אמנם כן הפכו את המסכים לדקים יותר, את התמונה לחדה יותר ואת הצבעים למדויקים יותר, אבל זו לא מהפכה. בין החלוצות, חברת סוני שוקדת על פיתוח מסך-משקפיים שמספק למשתמש חוויית צפייה אינטימית ועשירה יותר. מעניין יהיה לראות את הפיתוח המהפכני הבא בתחום התצוגה האישית למחשב.
