תקן ה USB קיים בשוק כבר די הרבה זמן והוא מוצלח מאין כמוהו, חיבור Plug & Play אמיתי שמאפשר לחבר התקן חיצוני למחשב ולהתחיל להשתמש בו מיד, ללא צורך באתחול המחשב ובהתקנות מסובכות.
כמה שנים אחרי יציאתו של התקן המקורי, יצא דור ההמשך שלו – USB 2.0; תקן זה שומר על כל תכונותיו של USB 1.0 ו 1.1 אך מוסיף קצב תעבורה אדיר (יחסית) של 480MBps, כלומר, 60 מגהבייט לשניה (תאורטית כמובן).
במקביל, פותח תקן מתחרה הקרוי FireWire אשר גם הוא מספק קצב תעבורה גבוה למדי (אם כי לא גבוה כמו זה של ה USB 2.0) של 400MBps, כלומר, 50 מגהבייט לשניה (גם זה תאורטי לחלוטין).
למרות ש FireWire נמצא בשוק זה זמן רב, USB 2.0 הפך לתקן המועדף וכמעט כל לוח אם יוצא היום מן המפעל עם 4 (לפעמים יותר) חיבורים של USB 2.0.
מיעוט קטן מאוד יוצא מהמפעל עם חיבורי FireWire, וגם אלו מעטים (בדרך כלל 2 חיבורים).
לא ברור מדוע חיבור ה USB כל כך פופולרי (בטח לא בגלל 10 מגהבייט/שניה נוספים שלכאורה יש לו) ולכן האתר x-bit labs שם לעצמו מטרה לברר את העניין, ולשם כך ערך השוואה בין שלושה כוננים קשיחים הפועלים כל אחד בתקן שונה: USB 2.0, FireWire ו ATA100.
למרות שלתקן ה USB 2.0 יש לכאורה קצב העברת נתונים גבוה יותר, הרי שכאן המיתוס נשבר, היות וכונן ה FireWire מהיר באופן משמעותי (מעל 50% במהירות קריאה מקסימלית ובמהירות Burst) מכונן ה USB.
ביצועי כונן ה FireWire גם מצליחים להתקרב באופן קרוב למדי לאלו של כונן ה ATA100, ועכשיו הבעיה היחידה שנשארה היא מחירם הגבוה של הכוננים החיצוניים וחוסר הזמינות המעצבן של בקרי FireWire מובנים…