שילוב פעולה בין מדענים מפינלנד ואיטליה הביא לפריצת דרך בתחום הקירור במולכים למחצה.
המדענים הצליחו לפתח במעבדות המחקר מה שכונה עד היום "קירור העתיד" – טרנזיסטור אשר מאפשר סילוק חום מהמוליך למחצה, או במקרה של מעבדים, מפיסת הסיליקון ובסופו של דבר מליבת המעבד בה הוא מותקן.
על מנת להגיע ליכולות סילוק חום גבוהה ויעילה, עשו המדענים שימוש ביסוד הכימי קולומביום (Coulombic), אשר נחשב למוליך על בטמפרטורות נמוכות ובעל תכונות כימיות דומות ליסוד הטנטלום (Tantalum). היסוד הוא בעל נקודות התכה ורתיחה גבוהות, מוליכות מצוינת של חום וחשמל ונכלל בייצורם של רכיבים אלקטרונים רבים, כולל קבלים.
הניסוי נערך על ליבה העשויה מנחושת בעלת גובה של 180 ננומטר, רוחב של 2300 ננומטר ואורך של 20 ננומטר. בסיס הנחושת מחובר דרך צינורות מתכת מסוג אלומיניום אשר מקושרת למקור המתח, כאשר מועבר זרם בליבת הנחושת דרך צינורות האלומיניום, הטרנזיסטור, אשר ממוקם בליבה, נכנס לפעולה, מסלק את החום ושומר על הליבה קרירה.
הניסוי, שעבר בהצלחה, פותח דלתות חדשות בתחום זה ומאפשר ציפיות גדולות לגבי התפתחות טכנולוגיות הקירור בעתיד. המדענים טוענים כי בהמשך הדרך יכולת הקירור של הטרנזיסטור רק תשתפר ותהיה האפשרות לקרר רדיוס גדול יותר על ידי טרנזיסטור בודד. המטרה הסופית היא האפשרות לקרר שבבים שלמים על ידי מספר קטן של טרנזיסטורים מסוג זה.
המוצרים שבסופו של דבר יעשו שימוש בטכנולוגיה זו יהיו מקוררים בצורה קיצונית, על מנת לאפשר ליסוד הכימי ממנו בנוי הטרנזיסטור לתפקד כראוי. בשלב מאוחר יותר אנו צפוים לראות חיישני חום ורכיבים שונים, אך אל תצפו להיתקל בטכנולוגיה זו בשנים הקרובות, למרות שהתיאוריה, שפותחה במהלך זמן רב, אכן הגיע לשלב המעשי, אך זהו עדיין רק הצעד הראשון, אך המשמעותי ביותר בשימוש טרנזיסטור כמסלק חום.