היום, יום חמישי ו' שבט תשס"ד 29/01/2004, אנו מציינים את חזרתם של שלושה מחיילנו אשר נפלו בעת מילוי תפקידם ונשבו בידי האויב האכזר.
שלושה מטובי בנינו – עומר סואעד, עדי אביטן ובני אברהם (הי"ד) חוזרים היום, סוף סוף, אל ארץ מולדתם אל מנוחתם הסופית. זהו אכן יום שמח מהול בעצב: שמח על העובדה שהם חוזרים מארץ נכר אל אדמתם – ממנה נלקחו לפני יותר משלוש שנים – אך עצוב שהם אינם עוד בין החיים. נסגר כאן מעגל והמשפחות יכולות, כעת, להתמודד עם כאבן הפרטי. כל הספקולציות וכל הניחושים מסתיימים וצריך להתמודד עם האמת המרה: הם אינם עוד בחיים.
תמיד פורץ לו הויכוח על המחיר אותו צריכה מדינת ישראל לשלם והאם נכון הוא לשלם את אותו המחיר. אסור לנו לזנוח אף אדם – חי או מת – בזרועותיו של האויב חסר הרחמים.
היום נסגר מעגל אחד ונפתח מעגל חדש. לפחות אפשר להתנחם בעובדה שאת מנוחתם האחרונה הם יעשו בארץ ישראל ולא בארצות ניכר כפי שכבר נאמר בספר ירמיהו ל"א 15-16:
"כּה אָמַר ה' מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ נְאֻם-ה' וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵֽב׃ וְיֵשׁ-תִּקְוָה לְאַֽחֲרִיתֵךְ נְאֻם-ה' וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם׃"
כמו כן נתפלל למען הנווט השבוי רון ארד. כולי תקווה שימסר מידע, אשר יוביל למציאתו בחיים וחזרתו לארץ ישראל.