חויית ההמהרה עם שני לוחות האם הייתה זהה לחלוטין, גם בשל העובדה שהמתח אותו דרך המעבד לפעולה בתדר מסויים הייתה זהה וגם כי ממשק הביוס זהה כמעת לחלוטין ומכיל את אותם הערכים. באמצעות העלאת המכפלה והוספת תדר הצלחנו עם שני לוחות האם להגיע לתדר סופי של 4700 מגה-הרץ בשימוש של 1.48 וולט. בשלב זה הוגבלנו על ידי הקירור אשר פשוט לא יכל להמשיך ולפזר חום משבב שצריכת החשמל שלו כה גבוהה.
לקחנו את המעבד בתדר זה מבחן ביצועים על מנת לראות כמה מהיר הוא ביחס לתדר ברירת המחדל
אי.אמ.די, עדיין שולטת מבחינת תמורה למחיר.
חיסכון של כ300 שח יביא תוצאות קטנות בחמש אחוז, אותם נוכל להשקיע בציוד הקפי למחשב.
לכל המאוכזבים ומעריצי אינטל
אין ספק שהמעבדים די אכזבו ולא ענו ליציפיות, וכמובן שלא הצדיקו את הרעש שעשו עליהם ו-AMD די פישלו. מצד שני עם OC לתדר של יותר מ-4.5 GHZ, מתומני הליבות נותנים ביצועים מצויינים, משתווים ולעתים אף עוקפים את ה-2600K, במחיר נמוך יותר.
נכון לגיימינג הם ממש לא הבחירה האידיאלית, אבל יש כאלה שזה בדיוק עונה לצרכים שלהם – מולטי טסקינג כבד ו-8 ליבות. כמובן שגם אני ציפתי ליותר והתאכזבתי, אבל הם לא גרועים כפי שמציגים אותם בהרבה מקומות.
בלי קשר, אחלה ביקורת 🙂
AMD לא "נקטה" בגישה של אנדרדוג
לנקוט בגישה זה אומר מתוך בחירה, אלא ש-AMD עשתה זאת מחוסר ברירה כי המעבדים שלה לא היו מספיק טובים. וכשאתה לא יכול להתחרות בשדה הטכנולוגי אתה מתחרה בשדה המחיר.
AMD החזיקה בכתר הביצועים מאז פנטיום 4 אי שם בתחילת שנות ה-2000 ועד יציאת CORE2 ב-2006. מאז היא לא מצליחה להחזר את זה.