בעוד שבישראל ובמרבית מדינות העולם המערבי, רשת האינטרנט ניטרלית לתעבורה העוברת עליה, בדמוקרטיה הגדולה בעולם הרשת ניטרלית באופן מאוד חלקי – אם כי זה עתיד להשתנות בקרוב
המצב המוזר הזה הוא תוצאה של מדיניות רגולטורית ארכאית, שנקבעה לפני למעלה מ-80 שנה, המאפשרת לחברות התקשורת לבצע ויסות ותיעדוף, תוך שהן גובות תעריפים על פי סוג התעבורה העובר על הרשת.
ב-10 בשנים האחרונות נעשו חמישה ניסיונות להעביר הצעות חוק בקונגרס שישנו מצב זה, אך כולן נכשלו. הצעות אלו ביקשו לאסור, על גופי התקשורת המובילים בארה"ב, להציע מודלי תמחור ותיעדוף המבוססים על סוג התוכן העובר ברשת האינטרנט.
ההצעות הללו הוכשלו על ידי תאגידי התקשורת והלוביסטים שלהם, שטענו כלפי רגולטור התקשורת בארה"ב (ה-FCC) שהוא פוגע בכללי המשק החופשי. חלק מחברות התקשורת אף טענו שהחלת כללי הניטרליות, תפגע ברשת האינטרנט עצמה וביכולת שלהן לספק שירות לכל מי שיחפוץ בכך.
בשנת 2007 ניסה ה-FCC לאתגר את עמדתן של חברות התקשורת והורה לחברת Comcast, אחת מספקיות האינטרנט הגדולות בארה"ב, להפסיק להאיט ולחסום (traffic shaping) תעבורת torrent ללקוחותיה. החברה, שלא השלימה עם הוראה זו, פנתה לבית המשפט וזה, בהחלטה מקדמית, קבע שההוראה של ה-FCC נעשתה ללא סמכות ושחברת Comcast רשאית להמשיך בפרקטיקת "עיצוב התעבורה".
בית המשפט ביסס החלטה זו על חוק התקשורת האמריקאי מ-1934 הקובע שעל מנת להבטיח שירות שיוויוני לכל לקוחותיה, יכולה Comcast, כמו כל חברת תקשורת אחרת בארה"ב, לבצע ויסות תעבורה, זאת על מנת לא לפגוע בכלל הצרכנים שלה. החלטה זו היתה מכה קשה לחסידי נטרליות הרשת בארה"ב ופתחה ויכוח חריף וקולני בין המצדדים בנטרליות לבין חברות התקשורת.
ה-FCC, שלא הצליח למנוע מחברות התקשורת מלבצע "עיצוב תעבורה", נקט בסוף 2010 גישה חדשה וניסח סדרה של הנחיות רגולטיביות שהתבססו על שלושה עקרונות:
- שקיפות. ספקיות האינטרנט צריכות להיות גלויות לגבי אופי הרשת שלהן ואופן ניהול התעבורה בה. עליהן לספק ללקוחותיהן אינפורמציה לגבי אופן ההתמודדות שלהן עם עומסי תעבורה והפעולות שהן נוקטות לשם כך.
- איסור חסימה. על כל ספקיות האינטרנט נאסר לחסום את הגישה לכל יישום, שירות או אמצעי חומרה חוקיים המתחברים לרשת האינטרנט, גם אם הם דורשים רוחב פס גבוה.
- איסור הפלייה. ספקיות האינטרנט לא יוכלו להפלות לרעה סוגי תעבורה שונים ולא יוכלו להאיץ או להאט סוגים שונים של תעבורה חוקית, כל עוד מתאפשר להן "ניהול רשת סביר".
כצפוי, הנחיות אלה נתקלו בהתנגדות רבה אצל חברות התקשורת ובפועל הן המשיכו לווסת את תעבורת האינטרנט. ב-2014 ספג ה-FCC מפלה נוספת כאשר בית המשפט קבע שהוא חסר סמכות בנושא נטרליות האינטרנט וספקיות האינטרנט אינן "common carriers" – כלומר הם אינן חיבות להעביר את המידע ברשתות שלהן באופן נטרלי.
החלטה זו גרמה לרעידת אדמה בשוק התקשורת בארה"ב והביאה לכך שספקיות האינטרנט החלו להאט בגלוי ובאופן אקטיבי סוגי תעבורה שונים. הנפגעת העיקרית מכך היתה חברת Netflix המספקת שירותי טלווזיה מעל רשת האינטרנט. החברה, שתמורת דולרים בודדים בחודש מאפשרת לכל לקוח בארה"ב לצפות, דרך רשת האינטרנט, בסרטים ובסדרות הגיעה לנפח תעבורה הנאמד בכ-34% מכלל תעבורת האינטרנט בארה"ב.
במהלך שנת 2014, עקב "עיצוב תעבורה" אגרסבי מצד ספקיות האינטרנט בארה"ב, החלו לקוחות Netflix לחוות קשיים מהותיים בצפיה רצופה בשירותי החברה. במרץ 2014, מנכ"ל נטפליקס, ריד הייסטינגס, כתב פוסט המאשים את ספקיות האינטרנט הגדולות בהטלת "מס תעבורה" לא הוגן על חברות המשדרות נפחי תעבורה גדולים ללקוחות שלהם.
הוא טען כי ה-ISP הגדולים בארה"ב מיצרות צווארי בקבוק מלאכותים הפוגעים בלקוחות החברה שלו וקרא ל-FCC להרחיב את ההגדרה של ניטרליות רשת האינטרנט. יחד עם זאת, ועל מנת לשמר את החוויה של לקוחותיה, ל-Netflix לא נותרה ברירה והיא חתמה על הסכמים יקרים עם ה-ISP הגדולים בארה"ב, שהבטיחו למידע המועבר על ידה, תעבורה חלקה.
הסחטנות של ה-ISP עוררה זעם רב בארה"ב ואתר האינטרנט של ה-FCC הוצף בכ-4 מיליון פניות של אזרחים אמריקאים שדרשו "אינטרנט ניטרלי". הלחץ הציבורי העצום על ה-FCC נשא פרי ויו"ר ה-FCC – טום וילר (Tom Wheeler) – הודיע שהוא יפעל במרץ על מנת לסווג את רשת האינטרנט כ-common carrier, דבר שיבטיח העברה נטרלית וחסרת פניות של מידע, מכל סוג שהוא, ברשת האינטרנט.
בהצהרה פומבית שהוא מסר אתמול, וילר הבטיח שהוא יעשה ככל יכולתו על מנת לשמור על פתיחות רשת האינטרנט, תוך שה-FCC שבראשותו מנסח כללים, הניתנים לאכיפה, האוסרים על תיעדוף תעבורה בתשלום, ועל חסימה וויסות של תוכן ושירותים חוקיים.
ההחלטה של וילר היא ניצחון גדול למצדדי נטרליות הרשת בארה"ב, אך אין זה אומר שהקרב בנושא זה הסתיים. אמנם מדובר כאן בצעד חשוב שיקדם את ארה"ב לקראת ניטרליות מוחלטת של רשת האינטרנט אך מצד שני ברור שתאגידי התקשורת בארה"ב, ביחד עם הלוביסטים שלהם, לא יוותרו כל כך בקלות.
ב-NetCHEIF תוכלו למצוא סקירות ומדריכים נוספים בנושאי נתבים ורשתות ביתיות
במקביל – ה-FCC משנה את הגדרות המינימום לפס רחב בארה"ב
בשבוע שעבר החליטה הוועדה הפדרלית לתקשורת בארצות הברית (ה-FCC) על שינוי ההגדרה של מהירות חיבור "פס רחב".
הוועדה, שתפקידה מקביל לזה של משרד התקשורת בארץ, החליטה שחברות אינטרנט יוכלו להגדיר חיבור אינטרנט כ-"פס רחב" רק אם מהירות הורדה (download) היא לפחות 25Mbps ומהירות העלאה (upload) היא לפחות 3Mbps.
עד להחלטה זו עמדו ערכי המינימום על 4M/1M והעדכון מביא לידי ביטוי את השיפורים הטכנולוגיים שהתרחשו בתחום חיבור האינטרנט בשנים האחרונות ואת הצרכים, ההולכים וגוברים, של משתמשי האינטרנט.
ההגדרות החדשות מגדילות את מספר משקי הבית בארה"ב שאינם מחוברים לאינטרנט בפס רחב מ-6.3% ל-19.4% והמשמעות היא שנכון למועד ההחלטה, אחד מכל 5 משקי בית בארה"ב אינו מחובר לפס רחב.
בהקשר זה מעניין לציין שאם ההגדרה האמריקאית למהירות "פס רחב" היתה מיושמת בישראל, הרי שיותר מ-90% ממשקי הבית כאן אינם מחוברים לפס רחב, בעיקר בגלל הקמצנות של חברות התשתית במהירות ה-Upload.
כזכור, בזק מספקות מהירות של 3M בערוץ העולה רק בחיבור של 100M ו-HOT מספקת מהירות הגבוהה מ-3M רק בחבילה של 200M.
ב-NetCHEIF תוכלו למצוא סקירות ומדריכים נוספים בנושאי נתבים ורשתות ביתיות
