ספקיות שירותי האינטרנט קומקסט (Comcat) וטיים וורנר הודיעו כי הן בוחנות דרכים חדשות להגביל את המהירות עבור משתמשים כבדים, ולחייב בתשלום נוסף משתמשים שידרשו מהירות עבודה גבוהה לאורך זמן.
משתמשי אינטרנט כבדים המשתמשים באופן אינטנסיבי במשאבי הרשת הם בעיה ידועה. חברות רבות המספקות שירותי אינטרנט מפעילות שיטות שונות כדי למנוע ממספר משתמשי קטן יחסית לתפוס חלק ניכר ממשאבי רוחב הפס. בארה"ב המצב אינו שונה וכבר התקבלו בעבר תלונות כנגד Comcast ב-FCC – הגוף המפקח על התקשורת בארה"ב – ממשתמשים שנחסמו או הוגבלו בזמן שהשתמשו בתוכנות שיתוף. הנושא אפילו הגיע לשימוע בקונגרס שם דנו במגבלות שיכול להטיל ספק שירות על התנועה של הנתונים ברשת.
משתמשי אינטרנט כבדים המשתמשים באופן אינטנסיבי במשאבי הרשת הם בעיה ידועה. חברות רבות המספקות שירותי אינטרנט מפעילות שיטות שונות כדי למנוע ממספר משתמשי קטן יחסית לתפוס חלק ניכר ממשאבי רוחב הפס. בארה"ב המצב אינו שונה וכבר התקבלו בעבר תלונות כנגד Comcast ב-FCC – הגוף המפקח על התקשורת בארה"ב – ממשתמשים שנחסמו או הוגבלו בזמן שהשתמשו בתוכנות שיתוף. הנושא אפילו הגיע לשימוע בקונגרס שם דנו במגבלות שיכול להטיל ספק שירות על התנועה של הנתונים ברשת.
ספקיות השירות חשות בלחץ המופעל עליהן ומנסות למצוא שיטות חדשות שיראו יותר הוגנות מבחינה ציבורית ולא יחשפו אותן לתביעות. בעיית קיבול הרשת בסופו של דבר תיפתר רק עם הגדלת ההשקעות בתשתית הרשת, שתביא להרחבת נפח תעבורת הנתונים האפשרית. במציאות הנוכחית, ספקית האינטרנט משתמשת בכלים לבחינת תוכן המידע העובר דרכן, ובהתאם לתוכן הן מחליטות כיצד יש לטפל במידע.
שינוי בגישה
חברת Comcast מסרה כי תחל כבר השבוע בניסוי שיערך בשתי ערים, Chambersburg, Pa ו- Warrenton, Va, שיגביל את התנועה עבור משתמשים כבדים ללא אבחנה בסוג הנתונים או התוכנה בה הם משתמשים. ארגוני צרכנים התלוננו בעבר כי החברה מכוונת אל משתמשי ביטורנט על ידי כך שהם חוסמים או מעכבים תכנים הנשלחים בעזרת תוכנות מסוג זה. בעיתונות נטען כי אפליית תכנים מסויימים בלבד מונעת ממשתמשים לנצל את זכותם לגישה מלאה וחופשית לאינטרנט.
חברת Comcast מסרה כי תחל כבר השבוע בניסוי שיערך בשתי ערים, Chambersburg, Pa ו- Warrenton, Va, שיגביל את התנועה עבור משתמשים כבדים ללא אבחנה בסוג הנתונים או התוכנה בה הם משתמשים. ארגוני צרכנים התלוננו בעבר כי החברה מכוונת אל משתמשי ביטורנט על ידי כך שהם חוסמים או מעכבים תכנים הנשלחים בעזרת תוכנות מסוג זה. בעיתונות נטען כי אפליית תכנים מסויימים בלבד מונעת ממשתמשים לנצל את זכותם לגישה מלאה וחופשית לאינטרנט.
רוג'ר אנטנר (Roger Entner), סגן נשיא בחברת המחקר Nielsen IAG, אומר כי 5 עד 10 אחוזים ממשתמשי תוכנות השיתוף צורכים כ-50 אחוזים מרוחב הפס הקיים. "זאת הדרך הנכונה לעשות את מה ש-Comcast עשו בעבר, זה יגרום למשתמשי שיתוף קבצים מזדמנים לא להיות חשופים להגבלה הלא מובחנת". דובר Comcast מסר כי בשיטה החדשה לא יבחנו את סוג הנתונים שעוברים ברשת למרות שהם עדיין חייבים לנהל את התעבורה ברשת.
חברת טיים וורנר נוקטת בגישה שונה, בה המשתמשים יחויבו יותר ככל שישתמשו בנפח תעבורת נתונים גדול יותר. הניסוי במדידת הצריכה יחל אף הוא השבוע ב-Beaumont, Tex. הלקוחות יצטרכו לבחור תכנית מתוך מגוון תכניות שיתאימו לצרכי השימוש שלהם באינטרנט וישלמו עבור חריגה מהנפח המוסכם. "במקום להעלות את המחיר לכולם, משתמשים כבדים ישלמו יותר," כך אומר אלקס דדלי (Alex Dudley), דוברה של טיים וורנר. "זוהי בפירוש הדרך הצודקת לממן את ההשקעות הנדרשות לתמוך בנפחים ההולכים וגדלים של הנתונים"
אנליסטים בשוק האינטרנט כבר הזדרזו להזהיר כי הצרכנים כבר הורגלו לתעריפים אחידים עבור אינטרנט וטלוויזיה ללא תלות בהיקף השימוש. "תעריפים אחידים ושימוש ללא הגבלה זהו מהלך שאין ממנו חזרה. כאשר מגיעים למבנה כזה של תעריפים, לא ניתן לבטל זאת", טוען רוג'ר אנטנר.
אבחנה מפלה
העמסת תשתיות האינטרנט היא, כאמור, בעיה כאובה ועד כה התמודדו איתה הספקיות על בסיס תוכן המידע. אם ידוע כי תוכנות שיתוף, כדוגמת ביטורנט, מייצרות עומס גבוה במיוחד על הרשת, כל מה שנותר לעשות הוא לאתר את אותן חבילות מידע (Packets) השייכות לתוכנה זאת ולזרוק אותן או לעכב אותן ולתת להן עדיפות נמוכה, כך שיעברו רק כאשר הרשת פנויה יחסית. זריקת או עיכוב חבילות מידע פוגעת במשתמשים ומאיטה באופן משמעותי את קצב העברת הנתונים.
העמסת תשתיות האינטרנט היא, כאמור, בעיה כאובה ועד כה התמודדו איתה הספקיות על בסיס תוכן המידע. אם ידוע כי תוכנות שיתוף, כדוגמת ביטורנט, מייצרות עומס גבוה במיוחד על הרשת, כל מה שנותר לעשות הוא לאתר את אותן חבילות מידע (Packets) השייכות לתוכנה זאת ולזרוק אותן או לעכב אותן ולתת להן עדיפות נמוכה, כך שיעברו רק כאשר הרשת פנויה יחסית. זריקת או עיכוב חבילות מידע פוגעת במשתמשים ומאיטה באופן משמעותי את קצב העברת הנתונים.
בכדי לקבוע אילו חבילות מידע להעביר, ואילו לעכב יש צורך לדעת מה מכילה כל חבילת מידע. לצורך כך יש להשתמש באמצעים יעודיים המסוגלים לקרוא ולנתח את תוכן חבילת המידע, לזהות באיזה פרוטוקול מדובר, ולהחליט כיצד לנהוג. פעילות מסוג זה מצריכה כמובן השקעה בציוד המסוגל לבצע בחינה לעומק של חבילות מידע (DPI – Deep Packet Inspecton). אולם DPI היא שיטה תוקפנית לפתרון בעיית העומס ולא תמיד יעילה.
על מנת להחניק (Throttling) תעבורת שיתוף קבצים, ציוד ה-DPI צריך לזהות את הפרוטוקול. זה מצריך לפעמים בחינה של זרם מוצפן כדי להבין באיזה פרוטוקול נעשה שימוש. הזיהוי אינו מושלם ומוערך ב-70 אחוזי הצלחה בלבד לזיהוי תעבורת שיתוף קבצים. בנוסף, מפתחי תוכנות השיתוף משנים מדי פעם את התוכנות, מוסיפים הצפנה, ומנסים להסתיר את תוכן החבילות בדרכים שונות כך שספקיות השירות לא מסוגלות לזהות באופן מדוייק את תוכן חבילות המידע.
זיהוי בסבירות כזאת אינו מספיק כדי להתמודד עם העומס שיוצרות תוכנות השיתוף. תוכנות כדוגמת ביטורנט נוטות ליצור חיבורי TCP רבים עד שלא מושג יותר שיפור ברוחב הפס (או קצב ההורדה). בפועל, כלים המבצעים DPI יכולים להחניק את תעבורת שיתוף הקבצים למרבית המשתמשים, אך לא לכולם, וכך תוספת רוחב הפס שניתן להשיג לכלל המשתמשים מוגבלת. הבעיה קיימת אפילו עבור משתמשים ביתיים המחוברים דרך מודם DSL או מודם כבלים ומוגבלים על ידי רוחב הפס של התשתית או המודם, אולם הבעיה מחריפה מאוד בחברות ואוניברסיטאות המציעות רוחב פס עצום (100Mbps) למשתמשי הקצה. במקרה כזה, אפילו משתמש בודד יכול לייצר עומס כבד במערכת.
 |
דיאגרמה המתארת את שיטת הפעולה של מערכת Anagran (מקור: arstechnica.com) |
תקווה חדשה
כעת מציעה חברה בשם Anagran גישה חדשה לשליטה ברוחב הפס (bandwidth shaping). השיטה אינה משתמשת ב-DPI, אינה מבחינה בין פרוטוקולים ולא נכנסת לבעיתיות של פרטיות המידע. אם יש, לדוגמא, רשת שכונתית המשרתת נאמר 400 בתים, ישנו כלי המחלק את רוחב הפס הזמין בין המשתמשים בזמן אמיתי באופן אחיד. הוא יאפשר לכל משתמש להריץ כל ישום שישתמש ברוחב הפס בכל דרך בלי להשפיע על משתמשים אחרים, היות ואף משתמש לא יוכל לתפוס יותר רוחב פס מאשר "חלקו ההוגן".
כעת מציעה חברה בשם Anagran גישה חדשה לשליטה ברוחב הפס (bandwidth shaping). השיטה אינה משתמשת ב-DPI, אינה מבחינה בין פרוטוקולים ולא נכנסת לבעיתיות של פרטיות המידע. אם יש, לדוגמא, רשת שכונתית המשרתת נאמר 400 בתים, ישנו כלי המחלק את רוחב הפס הזמין בין המשתמשים בזמן אמיתי באופן אחיד. הוא יאפשר לכל משתמש להריץ כל ישום שישתמש ברוחב הפס בכל דרך בלי להשפיע על משתמשים אחרים, היות ואף משתמש לא יוכל לתפוס יותר רוחב פס מאשר "חלקו ההוגן".
החברה מכנה את השיטה שלה ניהול תעבורה "הוגן". Anagran מתנתקת מהגישה הגורסת כי לצורך ניהול תעבורת הרשת יש צורך לדעת מה הישומים, באיזה פרוטוקולים מדובר ומה תוכן כל חבילת מידע העוברת ברשת. כל מה שדרוש לשיטתם הוא שני נתונים בכל זמן נתון: מהו רוחב הפס הזמין ברשת, וכמה חיבורים נפרדים מחזיק כל משתמש (כשחיבור נחשב כל קשר בודד מקצה לקצה על פני הרשת – flow).
משתמש מסויים יכול להשתמש בחיבורים בודדים ולזמן קצר, כגון גלישה באינטרנט, בעוד משתמש אחר בשכונה משתמש בביטורנט, Skype, ומספר טאבים בדפדפן, בסך הכל כ-20 חיבורים. מערכת Anagran עוקבת אחר מספר החיבורים עבור כל משתמש, היא מחשבת באופן רציף את רוחב הפס הזמין ברשת ומחלקת אותו באופן שווה בין המשתמשים. אם משתמש מסויים מחזיק חיבור אחד בלבד הוא יקבל את מלוא רוחב הפס הממוצע שהוקצב. לעומתו, משתמש אחר שייצר 10 או 50 חיבורים יקבל עבור כל חיבור רוחב פס מוגבל, כך שרוחב הפס הכולל של כל החיבורים שלו יהיה כרוחב הפס הממוצע שהוקצב. אם חלק מהחיבורים נותקו או שאינם פעילים יוכלו שאר החיבורים לקבל רוחב פס גדול יותר ושוב בתנאי שרוחב הפס הכולל לא יעלה על רוחב הפס שהוקצה.
לדברי לורנס רוברטס (Lawrence Robert), ממייסדי חברת Anagran, הגישה החדשה הופכת את המערכת להוגנת יותר. זוהי מערכת הממוקדת במשתמש המאפשרת לכל צרכן לבחור מה לעשות ברוחב הפס העומד לרשותו, וזאת במקום לבחון ולהפלות משתמשים. בנוסף, המערכת פועלת עם כל סוגי הפרוטוקולים והיישומים ללא צורך בעדכונים לזיהוי חתימות חדשות הנחוצים במנגנוני DPI.
מעניין יהיה לעקוב אחר ההתפתחויות בנושא זה בארה"ב בתקופה הקרובה. הצלחה או כישלון של הניסוי ישפיעו בסופו של דבר על השוק האמריקאי ובסופו של דבר גם על שווקים אחרים. אנו יודעים כי בעיות של חסימת שיתוף קבצים קיימות גם בארץ, ואך טבעי כי חברות מישראל ירצו גם הן לבחון ואולי אף להכניס לשימוש מערכות כדוגמת Anagran.
מנסים לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה
מצד אחד מוכרים לך חבילת אינטרנט במהירות גבוהה ומצד שני רוצים להגביל את השימוש בה.
שיחליטו, או שמוכרים שירותי אינטרנט לפי נפח תעבורה פרופר או שמוכרים לפי רוחב פס (לפי נפח אז אנשים שהורידו לא יורידו הרבה ומי שלא הוריד ישלם גרושים על קריאת YNET וכ"ו וסה"כ ה ISP יפסיד). אי אפשר גם וגם – לספר לך שאתה מקבל כ"כ הרבה מגה ביט לשניה וביד השניה להגביל את כמות התעבורה.
אם ה FCC יתקפל בעניין הזה זה יזלוג גם לפה.
לא הבנתי איך בכלל הגיעו
למצב שמשתמש משתמש ביותר רוחב פס ממה שהוקצא לו.
כולם הרי מוגבלים מלכהתחילה, אי אפשר להוריד יותר מהר מהחבילה שנרשמת אליה ואי אפשר לשלוח יותר מהר ממנה, השרתים מגבילים תמהירויות לפי חבילתך.
מה זה הבית זונות שעליו מדברים בארה'ב ?!!
1 וחצי מגה זה 1 וחצי מגה!
אם חברות האינטרנט נותנות פס רוחב בכודל מסויים אז שיחשבו אותו שהו משומש במלאו.
1 וחצי מגה ל 24/7 כי ככה זה אמור להיות.!.!.!
ל 3
זה לא קשור זה כמו שאם בכביש החוף בשעה עוברים 1000 מכוניות זה לא אומר שב 24 שעות עוברים 24000.
אז ספקית שירות נותנת לך מהירות X ללא הגבלה בחישוב שאתה לא מושתמש בזה 24/7. בגלל שיצא מצב כזה אז או שהם יתחילו לעבוד על פי תעבורה,אגב זה עובד יופי ב אירופה.
או שיעלו מחיר.
וגם בדך אגב ההגבלה גם באה בגלל חברות תקליטים שהם בדרך כזאות עושים את ההורדה באינטרת למסורבת ומסובכת, ובכך יותר אנשים יעדיפו ליקנות מוזיקה ולא להוריד פיראטית.
1.5Mbit זה לא מה שחשבתם
למספר 3 ובכלל,
זה לא מדוייק שאם יש לך תשתית ברוחב X אתה יכול להשתמש בה 24/7, כלומר זה אפשרי תיאורטית אבל שום חברת תשתית (בכל תחום ולאו בהכרח באינטרנט) לא יכולה לספק את כל רוחב הפס לכל הלקוחות שלה ביחד.
יש חישובים סטטיסטיים של איכות שירות רצויה ותמיד, אבל תמיד, יהיו לחברה פחות משאבים משדרוש לכלל המשתמשים. זה פשוט לא כלכלי ליצור רשת בצורה אחרת.
העקרון הוא שלא כל המשתמשים צריכים את כל רוחב הפס באופן רציף ולכן כאשר יש כאלה הם בפירוש פוגעים באחרים כי הם מעמיסים את הרשת.
שפיצר יקר – זה ממש לא קארחנה בארה"ב
שלא תחשוב שבארה"ב זה ככה חופשי, כלומר שונה מהארץ. פשוט מאוד – בארה"ב חבילה של אינטרנט (כולל תשתיות במהירות של 10 מגה, ממש כמו כאן)+כבלים+טלפון עולה בסביבות מאה דולר… לעומת הארץ שלקבל דבר כזה תצטרך לפחות 400 דולר… אם לא 500 + תשתיות מיוחדות וכו' וכו'…| בארה"ב יש להרבה אינטרנט מטורף שמשתמשים בו לצרכי טורנטים אז הוא מסוגל להוריד לך על מגה לשניה… וגם יותר! שתבין את השוני… שם זול פה יקר. בגלל זה שמדברים על מה שהולך בארה"ב זה נשמע פה חלומי… ביפן משתמשים ביתיים צורכים אינטרנט של 100 מגה כלומר מהירות הורדה של 10 מגה לשנייה נטו… נשמע דמיוני? כנראה שלא…
פשוט הייתי חייב עוד אחת לגבי אלה שמעליי
אל תדברו סתם, הבעיה של הספקיות היא לא התשתיות היא הכסף. הבעיות בתוכנות שיתוף מתחילות כאשר אתה מחפש להוריד משהוא שהמקורות שלו הם לאו דווקא בארץ.. אלא בחו"ל למשל סרטים משחקים וכו'… אז מה שקורה שתעבורה לחו"ל עולה הון, ממש כמו ששיחות טלפון לחו"ל עולות הון… כך גם אינטרנט. שימו לב שהורדות ישראליות יורדות במהירות ואילו טורנטים רציניים של מקורות מחו"ל לוקח הרבה זמן…
ומה זה השטות הזאת לגבי חברות התקליטים, בולשיט. לחברות התקליטים אין גישה לספקיות האינטרנט. אין הוכחה לזה ואין אפילו חשד לדבר הזה ומעולם לא היה. חברות התקליטים נלחמות בספקיות לא חוברות אליהן.
לא הבנתי איך Anagran יעזור
זה יעזור רק למקרים כמו שהוסבר עם האוניברסיטאות, במקרים של ספקיות זה לא יעזור כי זה לא שאנשים משתמשים ביותר ממה שיש להם. זה פשוט שהרבה משתמשים במה שיש להם ואי אפשר לספק לכולם את זה בו זמנית
ל,5,7
5 )זה מה שהיתכוונתי להגיד
7 ) כבר מיזמן יש חוק שמחייב ספקיות שירות לספק מידע על הרגלי הגלישה שלך ועל התכנים שאתה מוריד,במידה ויש לגוף שרוצה את המידע צו בית משפט.
וזה חוק בין-לאומי
החוק בא עקב בקשה של חברות התקליטים וחברות התוכנה בכלל
ההבדל משמעותי בין ארה"ב לפה..
פה כל יומיים מעלים את מהירות האינטרנט שניתן לתת ופה מורידים.. למה?? כי שם אתה מוריד על MAX SPEED כל כל כל דבר שאתה רוצה.. בא לך סרט?? הופ הוא במחשב שלך.. פה אנחנו צריכים להוריד מארה"ב, ואנחנו עוד מורידים על 100~200 אז תחשבו איזו מהירות הם מקבלים??
ולכותב, אחי במשפט הבא:
"ספקית האינטרנט משתמשת בכלים לבחינת תוכן המידע העובר דרכן, ובהתאם לתוכן הם מחליטות כיצד יש לטפל במידע."
התכוונת לרשום 'הן' במקום 'הם', נכון??
לחברת Oversi יש פתרון בעבור ה-ISP
http://www.oversi.com/
הכותב מחטיא את הכתבה מדובר בקווים של 20
הכותב מחטיא את הכתבה מדובר בקווים של 20 MB
ּּּ+++
ובארה"ב המחיר נמוך מאוד אז ישלמו עוד כמה ש"ח