אינטל מציגה: אוברקלוק בלירה

מבט לעומק – ליבת Allendale

כאשר דגמי סדרת ה-E6000 החלו לצוץ על מדפי החנויות, רבים התבלבלו וחשבו (שלא באשמתם), שמעבדי ה-E6300 וה-E6400 משתמשים בליבת ה-Allendale, בעוד שליבת ה-Conroe מרכיבה את שאר הדגמים. עברו מספר חודשים, ואינטל תיקנה את טעותה ודיווחה שמעבדי הסדרה כולה (לפחות אלה שיצאו בזמנו), משתמשים בליבת Conroe.
המקור לבלבול נבע מהבדל קטן וכמעט זניח – למעבדי הE6300/E6400 רק 2MB L2 Cache משותף, ולא 4MB כמו לשאר הדגמים. עם הזמן התברר, שכל מעבדי ה-E6300/E6400 הראשונים (Rev B2), היו למעשה מעבדי Conroe במסווה, שלהם אינטל ביטלה גישה לחצי מכמות ה-L2 Cache.

עם יציאת סדרת ה-E4000, אינטל הציגה את ה-Rev החדש של מעבדיה המכונה "L2”. מעתה, כל מעבדי הסדרה החדשה, כמו גם דגמי ה-2MB L2 Cache מהסדרה הוותיקה, יבוססו בלעדית על ליבת ה-Allendale הכוללת 2MB ב-L2 Cache בלבד, עובדה המוזילה עלויות ייצור ומקטינה את גודל ה-Die בעשרות אחוזים. עם זאת, לתשומת לבכם, גודל זכרון המטמון L2 התגלה כשולי  למדי בארכיטקטורה הנוכחית. מבדיקות שנערכו, תוספת ה-Cache מניבה שיפור של אחוזים בודדים בלבד במבחני הביצועים ובבדיקות המדמות \'מצב אמיתי\'. רק מבחנים אחדים (ובעיקר SuperPI), הזקוקים למהירות גישה גבוהה לזכרונות, ובפרט לזכרון המטמון של המעבד, יזכו לשיפור משמעותי.

חשוב לציין, שכעת אנו נמצאים בתקופת מעבר. בעוד שמעבדי E6300/E6400 נמכרים בשוק היום בהצלחה רבה, וחלקם אף כוללים ליבת Allendale טבעית, אינטל מתכננת ברבעון הקרוב לסתום על דגמים אלו את הגולל, ולשדרגם ל-4MB L2 Cache. מעבדים אלו, אשר קיבלו את השמות E6320 ו-E6420, צפויים להחליף את אחיהם הגדולים, אך בד בבד לשמור על מחיר זהה. כך, כפי הנראה, מתכננת אינטל לבצע סדר בבלגן, שימנע בלבול נוסף בקטלוג מוצריה – תופעה שנולדה כתוצאה מהאצת תהליכי ייצור ושיווק של היצרנית.
החל מהחודש הקרוב, סדרת ה-E4000 (שתכלול בהמשך גם דגמים נוספים – E4200 ו-E4400), תהה מושתתת בלעדית על הליבה ה\'חדשה\', בעוד שהסדרה הוותיקה אך החזקה יותר תבוסס במלואה על ליבת Conroe.

בהקדמה דיברנו ארוכות על יכולות האוברקלוק הצפויות ממעבד זה, שזמן רב לפני השקתו היכה גלים בקהילת האוברקלוקרים – כבדים וקלים כאחד. יכולות אלו, יחד עם תג המחיר הקורץ לרבים (שבימים אלו עובר קיצוץ משמעותי נוסף), נובעות ממספר מאפיינים אקוטיים המבדילים אותו משאר מעבדי הארכיטקטורה.
בראש ובראשונה ניתן להבחין בנושא זכרון המטמון L2, שעליו דובר לעיל. פרט להורדת עלויות ייצור, הקטנת ה-Die צפויה לתרום בבניית מוצר קריר במקצת, בעל יכולות המהרה מהמשובחות שראינו. בנוסף, בשל הצורך של המעבד להיות זול ועם זאת להיות בעל תדר עבודה כזה שיספק ביצועים סבירים נוצרו תנאים מיוחדים המציבים אותו במקום הראשון עבור האוברקלוקרים. המעבד מגיע עם הגדרות בסיס צנועות (יחסית לשאר המעבדים בסדרת ה-Core 2 Duo) של FSB בתדר 200MHz ומכפלה x9, המניבות לאחר חישוב מהיר תדר בסיס של 1800MHz. אם אכן הדברים ימשיכו לפי התכנון, אנו נזכה לראות אוברקלוק גבוה למדי באמצעות רכיבים פשוטים, שלא ידרשו מאיתנו לשבור קופות חסכון. אם נעלה את תדר ה-FSB ל-333MHz (נמוך יחסית) – עליה של 133MHz ביחס לתדר המקורי איתו מגיע המעבד – אנו נזכה לתדר שעון של 3GHz במדויק. עם המהרה כזאת גם לוחות Low-End ו-Mid-Range זולים מסוגלים להתמודד.
להשלמת החבילה נוכל להסתפק אפילו בזכרונות DDR II 667MHz מדגם Value בסיסיים ביותר, שכן בתנאי שנקבע את היחס המתאים, הם לא יגבילו אותנו כלל.

ה-E4300 נבדל מאחיו הבוגרים בפרמטר אחד נוסף, שהינו גם הזניח מבין השלושה. טכנולוגיית ה-VT האמונה על שיפור יכולות אמולציה של מערכות אחרות דרך החומרה, אינה כלולה במעבד זה. אם אינכם בטוחים מה משמעותו של המשפט הקודם, כנראה שאינכם זקוקים לאפשרות הזאת. בקצרה נסביר שמדובר בפיצ\'ר המכוון בעיקר לארגונים, הזקוקים לדימוי מערכות ממוחשבות מרובות בתוך מערכת אחת (תוכנת VMWare הינה דוגמא טובה לכך).

בכל שאר ההיבטים והמיקרוארכיטקטורה סדרת ה-E4000 זהה לסדרת ה-E6000. למידע נוסף על הארכיטקטורה, הינכם מוזמנים לבקר באחת הביקורות הקודמות שפרסמנו, שעסקה בהשקת מעבדי ה-C2D, והציגה את ה-X6800 (החזק בסדרה נכון להיום).