מתחברים
מתחברים
כמו כל דבר בחיים (או בצבא), הכול מתחלק לשלושה חלקים:
החלק או השכבה הראשונה של ה ISP היא ה Access; בשכבה זו מתבצע החיבור בין לקוח לבין הספקית בכל הדרכים הקיימות היום בעולם ומשתמשים בכל השירותים שאותו ספק נותן :
WAN
כדי לסקור את כל טכנולוגיות ה – WAN המוצעות כיום ע"י חברות הטלקומוניקציה בעולם נסדר אותם לפי סדר כרונולוגי (ציר זמנים).
PPP – קישור הפשוט ביותר שקיים, קו פיזי המחבר נקודה לנקודה, מה שנקרא בעברית קו נל"ן.
חיבור זה מבטיח רוחב פס קבוע וגבוה ככל שניתן, משום שאין שותפים על הקו, החולקים את רוחב הפס שלו חיבור זה מאוד יקר כיוון שכל התשתית, כלומר העברת קו נחושת או סיב אופטי היא מאוד יקרה, במיוחד שהאזור בו הוא עובר הוא עיר גדולה.
וריאציה שונה של אותו קו נל"ן היא ריבּוב (העברת מידע בחלוקת זמן); זו בעצם רשת שמפעילה חברת הטלקומוניקציה בין מרכזיה למרכזיה המחולקת לרוחבי פס משתנים עבור משתמשים (בישראל רשת כזו של בזק נקראת "סיפראנט").
זו רשת מאוד ישנה אך לעומת זאת האמינה ביותר עד היום.
X.25 (מיתוג מנות) – שם מוזר זה הוא גם שם של פרוטוקול וגם של רשת לתעבורת מידע.
זו בעצם הרשת הראשונה לתעבורת מידע שקמה כדי לספק את צרכי תעבורת הנתונים על גבי נחושת בעולם ועיקרה של הרשת הזו היא אמינות ולא מהירות שכן בזמן שהוכן הפרוטוקול לא היה צורך במהירות בתקשורת נתונים ונפחי המידע היו יחסית קטנים, לעומת זאת התשתית הייתה גרועה ביותר כאשר היו נאבדים שידורים על הקווים בגלל "נפילות" ציוד ותשתית.
לכן הושקע הרבה בפרוטוקול זה בבדיקות שלמות מידע וביטחונות לכך שהמידע הגיע בשלמותו, דבר זה יצר Over-head גדול על המידע וכך הקטין את התפוקה של הרשת.
הרשת הזו, בדומה לרשת ETHERNET מעבירה חבילות (PACKETS) כאשר הן משתנות בגודלן אך סדרת האישורים והבדיקות לכל חבילה היא גדולה מאוד.
לכל חבילה "נתפר" מסלול ייחודי המנתב אותה עבור המקום אליו היא צריכה להגיע, כלומר עבור כל חבילה מסלול ייחודי ותהליך אישורים חדש (תוספת זמן על כל חבילה). רשת זו גרמה להוזלה בתעריפי התקשורת יחסית לחיבור הנל"ן שכן לא היה עוד צורך של חיבור פיזי מכל מקום לכל מקום אך רשת זו היא ישנה ולא מתאימה לצרכים של היום לכן היא אינה נמצאת בשימוש יותר בבזק והחליפו אותה שני הפרוטוקולים או הרשתות הבאות:
(Frame Relay) FR – רשת זו, בדומה לרשת X.25 מחלקת את המידע לחתיכות קטנות ולא קבועות בגודלן (בדומה לחבילות של ה X.25).
נוסף על כך, בעקבות השתפרות התשתיות בעולם הרגישו מהנדסי הפרוטוקול שאין צורך בכל כך הרבה אישורים, בדיקות ותיקון שגיאות, דבר שהקטין את ה Over-head ולכן גם את גודל המידע שיכולה הרשת להעביר.
נוסף על כך, שיפרו את מנגנון התעבורה בכך שאין צורך ביצירת מסלול קבוע עבור כל תא אלא הרשת מחליטה לאן לשלוח אותו בהתאם לתנאים כגון עומס בקו מסוים או נפילה של קו, דבר המאפשר יותר גמישות ומהימנות.
מנגנון נוסף שהוסיפו הוא מנגנון להבטחת רוחב פס ללקוח, כלומר לקוח יכול לקנות רוחב פס מסוים והרשת מבטיחה לו אותו בכך שמסמנת כל תא (שלא עובר את המכסה של רוחב הפס) בסימון מיוחד האומר לרשת להעביר את החבילה הזו בקדימות יותר גבוה מחבילות לא מסומנות; כך נוצר מצב בו יש הבטחה של רוחב פס מינימאלי עבור הצרכן והמקסימום מוגבל רק ע"י הרשת עצמה, הנצילות שלה והעומס בה.
(Asynchronous Transfer Mode) ATM – עם הצרכים הגוברים והולכים לתקשורת מהירה קמה רשת זו שמטרתה העברת קצבי מידע מאוד גדולים ובאיכות גבוהה.
זאת היא עושה כאשר היא שואבת את עוצמת ה PACKET מה – X.25 וה – FR, כמו כן רשת זו עושה שימוש ביחידות מידע קטנות השוות כולן בגודלן ונקראות CELL -"תא" בעברית.
ברשת זו, כמה תאים נכנסים לתוך חבילה אחת וכך יוצרים חבילה גדולה המכילה פיסות מידע מכל מיני מקורות המפורקים ממנה במהלך התעבורה שלה.
הרשת פועלת בצורת ה"בצל" – כלומר הרבה שכבות עוטפות את השדר שלנו הן בבדיקות והן בכתובות למעבר, כלומר הרשת מכליה בתוכה מעין צינורות עבים בין ציוד לציוד ובתוכם הרבה צינורות קטנים יותר המכילים בתוכם את החבילות שבתוכן בתוך תאים נמצא המידע שלנו.
הדבר חוסך ב Over-head עבור כל חתיכת מידע שכן ה Over-head נוצר רק עבור כל חבילה או צינור. יש בשיטה זו של תקשורת שילוב היתרונות של כל שיטה מהקודמות לה ולכן זו השיטה הפופולארית ביותר בתעבורה של מידע בין עסקים כיום.
יש לציין שכל השיטות שציינתי להעברת מידע הן טכנולוגיות WAN ולא LAN, כלומר מאפשרות מעבר בין רשת לרשת אחרת, בעזרת נתב המסוגל לנתב לאחת מהטכנולוגיות הכתובות מעלה.