כתבה שניה בסדרה "הצד האפל של הטכנולוגיה" והפעם איך משחקי מחשב משפיעים לרעה על חיינו
עוד לפני שריקת הפתיחה במשחק הליגה האנגלית בין ניוקסאל לליברפול ב-1997, אפשר היה להבחין בפניו הנפולות של השוער דייוויד ג'יימס. השוער של ליברפול ספג ביקורות קשות עקב חוסר יכולתו להתרכז ולשמור על רשת נקייה. שריקות הבוז של האוהדים לא איחרו לבוא כאשר הכדור נשק את רשתו בפעם השלישית וחתם עוד משחק עלוב של השוער, שבימיו היפים עמד אפילו בשער נבחרת אנגליה.
רק לאחר שבוע התברר מה באמת קרה שם.
גול עצמי
"אני רוצה להתנצל בפני כל האוהדים, הסיבה למשחקים הגרועים שאני מציג היא, שאני מכור למשחקים" העולם זועזע למשמע דבריו של השוער דייויד ג'יימס שהודה על התמכרותו למשחקי וידאו, והיה מבלה כ-12 שעות ביום מול המסך בין המשחקים של קבוצתו, ובין היתר בלע כדורי מרץ, וג'אנק פוד. עיקר המשחקים ששיחק היו טקן 2 וטומב ריידר (כן טומב ריידר…).
השוער דייויד ג'יימס, מכור
המצב הדרדר עד כדי כך, שג'יימס שיחק בטומב ריידר עד שהפך לאובססיבי למשחק, וכאשר הגיע לשלב האחרון הוא נכשל לסיימו. בעקבות הכשלון הוא התנכר לחלוטין מחבריו ומשפחתו ולא הפסיק לשחק, עד שחבריו חששו שעליהם להתערב, ו"לנתק" את דייוויד מהקונסולה בצורה כוחנית. למזלם הם מצאו אשף משחקים בשם פטריק מור שעזר לדייוויד עם השלב האחרון של המשחק, והלה אט אט ירד מהתמכרותו, אך לצערו גם המוניטין שצבר כשוער על ירד אל הטמיון (
והוא לא היחיד).
שליטי השלט
לאט ובזהירות הפך המושג גיימר לשם נרדף לאדם בעל יכולות קואורדינציה גבוהות, תפיסה מהירה, והבנה מעל לבסיסית של חוקי המשחק. המגזין מדיקל ג'ורנל בארה"ב פרסם לא מזמן מחקר שגילה שמנתחי לב ומוח מן המובילים בעולם הינם גיימרים מסורים, שמשחקים בהפסקות בין הניתוחים במשחקי וידאו בשביל לשמור על ריכוז.
הוא מחזיק שלט של WII?
ישנם מקרים רבים של התמכרות למשחקים ברחבי העולם (למרות שעד כמה שאפשר להבין התמכרות למשחקים, להתמכר לטומב ריידר הוא משהו שלא ייסלח לעולם). מחקרים גילו ש-85 אחוזים מהנערים והנערות בגילאי 12-17 משחקים מעל 8 שעות ביום, ובכך מתקשים ביצירת חברויות מחוץ למחשב. רובם סובלים מבדידות והפנמה חשאית שלרוב מסתכמת באכילת יתר ודיכאון.
חמשת המשחקים הכי נמכרים ב-2012
Call of Duty Black Ops 2
Madden NFL 13
Halo 4
Assassin's Creed 3
Just Dance 4
|
לפי נתוני ESA (ר"ת Entertainment Software Association) בכל בית יש כיום לפחות קונסולת משחקים, מחשב או סמארטפון, ו-34 אחוזים מכלל המשחקים הנפוצים ביותר הם משחקי לוח וקלפים (כנ"ל גם למשחקי הסמארטפון) ובמקום השני, עם 26 אחוזים, הם משחקי אקשן, אסטרטגיה ותפקידים. בתרגום חופשי – הימורים במקום הראשון, ואז אלו שאוהבים לרוקן מחסניות.
חמשת המשחקים הנמכרים ביותר בשנת 2012 מעידים על כך שכל מה שאנחנו רוצים זה להתרווח בספה ולתת לאחרים לעבוד בשבילנו.
גיימרים הורגים?
סרטו של גאס ואן זנט "אלפנט" מגולל בצורה מהפנטת את מעשי הרצח שביצעו שני תלמידי ביה"ס תיכון בארה"ב, ולא בחסד זכה הבמאי הנודע בפרס על הצילומים המרהיבים, אך ישנה סצנה אחת שלעולם לא הצלחתי להתגבר עליה.
מתוך הסרט "אלפנט"
לפני ששני התלמידים המנודים יוצאים למסע ההרג שלהם, אנו רואים אותם יושבים במרתפו של אחד החברים, ומתכננים כיצד לפלוש לשטח בית הספר. בזמן שהם בוחנים את התחמושת שלהם, כל אחד בתורו משחק במשחק יריות במחשב. תמיד שאלתי את עצמי למה הבמאי היה צריך להראות את השניים משחקים במחשב, ולמה זה היה צריך להיות יריות, למה לא סופר מריו או משהו תמים אחר? האם לדעתו משחקים אלו מכניסים אותם להלך רוח של מתנקשים או רוצחים? האם ככה גיימרים נתפסים בעיניי העולם?
שנת 1992 – The Beginning of the End
שלושה משחקים שינו את עולם הגיימרים, והסיטו את וילון האפוקליפסה. שלושה משחקים וסרט אחד.
שישי במרץ 1992: הסרט הראשון בסדרת "מכסח הדשא" יוצא למסכים ומציג לראשונה איכות CGI מהפכנית. הסרט עוסק בנער צעיר שנופלת בידיו הזדמנות לשלוט על מכונה המדמה מציאות מדומה. הנער שולט בסביבת משחק אך זאת משפיעה שלא במודע על המציאות עצמה. הסרט זכה להצלחה בשל סגנונו המיוחד, והרעיון המקורי שחפן בחובו.
חמישי במאי 1992: המשחק Wolfenstein נולד, והציע טיול במסדרונות אימה מלאים באלימות, דם, נאצים, ואפילו היטלר צץ לכמה דקות, וזו הייתה רק ההתחלה.
תשע עשרה באפריל 1992: המשחק Mortal Kombat הגיח, והביא עימו אלימות, שפיכות דמים, ופינישים שהעסיקו יקום שלם של בני טיפש עשרה. המשחק הפך ללהיט מיידי, ובעצם היה גם הזרז לשיטת הדירוג של משחקים הידועה כ-ESRB (ר"ת Entertainment Software Rating Board).
חמש עשרה באוקטובר 1992: המשחק Night Trap שוחרר וסיפק סצינות עירום, התעללות בילדים, אלימות כמובן, והמון מחלוקות שערורייתיות. המשחק צולם בשיטת VHS בסגנון סרט משחק, ותפקידכם הוא לנסות להבין מה הורג נערות צעירות במהלך מסיבת פיג'מות בבית אחווה. המשחק זכה במהרה ללעג וקלס, וצוטט כחולני ומבייש על ידי מבקרים ושחקנים. אפילו הקונגרס האמריקני עמד מלכת, ותקף את המשחק בוועדה בשנת 93'.
אחרי יריית הפתיחה הזו, הגיעו משחקים כמו Doom ב-93', Duke Nukem 3D ב-96', Postal ו-GTA ב-97', ואתם יכולים לדמיין את ההמשך לבד.
עתיד המשחקים רק הולך ונהפך למתוחכם יותר. חברות אייקוניות מנסות בכל רגע להמציא את הגלגל מחדש עם שיפורים ויזואליים שלא נראו עד כה. ייתכן ובסוף אנו נשאב לעולם המשחקים, וניפול לתוך מחילת הארנב, והשאלה היא האם נוכל לטפס חזרה, או אם בכלל נרצה…
גיימר בנשמה
חולה על משחקים! אני בן 28 ומשחק ונהנה! יש לי חברה ,חברים אני עובד ולומד ועדיין משחק כמה שבא לי! הכל תלוי באי של הבן אשם,יש אנשים שיעשנו סמים בצורה מבוקרת כי הם מבינים מזה ויש כאלה שיתמכרו לזה קשה.לכן הכל תלוי בבן אדם,לשחק משחקים זה לא יותר גרוע מלראות טלויזיה כמה שעות ביום שרב האוכלוסיה עושה.
הכתבה הכי טובה שקראתי באתר הזה נקודה
כתוב יפה, ויש נקודה חשובה
צריך לדעת מתי להפסיק, אני בן 43 וממשיך לשחק, הכיף שלי זה סימולטורים פריפלייט, אבל לילדים שלי לא אתן לשחק בכל הזוהמה שיש היום זה נכון
מאוד תלוי
להיות גיימר כל אחד יכול, השאלה היא רמתו. לדעתי רוב הגיימר הטובים (כלומר כשלוקחים מדגם של גיימרים ומשווים לפי מדדים במשחק המדובר, חייבים להיות במידה מסוימת מכורים, כי ההצלחה ממכרת, אתה יודע שאתה אחד מהטובים ואתה משקיע את הנשמה, ועל כן
גיימרים פחות טובים, לרוב הרבה פחות מכורים, משחקים מספר שעות בודד ביום/שבוע, ועל כן נחשבים כ-casuals.
אני יכול להעיד על עצמי שכששיחקי WoW והגעתי למקום ראשון בטבלה מספר פעמים, האנשים שהיו קרובים אלי ברמתם היו מכורים רציניים, ולקחו את זה כמו עבודה, ולא כמשחק או תחביב.
וכמו שהתחלתי להגיד לפני
ה-Pros עושים מעולם המשחקים עבודה ומרוויחים כסף, ממש כמו משכורת בחוץ, ולפעמים אף יותר, אם זה כ-boosting או ע"י סחר מסיבי, ועד זכייה בתחרויות עולמיות בתחום.
כתבה מעולה כל הכבוד
ל3 כנסס…
כול הכבוד שאתה משחק בגיל 43 יפה מאוד
המשחק הראשון ששיחקתי היה DOOM 1 ב1993
לא יכול לחכות ל Doom 4 שהולך להדהים את עולם הגיימרים !!
ל7 תשובה
אני לא חושב שאשחק דום4 אבל נחמד לדעת שיש עוד נוסטלגיקנים
מר דארי למה אתה מכתים דיון איכותי ופורה עם השטויות האלו
השימוש ברצח ב-Columbine זה פופוליסטי וזול
אני בן 34, ומשחק במשחקי מחשב וקונסולות כבר יותר מ-30 שנה, כולל במשחקים ה"מסוכנים" כמו GTA ומורטל קומבט. ומספר האנשים שאני הרגתי "בגלל" המשחקים הוא אפס. רק בגלל שהיו שני פסיכים שלקחו כלי נשק לבית הספר והרגו אנשים, ש*במקרה* היו גם גיימרים לא אומר כלום על גיימרים ככלל.
כמו כל דבר אחר בחיים…
איזון זה שם המשחק.
גיימר הורה
נראה אותכם מסתדרים עם אישה, 3 ילדים וממוצע של 4 שעות בלילה (לא רצוף)…
מאמר מביך וחסר עובדות
קראתי שוב ושוב את המאמר ולא מצאתי בשום מקום הוכחה לקורלציה בין התמכרות למשחקי מחשב לבין מקרי רצח.
בעצם, יש לך X ו-Y ועל דעתך עצמך אתה מתחליט ש-X מוביל ל-Y וזאת מבלי לספק שום ראיות, מחקרים תומכים או הוכחות. יתרה מזאת, אתה מתעלם לחלוטין מכך שבין X ל-Y יכולים להיכנס המון משתנים שיכולים לשנות לחלוטין את המסקנה הסופית.
13, זה עניין של ביצה ותרנגולת
כיום כולם יושבים מול המחשב ומשחקים את אותם המשחקים האלימים פחות או יותר את אותן השעות המוגזמות.
כשמישהו יוצא לרצוח, רוב הסיכויים שהוא שיחק בממשחקי מחשב אלימים הרבה זמן בין כה וכה בלי קשר להשפעה שלהם על הלך רוחו.
85% מהנערים משחקים 8 שעות ביום? נשמע מופרך
אתה יכול לשלוח קישור למחקר הזה? נשמע מוגזם מאוד. טוב לשמוע שאני לא היחיד