מה שהתחיל כמהפכה נוחה בבידור הפך למבוך יקר ומסורבל, שדוחף צרכנים לחפש חלופות לא חוקיות. האם ענקיות הסטרימינג יצליחו להחזיר את אמון הקהל, או שמא הן מאבדות אותו לנצח?
זוכרים את הימים שבהם כל מה שרצינו היה נטפליקס אחד, פשוט ונוח? נראה שהימים האלה נותרו הרחק מאחור. כיום, ניסיון לצפות בסדרה האהובה עלינו יכול להפוך למסע מפרך בין עשרות שירותי סטרימינג, עם מחירים מרקיעי שחקים ותחושה מתסכלת של "לא שלי". מה שהחל כגן עדן דיגיטלי, בו כל התוכן נגיש בכמה קליקים, הפך למבוך בירוקרטי ויקר, המאיים להחזיר את הגלגל לאחור ולהחזיר את הפיראטיות לקדמת הבמה.
המחיר עולה, הערך יורד: תופעת ה"התחרבנות"
בשנים האחרונות, אנו עדים לתופעה מדאיגה: שירותי הסטרימינג, ובראשם נטפליקס, מעלים באופן עקבי את מחיריהם, תוך שהם מצמצמים את היצע התוכן ואת תנאי השימוש. מה שהיה בעבר מודל אטרקטיבי של "הכול כלול" במחיר נוח, הפך למודל של תשלום גבוה יותר עבור פחות. רק תראו את הדוגמה הזו: "במקום שנשלם $15.99 לחודש עבור 4K UHD וצפיה בארבעה מסכים במקביל… עכשיו צריך לשלם $20 לחודש" (0:08). נטפליקס, לדוגמה, דורשת כיום מחיר גבוה יותר עבור 4K UHD ומגבילה את מספר המסכים במקביל.
התופעה כולה זכתה לכינוי "enshitification" – תיאוריה לפיה מוצרים ושירותים של חברות מצליחות מתדרדרים עם הזמן, ככל שהצורך שלהן בצמיחה וברווח גובר על הרצון שלהן לספק את הלקוחות (4:16). התוצאה היא שהצרכנים נאלצים לשלם מחירים גבוהים יותר עבור שירותים מתדרדרים, עד לנקודה שבה הפיראטיות הופכת ל"הצעת ערך מפתה יותר ויותר".
מבוך התוכן ואובדן הבעלות: למה הפיראטיות חוזרת?
המצב הולך ומסתבך כאשר ספקיות תוכן אחרות הבינו שאין סיבה לתת לנטפליקס בלעדיות על התכנים שלהן, והקימו שירותי סטרימינג משלהן. הדבר יצר פיצול דרמטי של התוכן. צופים שרוצים לצפות בסדרות שונות נאלצים כיום להירשם למספר רב של שירותים. "רוצים לראות 'האחרונים מבינינו'? זה לא בנטפליקס, תצטרכו לשלם $10 עבור HBO Max. רוצים לראות 'איש משפחה'? עוד $10 עבור Hulu" (1:31). המצב הגיע לשיאו כאשר הסדרה הפופולרית "המשרד" (The Office), שהייתה להיט ענק בנטפליקס, נמכרה למתחרה Peacock תמורת 500 מיליון דולר לעסקת חמש שנים (2:42). משמעות הדבר היא שגם אם כבר הייתם מנויים לנטפליקס, נאלצתם להוסיף מנוי נוסף או לוותר על התוכן.
אחד ההיבטים המכעיסים ביותר עבור הצרכנים הוא תחושת אובדן הבעלות. בניגוד לעבר, שבו רכישת DVD העניקה בעלות קבועה על התוכן, כיום, ביטול מנוי פירושו אובדן גישה מיידית לספרייה שלמה של סרטים וסדרות. "אם קונים מנוי לנטפליקס היום, אתם לא קונים סרטים, אתם שוכרים גישה כל עוד אתם ממשיכים לשלם" (6:30), ומדגיש כי "ברגע שתפסיקו, מכל סיבה שהיא, כל הספרייה שלכם נעלמת". תחושה זו עולה בקנה אחד עם הלך הרוח בקרב דור ה-Z, כפי שמודגם בציטוט המופיע בסרטון:
המאבק בפיראטיות: היסטוריה שחוזרת על עצמה?
השילוב של עלויות גבוהות, פיצול תוכן וחוסר הבעלות, דוחף רבים, ובמיוחד את דור ה-Z, לחזור אל הפיראטיות. כפי שהוצג, "אנשים מתחילים להבין שקל וזול יותר להוריד פיראטית את תוכניות הטלוויזיה והסרטים האהובים עליהם מאשר לקנות אותם" (0:52). למרות שרבים מבני הדור הצעיר אינם "בקיאים בטכנולוגיה" כפי שהיינו מצפים, הם מוכנים ללמוד, ופורומים, קבוצות טלגרם וסרטוני הדרכה ביוטיוב מסייעים להם בכך.
המאבק של חברות הסטרימינג בפיראטיות אגרסיבי מתמיד, וחלקן אף דוגלות בחקיקה חדשה שתחייב ספקיות אינטרנט לחסום גישה לאתרי פיראטיות (11:30). אולם, כפי שההיסטוריה מלמדת – כפי שקרה עם קמפיין האנטי-פיראטיות "לא הייתם גונבים מכונית" (10:13) – לעיתים קרובות מאבקים כאלה רק עודדו את התופעה במקום לעצור אותה. נטפליקס אף הודתה בדו"ח למשקיעים שלה כי היא "מבועתת" מהפיראטיות (9:09).
העתיד של הסטרימינג: האם שביעות רצון הלקוח תחזור למרכז?
"אנחנו נכנסים לעידן חדש שבו לשירותי הסטרימינג נגמרים המנויים החדשים" (11:56), ועל כן, "הדרך היחידה לשמר את זרם הכסף היא לספק חוויות חדשניות ובעלות ערך גבוה שהלקוחות באמת רוצים לתמוך בהן כלכלית" (12:00). זה ידרוש מודלים עסקיים חדשים, שילובים בין פלטפורמות או חבילות תוכן גמישות יותר. אם שירותי הסטרימינג ימשיכו בדרכם הנוכחית, הם מסתכנים בהדחקת קהל הלקוחות שלהם אל מחוץ למערכת.
"הדרך היחידה האמיתית לזכות בלקוחות ולשמור על נאמנותם כוללת שלוש מילים שלא רווחיות במיוחד בימינו: שביעות רצון לקוחות" (13:18). ייתכן שהחברות יצטרכו ללמוד מהטעויות ומהשיעורים של העבר. האם שירותי הסטרימינג יצליחו להבין שהצרכן, בסופו של דבר, הוא המפתח להצלחה ארוכת טווח, וכי מתן ערך אמיתי הוא הדרך היחידה לשרוד בנוף התחרותי של היום?
השיח הציבורי סביב סוגיות אלו ניכר היטב גם בתגובות הגולשים לסרטון, המשקפות את התסכול העמוק ואת הגישה המשתנה כלפי נושא הפיראטיות:
חשוב להדגיש: כתבה זו מציגה תמונת מצב עובדתית ופרשנות למגמות בשוק הסטרימינג, כפי שהן עולות מהסרטון והנתונים המוצגים בו. אין בכתבה זו כל עידוד או תמיכה בפיראטיות או בפעולות בלתי חוקיות מכל סוג שהוא. אנו מכבדים את חוקי הקניין הרוחני ואת זכויות היוצרים.
יש נקודה חשובה שלא הרבה מדברים עליה, גם לא בכתבה פה וזו שפיראטיות עושה כרגע את העבודה הכי טובה בשימור תכנים. פה בארץ כאן 11 עושה עבודה נהדרת בזה שכל שניה שהיא מפיקה עולה ליוטיוב ולאתר שלהם, ושהם עושים דיגיטציה לארכיון שלהם, אבל שאר הערוצים?
תודה רבה לזיר"ה שהורידו את סדרות והפכו מאות אם לא אלפי שעות וידיאו למדיה אבודה…
אהבתי את הציטוט "If buying isn't owning then piracy isn't stealing" כי הוא די מדויק. אגב, גם ספריות דיגיטליות של משחקים – חוץ אולי מ-GOG שמאפשרים להוריד קבצי התקנה OFFLINE ללא הגנות למשחקים שרכשת – יכולות ואכן מסירות משחקים – גם כאלה שנרכשו בעבר תמורת כסף. מסיבות שונות – הפסקת תחזוקה של המשחק שהופכת אותו לבלתי נתמך במערכות הפעלה חדשות, תלונות כאלה ואחרות על המשחק, או אפילו כשלב הבא ל-BAN לשחקן סורר שמשתמש ברמאויות. אם המשחק היה שלך ולא היה תלוי בספריה דיגיטלית, אז הם לא היו יכולים להסיר אותו או את הגישה אליו מרחוק. כך גם עם סרטים וסדרות. וברור לי שזה אילוצים עסקיים לפעמים. הספרייה של נטפליקס למשל, שוקלת בערך פטהבייט אחד של מידע. זו כמות עצומה, אבל בשביל להכניס תכנים חדשים, עושים מקום על ידי הסרת תכנים ישנים. זה לא מצדיק כלום, אבל זה חלק מהמודל שענקיות הסטרימינג עשו מאמץ גדול להרגיל אליו את הציבור – מודל המנוי.