מדינת אורגון מתכוננת לעבור לאנרגיה מתחדשת בדמות טורבינות צפות הרותמות את כוח הרוח לייצור חשמל
חברת אנרגיה מסיאטל קיבלה אישור ראשוני מהרשויות לבניית חמש טורבינות רוח צפות ומאסיביות אשר יוצבו במרחק של 25 קילומטרים מחוף העיר קוס-ביי (Coos Bay) אשר באורגון.
הטורבינות הענקיות הן בגובה של מגדל בן 60 קומות, כל אחת מספקת 6 מגה-וואט, ותיתמך על ידי שלוש פלטפורמות צפות שכל אחת מהן מעוגנת לקרקעית הים בעומק של כ-420 מטרים. החשמל שייוצר יוזרם לחוף באמצעות כבל תת-ימי.
הפרויקט יעלה כ-200 מיליון דולר, וצפוי להפוך למבצעי ב-2017. מימון חלקי של 4 מיליון דולרים מגיע ממשרד האנרגיה האמריקאי שמתכוון להשתמש בו כהדגמה מתקדמת לפרויקטים עתידיים.
| חתך צד של טורבינת רוח צפה המראה כיצד הפלטפורמה הכבדה נבנית ומעוגנת לקרקעית הים |
במעבדה הלאומית לאנרגיה מתחדשת של מחלקת האנרגיה מעריכים כי לחוף המערבי של ארה"ב יש פוטנציאל לאנרגיית רוח בעוצמה של 800 גיגה-וואט – השווים לשלושה רבעים מצריכת האנרגיה הכוללת של צפון אמריקה.
לפי מחקר שנערך על ידי מפתחת הטורבינות, החופים בדרום אורגון וצפון קליפורניה מציעים את הרוחות החזקות והיציבות ביותר, יחד עם חלקים של דרום קליפורניה.
| הדמיה של שדה טורבינות רוח צפות |
קווין באניסטר (Kevin Banister), סגן נשיא מחברת Principle Power המפתחת את הפרויקט, מסר כי הטורבינות החדשות יפיקו כ-40 אחוזים מפוטנציאל ייצור האנרגיה המרבי שלהן – הרבה מעל ל-20-30 אחוזים המופקים על ידי תחנות חשמל רוח שממוקמות על היבשה. הטורבינות הטובות ביותר, שמיועדות למדינת וויומינג צפויות להפיק אנרגיה ב-45 אחוזים מהפוטנציאל המרבי שלהן.
ההיתכנות הכלכלית של טורבינות רוח צפות עדיין אינה ברורה, היות ורק שלוש טורבינות כאלו נבנו בעולם עד כה, כולל אחת בפורטוגל שנבנתה על ידי אותה חברה (Principle Power) למטרות מחקר. עם זאת, אותה טורבינת מחקר הוכיחה כי הפלטפורמות יעמדו ביציבות גם בסערות קשות. "הטורבינה שלנו עמדה בגלים בגובה של 15 מטרים, והמשיכה לתפקד כמו שצריך", מסר באניסטר.
ומה עם ישראל?
האם העתיד האנרגטי שלנו טמון ברוח ובשמש? או שאולי היעילות הנמוכה של ייצור האנרגיה תמשיך להפוך אותם ליקרים ובעלי שימוש מוגבל? שתפו אותנו בדעתכם בתגובות!
