יחידת הבקרה
תפקידה של יחידת הבקרה הוא לספק מתח ליחידת הפלטייה ולמאוורר שעל גבי גוף הקירור בהתאם לעומס המעבד ולרמת השליטה שנקבעה ע"י המשתמש.
בניגוד לגירסה הראשונה של המוצר, יחידת הבקרה מקבלת את נתוני טמפרטורת המעבד הישר מבסיסו של גוף הקירור ולא מלוח האם (באמצעות חיבור PCI אשר היה קיים בגרסה הראשונה), ודוגמת יותר מ-40 פעמים בדקה את טמפרטורת גוף הקירור ולכן יש למערכת הקירור יכולת להגיב במהירות לכל שינוי בטמפרטורה ולהתאים את הקירור בצורה טובה יותר לחום המעבד. בנוסף קיים חיישן גם על גבי יחידת הבקרה עצמה המודד את טמפרטורת הסביבה במארז.
שינוי מצבי הקירור נעשה באמצעות מתג הנמצא בגב יחידת הבקרה, מחוץ למארז, לכן גם הצורך בפתיחת המארז לשינוי מצב הקירור איננו קיים יותר. כמו כן, בגב היחידה תוכלו למצוא נורית חיווי כחולה המעידה על פעולה תקינה של מערכת הקירור.
![]() | ![]() |
יחידת הבקרה | נורית החיווי בפעולה |
יש לציין כי ללא הגבלה על רמת הקירור של יחידת הפלטייה, כאשר המעבד אינו במאמץ (IDLE) ואינו מפיק מספיק חום, היחידה התרמואלקטרית עלולה להוריד את הטמפרטורה לרמה הנמוכה מטמפרטורת החדר. ירידה זאת עלולה לגרום לעיבוי של חלקיקי נוזל שונים הנמצאים באוויר (לדוגמא חלקיקי מים – הלחות) על הצד הקר של הפלטייה ולהרטיב את המעבד וסביבתו, מה שעלול לגרום לקצר ועימו להרס רכיבינו היקרים.
בכדי למנוע מצב כזה, יחידת הבקרה שולטת בדייקנות על טמפרטורת המשטח התחתון (הקר) של היחידה ובכך מונעת מצב של עיבוי ע"י הפחתת רמת הקירור כנדרש.
סיכון נוסף למעבד, אשר נמנע בגירסה הקודמת אך קיים בגירסה זו, הוא מצב בו מערכת ה-AC4G איננה מקבלת אספקת מתח תקינה (חיבור מולקס מנותק לדוגמא). ללא מתח, לא יכול גוף הקירור לבצע את עבודתו והמעבד עלול להתחמם, להינזק ואף להישרף כתוצאה ממחסור בקירור כלשהו. בגירסה הראשונה נמנע מצב זה ע"י חיבור יחידת הבקרה לחריץ ה-PCI, חיבור אשר איפשר לה למנוע את הדלקת המערכת כאשר יחידת הבקרה איננה מקבלת אספקת מתח סדירה או לבצע כיבוי של המערכת בעת כשל במערכת הקירור. לגירסה החדשה, לעומת זאת, אין שום אמצעי שיכול למנוע מצב כזה היות ומלבד חיבור ה-3 פינים ללוח-האם (חיבור המיועד בד"כ לחיבור המאוורר למעבד), למערכת אין שום חיבור שיכול לאפשר שליטה על הפעלה ו/או כיבוי המחשב בשעת הצורך.
ישנם שלושה מצבי הפעלה – שקט (Extra Quiet), קריר (Cool) וקריר מאוד (Extra Cool). סדר המצבים הוא מן השקט והנמוך בביצועי הקירור אל הרועש יותר והחזק בקירור.
במצב השקט או בזמן שהמעבד במנוחה (IDLE), יחידת הבקרה צפויה להוריד את מהירות המאוורר שעל גוף הקירור למהירות נמוכה מאוד (הכל נעשה באופן מכוון כמובן) אך כדי למנוע הפעלה של הגנות והתראות שונות של לוח-האם בעקבות הירידה "המסוכנת" לכאורה במהירות המאוורר, יחידת הבקרה שולחת מידע כוזב על מהירות המאוורר – תנאי הכרחי להפעלת מערכת הקירור אך חיסרון למשתמש המתקדם שמידע זה חיוני לו.
ממעקב שלי אחר מהירות המאוורר, נוכחתי לגלות שהמידע אינו שקרי לחלוטין כיוון שניתן לשמוע לעיתים קרובות שמהירות המאוורר גדלה ואיתה מתעדכן גם המידע על המהירות. ההבדל בין המהירויות היה כ-3300RPM בזמן פעילות רגילה (גלישה/צ\'יטוט וכדומה) לעומת כ-4300RPM בזמן הפעלת תוכנה או משחק. הגברת המהירות התאפשרה רק במצב Extra-Cool המאפשר ביצועים מקסימליים של המערכת אך רועש יותר מהאחרים.
ליחידת הבקרה ישנם ארבעה חיבורים:
– כניסת מתח מספק הכוח של המחשב, באמצעות חיבור מולקס (בניגוד לגירסה הראשונה של המוצר שבה המערכת ניזונה ממקור מתח חיצוני של 220V). שימוש במתח מספק הכוח של המחשב הוא חיסרון רציני לבעלי ספק כוח חלש או ג\'נרי היות והמערכת צורכת בשיא העומס של המעבד כ-72W (!), אך מהווה יתרון משמעותי לבעלי הספקים האיכותיים ובעלי ההספק הגבוה, בכך שאינו דורש חיבורים חיצוניים ומכבידים נוספים.
– אספקת מתח לגוף הקירור (מאוורר ויחידה תרמואלקטרית) וקבלת נתונים מהחיישן שבגוף הקירור.
– חיבור מולקס אופציונאלי למאווררי מארז.
– חיבור 3 פינים אופציונאלי למאווררי מארז.
![]() |