מדענים ב-MIT פיתחו סוללה "חצי מוצקה" שעשויה להביא למהפיכה ברכבים החשמליים, ולא רק
עוד יום עובר לו, והנה מגיע עוד מחקר שמתיימר להביא למהפיכה של ממש בתחום הסוללות – תחום שזקוק בצורה נואשת לשיפור קיצוני כבר זמן רב, כאשר המכשירים הניידים (החל מסמארטפון וכלה ברכבים החשמליים) שהופכים מתקדמים ותובעניים יותר מיום ליום עומדים בראש הדרישה הזו.
הפעם אלו חוקרים מ-MIT שמציגים סוללה בעלת מבנה בלתי רגיל, שעשוי לסייע בקיצוץ גודלן ומחירן של הסוללות ביותר מחצי ביחס למה שמקובל כיום.
הסוללה מתבססת על ארכיטקטורה בשם "תא זרימה מוצק חלקית" (semi solid flow cell), ובה האנודה והקתודה נוצרות בתוך נוזל מוליך, ומה שמפריד ביניהם הוא מסנן דק, דוגמת ממברנה עם "נקבוביות".
סוללות כאלו אינן המצאה חדשה, אך עד עתה הנוזל המוליך שהרכיב אותן לא הציע תכונות חשמליות טובות דיין. החוקרים עשו שימוש בחומר חדש אותו הם מכנים "קיימברידג' גולמי" (Cambridge Crude) שמציע שיפור של כפי עשרה בצפיפות האנרגיה של החומר, לצד עלויות שביכולתן להיות זולות יותר מאלו של סוללות הלית'יום-יון המוכרות לנו כיום.
בסוללות החדשות ישנן שתי מערכות פיזיות נפרדות, למעשה – מערכת שאחראית על אחסון האנרגיה, ומערכת שאחראית על השימוש באנרגיה זו. זאת בניגוד לסוללות שנמצאות בשימוש כיום, בהן שתי הפעולות מתרחשות במערכת אחת.
יט-מינג צ'יאנג (Yet-Ming Chiang), אחד מהפרופסורים שאחראים על המחקר המדובר, טוען שהפרדה זו תאפשר פיתוח של סוללות חסכוניות יותר.
לא אומרים 'איכס' על החומר שעתיד להפעיל את הסוללות שלנו |
החוקרים טוענים שהסוללות החדשות יוכלו להפוך את הרכבים החשמליים למתחרים ראויים מול כל רכב מבוסס מנוע בנזין או דיזל שקיים בשוק כיום, כאשר עצם העובדה שהסוללות מבוססות על נוזל תוכל לאפשר "תידלוק" של הסוללה בנוזל מוליך חדש – ממש כמו תידלוק רכב בבנזין או דיזל.
אפשרות נוספות היא החלפה מהירה של הסוללות כמכלול, בדומה לקונספט שמציעה חברת Better Place הישראלית (עם סוללות חשמליות "רגילות").
המדענים מאמינים שניתן יהיה ליצור מערכי סוללות שכאלו בקנה מידה גדול במיוחד, מה שיוכל להביא להמפיכה של ממש בתחום אחסון האנרגיה – שתהפוך מקורות חשמל "ירוקים" כמו אנרגיה סולרית ואנרגיית רוח לאפקטיביים ומרכזיים הרבה יותר.
החוקרים מתכננים לשלב בין הקונספט של סוללות מוצקות חלקית לבין הבסיס הכימי שכבר הוכיח עצמו בסוללות הליתיום-יון. לשם כך הם יצטרכו למצוא חומרים טובים יותר שירכיבו את האנודה, הקתודה והנוזל המוליך עצמו, אך הצוות המוכשר אופטימי למדי ומעריך שהרעיון הוא בהחלט אפשרי וניתן ליישום מעשי.
כל זה נשמע מעניין עד מאוד, אך כמו בכל סיפור על טכנולוגיה חדשה ופורצת גבולות בפוטנציה, כעת מגיע השלב המעצבן ביותר – ההמתנה, לפחות עד שנשמע על פריצת הדרך הטכנולוגית הבאה.