היטאצ'י טוענים שהם עלו על שיטה לאחסן את המידע שלכם לנצח, או לפחות לכמה מאות מיליוני שנים
אחסון זה בהגדרה לא דבר אמין. אם זה הקשיחים שהרבה פעמים תלויים במיסבים שנשחקים עם הזמן או בפלטות שיתכן וישרטו על ידי ראשי הקריאה עצמם, ואם אלו כונני ה-SSD, שלשבבי ה-NAND אורך חיים מוגבל בדמות כמות מחזורי כתיבה או שכתוב מוגבלים, ואם אלו מדיות CD,DVD או Blu-Ray, היכן ששריטה הכי קטנה יכולה לחסל את המידע (במיוחד במדיות בנפח הגבוה יותר). היטאצ'י קוראת תיגר על טענה זו, בדומה למדיה האופטית של Millenniata לפניה ובדומה לספיר הקשיח המתיימר לשרוד 10 מיליון שנים.
עוד מוקדם לדעת האם זה יעבוד או לא, אך קאזויושי טורי, חוקר מהיטאצ'י, טוען כי ניתן לסמן נקודות שיסמלו אחדים ואפסים (מידע בינארי, כזה הניתן לקריאה אחר כך בידי מחשב) על גבי חתיכות זכוכית מסוג קווארץ. זכוכית זו נבחרה מכיוון שהיא עמידה בפני חום קיצוני ותנאי סביבה בעייתים אחרים כגון לחות, מבלי לאבד את צורתה, למשך תקופות בלתי מוגדרות של זמן.
"כמות המידע הנוצרת מדי יום ביומו היא עצומה, אבל במושגים של לשמור אותו לדורות הבאים, לא בהכרח התקדמנו יחסית לימים בהם ציירנו על אבנים במערות. יתכן והאפשרות שנאבד מידע אפילו התעצמה" אמר טורי בנושא.
כאמור, באמצעות טכנולוגיה זו, יסומנו על גבי הקווארץ נקודות, אותן ניתן יהיה לבחון במועד מאוחר יותר על ידי מיקרוסקופ. את אותן נקודות יוכל לפענח מחשב שמבין בינארית, מה שמבטיח כי גם בעוד מאות שנים ניתן יהיה לפענח את המידע עליהן, מכיוון שהגיוני שגם אז מחשבים יעבדו בשפה הבינארית (קרי, אפסים ואחדים).
נכון לרגע זה, גודלו של אב הטיפוס של הטכנולוגיה נמדד בשני סנטימטרים מרובעים, ובעובי של שני מילימטרים. כאמור, הוא עשוי מזכוכית קווארץ, ועמיד בפני מים. לא ברור עדיין כמה מידע ניתן יהיה לאחסן על גבי גביש בגודל כזה, אך לדעתנו הוא יהיה שימושי במקרים של תאונות, כמו הקופסה השחורה במטוסים ואוניות. ניתן יהיה גם להחליף, למשל, דיסקית הנישאת על ידי חיילים בכזה חומר. אפשר לחשוב על שימושים רבים לחומר שיאכסן מידע לדורות רבים, ואנחנו מקווים שהיטאצ'י תמשיך בפיתוח של טכנולוגיה זו.
