משחק ההרפתקאות האפיזודי החדש מבית Square Enix מצליח להוכיח לנו שאין צורך בנשקים ואויבים בכדי ליצור חוויה שתישאר אתכם גם אחרי שתסיימו לשחק
תארו לכם שיום אחד הייתם מתעוררים בבוקר עם היכולת להחזיר את הזמן אחורה, ולשנות או לתקן סיטואציות שחוויתם בעבר. האם הייתם מנצלים את הכוח שלכם, למרות שאינכם יודעים מהיכן הגיע ומה יהיו ההשלכות? זאת בדיוק הדילמה שעומדת בפני מקס קופילד, הגיבורה של Life is Strange, משחק קווסט אפיזודי בסגנון משחקי Telltale, שמגיע מסטודיו בשם Dontnod בהפצת Square Enix.
המשחק עוקב אחר מקס, תלמידת תיכון גיקית ומעט ביישנית, שחוזרת לעיר הולדתה לאחר שהתקבלה לתוכנית ללימודי צילום בתיכון מפורסם, ויום אחד באופן מסתורי מקבלת את היכולת לשלוט בזמן. כשהיא מסוגלת לחזור רגעים שלמים לאחור, כעת אתם יכולים לשמוע את התשובה הנכונה לשאלה בכיתה, לחזור אחורה בזמן ולענות בעצמכם, להכנס לחדר של חבר ללימודים, לגלות עליו פרטים ואז לחזור אחורה כאילו לא הייתם שם, וגם לנצל את הכוח לדברים קצת יותר רציניים כמו להציל חברה שלכם מדריסה ע"י רכבת דוהרת.
אתם מלווים את מקס לאורך עלילה בת חמישה פרקים, שעוקבת אחר שבוע משוגע במיוחד בחייה, שמתחיל ברגע שקבלה את הכוח שלה. למרות שבהתחלה העלילה מרגישה קצת כמו דרמת בית ספר, במהרה היא מקבלת תפנית והופכת להרבה יותר אפלה, בלתי צפויה וסוחפת. כדי לא להרוס לכם, אני לא רוצה להרחיב עלייה יותר, היא פשוט עד כדי כך טובה ואתם פשוט צריכים לחוות אותה בעצמכם. רק אומר שתחוו לא מעט רגעים מרגשים וקטעי "וואו" זה לא קרה עכשיו!".
אתם אלו שעושים את הבחירות עבור מקס. החל מאילו תשובות לענות לאנשים שאתם מדברים איתם, ועד כיצד לנהוג במצבים שונים. אבל בשונה ממשחקי טלטייל למשל, מערכת החזרה בזמן מאפשרת לכם להתחרט על משהו שאמרתם או עשיתם, לחזור בזמן ולעשות אותו שוב, אבל הפעם בצורה אחרת. ואמנם התוצאה המידיית תהיה שונה, אבל לעיתים תוכלו להבין את ההשלכות של מה שעשיתם רק הרבה יותר מאוחר. בנוסף, בכמה מהבחירות המרכזיות במשחק לא תוכלו להשתמש בכוח שלכם. כך שאם פשלתם, ייתכן שתגרמו לתוצאה טראגית שאתם לא יכולים לשנות יותר.
דבר נוסף ששונה ממשחקי טלטייל, הוא שיש כאן יותר משחקיות. משחקי טלטייל הרבה פעמים מרגישים יותר כמו סדרת טלוויזיה ופחות כמו משחק, אבל כאן יש הרבה יותר חלקים של חקר הסביבה שלכם, עם שילוב של אלמנטים של בילוש ופתרון של בעיות שונות בדרכים יצירתיות ע"י הכוח של מקס. כך למשל אתם יכולים לפרוץ דלת בדרך לא כשרה בעליל, ואז כשאתם בפנים, להחזיר את הזמן לאחור. והופ – הדלת חוזרת להיות מושלמת.
כך שזהו עדיין משחק שהדגש הכי גדול בו הוא העלילה, אבל הוא בהחלט מרגיש יותר כמו משחק.
המצבים שתתקלו בהם במשחק יכולים בקלות להתרחש במציאות, מינוס המדע בדיוני כמובן, ומקס ושאר הדמויות בנויות בצורה אמינה מאוד. הן מרגישות כמו אנשים אמיתיים, מה שמגובה בעבודת דיבוב ומשחק מצויינים. תפגשו את הנערה שהפכה למושא התעללות לאחר שסרטון שלה הועלה לאינטרנט, הנערה הביצ'ית שבעצם סובלת מחוסר בטחון עצמי, ואת הבחור המאוהב שנמצא בFriendzone. אנשים מהיום יום.
לכן ההחלטות במשחק הרגישו כאילו אני באמת מתלבטת מה הייתי עושה בעולם האמיתי אם הייתי בנעליה של מקס.
אבל עם האמינות של העולם והדמויות של Life is Strange, מגיעה הנקודה החלשה של המשחק. לצערי הוא קצת נופל בדיאלוגים שלו, שכמה וכמה פעמים הרגישו לי כאילו נכתבו ע"י מבוגרים שניסו לדמיין כיצד נוער מדבר, בשילוב עם משפטים הוליוודים קטשיים. וזה די חבל, כי כשפתאום הדמויות הכל כך אמיתיות מתחילות לדבר במשפטים מלאכותיים, זה די צורם. זה לא קורה כל הזמן, אבל זה קורה מספיק כדי שתשימו לב.
אבל, אם להיות כנים, זה לא הפריע לי כלל להנות מהעלילה הנהדרת, המפתיעה והמרגשת. Life is Strange הוא חוויה שונה ומיוחדת בפני עצמה, חוויה שבאמת לא כדאי לכם לפספס. מפרק לפרק הוא רק נעשה טוב יותר, ושכשהוא נגמר, ללא ספק תרגישו חור קטן בלב, שרק משחק טוב יוכל למלא.
סבטה ס. היא מפתחת אתרים וגיימרית בנשמה, אתם מוזמנים לעקוב אחריה בערוץ היוטיוב שלה GameGems