מסך – מי צריך את כל הפיקסלים הללו בכלל?
ה-G3 רושם לזכותו הישג, כאשר הוא המכשיר הראשון אשר מתהדר במסך עם רזולוציה של 2560 * 1440, או QHD (לא להתבלבל עם רזולוציית 4K, שמכילה מספר פיקסלים גדול בהרבה). בגודל מסך של 5.5 אינץ', מדובר בכ-534 פיקסלים לאינץ' בערך. בזמנו, לפני שסיקרתי את ה-Xperia Z של סוני, המכשיר הראשון אשר הגיע לידי בעל רזולוציה של FullHD, ההנחה שלי הייתה שהשינוי לא יהיה מורגש בגודל מסך כה קטן. בדיעבד מסתבר שטעיתי, ומסכי FullHD נראים מצוין על סמארטפונים. לכן כאשר גם הפעם הייתה לי את אותה תחושת בטן, שאין צורך ברזולוציה גבוהה שכזו על מסך כה קטן פקפקתי בעצמי. אך הפעם מסתבר שצדקתי.
לא משנה כמה ניסיתי, לא הצלחתי לראות הבדל בין המסך של ה-G3 לבין מסך FullHD. השוואה של מכשיר ליד מכשיר מול ה-G2, כאשר בשתיהן מוצגת אותה תמונה (ברזולוציה הגבוהה מ-FullHD כמובן) לא הניבה במבחן ראייה פשוט שום הבדל משמעותי. שלא תבינו לא נכון, מדובר במסך פשוט נהדר. הוא חד וברור, עם זוויות צפייה מרשימות ביותר ויכולת צפייה יוצאת דופן באור שמש ישיר, אבל לא הצלחתי לראות שיפור ברמת הרזולוציה. מעבר על ביקורות אחרות ברשת המחיש לי את תמונה שאני ממש לא מקרה נדיר, הרוב המוחלט של המבקרים לא הצליחו לראות הבדל בחזית הרזולוציה מול הדור הקודם של המסכים.
את האמת, זאת הייתה יכולה להיות עובדה כמעט לא מעניינת. מסך QHD? מרשים בערך כמו הוספת מספר ליד הערך של "המגה פיקסלים" של המצלמה. בעולם הסופר תחרותי של מכשירי הדגל באנדרואיד, כל יצרנית נלחמת קשות כדי שהמספרים ליד המפרט שלה יהיו גבוהים יותר, כך שהנושא הזה לא ממש מפתיע. הבעיה עם העלאת הרזולוציה של המסך היא שיש מאחוריו מעבד שצריך למלא את כל הפיקסלים הללו, מה שאומר שהוא עובד הרבה יותר קשה ללא תוצאה נראית לעין. התוצר? חיי סוללה מופחתים (עוד על כך בהמשך).
זה די אירוני בעיניי שהתכונה הכי ייחודית של המכשיר הזה, המכשיר הראשון בשוק אשר משיק מסך ברזולוציה הזו, כנראה בסופו של דבר תהפוך לתכונה הכי "גרועה" שלו בשקלול כל הנתונים. יחד עם זאת, מלבד זאת, המסך הזה נפלא כאמור, ממשיך את הסטדנרט הסופר גבוה ש-LG הציבה עם המסך המדהים של ה-G2.
מצלמה – לא על הלייזר לבדו
ה-G2 הגיע עם מצלמה נהדרת, פרט הכרחי במלחמה הבלתי נגמרת מול היריבה הגדולה סמסונג (שלוקחת את נושא המצלמה בעדיפות עליונה במכשירי הדגל שלה). חיישן המצלמה של ה-G3 הוא אותו אחד מה-G2, שזה כמובן חדשות טובות, אבל LG החליטה להוסיף תכונה מעניינת בדמות פוקוס באמצעות לייזר אינפרא אדום. תכונה זו קיימת זמן מה בעולם הצילום, אך זו פעם ראשונה שהתכונה מגיעה אל המכשירים החכמים שלנו. האם היא באמת עושה הבדל?
קשה לי לומר האמת. הסיבה לכך היא שמהירות הפוקוס ב-G2 הייתה כל כך מהירה בעייני, כמו גם מהירות הפוקוס והצילום ב-S5 של סמסונג, כך שאני לא רואה את היתרון בכך. אני מניח שישנם מצבים ספציפיים שחיישן לייזר כן יציג שיפור במהירות הפוקוס, אולי כאשר מנסים לצלם אובייקטים רבים בנקודות פוקוס שונות, אך מניסיוני עם המכשיר לא הצלחתי להגיע למסקנה חד משמעית שאכן יש כאן שיפור ובטח לא שיפור משמעותי. הפוקוס עובד פשוט טוב וזה מה שחשוב לדעת.
בדומה ל-S5 של סמסונג, מעבד ה-Snapdragon 801 מאפשר צילום ווידאו ברזולוציית 4K (או 2160P למהדרין שביניכם), צילום FullHD כמובן, וצילום ב-720P ב-120 פריימים לשנייה. איכות סרטוני הווידאו היא כצפוי במכשירים החכמים, מעולה בתנאי תאורה טובים ולא מרשימה בחושך. אני מחכה בקוצר רוח ליום שבו אוכל לסקור מכשיר שיודע לצלם תמונות טובות או אפילו סבירות בתנאי תאורה ירודים.
ממשק – לא מקורי אבל נהדר
בביקורת של ה-S5 של סמסונג, ציינתי שהממשק הפך להיות "שטוח" כחלק ממגמה שחלה בעולם העיצוב של הגאדג'טים באשר הם. ככה שזה ממש לא מפתיע לראות שגם LG הלכו באותה הדרך וכעת ממשק ה-Optimus UI שלהם הוא שטוח בדיוק כמו כל השאר.
האמת? זה נראה פשוט נהדר ומאוד מחמיא לעיצוב החיצוני המינימליסטי של ה-G3. צבעים רכים עם הרגשה כמעט מתכתית לרקע שלהם יוצרים תחושה של רצף אמיתי בין העיצוב הפנימי והחיצוני. בהחלט עבודה טובה מצד LG.
ניתן למצוא כאן את כל הלהיטים הגדולים מה-Optimus UI, כמו ה-Q-Slide, שהוא האפשרות להפעיל מספר אפליקציות מצומצם בחלונות מרחפים עם רמת שקיפות משתנה. זה היה שימושי למדי ב-G2 וזה עוד יותר שימושי במסך הקצת יותר גדול של ה-G3.
אפליקציית השלט הרחוק Quick Remote גם היא עושה קאמבק מבורך עם כל יתרונותיה. למי שלא מכיר, מדובר באחת האפליקציות היותר טובות לשליטה על מערכת בידור ביתי שנתקלתי עד כה.
תכונה חדשה, המועתקת ישירות מהמתחרה הגדולה סמסונג היא מסך כפול. בדיוק כמו בסמסונג, היא מאפשרת שימוש במסך הגדול של המכשיר כדי להפעיל שתי אפליקציות במקביל, אחת בחלקו העליון של המסך ואחת בחלקו התחתון. בדיוק כמו קודם, גם כאן מדובר ברשימת אפליקציות מצומצמת, ובניגוד למתחרה סמסונג, הרשימה אפילו מצומצמת ביותר, ומכילה רק מספר מינימלי של אפליקציות מערכת שניתן להשתמש בהן.
LG הציגה משהו שנקרא Smart Notice שאמור להיות איזה שירות מידע בסגנון Google Now. בפועל, נקודת הדמיון בין שני השירותים הללו היא ששניהם מבוססים על כרטיסיות. כאן הדמיון נגמר ובאמת שאין לי מה להרחיב על התכונה הלא מבושלת הזו של LG (למרות שבהחלט ייתכן שמדובר בשימושיות מוגבלת בארצנו בלבד).
מצב מעניין נוסף הוא מצב אורח. במצב זה, המשתמש מגדיר מראש מספר אפליקציות שאורח יכול להשתמש בהן. ע"י הגדרת Knock Code (תכונה נהדרת, עוד על כך בהמשך) שונה לאורח, ניתן להיכנס ישירות למצב זה ובו המכשיר מוגבל. זוהי דרך נהדרת ומהירה לשתף חלקים ממודרים של המכשיר עם מישהו אחר. השימוש ב-Knock Code המוצלח הופך את המעבר בין המצבים לסופר מהיר וקליל.
ה-G3 לא מגיע עם אותה כמות מטורפת של חיישנים כמו ה-S5, אך עדיין מציג מספר מחוות בסיסיות כמו מענה לשיחה ע"י קירוב המכשיר לראש כאשר הוא מצלצל, משתיק שיחות כאשר הופכים את המכשיר וכדומה. האמת, אני מעדיף את המחוות הבסיסיות הללו אשר עובדות ב-100% מהמקרים, מאשר את התכונות התמוהות של סמסונג אשר מנסות להשתמש במצלמה הקדמית כדי להחליט אם אני מסתכל על המכשיר או לא. אה, רגע, מסתבר ש-LG העתיקו גם את התכונה הזו. הפתעה! היא לא עובדת טוב גם כאן… לפחות זה אומר שהם העתיקו אותה היטב.
סך הכל הממשק שופר לאין ערוך מה-G2 והוא הרבה יותר נעים לתפעול ונאה לעין. למרות העתקה בוטה של חלק מהתכונות שטאצ'וויז ידועה בהן, הממשק עדיין מרגיש מודרני וזריז, הרבה בזכות החומרה החזקה שהמכשיר מריץ וגרסת קיט קט שהוא מפעיל.