מבט מקרוב
זה הוא קירור ה-D92. הוא שומר על המראה הפשוט של סדרת ה-Hyper שכולל בעיקר כסף ושחור.על קירור זה מעוגנים שני מאווררים, אחד מכל צד, בקוטר של 92 מילימטרים (מפה השם כמובן). מאווררים אלו מעוגנים בשיטה שנקראת Push Pull ולמעשה יוצרים מדרון זרימת אוויר אחד מקצה אחד לשני.
במבט מעל ניתן לראות מראה שאינו שגרתי במיוחד לקירורי אוויר. בעוד שרובם סימטריים, ל-D92 עיצוב מעט שונה.
זאת, בשל עיצוב מיוחד של מניפות האלומיניום. במקום המראה השטוח שמוכר בדרך כלל בקירורי האוויר, ישנן בליטות בצדדים נגדיים בקירור ואל השטח השטוח מעוגנים המאווררים.
זהו מבט מצד הקירור ללא מאווררים. הדבר הראשון שעלה לראשי כשראיתי את ה-D92 היא השאלה "למה הם החליטו לחסוך בשטח של עגינת מאווררים כדי ליצור את הצורה המיוחדת?". ברור לי שהקירור עוצב כדי לתת שטח פנים כמה שיותר גדול לגוף הקירור ולשמור על מימדים צנועים ואכן כך. ה-D92 של קולר מאסטר צר מקירורי מגדל סטנדרטיים שתמצאו בקירורים בעלי מאווררים בקוטר 120 מילימטרים. השאלה היא האם הקרבה של רוחב שווה שימוש במאווררים קטנים יותר.
קירור ה-Hyper D92 מכיל ארבעה צינורות נחושת בקוטר 6 מילימטרים. הצינורות שמעוצבים בצורת U מתחילים בקצה עליון אחד של הקירור, עוברים דרך התחתית שבאה במגע ישיר עם המעבד וממשיכים לקצה המגדל השני. שימו לב לריווח בין צינורות הנחושת בבסיס האלומיניום. הריווח הזה מיועד בעיקר למעבדים בעלי שטח פנים גדול כמה שיותר. זאת, בניגוד למעבדים דוגמת אלו החדשים של אינטל שעיקר פליטת החום שלהם הוא במרכז המעבד לאורכו בפס צר. במצב כזה, סידור הצינורות העדיף יהיה שהם יהיו צפופים יותר בתחתית.
אלו הם צמד מאווררי ה-92 מילימטרים שמגיעים כשהם מעוגנים אל גוף הקירור. הם מגיעים עם קליפס פשוט מפלסטיק שמאפשר עגינה ושליפה קלה למדי שלהם. ניתן לנתק אותם מהמתקן הזה ולהשתמש במאווררים אחרים בעלי אותו הקוטר.
אני לא חובב גדול של פלסטיק בגופי קירור. לא רק שמדובר בחומר שחוסם פליטת חום יעילה, הוא כמובן פחות עמיד. אני גם לא חובב של מאווררים בקטרים לא פופולריים ו-92 מילימטר הוא בהחלט קוטר שכזה. ההחלטה ליישם שני מאווררים בקוטר כזה תמוהה ומגיעה כנראה מהצורך לרענן מראה. אני לא מוצא את ה-D92 בתור קירור אסתטי, ועיצובו לא קוסם לי כלל.