בדיקה מעמיקה ל-SOLO7
גם את האח הגדול, ה-SOLO7 בחרנו לבדוק באותה צורה בדיוק. התחלנו מקטעי מוזיקה אלקטרונית והיפ-הופ. הטרבל נשמע נקי ומפורט, אך לעיתים מעט חד מדי. הרמקולים מצליחים להעביר בצורה טובה גם קטעים עמוסים ולכל אורך הדרך שומרים על איכות צליל גבוהה. הבאס, שהוא כנראה החלק החשוב ביותר בסגנונות אלו, נשמע מלא ונקי, ללא עיוותים או הרגשה של חוסר יכולת לתת את המכה עד הסוף. עוצמת הבאס מאוזנת בדיוק בצורה הנכונה, לא מתגברת על שאר התוכן, ולא חסרה. בדומה ל-SOLO6, גם כאן, הבאס משתפר אם מגבירים מעט לאיזור חצי הסקאלה, אך הגברת העוצמה פוגמת בטרבל אשר נהייה פחות נעים ומפורט.
במעבר חד לבדיקה הבאה, רוק לסוגיו, ומטאל. הדבר הראשון ששמים לב אליו ברגע שעוברים לבדיקה זו, ונשאר לכל אורכה, הוא כי הרמקולים "חיים" עם המוזיקה. ניתן לשמוע איך התיבה מנגנת ביחד עם המוזיקה. הדבר מוסיף לבאס נפח, ובקטעים עם באס נמוך אפילו נשמע טוב. אך הדבר מוסיף לבאס דברים שאינם צריכים להיות שם, וסביר כי חדי האוזן יבחינו בכך. בדומה לבדיקה הקודמת, גם כאן נתקלנו בחדות בצליל עם עליית העוצמה. מצילות נשמעות כמו מצילות, הרמקולים עומדים בקצב גם בקטעים מהירים, והפירוט נותר טוב גם כשהעוצמה עולה מעל לאמצע. עם זאת, הבמה של הצליל לא משכנעת, ולא אמיתית. ככל הנראה, לגודלם של הרמקולים יש חלק בעניין, שכן עקב המרחק הרב בין האלמנטים השונים ביחס למרחק מהאוזן, הצלילים השונים אינם מגיעים מאותו המקום.
הבדיקה העיקרית
ולבדיקה העיקרית והקשה מכולם, ג'אז, בלוז, ומוזיקה קלאסית. גם כאן ערכנו בדיקה מקיפה מאוד עם מגוון רחב של קטעים. בניגוד לקטעי רוק ומטאל בהם הבאס מאוד אגרסיבי, הבאס בקטעי ג'אז ובלוז הוא בדרך כלל באס יותר "רך", ודווקא כאן הבאס של ה-SOLO7 נשמע טוב. הוא נשמע מאוד חי, ויורד נמוך מספיק בכדי לשחזר גם תופים וקונטרה באס בצורה מעולה. הפירוט טוב מאוד, כל ליטוף של מצילה או העברת אצבע על מיתר נשמעים בבירור. הפסנתר נשמע מאוד מוחשי עם נפח בצליל. הבמה רחבה, אם כי לא מספיק עמוקה, וגם כאן קשה להתעלם מהבדלים בגובה של האלמנטים אשר גורמים לצליל להישמע לא לגמרי בפוקוס. ה-SOLO7 מצליחים לשמור על איזון ועל איפוק גם בקטעים עמוסים שבהם הרבה מערכות אחרות הולכות לאיבוד ומבלגנות את הצליל לחלוטין. בדומה לאח הקטן, גם ה-SOLO7 מתקשים לעיתים לעקוב אחר כינורות כשהם עולים לתווים גבוהים יותר, התופעה ניכרת הרבה פחות, אך קיימת גם פה. תכונה נוספת שמשותפת לשתיהן, בקטעים אשר דורשים תחום דינאמי גדול, ה-SOLO7 לא לגמרי מצליחה לספק את הדרישה. בתדרי הביניים, ה-SOLO7 מפיקה צליל מלא שהוא דבר נדיר במחוזות האודיו למחשב. לבסוף, ביצירות מסוימות, הבאס של ה-SOLO7 גבר על שאר התדרים, ולא נשמע לנו בעל איזון נכון, דבר אשר דרש התערבות והנמכת עוצמת הבאס בכדי לחזור לאיזון בצליל.
ללא סיפורים מיותרים, נאמר כי במשחקים ובסרטים ה-SOLO7 מתפקדים כפי שהיינו מצפים מהם שיתפקדו. הם מפורטים, והם כמעט תמיד גם מאוזנים. בקטעים עמוסים בבאס הם לא נחנקים, ותדרים מעט גבוהים יותר אינם מזייפים עם העלייה בעוצמה, זאת בזכות האלמנט הנוסף אשר נותן להם את היכולת להתמודד עם באס בצורה טובה. הליקוי היחיד בתפקוד שלהם, חופף ליתרון שלהם ומגיע מצד הבאס. בקטעים עמוסים בבאס, הוא פשוט משתלט על הצליל, ויש להנמיך אותו בעזרת השלט המצורף. לשמחתנו גם לאחר החלשת הבאס, הוא עדיין מצליח לרדת נמוך יחסית.
ובמיקום נורמאלי
לאחר ההפתעה שקיבלו מה-SOLO6 כאשר בדקנו אותם כרמקולים לחדר גדול, ולא ל-near-field (על גבי שולחן העבודה), לא יכולנו לחכות ולבדוק גם את ה-SOLO7 בבדיקה זו. ואכן, הם פורחים. ההרחקה שלהם זה מזה, ובעיקר מהמאזין מאפשרת ל-SOLO7 להיפתח. הבאס שמקרוב נשמע לעיתים מעוות וגובר לעיתים על צלילים אחרים נשמע הרבה יותר טוב, עם נפח מצוין וממלא בקלות את חדר הבדיקה שלנו ללא עיוותים מיותרים, וללא גריעה מהביצועים ביתר התדרים. אנו אף מעריכים כי ה-SOLO7 תצליח לשמור על צליל טוב גם בחדרים גדולים יותר. המרחק הנוסף נותן לרמקולים את המקום שהם צריכים בכדי לגרום לכל שלושת האלמנטים להישמע מפוקסים, כאילו שהם נמצאים במקום אחד. הדבר ממקד את הכלים השונים כראוי. כעת כשהרמקולים יכולים להיפתח, אנו יכולים לשמוע את הבמה שהם מצליחים ליצור. והיא פשוט רחבה, בקטעים מסוימים אף יוצרת תחושה מסוימת של עומק. הפירוט של ה-SOLO7 נשאר טוב גם כשמרחיקים אותם מהמאזין. ללא כל צל של ספק, ה-SOLO7 מתפקדים טוב מאוד כאשר הם נדרשים למלא חדר בגודל שכזה (כ-12מ"ר), טוב לא פחות, ולמעשה אף טוב יותר מאשר כשהם נמצאים בסמוך למאזין.