בראיון זה ישבנו אחד על אחד עם עדי יועז, הארכיטקט הראשי של ליבת הביצועים של אינטל וזה שצוותו עומד מאחורי Golden Cove העוצמתית של מעבדי Alder Lake
את הראיון עורך ליאור מתתיהו, אחראי ביקורות חומרה ועורך באתר מזה מעל ל-14 שנים.
כאן תמצאו את איזור Alder Lake המיוחד של HWzone אשר כולל ראיונות בלעדיים עם המוחות שמאחורי המעבדים החדשים
ל.מ: שלום עדי, אשמח אם תציג את עצמך ותספר לנו על תפקידך באינטל
ע.י: הצטרפתי לאינטל לפני 26 שנים, תקופה ארוכה. לפני 17 שנים חזרתי מרילוקיישן והתחלתי להקים פה קבוצת Core Architecture (ארכיטקטורת ליבה), גייסתי את האנשים ובנינו פה קבוצה מובילה באינטל. לפני משהו כמו 11 שנים קיבלנו את הצ'ארטר מאינטל לנהל את נושא ארכיטקטורת הליבה של כל דורות הליבה מסדרת Core. מ-2010 לקחנו אחריות על ההגדרה של כל ליבות העיבוד לאורך מפת הדרכים של אינטל ואנחנו עושים זאת בהצלחה ב-11 השנים האחרונות ונמשיך לתת את הדורות הבאים של הליבה (שהיא בעצם "המוח" של המחשב).
אוסיף כי בתקופת הרילוקיישן עזרתי להקים את האתר של אינטל באוסטין טקסס שהיום אחראי על ליבות ה-Efficiant Core, כאשר פה בישראל אנו אחראים על ה-Performance Core שזה אומר על הגדרותיו, הארכיטקטורה שלו והליווי לאורך כל שלבי הפיתוח.
ל.מ: ברשותך אחזור כמה שנים אחרונה, כי אני רואה שאני יכול לחזור כמה שארצה שכן יש לך הרבה היסטוריה באינטל. שנת 2015 ואנחנו עומדים לפני השקת ארכיטקטורת Skylake של אינטל, כצרכנים ראינו את Core i7 6700K וחבריו, הם אמנם לא הראשונים בתהליך יצור של 14 ננומטר אך כן הראשונים שהגיעו לשוק בהמוניהם על בסיס הליך היצור הזה.
הינו עדים לשיפורים במשחקים, בפרודוקטיביות, בליבה גרפית שתומכת ביותר האצות וכו'. הייתי שמח לדעת באיזה שלב אמרו "אוקי, יש לנו את הכלים והיכולת ועכשיו אנחנו צריכים לפתח ליבה חדשה גם אם הליבה הקיימת בשוק כרגע (וכרגע זה יכול להיות גם 2017) נותנת ביצועים טובים ומרצים. איפה נכנס התהליך שבו יוצרים ארכיטקטורה חדשה לליבת ביצועים עבור מעבדים? הרי Golden Cove החדשה במעבדי Alder Lake ממש נוצרה מאפס.
ע.י: כמו שאתה מבין יש ארכיטקטורות כמו Skylake או Golden Cove שמושקות לשוק וממש עושות קפיצת מדרגה משמעותית, וישנן קפיצות ביניים שמציגות שיפורים פחות דרמתיים.
כאשר אנו בונים ארכיטקטורה חדשה מאפס והיא עדיין בתולית, אנחנו ממשיכים לאפטם אותה לדור נוסף (דור ביניים).
זה תהליך די טבעי ואנחנו עובדים על דור הביניים במקביל לעבודה על דור חדש פורץ דרך שיגיע מאוחר יותר. Skylake לדוגמה היה דור פורץ דרך! הוא שינה את העולם לא רק כמו שציינת עבור צרכני קצה אלא גם עבור עולם השרתים. הוא נתן משמעות חדשה למהירות של תהליך חישוב וקבע סטנדרט חדש (לדומה לזמן טרנזקציה בשרת). לכן לקח הרבה שנים לתחרות להגיע לסטנדרט הזה.
כבר כשאנחנו מוצאים דור שכזה שהוא ארכיטקטורה חדשה במקביל אנחנו מתחילים לעבוד על שני קווים. קו אחד שזה ממש לשנה שאחרי, שעושה מקצה שיפורים, לוקח את הארכיטקטורה שהיא בתולית ומוציא ממנה את ה-Goodness שלא הספקנו לממש בגרסה הראשונה.
במקביל מתחילים צוותי תכנון וארכיטקטורה אצלי בקבוצה לחשוב על ה-Next Big Thing, ארכיטקטורת הליבה שתביא את קפיצת המדרגה הבאה של הביצועים. פיתוח של ארכיטקטורה כזאת הוא קצת יותר ארוך בהשוואה לפיתוח גרסת "מקצה שיפורים". לכן מדובר בהתקדמות כזאת שבה אתה מקבל ארכיטקטורה חדשה לחלוטין בסדרה חדשה, ולאחר מכן יכול לקבל דור של מקצה שיפורים עד אשר ארכיטקטורה חדשה לחלוטין מוכנה לשוק ושם נעשית קפיצה משמעותית יותר בביצועים וביכולות לעומת הדור שהגיע קודם.
כבר ביום הראשון בו אנו מסיימים את עובדתנו על גרסה ספציפית של ארכיטקטורת ליבה אנחנו מתחילים לעבוד על אותם שני קווים שתיארתי, על הגרסה שכוללת מקצה שיפורים לזאת הקיימת, יחד עם עבודה על אותו Next Big Thing. Skylake ו- Golden Cove (הליבה אותה ניתן למצוא במעבדי ה- Alder Lake) מייצגים את ה-Next Big Thing.
חשוב לי להגיד שעד כה בעשור האחרון ההגדרה והאפיון המלא של איך נראית ארכיטקטורת ליבה Core ואיך נראים הדורות שכוללים קפיצות מדרגה גדולות כקטנות הכל נעשה פה בארץ. אנחנו הם אלו שמכתיבים לאינטל את קצב ההתקדמות ואחראים על קדמת הטכנולוגיה של החלק המרכזי הזה.
זה לא טריויאלי, אתה יודע. הרבה שנים לקח לנו להגיע למצב שבו אינטל העולמית מטילה עלינו את המטלה לעשות את זה. היום אנחנו במצב שבו אנחנו היחידים באינטל שאצלם השרביט. זה הישג משמעותי לנבחרת בארץ. שכן ה Core הוא ה Crown Jewel של אינטל.
ל.מ: ביום הארכיטקטורה בשנה שעברה ראינו את אבני הבניה של Golden Cove ואת ההבדלים בינה לבין Skylake (מצ"ב קטע וידאו). ראינו שהיא גדולה משמעותית, בשרנית משמעותית, כוללת שיפורים בצינורות המידע ובנפחי זיכרון המטמון שלה. אשמח אם תוכל לפרט על קצת על המחשבה והתכנון שמאחורי השינויים הטכניים הללו. כיצד מחליטים אילו מטלות ואילו יכולות של ליבת עיבוד מקבלות עדיפות בפיתוח הדור הבא? כמה פשוט להגדיל את זיכרון המטמון של הליבות הללו, ולמה כל כך חשוב לעשות זאת?
ע.י: שאלה מצוינת כי היא נוגעת בהליך המחשבה ליצירת מעבד חדש עבור מטלות הדור הבא. תהליך המחשבה מתחיל בהבנת ה-workloads העתידיים. אלו הן האפליקציות שהמשתמשים שלנו יריצו על הליבה המתוכננת להיות ליבת הדור הבא. יש אבולוציה בדבר הזה, האפליקציות מתפתחות והדרישות שלהן משתנות ולכן כשאנחנו מתחילים את התכנון אנחנו צריכים לראות לאן עולם התוכנה מתפתח, מה השימושים שהמשתמשים עושים, לאיזה כיוון זה הולך – זהו שלב מאוד חשוב שנקרא workload analysis.
Workload analysis זה בעצם להבין את התנהגות האפליקציות החדשות ואת הטרנדים לעתיד. מכיוון שהמוצר אותו אנחנו מתכננים יצא לשוק רק בעוד שלוש שנים או יותר, אז צריך לעשות גם חישוב של תרחישים שיקרו בעתיד. לפני 10 שנים ראינו את ההתקדמות לקראת Machine Learning ודפוסי החישוב שזה יכתיב. דוגמה נוספת היא התנועה לכיוון אפליקציות מבוססות Web שהפכו בשנים האחרונות להיות יותר ויותר נפוצות. ראינו גם את שפות התכנות ואיך שהן מתקדמות ומתפתחות, יותר אפליקציות נכתבות היום ב-JavaScript.
כל הנושא הזה של workload analysis הוא מאוד קריטי, הוא זה שמכוון את התפתחות הארכיטקטורה לדברים שאנחנו רוצים לשפר. אם אנחנו רוצים לשפר יצירת תוכן אז ראשית נשאלת השאלה איך מפתחים היום תוכן? איזה אפליקציות יש לזה? איך הן כתובות? ומה היא ההתנהגות שלהם? כשאני אומר התנהגות זה קשור גם לחלק השני שלך בשאלה לגבי זיכרון המטמון ותיכף אגע בזה.
ההתנהגות של האפליקציה מראה כמה זיכרון היא דורשת, איך נראית ההתנהגות של הקוד הזה? האם זה קוד שיש לו הרבה ענפי תהליכים (Branchy Code)? פשוט איך האפליקציה מתנהגת. על סמך זה ועל סמך מה שאנחנו רוצים לספק למשתמשים, כמו גיימינג או גלישה ברשת או יצירת תוכן, חקר ההתנהגות חשוב לנו ולפיו אנו בונים את הארכיטקטורה. היא זאת שתטפל בבעיות ובצווארי הבקבוק שיש למשתמשים בדרישותיהם לביצועים גבוהים יותר.
זיכרון מטמון היא דוגמה ספציפית לתהליך התכנון הזה, ועל פיו אנחנו מחליטים להגדיל או לשנות את מבנה הזיכרון. זיכרון מטמון במעבד מתחלק לשני סוגים, יש זיכרון מטמון לקוד ויש לדאטה. נניח אנחנו מריצים איזושהי אפליקציה אז יש זיכרון מטמון ששם מאוחסנות הפקודות של האפליקציה, ויש זיכרון מטמון שקשור לדאטה של האפליקציה, שם היא עושה מניפולציה לסוג התוכן הזה.
זיכרון המטמון בליבה הוא מאוד מהיר ויחסית קטן, ואנחנו צריכים לדעת אילו חלקים מהקוד לשים שם כי כמובן שאי אפשר להחזיק את כל הקוד של האפליקציה שם, או אל כל הדאטה שלה. זה זיכרון יקר ולכן ההחלטות הללו חשובות. הזיכרון הזה הוא למעשה חלק מהליבה ולכן הוא המהיר ביותר והחשוב ביותר בהיררכיית זיכרון העבודה של ביצוע מטלות העיבוד. לאחר מכן כבר יש זיכרון חיצוני דוגמת זיכרון ה-RAM במערכת שכבר נמצא רחוק יותר הוא איטי יותר אבל יכול להכיל הרבה יותר נתונים.
ככל ששמים יותר זיכרון מטמון מצד אחד יש יתרון כי יש יותר נפח לאחסון נתונים, אבל מצד שני אי אפשר שיהיה יותר מדי גדול כי ישנן מגבלות בהן הגישה אליו נעשית איטית יותר. יש כמובן גם את העלות הסיליקונית של כך אבל השיקול העיקרי הוא למצוא את נקודת האיזון האופטימלית בין נפח האחסון ומהירות הגישה לנתונים שתביא לביצועים הטובים ביותר.
כדי לאזן גודל לעומת מהירות אנו בונים אלגוריתמים חכמים. אנחנו לא סתם מתפרעים בגדלי זיכרון המטמון. האלגוריתמים הללו עוזרים לזיכרון בכך שהם יכולים לתת חיזוי לאילו נתונים תזדקק האפליקציה עוד לפני שהיא בפועל צריכה אותם. כך יכולים נתונים לעבור בין שכבות הזיכרון במערכת אל זיכרון המטמון המהיר מבעוד מועד. בנוסף קיימים אלגוריתמים חכמים המאפשרים לנחש שהאפליקציה לא תצטרך לגשת בעתיד לנתונים מסוימים ולזרוק אותם מזיכרון המטמון החוצה כך שלא יתפסו מקום יקר לשווא.
ל.מ: דיברתי על הקשר בין אלגוריתם ותוכנה וזיכרון מטמון וכל מה שקשור בהם. Golden Cove הגיע גם עם כמה סטי פקודות חדשים דוגמת AVX VNNI שקשור להאצות בתחום המולטימדיה, ובתחום השרתים AVX 512 למשל ועוד דוגמאות לסטי פקודות שקשורים לחישובים מתמטיים. מהם אותם סטי פקודות? כיצד תוספת של אותו סט פקודות חדש מביא לעיבוד יעיל ומהירי יותר?
ע.י: גם זה מתחיל מהאפליקציות שאנשים משתמשים בהן והתפתחות עולם התוכנה לאורך השנים. AVX נותן לך יכולת עיבוד וקטורית. פעולה אריתמטית של שני מספרים בני 64 ביט כל אחד, זו פעולה סקלארית. עם ההתפתחות של ה – Workloads והדרישה לביצועים גבוהים יותר התחלנו לפתח טכנולוגיה שנקראת טכנולוגיה וקטורית המאפשרת לעשות מספר פעולות סקלאריות באמצעות פעולה וקטורית אחת. אז, במקום להשתמש בשמונה פעולות סקלאריות לחבר לדוגמה שני מספרים בני 64 ביט כל אחד, אתה יכול באמצעות פקודה וקטורית אחת באורך 512 ביט לבצע את אותה עבודה.
יש סוג מסוים של אפליקציות ששכיחות השימוש בהן הולכת וגדלה ועכשיו יוכלו להנות מהפעולות הוקטוריות הללו, למשל באפליקציות מולטימדיה. AVX התחיל עם יכולת של 256 ביט והגרסה המתקדמת יותר שלו כיום תומכת ב-512 ביט לפעולות וקטוריות ארוכות.
ב-Golden Cove ראינו את הטרנד של AI שדורש לא רק פעולות וקטוריות אלא גם פעולות על מטריצות, וגם שם שמנו סט פקודות חדש כי גם לפעולות הללו צריך סטים שמקצרים תהליכים. זה סט הפקודות שנקרה AMX אשר יודע לבצע חישובים בין שתי מטריצות. זה לא רק סט של פקודות חדשות אלה גם חומרה ייעודית, ישנם רכיבי חומרה במעבדים אשר מיועדים לצורך ביצוע אותם חישובים על וקטורים ועל מטריצות.
ל.מ: אתה והצוות סיימתם לבנות את Golden Cove, העיצוב שלכם הושלם, המטרות שלכם הושגו. השאלה היא מתי אומרים קאט? מהו הרגע בו אתה כארכיטקט ליבה מחליט שעבדתם כמה שיכולתם במסגרת הזמן ושהעיצוב שלכם הוא הטוב ביותר שאתם מסוגלים לספק?
ע.י: נגעת בדילמה מאוד קשה. כשאנחנו מגדירים את השינויים המשמעותיים עבור דור מסוים ואז באים להטמיע בתכנון הכולל, יש שלל מגבלות ולא תמיד אנחנו יכולים לממש את החלום הרטוב שלנו, אלא אם זה בא קצת על חשבון לוחות הזמנים, דבר שיוצר מצבים בעיתיים אחרים. מתי חותכים? מתי סוגרים את השער ועוצרים ברמה מסוימת? אנחנו יודעים שאנחנו חייבים לחתום את התיכנון בזמן המתוכנן וזאת האסטרטגיה שלנו – לצאת בזמן בכל מחיר.
לדעת לעצור בזמן זה חשוב גם כדי שיהיה לנו צפי ברור כלפי היצור, כלפי ההספקה, וכלפי השותפות שלנו בעולמות התוכנה לקראת השקה של פלטפורמת מעבדים חדשה.
תמיד יש את הפיתוי של "בוא נאריך את הפיתוח בעוד חודשיים ובינתיים נצליח להכניס עוד שיפור XYZ לפני שאנחנו סוגרים את השער" וכאן צריך משמעת מאוד גבוהה ומתודולוגיה שאתה יודע שאתה סוגר את השער אבל תהיה לך הזדמנות להכניס את כל הדברים הטובים שרצית ולא הספקת כבר ברכבת הבאה, בדור הבא שיכיל את מקצה השיפורים הזה. זה פותר את הדילמה.
כמובן שיש במקביל את הפיתוח של Next Big Thing שבו אתה צריך לעיתים להחליט איפה אתה משקיע יותר. האם אנחנו שמים יותר משאבים ברגע זה במקצה השיפורים הקרוב או שאולי אנחנו רוצים לדחוף מהר יותר את פיתוח הארכיטקטורה הגדולה הבאה לליבות העיבוד.
ל.מ: אוקי, אז הפיתוח של ליבת Golden Cove הושלם. היא עונה על הסטנדרטים שלכם, היא מוכנה להטמעה בתוך מעבדי Alder Lake שכוללים המון רכיבים אחרים כמו ליבות ה-E Core הקטנות, כמו זיכרון המטמון מרמה שלישית שמשותף לכל הליבות, כמו ליבה גרפית ובקר זיכרון DRAM ועוד רבי מיקרו בקרים כאלה ואחרים. כיצד החיבור בניכם מתבצע?
ע.י: למזלנו הקבוצה הזאת שעושה את האינטגרציה והיא נקראת קבוצת ה-Client SoC יושבת ברובה כאן בישראל, קרוב אלינו. ה-P Core הוא בעצם ה-IP הכי מסובך בפאזל הזה, ואת הפיתוח שלו אנחנו מתחילים אפילו קצת לפני שקבוצת ה-SoC מגדירה את המוצר והרכב המעבד הכולל. עוד לפני שאפילו מגדירים כמה ליבות יהיו בשימוש ומאילו סוגים.
אנחנו מתחילים לפני כולם את הפיתוח בסבב הזה כאשר קבוצת ה-SoC מקבלת מאיתנו את המפרט של מה נוכל לתת עם הליבה החדשה. לאחר מכן אנחנו עושים סימולציות ותכנון שבגדול רוצה למקסם את הביצועים של האפליקציות השונות בתוך מעטפת הספק נתונה ובתוך שטח נתון, בהתאם לדרישות המוצר. לכל מוצר אנחנו מוצאים את ה-sweet spot מבחינת איך לעשות את האינטגרציה, אילו חלקים ישבו בתוך פיסת הסיליקון הזאת. קבוצת ה-SoC היא זאת שעושה את האינטגרציה לפני הקונפיגורציות השונות של מספר ליבות מכל סוג, של זיכרון ושל שאר רכיבים ומתאימה את המוצרים השונים לשוקים השונים.
ל.מ: אנחנו לא יודעים בדיוק מתי התחיל הפיתוח האינטנסיבי והממוקד על Golden Cove אבל אנחנו יודעים שחלק גדול ממנו היה בתקופת הקורונה החל מאיזור מרץ 2020 בעצם עד סמוך להשקת המעבדים. אשמח לשמוע כיצד זה עבד אצלכם בצוות פיתוח הליבה. מתי מצאתם את עצמכם בבניין ומתי נאלצתם להפריד כוחות ולעבוד מרחוק?
ע.י: קודם כל אני חייב להודות שזה הפתיע אותי לחלוטין. אם לפני שנתיים-שלוש היית מספר לי שאנחנו לא נוכל לעבוד ברמת התקשורת והאינטראקציה הבין אישית במשרדים ובמסדרונות ונצטרך לעבוד לגמרי ב-Remote לא הייתי מאמין שאפשר לעשות את זה ביעילות. אבל, מצאנו דרכים יצירתיות להתגבר על המגבלות.
נתחיל מזה שהצוות מאד מגובש ואני חושב שזה עזר. עדיין, זאת תקופה של שנתיים ובשנתיים הללו היה גיוס של אנשי צוות חדשים, שצריך ללמד אותם ולהכניס אותם לעניינים אבל גם את החלק הזה עברנו בשלום. די מהר הבנו שאנחנו צריכים להתמודד עם כל הקשיים, כולל גיוס של אדם חדש לצוות שלא רגיל לעבוד איתו, להכניס אותו לעניינים ושיהיה פרודוקטיבי תוך מספר חודשים. התהליך הפתיע אותי בהצלחה שלו וזאת נקודה מעניינת.
באופן כללי אני יכול להגיד שהצוות די מהר עשה הסתגלות לעבודה מרחוק. כעת זה חלק מהשגרה שלנו ואנחנו מצליחים להיות פרודוקטיביים. עבור משימות מסוימות, כמו עבודת Post silicon debug היה צורך להגיע פיזית למעבדה, לכן עדיין יש צורך בעבודה שהיא On-site. גם בעבודה שהיא On-site היה צריך לדאוג שכמות האנשים שנמצאים במעבדה לא תחרוג מהנחיות הקורונה אז עשינו את זה במשמרות כי היה חשוב לנו למקסם את התפוקה שלנו כקבוצה.
היו גם יתרונות. אנחנו עובדים עם אנשים בארה"ב שבמקרים רבים הינו צריכים לטוס כדי להיפגש איתם, וכעת למדנו לפתור מרחב גדול יותר של בעיות מרחוק.
תקשורת פינת קפה היא סופר חשובה, אז יצרנו לעצמנו בלוחות הזמנים גם שעות בהן אנחנו מיצרים שיחות כמו אלו שנוצרו באופן רגיל בשעות הפסקת הקפה. או לצורך העניין שיחות מסדרון. הסביבה הווירטואלית שיצרנו מחכה את הסביבה האמיתית ונותנת לנו אפשרות לעשות אינטראקציה שהיא פחות פורמאלית אבל יוצאים ממנה דברים טובים.
לא פספסנו פעימה, לא איחרנו לאף milestone, עמדנו בתוכניות שהצבנו לעצמנו עוד לפני הקורונה. אני ממש מופתע "מהניסוי" הזה. זה הצליח לא רק אצלנו אלא בעוד הרבה מקומות בעולם!
ל.מ: אני בתקווה מדמיין שמספר חודשים קדימה המצב בארץ ובעולם בכלל משתפר, ואם אפשר לפנטז אפילו לרמת 2019, האם אתה באופן אישי מעדיף את הפטרונטליות עם אנשים, ולהגיע בבוקר למקום העבודה במשרדי, ולחזור בערב או שמבחינתך שגרת הפיתוח יכולה להמשיך כמו שהיא היום?
ע.י: אני חושב שהעולם שלי ושל הסביבה הקרובה אלי תהיה סביבה היברידית. אנחנו נהנה מכל העולמות. לעבוד מהבית כשאתה רוצה יום או יומיים בשבוע לקחת משימה ולהתרכז בה ולעבוד בשקט מהבית זה סבבה לגמרי. אבל בסוף, למגע האנושי אין תחליף אז אני חושב שזה יתאזן על מצב של חצי-חצי בו יומיים או שלושה בשבוע נעבוד במשרד ושארית הימים בבית.
ניקח את היתרונות של שני העולמות האלה ונשלב. אני שם לב שהחבר'ה היותר צעירים מאוד זקוקים לאינטראקציה הקבוצתית. חלק לא קטן מחברי הקבוצה מחפשים את עבודת הצוות הקרובה וחלק יכולים בשמחה לעבוד מהבית עם מטלות הדורשות שקט וריכוז. צריך לדעת להנות מהיתרונות של שני העולמות ולמקסם את הביצועים שלנו כקבוצה.
ל.מ: אולי בגלל כל מה שקורה כרגע ואנשים רבים ברחבי העולם שרוצים לעבוד מהבית נוצרת עבודה נוספת לאינטל. הנה, הדרישה לכח עיבוד חישובי מקבלת חיוניות נוספת.
ע.י: בהחלט, אנחנו רואים את זה עכשיו. עולם היצור לא עומד בביקוש, ושרשראות ההספקה לא עומדות בקצב. המחירים עולים בגלל זה. הדרישה העולמית לסיליקון הרקיעה שחקים, יצרניות הרכב לדוגמה לא מצליחות לקבל את רכיבי המחשוב הדרושים להם, להרבה אנשים יש עמדת מחשוב כפולה, בבית ובעבודה. הדבר הזה מכפיל את כמות מוצרי המחשב שאדם ממוצע משתמש בה. לעומת זאת תשתית הייצור תוכננה לספק את צרכי העולם הישן, בעולם החדש יצטרכו להבנות הרבה יותר מפעלים ואינטל לוקחת נתח הולך וגדל בעולם הזה.
ל.מ: רוצה לספר קצת על העתיד של ליבות ה-P Core? ליבת Golden Cove שמה סטנדרט ביצועים מאוד גבוה בשוק, ומהווה לפחות לפי דעתי את קפיצת הביצועים הגבוהה ביותר בין שני דורות מעבדים לליבת עיבוד מאז המעבר ל-Sandy Bridge, עם כל הכבוד ל-Skylake בדרך.
ע.י: ממה שאני יכול לספר. בין התוכניות שלנו להמשך שיפורי המעבדים בדורות הקרובים, אנחנו שוקדים במרץ על ה-Next Big Thing, דברים שתראה בעתיד. בינתיים בשנים הקרובות יותר תראה את Raptor Lake ואת Meteor Lake ולאחר מכן תראה קפיצות הולכות וגדלות. הדרישה לכוח עיבוד גבוה ויעיל הולכת וגוברת, השימושים ילכו ויהיו יותר ויותר מפתיעים ואנחנו באינטל נמשיך לספק את כל דרישות השוק בכל הסגמנטים השונים.