דגם ה-2920X בעל 12 הליבות של AMD זוכה לביקורות מחמיאות ברשת, כשלצידו גם ה-2970WX החדש בן 24 הליבות ומצב פעולה חדש בשם Dynamic Local Mode
כמובטח, תחילת חודש נובמבר הביא איתו את השקת צמד דגמי ה-HEDT הנותרים של AMD במסגרת דור ה-Threadripper השני – 12 ליבות ו-24 ליבות עיבוד, שיצטרפו אל 16 ליבות ו-32 ליבות שנמכרות בחנויות בחודשיים האחרונים ויתנו מענה לחובבי גיימינג וגם אנשי מקצוע שמעוניינים בהרבה ליבות אבל גם במחיר שפוי ככל האפשר.
עבור רוב הצרכנים, שבב ה-Threadripper 2920X צפוי להיות הבשורה המעניינת ביותר – עם 12 ליבות פיזיות ועוד 12 ליבות לוגיות תודות לטכנולוגיית ה-SMT בתדר עבודה של בין 3.5GHz ל-4.3GHz ובעיקר במחיר של 650 דולר "בלבד", המחיר הרשמי הנמוך ביותר אי פעם עבור מעבד עם כמות ליבות גדולה שכזו.
ראוי לציין כי קודמו של ה-2920X, ה-Threadripper 1920X שגם לו 12 ליבות עיבוד, הספיק לצנוח למחירי שוק מעשיים של כ-450 ואפילו 400 דולר בלבד בשנה שחלפה מאז הוצג רשמית, מה שמאפשר לו לספק תחרות ואתגר משמעותיים מאוד עבור הדור החדש – אך אלו שמעוניינים ליהנות משיפורי הביצועים של ליבות ה-Zen Plus ותהליך הייצור ב-12 ננומטר, כמו גם יתרונות זמני השהות המקוצרים בין תתי יחידות ה-Zeppelin שמרכיבות את המעבד יעדיפו כנראה להשקיע את ההפרש הנדרש עבור הדור הטרי.
המאבק בין דורות ה-Threadripper הוא מעניין, אך מה שמעניין ומרשים עוד יותר הוא הצלחתה של AMD בחיתוך הדגמים המקבילים מבית אינטל – ה-Threadripper 2920X מציע ביצועים זהים כמעט לחלוטין לאלו של ה-Core i7-7820X שגם לו 12 ליבות (עם הפרשים של עד כעשרה אחוזים לטובת אינטל במקרי קצה, אבל גם יתרונות עבור המוצר של AMD בחלק מהמצבים), בקרוב למחצית המחיר: 650 דולר בהשוואה ל-1,190 דולר, וזאת מבלי שהזכרנו את העובדה כי לאינטל לא קיים כרגע מקביל אמיתי עבור ה-Threadripper 2970WX מחוץ למשפחת ה-Xeon לעולם השרתים (עם מחירים של יותר מ-4,000 דולר לאותה כמות יחידות עיבוד).
לצד הדגמים החדשים, שכבר זמינים לרכישה בכמה וכמה חנויות מקוונות בחו"ל וגם במספר מיקומים בארץ, AMD השיקה רשמית את מצב ה-Dynamic Local Mode החדש שלה, שאמור לסייע למעבדי ה-WX המתקדמים ביותר שלה, שעושים שימוש בכל ארבעת יחידות ה-Zeppelin אשר מרכיבות באופן פנימי את ה-Threadripper, להציג ביצועים מירביים בכל השימושים והיישומים מבלי להיתקל בצוואר בקבוק של הזכרון הדינאמי.
המבנה הבלתי רגיל של מעבדי ה-HEDT מבית AMD גורם לכך שלא כל הליבות הקיימות במעבד זהות ביכולותיהן – חצי מהליבות נהנות מגישה ישירה לזכרון בעוד מחצית מהן יכולות לתקשר עם הזכרון רק דרך יחידות Zeppelin שכנות בהתבסס על מערך ה-Infinity Fabric הפנימי במעבד, כך שבמצב בו מערכת ההפעלה לא מודעת להשלכות אלו יישומים שזקוקים לזמני שהות מינימליים בגישה לבקר הזכרון עשויים למצוא את עצמם פועלים בהתבסס על ליבות מרוחקות, וסובלים מביצועים מופחתים בשל כך.
DLM מאפשר מעבר אוטומטי וחכם בין Local Mode ל-Distributed Mode – בתלות באופן שבו כל תוכנה פועלת
ה-DLM הוא יישום במערכת ההפעלה (ובעתיד אמור להפוך ליכולת מובנית בתוך ערכת השבבים של המערכות) שבוחן את היישומים והתוכנות האחרות במערכת ומסייע להתאים להן את ליבות העיבוד הרלוונטיות בהתאם להיקפי הגישה שלהם ל-DRAM – לשיפור ביצועים פוטנציאלי של עד 20 אחוזים במשחקים ובחלק מהמבחנים הסינטטיים.
אם הטכניקה הזו אכן תעבוד כראוי, היא עשויה להוות קאמבק ראוי של מפתחת השבבים האדומה מול אינטל, אשר נוהגת להזכיר לכולם על כך שמוצרי ה-EPYC וה-Threadripper הם למעשה כמה שבבים קטנים "מודבקים" יחד, לעומת השבבים האחודים והסימטריים שאותם היא מציעה בקווי ה-Xeon וה-Core-X שלה (לפחות עד שינחת דור ה-Cascade Lake-X, שעליו גילינו לפתע כי יאמץ טרנד דומה מאוד לקבלת עד 48 ליבות עיבוד).
מליון שנים שלא הייתה כזו כתבה סקסית על AMD.
אם היה אפשר להסתמך על הכתבה הזו ב 100%, אפשר לשער שהמעבר מהמיטה של INTEL למיטה של AMD הוא בלתי נמנע וללא רגשות אשמה.