הכל התחיל כשבאמצע שנת 2009 נחשפנו לטכנולוגיית ה-DirectX11 דרך פרומואים ודוגמאות שונות ברחבי השרת. שחקני המחשב זינקו מכיסאותיהם בהתרגשות לקראת מה שציפה להם.
בסוף שנת 2009 זה אכן קרה ו-AMD השיקה את דור כרטיסי המסך הראשון בעולם אשר תומך ב-DirectX11 על כל תכונותיה, סדרת Radeon HD5000. סדרת זו גם הייתה הסדרה הראשונה אשר יוצרה כולה בליטוגרפיית 40 ננו-מטרים, מה שאומר שלא מצאנו שם רק תמיכה בטכנולוגיות חדשות אלא יותר כח עיבוד. מאז כבר הספיקה לצאת סדרה נוספת בשם Radeon HD6000 אשר גם היא השתמשה בליטוגרפיית 40 ננו-מטרים אך גם סיפקה ביצועים יותר גבוהים. מנגד ל-AMD עמדה NVIDIA אשר תפסה אותה קצר בכל פינה עם עוצמות עיבוד לא פחות טובות ומבחר גדול של מוצרים לכל השווקים.
את שיא התחרות בין סדרת Radeon HD6000 לבין Geforce GTX500 עוד לא עברנו כשגם תחת צל השקת סדרת Radeon HD7000 החדשה ממשיכים המוצרים להיות זולים יותר ויותר ולהלחם על לב הלקוח, אבל המוצרים החדשים עדיין יקרים באופן משמעותי ולעיתים לא משתלמים.
להיות חלוץ טכנולוגי זה טוב ורע. טוב, כי אתה מביא לשוק משהו שלא היה קיים. רע, כי אתה נותן למתחרה שלך אפשרות להפקת לקחים לפני שישיק את המוצר שלו. AMD הבטיחה כרטיסי מסך בליטוגרפיית 28 ננו-מטרים כבר בשנת 2011 ונראה כי הצליחה לעמוד בהבטחתה, אם כי בקושי רב. Tahiti הוא שם-הקוד אותו נתנה AMD לסדרת הליבות בה היא משתמשת בכרטיסי המסך ממשפחת Radeon HD7900 הכוללת נכון לעכשיו את HD7970. ליבת ה-Tahiti כפי שנמצאת ב-HD7970 מכילה 2048 מעבדים מאוחדים הפועלים בתדר של 925 מגה-הרץ.
נפח הזכרון אותו מספק HD7970 הוא לא פחות מאשר 3 גיגה-בייט מסוג GDDR5 אשר פועל במהירות 1375 מגה-הרץ. הגדלת נפח הזכרון ב-50 אחוזים הוא תוספת נחמדה אך AMD לא עצרה שם ובחרה להשתמש בבקר אשר מספק רוחב פס של 384 ביט, מרכיב חשוב חיוני בנפח תעבורת הזכרון הגרפי. רבים מכם ירימו גבה לאור העבודה שכרטיס מסך נושא 3 גיגה-בייט זכרון אך חשוב לא לשכוח שכרטיס מסך זה מיוצר בשביל להתמודד עם עומסים גרפים אותם נקבל כבר במערך Eyefinity בעל שלושה מסכים או יותר וברזולוציות גבוהות מאוד אשר לא נמצא במסך בודד.
.gif)
