לא שמרתם על האקדח שלכם, הוא נגנב ובוצע באמצעותו רצח? עדכון - מקרה חדש ומרתיח לא פחות

[vic07]

שוד בנק זה במישור הפלילי, בדיוק כמו גניבת רכב. אני מדבר על ההשלכות הכספיות של אותו מעשה פלילי, בדיוק כמו כאן.

[omrij]

הכוונה היא שמה שהוא עשה עם מושא הגניבה (הנשק/הרכב) היא עבירה פלילית.

[Animor]

ויק, כמה תשובות:

1. רוב פסק הדין עוסק בניתוח ארוך ומעמיק למדי של עוולת הרשלנות ויישומה על המקרה הזה. בעל הרכב נדרש לשלם משום שהוא התרשל.

2. חברת הביטוח אינה חבה משום שבחוזה הביטוח היא אחראית רק לשימוש מורשה ברכב. אין קשר ישיר בין הקביעה הזו לבין רשלנות בעל הרכב. אם בעל הרכב לא היה מתרשל (הרכב סתם היה נגנב כמו שקורה מדי יום), לא הוא ולא חברת הביטוח היו צריכים לשלם. במקרה כזה אפילו לא היו תובעים את בעל הרכב, וגם אם היו תובעים, התביעה הייתה נדחית על הסף - משום שאין עילת תביעה.

כלומר, צריך להפריד כאן בין בעל הרכב לבין חברת הביטוח. הם אינם ישות אחת ועילת התביעה כנגד כל אחד מהם היא שונה. כך גם בפסק הדין. מטבע הדברים אין התייחסות לרשלנות כאשר דנים באחריותה של חברת הביטוח לפצות את הניזוק.

3. התרחיש החדש שלך עם שוד הבנק הרבה יותר מתאים למקרה, שכן תביעת הבנק את בעל האקדח היא תביעה אזרחית, בדומה לפסק הדין הזה. אז אני באמת מקווה (בלי ציניות) שהבנת את העניין עם המשפט הפלילי והאזרחי, אליו התייחסתי בתגובה הקודמת. אם כן, הייתי גם מתקן כותרת הדיון בהתאם. יש עדיין בעייתיות בפסק הדין, אבל לא במישור הפלילי.

ולשאלה שלך: אני חושב שבמקרה של שוד בנק, בעל האקדח לא היה צריך לפצות את הבנק, משום שסביר להניח שלא היה מתקיים קשר סיבתי בין רשלנותו בהפקרת האקדח לבין השוד. על קצה המזלג, המבחן המשפטי לקשר סיבתי היא "סיבה בלעדיה אין" או כל מיני ניסוחים דומים. הכוונה היא שאתה צריך לשאול את עצמך האם השוד היה מתרחש גם אם בעל האקדח לא היה מפקיר אותו? התשובה כנראה תהיה חיובית - סביר שהשודד היה משיג אקדח אחר או שודד בדרך אחרת, בכל מקרה.

אם אין קשר סיבתי, אין עוולת רשלנות ואין חבות נזיקית מצד בעל האקדח.

4. אפשר לחשוב על מקרה אחר בו כן תהיה רשלנות, כמו שאתה מחפש: נניח אב הפקיר את האקדח שלו. הבן הצעיר מצא והחליט לנצל את ההזדמנות לשדוד בנק "כמו בסרטים", רעיון שצץ במוחו רק לאחר שמצא את האקדח של אביו. במקרה כזה, האב בהחלט היה רשלן והוא יצטרך לפצות את מי שיינזק מהאקדח.

אני מדגיש שוב שזה אזרחי ולא פלילי - האב לא יישב בכלא על רצח אם הבן רצח מישהו תוך כדי השוד. אבל הוא כן יצטרך לפצות נזיקית.

5. במהלך כל הדיון עומרי ניסה להסביר את המצב המשפטי ואת פסק הדין לאור זאת, כלומר את המצב המצוי. לא ראיתי שהוא כתב שזה גם המצב הרצוי לדעתו, אז לא ברור לי למה אתה תוקף אותו על כך.

6. אני חושב שפסק הדין הזה שגוי.

אבל זה לאו דווקא מנקודת המבט שלך של שלילה מוחלטת שלו.

אני חושב שהוא שגוי משום שהשופט חייב את בעל הרכב בכל סכום התביעה. מה שהוא צריך היה לעשות, לדעתי, זה לקבוע שבעל הרכב התרשל, כפי שעשה, אבל לא לייחס לו את מלוא הנזק, אלא לפסוק במונחים של רשלנות תורמת או אחריות יחסית לנזק.

כלומר, לבעל הרכב יש תרומה לנזק. משקל התרומה יכול להיות למשל 20 אחוז או כל מספר אחר.

כך, השופט היה צריך לחייב את בעל הרכב ב-20 אחוז מהנזק שנגרם ולומר לניזוק שאת היתרה עליו לתבוע מהגנב.

(חברת הביטוח בכל מקרה אינה חבה, גם במקרה הזה)

עריכה: אציין שהשופט התייחס בסוף פסק הדין לנקודה הספציפית הזו וניתח אותה לפי רציונלים של דיני הנזיקין. כלומר, הוא היה ער לבעייתיות של השתת כל הנזק על בעל הרכב.

לדעתי הוא טעה בניתוח ולפיכך גם בתוצאה אליה הגיע.

[vic07]

לפי ההנחה שלך, אם בעל הרכב לא היה משאיר את הרכב מונע ועוזב אותו, מאוד לא סביר להניח שהגנב היה פורץ אליו בכל זאת או גונב רכב אחר, ועדיין עושה תאונה. רק בגלל שהיה רכב פתוח בסביבה, עלה במוחו של הגנב הרעיון לגנוב רכב.

ולגבי פסק הדין: לא היה צורך לשכנע אותי שזו משמעות פסק הדין, את זה ידעתי מלכתחילה. הטענה שלי היתה, ועודנה, שכוונת המחוקק מעולם לא היתה לפטור את חברות הביטוח מכל חבות במקרים מעין זה, ושעמדת המערכת המשפטית (שאותה ורק אותה הוכיח עמרי בדבריו, אלא שעליה לא היה כל ויכוח) נועדה להטיב עם חברות הביטוח על חשבון האזרח הקטן, כמו גם הרבה עמדות אחרות.

[Animor]

נקודה טובה.

סביר מאוד לדעתי שהגנב ניצל הזדמנות שנקרתה בדרכו, ולכן בעל הרכב כן רשלן.

אבל אם למשל בעל הרכב היה מוכיח שהגנב יצא את ביתו באותו יום במטרה לגנוב רכב, לא משנה איזה, זה אולי היה משנה את התמונה המשפטית ומנתק את הקשר הסיבתי.

עדיין היה ניתן לטעון שהניזוק הספציפי הזה והנזק הספציפי הזה התרחשו בגלל רשלנות בעל הרכב. אבל אותי לפחות זה לא היה משכנע.

בכל אופן, המקרה הזה הוא יותר כמו "פרצה קוראת לגנב", כלומר רשלנות בעל הרכב, הנובעת בין היתר מקשר סיבתי לנזק.

לגבי חברת הביטוח - אני לא חושב שהמחוקק חשב על מקרה כזה. החוזה הקשיח עם חברות הביטוח נועד, בין היתר, לתמרץ אנשים לנהוג כחוק, לפי תנאי הרישיון, להיות שומרי הסף - הם מה שנקרא "המונע הזול". פסק הדין הזה באמת צורם. כאמור, לא נראה לי שהמחוקק חשב על תרחיש כזה.

[vic07]

הייתי עשוי להסכים איתך אילולי ריבוי המקרים שבהם חוקים, שלכאורה אכן נועדו למטרה שציינת, משמשים בפועל להטבה עם חברות הביטוח (וגורמים "חזקים" אחרים) ולהשארתו של האזרח הקטן מול שוקת שבורה. במצב הקיים, זה לא oversight נקודתי, זו שיטה.

[omrij]

הטענה שלי היתה, ועודנה, שכוונת המחוקק מעולם לא היתה לפטור את חברות הביטוח מכל חבות במקרים מעין זה, ושעמדת המערכת המשפטית (שאותה ורק אותה הוכיח עמרי בדבריו, אלא שעליה לא היה כל ויכוח) נועדה להטיב עם חברות הביטוח על חשבון האזרח הקטן, כמו גם הרבה עמדות אחרות.

אותה כוונת מחוקק שאתה מדבר עליה (סעיף 71 בחוק חוזי הביטוח) לא רלוונטית לסוג הביטוח שבדיון. הפניתי אותך כבר לסעיף 54ב.

והתקנות שבהן מפורסמת הפוליסה התקנית, כותבות במפורש שזה לא בכיסוי.

מקרה הביטוח כשזה נוגע לרכב המבוטח (פרק א) כולל גניבה וכיו"ב

מקרה הביטוח כשזה נוגע לצד ג' (פרק ב) מדבר על שימוש ברכב. גניבה היא לא שימוש ברכב.

אתה החלטת שזה לא כוונת המחוקק על סמך מה בדיוק?

והטענה שבית המשפט הולך עם חברות הביטוח מבוססת על סטטיסטיקה כלשהי? על כל מקרה כזה שאתה שומע יש מאות ואלפי פסקי דין שחברות ביטוח מנסות להתנער מתשלום ולבסוף משלמות (ולצערי לא נענשות על שיטת המצליח שלהן).

[Animor]

הייתי עשוי להסכים איתך אילולי ריבוי המקרים שבהם חוקים, שלכאורה אכן נועדו למטרה שציינת, משמשים בפועל להטבה עם חברות הביטוח (וגורמים "חזקים" אחרים) ולהשארתו של האזרח הקטן מול שוקת שבורה. במצב הקיים, זה לא oversight נקודתי, זו שיטה.

אתה הרי לא תסכים איתי גם אם אומר שהשמש זורחת בבוקר...

בכל אופן, לי אין התניה כזו ואני מסכים איתך. הבעיה לא נובעת מבתי המשפט, שסטטיסטית (ככל הידוע לי) דווקא נוטים להגן על החלש מפני החזק - חברות ביטוח, למשל.

הבעיה נמצאת אצל רגולטורים ושאר גורמי מנהל, כמו למשל מחוקקי המשנה, שנוטים פעמים רבות לעבר חברות הביטוח. הם הרי רוצים לעבוד שם אחר כך.

דוגמה קלאסית ורלוונטית לעניינו - המפקח על הביטוח במשרד האוצר.

הם אלה שכובלים את הן את האזרח והן את בתי המשפט לתקנות שנוטות לטובת חברות ביטוח, בנקים וכו', לעתים באופן מובהק.

[Ash Binary]

אנימור, תקרא רג את הטענות שהיו. האם נראה לך הגיוני שבעל הרכב אחראי לגניבה ?

אם אתה אומר שכן, ניתן להמשיך מכאן ללא כל הגבלה : בעל הרכב אשם בכך שהוא לא השתמש ב _שם של מערכת אזעקה יקרה כלשהיא_, בעל הרכב אשם בכך שהוא קנה _שם של רכב שמועד לגניבה_, וכן הלאה

לא נראה לך שאם בא גנב ופאקינג גונב את הרכב, האחריות לכל ההשלכות היא עליו ?

בדוגמה של הבנק שנשדד : לאחר שהחקירה המשטרתית מצאה את זהות הגנב, נראה לכם הגיוני שהתביעה האזרחית על 2 מיליון ש"ח תהיה נגד מישהוא אחר חוץ מהגנב עצמו ישירות ????

[Animor]

בינארי, קרא את מה שכתבתי - הרי טענתי במפורש שאני לא מסכים עם פסק הדין לעניין השתת כל הנזק על בעל הרכב (או בעל האקדח). אבל אני בהחלט מסכים שהוא התרשל ומקבל בעניין זה את נימוקיו של השופט.

במלים פשוטות יותר - לשיטתי, בעל הרכב אינו אחראי לכל מה שקרה, אבל יש לו אשם תורם לתוצאה. גובה התרומה היא לפי נסיבות המקרה ולפי חוסר הסבירות שברשלנותו.

אפשר לכתוב כאן מגילה למה זה נכון להטיל עליו אחריות כלשהי מבחינת רציונלים של דיני הנזיקין, או לנתח את המקרה לפי האסכולה הכלכלית של המשפט, לפי כלל לרנד הנד או הוגים אחרים. אבל קצרה היריעה...

לגבי הדוגמה הקיצונית שלך: זה שונה בתכלית ממקרה בו לא הייתה או הופעלה אזעקה, שכן החוק אינו מחייב להתקין אזעקה. אבל החוק בהחלט מחייב את בעל הרכב לא להשאיר אותו פתוח, עם המפתח בסוויצ'/מונע ללא השגחה. זה מסוכן, לא סביר ופשוט מזמין אסונות. ומה אם ילד היה נכנס לרכב ומחליט לצאת לסיבוב?

לבעל רכב יש חובת זהירות כלפי כל העולם לגבי הרכב שלו, והוא צריך לנהוג בסבירות. החוק והשכל הישר קובע מה סביר ומה לא. אם בעל הרכב נהג בניגוד לחוק, בחוסר סבירות והתרשל, אז כן - הוא צריך לטעמי לשאת בחלק מהנזק. שוב אדגיש - בניגוד למה שנפסק, החלק הזה צריך, לדעתי, להיות קטן יחסית, שכן מרב האשמה היא על הגנב. אבל בהחלט יש לרשלנות הזו תרומה לתוצאה הסופית השלילית והיא צריכה לבוא לידי ביטוי.

לגבי הדוגמה של שוד הבנק, קרא מה שכתבתי! הרי כתבתי שברוב המקרים לא יהיה לדעתי קשר סיבתי ולכן לא תתהווה עוולת רשלנות כלפי הבנק.

ההבדל הוא ששוד בנק זה משהו מתוכנן מראש, שהיה מתרחש בכל מקרה, בניגוד לגניבת הרכב, שבמקרה הזה היא ככה"נ בעלת אופי של ניצול הזדמנות ספונטני.

[vic07]

הדוגמה הטובה ביותר להטיית הדין לטובת חברות הביטוח נובעת ממה שאנימור כבר ציין פה - הרצון, לכאורה, "לחנך" את הציבור לנהוג ביושר ובהגינות. כך, כל מקרה שבו המבוטח חורג מכך ולו במעט משמש כתירוץ לשלול ממנו את כלל תגמולי הביטוח. שיקרת לחברת הביטוח, גם אם לשקר אין כל השפעה על חבות חברת הביטוח (כלומר, חבות חברת הביטוח במצב הפיקטיבי זהה לזו שבמצב האמיתי)? תאבד את כל זכויותיך. האם במצב הפוך השופט ינסה לחנך את חברת הביטוח? נניח, כאשר חברת הביטוח משקרת למבוטח שתביעתו "בבירור", ויום אחרי שחלה עליה התיישנות ואין הוא יכול לתבוע אותם בבית המשפט מודיעה לו שהתביעה נדחתה?

[Animor]

ויק, לשופט אין כלים לחנך את חברת הביטוח. במקרה כמו שציינת, הוא יפסוק לטובת המבוטח (כולל הצמדות וריביות) ויטיל על חברת הביטוח גם הוצאות משפט. מעבר לכך, אין לו מה לעשות.

הבעיה, כמו שציינתי, היא ברגולציה. או במינוח היותר מדויק ומעציב - רגולציה שבויה (captured regulation).

בכל אופן - תפריד את נושא רשלנות בעל הרכב לנושא חבות חברת הביטוח והחוזים ה"דרקוניים" שהרגולטור מתיר להן לנסח. אלה שני עניינים נפרדים ושונים משפטית.

[vic07]

במקרה כמו שציינתי, התביעה תידחה על הסף בגין התיישנות. השופט בכלל לא ידון בה. על זה אני מדבר.

[QttP]

ויק, אני יודע שאתה שונא את מערכת המשפט שלנו ושונא את חברות הביטוח, לכן לא תפספס שום הזדמנות לנגח אותם.

אבל המצב לא כזה עגום וחד-צדדי כמו שאתה מתאר פה.

לגבי פסק הדין הזה, עמדתי דומה למה שAnimor כתב, אז לא אחזור עליה

אני קראתי גם על פסקי דין שבו שופטים חייבו חברות ביטוח לשלם (גם אם חלקית) במקרה שבו הייתה רשלנות משמעותית מצד המבוטח (זכור לי למשל מקרה שבו תדלקו סולר במקום בנזין, גרמו נזק למנוע ותבעו את חברת הביטוח כי זו "תאונה לכל דבר").

וגם במקרים שבהם המבוטח שיקר, ולא מדובר במשהו שהיה מונע מהחברה לבטח אותו כלל, הרי שחברת הביטוח תשלם, וגם אם לא תשלם, לרוב בית המשפט יכריח אותה לשלם חלק. גם פסקי דין כאלה זכורים לי (אם כי לא עולה משהו ספציפי בראש).

למעשה, במרבית חוזי הביטוח כתוב במפורש שאם שיקרת / הסתרת מידע שהיה משפיע על הפרמיה, או על רצון החברה לבטח אותך כלל, וזה יתגלה בעת תביעה, הרי שתקבל את החלק היחסי לפרמייה שהיית אמור לשלם, אם בכלל החברה הייתה מוכנה לבטח אותך. זה מעוגן בחוק ובחוזה, וגם אם חברת הביטוח תנסה להתחמק, בית המשפט לא יאפשר לה לרוב לעשות כן.

לגבי גרירת תביעות עד להתיישנות, ובכן, זו אולי קורה (אתה נתקלת במקרה כזה אישית?), אבל ההתיישנות היא 3 שנים לפחות. אדם עם ראש על הכתפיים צריך להבין ש"מורחים" אותו הרבה לפני שזה מגיע לשם, ולתבוע בבית משפט. בחלק מהמקרים אם אדם באמת צריך את תגמולי הביטוח, לא תהיה לו ברירה אלא לפנות לבית משפט עוד לפני כן.

החוק גם הרבה יותר דורשני כלפי חברות הביטוח כרגע ומחייב אותן לגילוי נאות רב. במקרה יצא לי לתבוע כמה פעמים חברות ביטוח על ביטוח רכוש. גם במקרים שבהם הבירור לקח זמן לא סביר (לדעתי), הייתי מקבל עדכונים כל חודש הביתה על סטטוס התביעה, ובכל עדכון כזה היה כתוב שחור על גבי לבן לגבי עניין ההתיישנות וגם שאך ורק פנייה לבית המשפט עוצרת את "מרוץ ההתיישנות".

צריך להיות דפוק לחלוטין כדי להפסיד תגמולי ביטוח שמגיעים לך ושכבר תבעת לגביהם בגלל שהנחת לתביעה להתיישן.

וכן, במצב הזה, אם התביעה התיישנה, אין לשופט הרבה מה לעשות, כי זה החוק.

ואכן הדבר שהכי בעייתי לטעמי בעניין הביטוחים היא שוב מה שAnimor אמר - שהחוק / הרגולציה לא מאפשרים לשופט להטיל פיצויי עונשין כבדים על חברות ביטוח שדוחות תביעות לגיטימיות, אלא מקסימום מחייב אותן בתשלום שגם ככה חייבות בו + הוצאות משפט, וכך שיטת המצליח משתלמת להן. ושוב - זו לא אשמת מערכת המשפט.

[vic07]

קודם כל, ההתיישנות על תביעות ביטוח היא אמנם 3 שנים, אלא שהתקופה נספרת מרגע מקרה הביטוח ולא מעת הפניה לחברת הביטוח או קבלת תשובתה. למה התיישנות כ"כ קצרה? נחש לבד.

דבר שני, אם אתה רוצה דוגמאות, קרא כאן: http://www.kalir.co.il/FFresh.shtml

עשרות דוגמאות מהתקופה האחרונה, הן של רמת הטיעונים של חברות הביטוח והן של השופטים. גם כאשר הפסיקה היא לטובת המבוטח, יש שופטים שלא פוסקים לו הוצאות - ובטח שלא עגמת נפש על הטרטור המיותר בבתי המשפט. לא מדובר פה על חקיקה שכובלת את ידח השופטים ולא מאפשרת להם לקנוס את חברות הביטוח, שכן גם את המעט שמותר להם לפסוק הם לא נוטים לפסוק. ראה http://www.kalir.co.il/Articles-Tari/t1115.html - חברת הביטוח שקרה במצח נחושה, הן למבוטח והן לבית המשפט, ודחתה תביעה ללא שהיתה לה עילה קלה שבקלות לעשות כן בעודה טוענת שהמבוטח גנב. פיצויים למבוטח על ביטול זמנו ועל הוצאת דיבתו? אפס עגול.

אתם נאיביים בצורה מטורפת, גם אתה וגם אנימור.