שתיתם אלכוהול ונמנמתם ברכב? העליון: זו נהיגה בשכרות - עמוד 2 - אקטואליה ותרבות - HWzone פורומים
עבור לתוכן
  • צור חשבון

שתיתם אלכוהול ונמנמתם ברכב? העליון: זו נהיגה בשכרות


CXC

Recommended Posts

כשמדובר בעבירה לכאורה שבוצעה כשהרכב לא היה בתנועה ואף לא היתה כוונה להביאו לכדי תנועה, השופט לא יכול לטעון שכוונת המחוקק היתה להרחיב את המושג "נהיגה" למצב המדובר. אולי כן ואולי לא, אבל אין לו הסמכות להחמיר עם נאשם בעבירה לפי ראות עיניו.

מסכים עם כל מה שאתה אומר וכל מה שאתה מעלה אבל... מה שכתבת פה לא מסתדר לי. איך שופט לא יכול לטעון? הוא השופט. הוא זה שמפרש את לשון החוק ומגשר בינה לבין רוח החוק.

לא בית משפט אחד, אלא שלושה בתי משפט שונים עשו אותו דבר פעם אחר פעם - ערעור שהגיש על הרשעתו לביהמ"ש המחוזי בתל-אביב נדחה. נקבע כי ישיבתו של המערער ברכב מונע בעודו שיכור היא פעולת נהיגה, וכל פרשנות אחרת למצב היא "בלתי סבירה בעליל".

לגבי המקרה שלך, זו דוגמא מצויינת. כמובן שביום יום שנינו כנראה נסכים שלא מדובר ב"נהיגה". אבל אם הפעולה שלך מאחורי ההגה היתה גורמת לנזק (נניח הנעת את הרכב ואיכשהו כתוצאה מזה הרכב היה נע - בוא נתעלם מכמה סביר או לא סביר התסריט הזה) אז יש מצב טוב מאוד שהיו מאשימים אותך בנהיגה ללא רישיון.

קישור לתוכן
שתף באתרים אחרים

  • תגובות 46
  • נוצר
  • תגובה אחרונה

המקרה שלי הוא דוגמה מצויינת דווקא בגלל התוספת שלך: אם הייתי מביא את הרכב לכדי נסיעה (בכוונה או שלא), אז אפשר היה להאשים אותי בנהיגה ללא רשיון (כך לפי דבריך). מילות המפתח כאן הן "ואיכשהו כתוצאה מזה הרכב היה נע". כלומר, גם אתה מסכים שעד שלא הבאתי את הרכב לכדי תנועה, לא מדובר בנהיגה - וזו בדיוק הטענה שלי.

עתה, לעניין סמכויות השופט: שים לב שלמעשה הדברים המודגשים בציטוטך ממחישים את הנקודה שלי - השופט המצוטט טוען שכוונת המחוקק (או "רוח החוק") היתה לכלול את המצב הנידון במסגרת הגדרת פעולת הנהיגה, וזו העילה היחידה שיש לו לפסוק כפי שפסק. כמובן שבמקביל לכך החלק המודגש הוא גם שקר בעליל - שכן זה ממש לא "בלתי סביר בעליל" להניח שהמחוקק לא התכוון לכלול ישיבה ברכב עומד במושג "נהיגה": אולי התכוון, אולי לא התכוון, אבל בטח שלא "התכוון בעליל". ברגע שיש מקום לפרשנות שכזו, אי-אפשר להרשיע אדם בספק-עבירה.

קישור לתוכן
שתף באתרים אחרים

כלומר, גם אתה מסכים שעד שלא הבאתי את הרכב לכדי תנועה, לא מדובר בנהיגה - וזו בדיוק הטענה שלי.

לא, אני לא מסכים.

נהיגת רכב לא מתחילה ברגע שהרכב התחיל לנוע ומסתיימת ברגע שהרכב עצר. אם אני אלך עכשיו לחניה ואוריד את מעצור היד ואחזור הביתה, כנראה שעוד כמה שעות יאשימו אותי בנהיגה רשלנית כשלמעשה בכלל לא הייתי בתוך הרכב בזמן הארוע.

אותו דבר כאן, ישיבה מאחורי ההגה, במצב שיכרון ומנוע פועל - נהיגה.

קישור לתוכן
שתף באתרים אחרים

בהורדת מעצור היד הבאת את הרכב לכדי נסיעה. יחי ההבדל הקטן בין פעולות שמביאות לכדי נסיעה לבין פעולות שאינן מביאות לכדי נסיעה ואף לא נועדו למטרה זו בידי מבצען כאשר אלו בוצעו.

אם ללכת לפי ההגיון שלך -

נשיאת שאינו נצור היא ירי.

בעלות על איבר מין זכרי היא אונס.

מכירת אקונומיקה למישהו היא הרעלה.

ושוב, כל זה אפילו לא העניין העיקרי. העניין העיקרי היה ונותר העובדה שהחוק כאן נתון לפרשנות ועל כן השופט חרג מסמכותו ואף שיקר בגזר הדין.

קישור לתוכן
שתף באתרים אחרים

טוב הדוגמאות שלך להיגיון שלי טיפה מוקצנות... טיפה.

בהורדת מעצור היד הבאת את הרכב לכדי נסיעה. יחי ההבדל הקטן בין פעולות שמביאות לכדי נסיעה לבין פעולות שאינן מביאות לכדי נסיעה ואף לא נועדו למטרה זו בידי מבצען כאשר אלו בוצעו.

בדיעבד, לא בצורה מיידית. כמו שהנהג הנרדם שלנו היה יכול בדיעבד לגרום לנזק בגלל היותו שיכור ורכב מונע.

איכשהו אני סומך יותר על שלושה בתי משפט שונים בהם הדבר עבר ושמח שיהיו פחות שיכורים מאחורי הגה של עומד או נוסע.

קישור לתוכן
שתף באתרים אחרים

הנקודה העיקרית היא לא המקרה הספציפי הזה, אלא מה שהשופטים מרשים לעצמם במדינתנו. אז במקרה הזה אתה מסכים עם דעתם - ובינינו, גם אני, שכן אין הצדקה לשבת שיכור במושב הנהג ברכב מונע ברחוב - אבל לא דעה אתה, כאזרח, קיבלת מהם, אלא פסק דין מתוקף תפקידם כשופטים. ומה יקרה מחר, כשהשופטים במדינתנו יחליטו לפסוק בהתאם לדעתם אך בניגוד לחוק בסוגיה עקרונית יותר עבורך ושלא בהתאם לדעתך?

קישור לתוכן
שתף באתרים אחרים

קודם כל אני לא מסכים שהיתה פה פסיקה בניגוד לחוק. דבר שני, הרבה יותר מפחיד אותי המקרה ההפוך בו שופטים יצטרכו לפעול כמו על פי ספר חוקים פרטני שיכלול כל מקרה פרטני שהמחוקק חשב עליו בלי להתייחס לכל מקרה לגופו.

קישור לתוכן
שתף באתרים אחרים

אני מתחיל להרגיש שאני מדבר לקיר. אני אנסח שאלה פשוטה יותר עבורך: האם אתה מאמין שרוח החוק של פקודת התעבורה מגדירה כל ישיבה במושב הנהג של מונע כ"נהיגה" (על כל ההגבלות והאיסורים הנלווים), ושלא סביר להבינה אחרת?

קישור לתוכן
שתף באתרים אחרים

יש פה פרטים חסרים.

השלאה אם האוטו היה במצב שלא היה בלם יד או מצב שהוא אפילו בהילוך של נסיעה רק הוא תקוע על אוטו אחר שהוא נתקע בה.

גם העיניין שהוא לא ממש חנה אלא עמד באמצע הכביש. אם אתה עומד ברמזור אדום אתה לא נחשב נוהג בגלל שהגלגלים לא מסתובבים?

עריכה: ומה אם האוטו יתדרדר וייפגע במישהוא? האם הוא לא ייחשב נוהג באותו הרגע?

קישור לתוכן
שתף באתרים אחרים

אני מתחיל להרגיש שאני מדבר לקיר. אני אנסח שאלה פשוטה יותר עבורך: האם אתה מאמין שרוח החוק של פקודת התעבורה מגדירה כל ישיבה במושב הנהג של מונע כ"נהיגה" (על כל ההגבלות והאיסורים הנלווים), ושלא סביר להבינה אחרת?

לא, עברנו את זה.

אבל אני שוב מסביר שפעולת הנהיגה היא פעולה מורכבת ואינה מתחילה ונגמרת בעת תחילת או סיום תזוזת הרכב. ולכן, בהחלט ניתן לטעון שכל המצב בו נמצא הנאשם (הגיע באוטו למקום, יצא לשתות, חזר ונרדם מאחורי הגה עם מנוע דלוק) הוא נהיגה לכל דבר ללא ספק...

קישור לתוכן
שתף באתרים אחרים

מודה ומתוודה, עד עכשיו לא קראתי את פסק הדין בשלמותו. עתה, משקראתי, דעתי התחזקה עוד יותר. הנימוקים הם בולשיט טהור, חלק מהתקדימים המוזכרים (בעיקר אלו שממדינות אחרות) מרמזים שבכלל צריך לזכותו במקום להרשיעו, וחלק מהתקדימים הישראליים מצביעים על החלטות שיפוטיות גרועות אף מזו הנידונה כאן, בפרט הרשעתו של אדם שדחף אופנוע שאינו מונע, בעת פסילה, בעבירת נהיגה בעת פסילה.

ולמה הנימוקים הם בולשיט טהור? בואו נראה...

1. הסעיף העיקרי לפיו הורשע הנאשם (169\ב\א לתקנות התעבורה) קובע כי "לא ינהג אדם בדרך או במקום ציבורי ולא יניעו אם הוא שיכור" - כלומר, הסעיף עליו השופט הסתמך בקובעו כי הנאשם ביצע עבירת "נהיגה" בשכרות עצמו אינו מגדיר את עצם הנעת הרכב כ"נהיגה" (אף שהוא אוסר על שני הדברים גם יחד).

2. התביעה לא טענה כלל שהנאשם הניע את הרכב בעודו שיכור, כך שלא ברורה ההתגייסות להרשיעו בעבירה הזו. הנעתו של הרכב דורשת התעסקות עם "מנגנון השליטה" שלו, פעולה שהחוק אכן אוסר במצב של שכרות, אלא שהנאשם לא ביצע אותה. הנאשם בסה"כ ישב ברכב מבלי לגעת "במנגנון השליטה". למעשה, ניתן לטעון כי אם הנאשם היה מכבה את מנוע הרכב במצבו, דווקא אז הוא היה עובר את העבירה המיוחסת לו.

3. השימוש בסעיף 64 ב\א\1 לפקודת התעבורה מקומם במיוחד: הסעיף הנ"ל קובע כי "שיכור", לעניין עבירת נהיגה בשכרות, הוא (בין השאר) מי ששותה משקה אלכוהולי בעת נהיגה. אין בו שום דבר בכדי לקבוע מהי נהיגה בכלל, והשימוש בו מציג הגיון מעגלי - אסור לשתות כלל בעת נהיגה (להבדיל משתייה לפני הנהיגה, לה מוגדרת הגבלה אך לא איסור גורף כידוע), הנאשם שתה בעת שישב במושב הנהג ברכב מונע, מכאן שהנאשם שתה בנהיגה, מכאן שמה שהנאשם עשה הוא נהיגה בשכרות. מה?!

קישור לתוכן
שתף באתרים אחרים

אלוהים יודע איך קראת את אותו המסמך והעלית את הטענות האלה.

תקדימים מוזכרים ממדינות אחרות הרומזים שיש לזכותו? מה?

אתה קראת את אותם התקדימים שאני קראתי בפסק הדין? אלה המגדירים Drunk in Charge ו- Actual Physical Control?

אתה גם רוצה להיאחז בטיעון כי החוק מגדיר נהיגה ברכב או התנעה שלו במצב שכרות כנהיגה, וכיוון שהוא ישב במושב הנהג כאשר הוא כבר מונע אז הוא לא ביצע את המיוחס לו?

אם המחוקק הגדיר את פעולת ההתנעה כפעולת נהיגה לצורך העניין, קל וחומר שישיבה במושב הנהג כאשר הרכב כבר מונע נופל תחת קטגוריה זו.

הנהג ישב ברכב בעודו מונע, כאשר הוא חונה בחנייה כפולה ומפריע לתנועה בעודו שיכור כלוט. לא צולח אפילו את ההגנה המוקנית באנגליה לעניין הוכחה שלא היה נוהג ברכב במצב השכרות בשום מצב.

פס"ד במלואו למעוניינים:

http://elyon1.court.gov.il/files/14/660/051/i06/14051660.i06.pdf

קישור לתוכן
שתף באתרים אחרים

בחלק מהתקדימים מחו"ל המוזכרים בפסק הדין, מוזכרת "כוונה להביא את הרכב לידי נסיעה". במקרה הנידון, אין שום סימן לכוונה כזו. בנוסף, בעוד שהחוק הבריטי מטיל את נטל ההוכחה בעניין הזה על הנאשם, בחוק הישראלי, אופסי, אין סעיף כזה וחובת ההוכחה נותרת על התביעה. היכן בדיוק התביעה הוכיחה או אפילו טענה זאת? ובאשר להנעת הרכב אל מול השארתו מונע, הרי שהתנעת הרכב היא פעולה מודעת ההכרחית להכנת הרכב לנסיעה, וזאת בהבדל מאי-כיבוי הרכב כשהוא כבר מונע.

ובעניין החנייה הכפולה וההפרעה לתנועה, אינני חולק על כך שהנאשם אכן עשה זאת, אבל מה בין זה ובין היותו שיכור? הרי את הרכב הוא השאיר במצב הזה עוד לפני ששתה.

קישור לתוכן
שתף באתרים אחרים

אכן מוזכרת כוונה להביא את הרכב לידי נסיעה, אך הפרשנות של הכוונה הזאת גם בחו"ל דומה למה שפירש בית המשפט העליון. לקחת משפט שכתוב והוצאת אותו מהקשרו. גם בחו"ל הנהגים הורשעו, לעיתים גם כשהרכב לא היה מונע.

החוק הבריטי מטיל את נטל ההוכחה (הקשה מאוד) על הנאשם, אך בחוק הישראלי אין לנאשם כלל הגנה שכזו. גם אם היו מקלים על הנאשם ומאפשרים לו להוכיח בהתאם לחוק הבריטי, לפי פסק הדין שהובא כנראה גם שם היה אשם.

התנעת הרכב היא פעולה מודעת, אך איך זה קשור לטענה שאם המחוקק ראה לנכון להגדיר נהיגה לצורך נהיגה בשכרות אפילו כהתנעת הרכב, אז קל וחומר שישיבה במושב הנהג כאשר הרכב מותנע תחשב כנהיגה.

לעניין החנייה הכפולה וההפרעה לתנועה, זה מראה מצב נתון לעניין סבירות שהנאשם יתעורר מהעלפון/שינה בהן נתון ויזיז את הרכב, במידה ומאפשרים לנהג להתגונן לפי החוק האנגלי.

קישור לתוכן
שתף באתרים אחרים

ארכיון

דיון זה הועבר לארכיון ולא ניתן להוסיף בו תגובות חדשות.


×
  • צור חדש...