yot
-
מספר הודעות
2347 -
הצטרפות
-
ביקר לאחרונה
סוג תוכן
פורומים
TradeZone
Store
הודעות שנפתחו על-ידי yot
-
-
כול הטריקים רשומים בספרים ובאינטרנט... לא ניגשתי לקורס ואני יודע את כולם.
הקרוס הוא לא ערובה לכלום יש גם אנשים שבציונים נמוכים של 500 הולכים לקורס וציונם אינו משתפר ממש. אין צורך בקורס גם כדי לקבל מעל 700. מנסיון.
אם היית חכם כמו שאתה מציג את עצמך, היית יודע שלא כל האנשים נולדו שווים, ולא כולם יכולים ללמוד דרך האינטרנט, יש אנשים שלומדים פרונטלית יותר טוב. גם היית יודע שלא כולם מצליחים ללמוד לבד בלי מסגרת ועוד המון משתנים שמשפיעים על הציון שלך מלבד החומר העיוני נטו.
אז כן, ללא ספק יש אנשים (ואני בתוכם) שצריכים את ההשקעה הזאת על מנת להגיע לציון מקסימלי.
-
בתור אוהד מושבע של סדרת COD ואחד שאף פעם לא התלהב מ-BF, אני חייב להודות ש-BF3 נראה הרבה יותר מבטיח מ-MW3
-
ערב טוב,
לדעתי היום כל מטווח דורש ממי שמגיע לטווח בירי חופשי (השכרת נשק) תעודת יושר ואישור בריאותי.
בנוגע לבטיחות, אתה מקבל אוזניות ומשקפי מגן.
-
אם זה מציל חיים ורכוש של אנשים אני בעד.
מה שמציק לי זה שהמערכת שנבחרה לא הגיונית למצב הזה.
אני בטוח!!! בטוח ב100% שיש אפשרויות טכנולוגיות מוצלחות יותר להתגוננות במצב כזה.
כאלו שיעלו פחות ויאפשרו כיסוי רחב והתגוננות מתמדת ללא בעיות של תקציב ותחמושת מועטה ויקרה מאוד.
אני בעד להשקיע סכומי עתק בפיתוח של מגוון מערכות, שיגנו על המדינה מטילים לאורך זמן בכל החזיתות בכיסוי מושלם של השטח.
אני לא רוצה כיפת ברזל, אני רוצה מעטפת פלדה.
אתה ילד
-
מיליון דולר ביומיים.
שנחמאס יעלו את הקצב עוד טיפה ושצהל ישימו סוללות בעוד כמה מוקדים ונגיע למיליארד דולר הוצאות בשנה על ירוט פחים.
אתה מציג צד אחד של המשוואה - מהצד השני יש את הכסף שנחסך מהנזק לרכוש שנמנע והפגיעות שנחסכו בנפש שאותם יותר קשה לאמוד. ובהמשך אפשר המשך קיום אורך חיים רגיל תחת איום הרקטות.
לא שאני חסיד גדול של התגוננות כהצלחה - אבל אין מה לעשות, ההישג הוא מרשים משאפשר לעלות על דפי הפורום.
-
תקופת Pre-Ireland היתה רוויה בג'ק דניאלס, אבל מאז אני שותה בעיקר Black Bush - לפני שבועיים בערך שתיתי מנה של ג'ק וממש ממש לא אהבתי את הטעם.
בבית כשאני במצב רוח טוב סביר להניח שתמצא לידי מנה של שיבס ריגל 12
-
-
אני, משפחתי, משפחתה של חברה שלי וחבריי בני המעמד הבינוני.
אנחנו כולנו עובדים קשה, אבל אנחנו שמחים בחלקנו. אנחנו טסים לפחות פעם בשנה לחו"ל (אמא שלי פקידת בנק וטסה פעמיים בשנה לחו"ל) לכולם יש משכנתא לעשרות שנים (להורים) וכולם שמחים ומרוצים.
אני עובד בחברת היי - טק (בתור מאבטח) וכל המהנדסים שמשקרים להם בפנים (לטענתך) נהנים מאוד מהתנאים שלהם בעבודה ומהמשכורת שלהם ואפילו מהרכב המעאפן שלהם (מאזדה 3 או סקודה חדשה)..
card, אנשים כמוך יהיו משועבדים לעולם לדברים חומריים ומושפעים מהסביבה וכנראה גם מבודדים חברתית. כשאני קורא את הפוסטים שלך מצתייר לי אדם בודד שכל מחשבתו מושקעת בתוך כמה זמן הוא ייפטר מהמשכנתא במקום בחיים עצמם. יש לי תחושה שגם בחו"ל אתה תהייה בודד - אבל לפחות תסיים לשלם את המשכנתא שלך יותר מהר...
אז יאללה, קנה כרטיס ולך תגשים את עצמך - רק תפסיק להציק בעין לאלה שיש להם את כל הסיבות לבנות את הבית שלהם בארץ הלא מושלמת, אבל היחידה שיש לנו.
-
card אני מבקש ממך לשמור על רמת הדיון (עם כמה שאני לא מתחבר לנושא) - בכל זאת דעתך לא הופכת אותי לטיפש.
ניסיתי לחשוב על פוסט ארוך ומפורט לדיון, אבל הדבר היחיד שעולה לי הוא שכנראה מי שלא מוצא סיבה להישאר בארץ הוא דחוי חברתית - משמע לא הצליח לרכוש חברים וחברה סביבו שתאפשר לו לחיות בכיף. וזה נאמר בלי להכליל.
-
"עם שאינו יודע את עברו, ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל." - יגאל אלון
ידידי card, אני לא יודע עם אילו קשיים אתה מתמודד בחייך, אבל סבי בגיל הרבה יותר צעיר ממך (וממני) הספיק לעבוד כמעט חצי שנה בבירקנאו ולשרוד 2 צעדות מוות.
הוא שרד את המלחמה ונפגש עם 7 אחים ואחיות שלו ששרדו גם הם בעיר הולדתם, ומשם התחילו את המסע לישראל, שכלל שנתיים באיטליה, נסיון עליה כושל לארץ (הוא נתפס), שנה הוראת עברית במחנה בקפריסין ועלייה לארץ.
עם עלייתו לארץ הוא התגייס לצבא כשאין לו כלום מלבד הבגדים שאותם לבש וטבעת אותה הכינו לו תלמידיו בקפריסין. התמקם באזור הקריות והחל לעבוד במכס בנמל חיפה. עם חלוף הזמן הוא הכיר את אשתו ונולדו להם ילדים - הוא המשיך לעבוד קשה יום-יום והצליח לרכוש אופנוע עם סירה, עליו הוא אישתו וילדיו חרשו את הארץ לאורכה ולרוחבה ואף לקנות לעצמם דירה.
אחיו ואחיותיו התפזרו ברחבי הארץ, אחד עבד בכור בדימונה עד לפרישתו בשנות ה-90, השני התמקם בבני ברק ויש לו כ-100 נינים וכו'.
מעולם, לא שמעתי את סבא שלי מתלונן על הקשיים אותם הוא עבד בחייו. לא על כך שהוריו, הוריהם ואחיו הקטנים נלקחו למשרפות, לא על כל רכושו שנגזל ע"י הגרמנים, לא על הבריטים שתפסו אותו כשניסה לעלות לארץ אבותיו וכלאו אותו בשנית במחנה. לא על הצבא שגייס אותו מייד לשורותיו ודרש ממנו חודשי מילואים כשבקושי הצליח לפרנס את משפחתו.
עם כל הכבוד למכונית, אירופאית או דירה יותר קצת יותר גדולה או אני לא יודע מה - אפשר להסתדר בלעדיהם, כל עוד יש מקום אליו אתה מרגיש שייך, בו הזעת ושפכת דם, בו ילדיך גדלו וחונכו - לא רק ע"י מערכת החינוך אלא גם על ידיך עצמך. לראות את הנכדים שלך חוזרים מהצבא ולהיות גאה - ולהבין את המשמעות ואת השינוי שקרה פה ב-60 השנים האחרונות.
card, ההווה שלך דל ועתידך לוט בערפל. אני מאחל לך את כל ההצלחה שבעולם.
-
אני רואה שאופטימיות בקרב קהילת הרוכבים זה משהו לא שכיח
בכל מקרה, אני מניח שכל השם הרע שיצא לדו גלגלי קשור באופן ישיר לתרבות הנהיגה המזוויעה שיש בארץ (באמת שיש אינסוף דוגמאות, כמו רוכב אופנוע שעקף אותי מימין בזמן שאני משתלב במסלול הימני (!) וכשאני צופר לו ואומר לעצמי בלב "ראבאק זה החיים שלך" הוא מרים את היד ועושה לי זין), אם אפשר בכלל לקרוא תרבות למה שהולך פה..
אני מתכנן לקנות לעצמי איזה ספורט/כביש משומש באזור ה-250 סמ"ק והדגמים המובילים בלוחות המשומשים הם
יוסאנג GT250 או GTR250 אזור ה-20 אלף לשנת 2007
Yamaha YBR250 אזור ה-23 אלף לשנת 2007
והחלום, Kawasaki ZX Ninja אזור ה-30 אלף לשנת 2008 (לא כל כך רלוונטי)
יש עוד דגמים שאני לא יודע עליהם? מה היתרונות והחסרונות של הדגמים שציינתי?
בנוסף, ביטוח, מה הסיפור? מה הסדר גודל של ביטוח לאופנועים כאלה?
תודה עד עכשיו על ההיענות
-
נמאס מהפקקים. חלאס. לא הגיוני לעמוד שעה ורבע מצומת לב המפרץ לצומת קרית אתא.
התחלתי שבוע שעבר לקחת שיעורי אופנוע (A1 עד 500 סמ"ק / 33 כ"ס) ואני מתכנן לקנות אחד בקרוב.
מה אני צריך לדעת? איזה דגמים מומלצים? איזה ציוד הוא חובה? אני מניח שיש כאן חבר'ה שיוכלו לענות על השאלות הללו.
אז יאללה, תנו בראש, ואולי יהייה לנו דיון אופנועים מגניב 8)
-
טוב היום בצהריים קיבלתי סוף סוף את המשחק (xbox)
מבחינת המולטי, לא יצא לי אמנם לשחק יותר מידי (בסה"כ שעה) אבל לדעתי הוא לפחות ברמה של MW2, וקשה לי עדיין להגיד שהוא יותר טוב כנראה בכלל שלא התרגלתי עדיין. מה גם שבינתיים יש דיי הרבה לאגים (מה שלא היה בכלל ב-MW2, אני מניח שזה בגלל שהמשחק עוד צעיר).
מבחינת הסינגל, נשאבתי אליו ברמה מטורפת. הרבה מעבר לכל משחק אחר בסדרה. עדיין לא סיימתי אותו (בשלבי סיום) אבל היה לי קשה מאוד לעזוב את הקונסולה, זה היה כמו לשים סרט אקשן מטורף בהולד לכמה שעות. העלילה ממש סוחפת.
אני נהנה
-
תערוך את כותרת הדיון כך שתתאים לחוקי הפורום.
-
בורגוס
טלה עם חמאת שום..
במיוחד משתלם ה-late night
-
הוא צודק לחלוטין ואני ממש לא מתומכיו.
ברור.. בוא ניתן לכל מי שרק רוצה להכניס כמה אמל"ח מכל הסוגים הקיימים לרצועה.. זה לא שהם הולכים להשתמש בזה נגדנו
-
ממה שהבנתי הגל הראשון של הלוחמים היה חמוש ב-Non leathel weapon + אקדח חי לשימוש רק בסכנת חיים.
קשה להסביר, אבל שלחו את לוחמי השייטת לפעולה שדורשת המון שיקול דעת, ובאמת על כל לוחם היתה האחריות שבמקרה שהוא פותח באש שלא בצורך הוא מפיל איתו מדינה שלמה - לכן הם התמהמהו במעבר בין נשק לא קטלני לנשק קטלני מה שגרר פצועים רבים.
הרי אף אחד לא היה יכול לצפות מה היה באמת קורה עם הנגיעה של הלוחם הראשון על סיפון הספינה - כל התסריטים היו עדיין אפשריים.
-
http://www.youtube.com/watch?v=_oB3sd7n7jo
MW2 Gamer VS SAS Soldier
-
תשמעו, אמנם אי אפשר באמת לגבש דעה לגבי משחק רק מלראות סרטון קצר שכמעט ואין בו גיימפליי, אבל ממה שראיתי יש לי תחושה של חוסר התעמקות באמת בפרטים. מה שהרשים אותי ב-MW2 היה התשומת לב לפרטים. איך שהריינג'רס נראו, הציוד שלהם, הקסדות והנשקים, זה נתן תחושת אותנטיות מסויימת.. וזה תקף לגבי כל היחידות שהיו במשחק (Navy Seals,SAS, TF141).
לעומת זאת מהתמונה הזאת מ-MOH החדש אנחנו כביכול אמורים לראות יחידת עילית אמריקאית, אבל למעשה אנחנו רואים פה חבר'ה עם ציוד מיושן (קסדות ומשקפי אבק), נשקים ללא כוונות אופטיות..
בקיצור, מרושם ראשוני, מבחינת תחושת אותנטיות אני צופה אכזבה מהמשחק..
-
שוב פעם.. על איזה השמדה אתה משבר? בשטחים (״מחנה ההשמדה הגדול בעולם״) הפלסטינים חיים את החיים שלהם ואף אחד לא מפריע להם. אני אישית עזרתי בתור לוחם בצהל למשפחה פלסטינית לקבל מים כשהתינוק שלהם התפוצץ. ולא רק אני עוזר להם.
ועל איזה קולוניאליזם אתה מדבר? מדינת ישראל היא קולוניה של איזה מדינה בעולם בדיוק?
-
קיבינימט.. לאיזה פיסגה בדיוק נגיע?
נמאס לי מכל היהודים הנאורים האלה שמרוב זמן פנוי נדפק להם השכל והם מחפשים על מי לגונן..
רק במדינה שלנו יכול להיות מצב כזה שאנשים נדפק להם השכל עד כדי כך שהם רואים את טובת האחר על פני טובתם האישית.
נתחיל מזה שההבדל בין השמאל שהיה ב1948 לבין השמאל של 2010 , הוא גדול בהרבה מההבדל בין גבולות המדינה של 1948 לבין הגבולות של 2010. למה היום "ציוני שמאלני" זה אוקסימורון? ציונות = אידאולוגיה של כיבוש, הקמת מדינה יהודית על אדמת פלסטין תוך כדי גירוש והשמדה המונית של העם הפלסטיני. שמאל = עמדת האופוזיציה לממשל הציוני, כיבוד זכויות אדם והחוק הבינלאומי, התנגדות לכיבוש למדיניות אפרטהייד ולגזענות (כגון חוק השבות ליהודים בלבד) וכד'. כשמדובר בשתי אידאולוגיות הכל כך סוטרות אחת את השנייה באופן שכזה, עוד בשורשן, "ציוני שמאלני" זה בהחלט פרדוקס לוגי נדיר שקיומו לא מציית לחוקי ההיגיון.
אתה יכול להסביר לי איפה בדיוק מתבצעת ההשמדה ההמונית הזו של העם הפלסטינאי? (ואל תגיד לי עזה/שטחים או משהו כזה כי בדקתי וזה לא קורה שם, בוודאות)
אה, ואם כבר מדברים על זה.. איפה אתה רוצה שהציונות תקים מדינה אם לא בארץ ישראל?
-
לך הביתה שונא יהודים. תגור בחו"ל ותעזוב אותנו בשקט קרציה.
-
10 דקות ממרכזית המפרץ.. לא זוכר איזה קו. תשאל שם.
-
אף אחד פה לא מגבש ביום סיירות.. וזה גם לא באמת ממש משנה
תגיע ליום סיירות הכי מוכן שאתה יכול, תיתן את המקסימום ויהייה טוב
איכות ההכשרה והאימונים של צה"ל ביחס לצבאות מקצועיים מערביים
ב כללי
פורסם
על השאלה הראשונה יכול לענות לך רק מי ששירת גם בצה"ל וגם בצבא מערבי אחר, או לחלופין מישהו שמכיר היטב את ההכשרות שעובר לוחם בצבאות מערביים.
אני אנסה לענות על השאלה. הנסיון שלי בצבא הוא לוחם ומפקד בצנחנים ומבחינת היכרות עם צבאות אחרים אני מתעדכן בפורומים בחו"ל בנושאים צבאיים ומשתדל לצפות בסדרות שקשורות לנושאים הללו.
לדעתי ההבדל העיקרי שאפשר לעמוד עליו בין צה"ל לצבא ארה"ב לדוגמא הוא החוסר בדמויות מקצועיות בעלות נסיון רב - דבר שנגזר מהעובדה שצה"ל הוא צבא גיוס חובה לעומת צבאות אחרים שהם מקצועיים. בצבא ארה"ב צלף לוחם מצטיין ישרת מספר Deployments ולאחר מכן יעבור לשרת כמדריך בבית ספר לצליפה. כך גם בכל מקצועות החי"ר האחרים. דבר זה מאפשר לחיילים הלוחמים לצבור ידע רב מלוחמים מקצועיים ווותיקים בעלי נסיון.
בצה"ל רוב הלוחמים והמדריכים משרתים 3 שנים והידע שנצבר ברובו הולך לאיבוד, אין חניכה לדור הצעיר שגוייס זה עתה מדור וותיק בעל נסיון, אלא לוחם צעיר בקורס צלפים מודרך ע"י לוחם לא מבוגר יותר ממנו ועם נסיון מוגבל בלבד.
בצה"ל ובמשטרה, רוב הנסיון נמצא אצל הלוחמים הנגדים ביחידות המיוחדות, שם יש תקנים ללוחמים בקבע ושם גם הרצון לשרת בקבע הוא גבוה יותר.
מעבר לכך, המנטליות של לוחמים בצבאות המערביים (המקצועיים) היא שונה לחלוטין. לוחם בצבאות אלה מקבל על עצמו את העובדה שהמקצוע שלו הוא לוחם ולא שום דבר אחר. כמו כן לדעתי לגבול הברור בין הבית לצבא יש גם משמעות - העובדה שאתה הולך לצבא למספר גדול של חודשים ולא מחכה לסופ"ש, או לסוף ה-21 רק בשביל לחזור לחברה שלך משנה את המנטליות.
מעבר לכך, בנוגע לקושי ההכשרה, אפשר להגיד שהיא דומה בצה"ל ובשאר הצבאות המערביים, במיוחד מאז מלחמת לבנון השנייה.
ממליץ לצפות ב-Surviving the Cut של Discovery על מיונים למקומות שונים בצבא האמריקאי (יש לשים לב שהממויינים הם כבר לוחמים בעלי ותק בצבא ארה"ב).