תודה למשתמש
boren על המדריך !
-------------------------------------------------------------------על עדשות, מכפלת זום ואורכי מוקד
(או למה "כפול כמה הזום?" היא לא השאלה הנכונה)
אחד הפרמטרים החשובים ביותר בקניית מצלמה קומפקטית הוא
טווח אורכי המוקד של העדשה. הפרמטר הזה נמדד במילימטרים
1 ומתאר את רוחב הזווית של העדשה. ככל שהמספר יותר נמוך העדשה יותר רחבה ופחות מגדילה, ככל שהוא יותר גבוה העדשה פחות רחבה ויותר מגדילה. לעדשת 28mm למשל יש זווית של 75 מעלות ולכן היא מוגדרת כ"עדשה רחבה". לעדשת 300mm יש זווית של 8 מעלות ומקובל לקרוא לה "עדשה טלה". לעדשות 50mm יש זווית של כ-47 מעלות והן ידועות כ"עדשות נורמל" או "עדשות סטנדרטיות"
2. באתר של קאנון יש מצגת מצויינת שמדגימה את זווית הראיה של עדשות עם אורכי מוקד שונים:
מצגת מבוססת פלאשהשוואה רגילה (מבוססת HTML)עדשות רחבות שימושיות כשרוצים להכניס לתמונה סצנה רחבה כגון חדר שלם, קבוצת אנשים ממרחק קרוב יחסית, נופים, נופים עירוניים (ביניינים) ועוד.
עדשות טלה שימושיות כשרוצים למלא את התמונה בפרט קטן שנמצא בד"כ במרחק גדול, למשל בעלי חיים בטבע או אנשים שאינם מודעים לכך שהם מצולמים.
בצילום עם עדשה רחבה ישנו עומק פרספקטיבי מודגש (לתמונות יש מאין "נפח" שלא קיים בעדשות טלה) ועומק השדה שלהן גדול יותר. אם רוצים לצלם עם עדשות רחבות פרט מרוחק, קיימות שתי אפשרויות:
1. צילום מרחוק וחיתוך (cropping) של התמונה במחשב. הפעולה הזו דומה לזום דיגיטלי ויכולה לגרום לאובדן מאוד משמעותי באיכות התמונה.
2. התקרבות פיזית לנושא. לא תמיד זה אפשרי (אם אתם מצלמים חיות טרף למשל, או במצבים שבינכם לנושא ניצבת תהום), ולעיתים עומק השדה הגדול וריבוי הפרטים ברקע יכול להפריע, אבל בהרבה מקרים התוצאה תהיה תלת מימדית וחיה יותר מאשר צילום הפרט מרחוק.
בצילום עם עדשת טלה הפרספקטיבה המתקבלת שטוחה יותר, ועומק השדה הרבה יותר קטן (עם מצלמות דיגיטליות קומפקטית זה פחות מורגש). בדומה לפתרונות לצילום פרט עם עדשה רחבה, ניתן לעיתים לצלם סצנה רחבה יותר עם עדשות טלה. ישנן שתי דרכים לעשות זאת:
1. צילום סדרת תמונות וחיבורן במחשב לפנורמה אחת. זאת שיטה שימושית מאוד, אבל היא מסרבלת מאוד את הצילום, דורשת חצובה בשביל תוצאות אופטימליות והכי גרוע: לא מאפשרת לצלם נושאים בתנועה כגון קהל אנשים או נוף של ים גלי.
2. התרחקות פיזית מהנושא. האופציה הזו אינה מעשית כשמאחוריכם יש קיר, רצפה או תהום, ופשוט לא ניתן ללכת אחורה. וגם כשהיא כן אפשרית, הפרספקטיבה השטוחה, עומק השדה הקטן יותר (ב-DSLR גם בצמצם סגור) ומיעוט הפרטים ברקע יכולים להיות מגבילים מאוד.
צריך לזכור שגם כשיש חופש מוחלט להתקרב ולהתרחק מהנושא, "תיקון" עם הזום לא ייספק תמונות זהות. צילום של דמות ממרחק קצר עם עדשה רחבה ייתן זווית רחבה מאחורי הנושא וחלק גדול מהרקע יופיע בתמונה. לעומת זאת, צילום של אותה דמות עם עדשת טלה וממרחק גדול ייספק זווית צרה מאחוריה, אפילו אם הגודל שלה בתמונה לא השתנה בין שני הצילומים.
ולשאלת השאלות -
איזו עדשה כדאי לחפש במצלמת P&S? התשובה לשאלה הזו לגמרי תלויה בנושאים שאתם מצלמים, אבל דבר אחד בטוח - המונח "זום כפול..." מטעה ועדיף לא להשתמש בו. זום עם מספר גבוה לא הופך את העדשה בהכרח לשימושית יותר. עבור רוב הצלמים החובבים, הרבה יותר נפוץ שרוצים לקלוט זווית יותר רחבה בתמונה ושאין אפשרות ללכת אחורה, מאשר שרוצים להתקרב יותר ולא ניתן ללכת קדימה. ולכן, עדשה עם זום x3 כגון 28-85 תהיה שימושית יותר לרוב הצלמים מאשר עדשה עם זום x10 כגון 38-380.
אנסה להדגים את החשיבות של עדשה רחבה עם כמה דוגמאות. הנה תמונה שצילמתי עם עדשת רחבה (28mm) לפני כשנה, בטיול לניו-זילנד:
אמנם לא צילמתי את התמונה הזו גם עם עדשת 38mm, אבל בעזרת קרופ אפשר להדגים איך היא הייתה נראית (פחות או יותר) עם עדשה כזו:
אפשר לראות בתמונה עם הזווית הצרה יותר שהכביש נעלם, שהענן שיושב על ההר מימין כבר אינו אותו ענן כבד, ושהוואדי שמשמאל נראה פתאום הרבה יותר שטוח.
דוגמה נוספת מטיול אחר (לא קשה לנחש לאן), הפעם עם זווית קצת פחות שגרתית:
וסימולציה של עדשה פחות רחבה:
בתמונה הזו הכביש בפינה התחתונה נחתך, וכך גם המכונית שנותנת קנה מידה לצילום כולו. גם קצה המגדל נמצא עכשיו מחוץ לתמונה. לא בדיוק קומפוזיציה נעימה לעין (אם כי רבים יאמרו שגם הקומפוזיציה המקורית מוזרה למדי
).
עם עדשה שאינה מספיק רחבה בעיות כאלה מופיעות לעיתים קרובות. פעם זה הקצה של המגדל שנחתך, פעם זה הראש של המצולם או משהו אחר. עדשה רחבה של 28mm (ורצוי
אפילו פחות) היא לדעתי חובה, וזו לא הפעם הראשונה שאני כותב את זה. אני לא בטוח כמה הדוגמאות שלמעלה ממחישות את הנושא, אבל ברור לי מניסיון ש-35mm (ובוודאי 38mm) הוא פשוט אורך מוקד מגביל מדי.
נראה שאחת הסיבות הפופולריות שגורמות לאנשים לבחור דווקא בעדשת טלה ארוכה היא המחשבה שעדשה כזאת תאפשר להם לצלם מרחוק אנשים מבלי שהמצולמים ירגישו. הבעיה שתמונות כאלה נראות כמעט תמיד שטוחות, מרוחקות ומציצניות. צלמים מנוסים יודעים שגם בצילום אנשים, אין סיבה לפחד ולהסתתר מרחוק עם עדשה ארוכה במטרה "לגנוב" צילום. אפשר להתקרב למצולמים, אפשר לשוחח איתם ואפשר אפילו להרגיל אותם לנוכחות של המצלמה ולצליל הצילום שחוזר על עצמו שוב ושוב. ברגע שהמצולמים מתרגלים לנוכחות של המצלמה, התוצאות הופכות להרבה יותר טבעיות ומוצלחות מאשר אלה שתקבלו עם מצלמת אולטרה-זום עם עדשה x10. אני ממליץ בחום על מאמר בנושא בשם
Telephoto is for cowards.
בקיצור,
הנתון שצריך לעניין אתכם הוא *לא* מכפלת הזום, אלא אורך המוקד - בין אם בצד הרחב ובין אם בצד הטלה. אם אתם מחפשים מצלמה לצילום מגוון גדול של נושאים, כדאי מאוד שתהיה לה עדשת 28mm - גם אם זה דורש פשרה בצד הארוך של הזום. בד"כ קל למדי להסתדר עם 85mm או 100mm ופשוט להתקרב או לחתוך קצת כשצריך. עם זאת, אם אתם מעוניינים לצלם בעיקר בעלי חיים מרחוק (וסביר שזה לא המצב), אז מה שאתם צריכים זה עדשה שהצד של הטלה שלה ארוך במיוחד. במקרה כזה אפילו עדשה שנגמרת ב-300mm יכולה להיות מגבילה, וכדאי להעדיף עדשה שמגיעה ל-450mm או יותר (בד"כ עם מכפיל).
לשאול
"כפול כמה הזום?" זה בעצם לשאול "כמה פעמים נכנס המספר שמייצג את אורך המוקד של הצד הרחב בתוך המספר שמייצג את זה של הצד המקרב". לא משנה הניסוח, מדובר בשאלה באמת מיותרת, מכיוון שהמספר הזה לא עוזר לבחור בעדשה היותר שימושית. הוא קיים כדי שיצרנים יוכלו להדביק על המצלמה מספר שהצרכנים יהיו מסוגלים לזהות כ"טוב יותר" או "טוב פחות". הרבה יותר קל לחשוב במושגים של "זום x10" או "זום x4", גם אם הם המדד הזה לא ממש מועיל. מונחים כגון 28-100mm או 38-380mm מורכבים יותר ודורשים מהקונה ללמוד קצת על הנושא. מהבחינה הזו תעשיית הצילום לא שונה מתעשיות אחרות. גם רוכשי מכוניות מעדיפים להסתכל על כמות כוחות הסוס של המנוע ולהתעלם מהמומנט שלו, ובדומה להם, רוכשי מחשבים מעדיפים להסתכל על כמות ה-Mhz של המעבד ולהתעלם מגודל ומהירות הקאש שלו. כשאתם קונים מצלמה, תעשו לעצמכם טובה ואל תיפלו לפח של מכפלת הזום. האמת נמצאת באורך המוקד עצמו.
1 המספרים 28mm ו-300mm שצויינו למעלה מתייחסים לאורכי המוקד של עדשות למצלמות פילם בפורמט רגיל (פורמט 135, הידוע יותר כ-35mm). ברוב המקרים אורכי המוקד האמיתיים של מצלמות דיגיטליות קצרים יותר, בגלל החיישן שלהן שקטן מפריים של מצלמת פילם. כדי לשמור על עולם מונחים אחד מקובל להתייחס למספרים מעולם הפילם, גם כשאורך המוקד עצמו בעצם קצר יותר. לעיתים מופיעים על העדשות המספרים של אורך המוקד האמיתי (בעדשות למצלמות DSLR זה תמיד המצב) ואז כדאי לחשב את אורך המוקד שמקביל לפילם, אחרת קשה להבין מהו רוחבה המעשי של העדשה. את החישוב הזה מבצעים באמצעות פקטור גודל החיישן של אותה מצלמה מול גודל פריים בפילם שהוא 24mm X 36mm (הפקטור הזה נקרא באנגלית Crop Factor). להלן שתי דוגמאות:
א. עדשת 18-70mm למצלמות ה-DSLR של מינולטה מקבילה למעשה לעדשת 27-105mm במצלמת פילם. כדי להגיע לנתון הזה יש לכפול את אורך המוקד האמיתי של העדשה (18 בצד הרחב, 70 בצד הטלה) במספר 1.5 שהוא הפקטור של גודל החיישן של מצלמות ה-DSLR של מינולטה מול מצלמות פילם.
ב. עדשת ה-5.6-22.7 של מצלמת אולימפוס C5060 מקבילה למעשה לעדשת 27-110 במצלמת פילם. מהמספרים האלה ניתן לגלות שלחיישן הקטן של המצלמה הזו יש קרופ פקטור של x4.8.
במצלמות קומפקטיות בד"כ לא תצטרכו לחשב את אורך המוקד שמקביל לפילם, מכיוון שזהו אורך המוקד שיצויין בביקורות על המצלמה, ובעמודי המכירה או בפרסומות שלה. בקניית עדשה למצלמת DSLR הנושא משמעותי יותר ולכן כדאי להכיר את הפקטור של המצלמה שלכם. הוא עשוי לנוע בין x2.0 במצלמות של אולימפוס לבין x1.0 במצלמות יקרות עם חיישן בגודל Full Frame. החיישן של מצלמות כאלה למעשה אינו מקטין את הזווית בגלל שהוא זהה בגודלו לפריים בפילם. במילים אחרות, עדשת 28mm של מצלמת פילם מציגה את אותה זווית בדיוק על מצלמת FF. הפקטור הנפוץ ביותר כיום הוא 1.5.
2 קיימת טענה נפוצה (ושגויה לחלוטין) שלפיה עדשה 50mm מקבילה לזווית הראיה של העין האנושית, אבל למעשה הזוית שלה צרה בהרבה (כאמור, 47 מעלות). העין מסוגלת לזהות תנועה בזווית שקרובה ל-180 מעלות, אבל מסוגלת להבחין בפרטים (באופן שמאפשר למשל קריאה) בזווית הרבה יותר צרה. אני מניח שמדובר במעלות ספורות. בגלל השוני הזה, מומלץ לבחור עדשה לפי התאמתה לנושא שאותו מעוניינים לצלם, ולא לפי השוואות מופרכות לעין האנושית.
